אם לא באלך (אנונימית^) אל תמשיכי לקרוא.
המשפט הזה "בשביל זה יש אמא" זה בדיוק מסוג הדברים שדיברתי עליהם בשרשור פה למטה.
מה רע בלדבר על חזיות, על תחתונים, על חזה, על איברים נשיים כאלה ואחרים, על הטבע שלנו כבני אדם?
למה כל דבר זה 'שאמא תסביר' או במקרה היותר גרוע 'כשתגדלי תלמדי'?
אנחנו כולנו בנות. כולנו אותו דבר בקטעים האלה. רובנו הגדול לןבש חזיה (ומי שלא- מומלץ לקנות ;) אלא אם את לא צריכה ואז חופשיי), לכולנו יש רחם ורובנו הגדול מאוד מקבל מחזור. כולנו נוהגות ללבוש תחתונים, לכולנו יש חזה.
ולכולנו יש שאלות. ובירורים.
וכולנו מתעניינות. וסקרניות.
וזה בריא!! זה ב-ר-י-א לדבר על הדברים האלו. בעיקר אם אין בהם כל קונוטציה מינית.
בריא וטוב ונכון וחשוב שאישה תדע לדבר על חזיות גם לא רק בשקטבשקטבשקט בערב עם אמא, אחרי שכל האחיות נרדמו, ולא רק בשקטבשקטבשקטבשקטבשקט בקצה של החנות עם המוכרת.
אז נכון, לא צריך לצרוח באמצע הרחוב 'שיואווו החזיה הזאת נוראית והחזה שלי כל הזמן נופל' ולא צריך לדבר על המחזור ליד האח.
אבל ביננו, בת בין בנות (מגדלת קוקיות

כדרציתי לצאת מצחיקה בכיתה ד' אמרתי מגדלת חזיות

)-- אין שום פסול. שום-פסול!!
ואנונימית ראשונה..
אני הולכת עם פושאפ וברזלים, אבל יש גם ריפודים דקים ועדינים יותר שלא מגדילים אבל בהחלט עושים את העבודה..