זה גם בלתי אפשרי...

אני חושבת שאדם צריך להשלים עם עצמו וכל מה שהוא ומה שהוא היה בעבר, ולהסתכל כמה הוא התקדם..

אז כשקופצים לך התמונות והזכרונות לראש, תשמחי! ותראי כמה התקדמת מאז ובאיזה מקום טוב את היום!!

אנחנו בני אדם וכולנו חוטאים, כמובן שיש מקום לחרטה ולהתקרב לה' אבל אין דבר כזה למחוק ולשכוח.

תשלימי עם מה שהיה, זה קרה, אבל את הצלחת לסיים את זה ולהתחזק בעבודת ה'!

מעריכה אותך מאוד

להתפלל ולהתחרט.

להתבונן מדי פעם כמה זה לא שייך, מגעיל, עד שהדברים הללו יעוררו סלידה חזקה; וממילא, לא יהיה "פיתוי" להיזכר בם.

ועם זה, גם לדעת להרפות. לפעמים כשמנסים להוציא משהו "בכח", אז עצם זה שחושבים על כך - כבר מעלה אותו..

להוסיף בחיוב.

ואני לא חושב שצריך לשמוע לעצות כאילו "ככה זה" ו"להשלים עם זה".. חלילה. ברור שזה דבר גרוע מאד. ויש דבר כזה שכאשר אדם מאד מתנתק ממשהו - הוא כבר לא זוכר אותו.  טוב שאת מאד מתחרטת, בעז"ה יגיע גם השלב הבא.

זה מאוד טבעי, ותאמיני לי שאת לא היחידה ולא האחרונה שנפלת בעוונות האלה.

יש הרבה ויש כאלה שחושבים שזה לגמרי בסדר.

עצם זה שאת מבינה שזה לא טוב זה הרבה!

ואת מצטערת על זה ועשית תשובה.. מה את רוצה מעצמך? אל תלקי את עצמך על זה.

הדחפים המיניים האלה הם טבע העולם והם ימשיכו ללוות אותך והם מלווים גם אנשים שלא ירדו למקומות האלה..

אני חושבת שאת לא צריכה להתנגד לתמונות ולמחשבות האלה.

לקבל אותם באהבה בחיבוק. להעריך את עצמך על זה שאת כבר לא במקום הזה.

לא להלחיץ את עצמך כי זה בסדר גמור.

"הרפו ודעו את ה'"

לא כתבתי על ה"מחשבות" שעולות לה בעל-כרחה, אלא על מה שהיה.

ומי שחושב שמה שהיה אינו מגעיל - בחיים לא יעשה תשובה אמיתית.

וזה שיש כאלה ש"חושבים שזה בסדר" - זה רק מזעזע עוד יותר.  יש "שחושבים שזה בסדר", על כל מיני תועבות בעולם. מי שמאבד חלילה את החוש של הסלידה מדבר כזה, בהפקר, בגלל ה"יש שחושבים", או ה"יש שעושים", מאבד אוצר יקר מאד של תחושה טבעית ועדינה.

חבל מאד שבמקום לאמץ ולחזק את התפיסה הנורמלית, היהדותית, נאחזים בכך שיש היום תרבות עקומה ונוראה, כדי "לנחם". זה הכי גרוע.

ואם היתה חושבת כמו דברייך, תשובתה לא היתה תשובה. כי תשובה צריכה חרטה אמיתית, ולא מחשבות שזה "לא כ"כ נורא, כי יש כאלה"...

ומה קשור "הדחפים המיניים"...  היא לא דיברה על כך שיש יצר שמוצא את מקומו הנכון בתוך מכלול של נישואין - אלא על כך שיש לה "תמונות" קשות ממישהו שלא היתה נשואה לו. זה באמת דבר קשה ומצער מאד-מאד. 

"לקבל באהבה וחיבוק" מחשבות כאלה?!  זה שקר וכזב ומזעזע. זו ה"שיטה" היום של העולם המערבי בטירופו. כל רע, כל חולשה, כל תועבה - "קבל באהבה ובחיבוק". חס ושלום! למה ש"תעריך את עצמה שהיא לא שם" אם אלו בעצם דברים שצריך "לחבק"...

זו חולשה של שיטות הטיפול ה"כאילו מודרניות".. חס ושלום שאדם לא יחשוב שמשהו לא היה בסדר.. לא נכון! ידע - ויתחרט, ויסלוד, ויעלה, וייטהר באמת. כמו שהיא אכן מתאמצת.  ולא ע"י אשליות כאילו "אז מה"....

עדיף לא להשתמש לכך, לפחות, בפסוק. כי זה לא "דעו את ה' " - אלא בדיוק ההיפך. "הרפיה", זה טוב בתור "תרגיל" כדי שלא יעלו עוד יותר בגלל הלחץ. אבל לא בתור "מהות" וותרנית.

אני חושבת שקצת הלכת רחוק. אני בטוחה שלא הבנת את כוונתי.

אני ממש לא חושבת שזה בסדר לא לשמור נגיעה ולהתחבק ולהגיע למקומות כאלה נמוכים.

אני אומרת לה את זה שזה בסדר כי היא ממש קשה עם עצמה

ואני חושבת שבן אדם לא צריך להיות כ"כ קשה עם עצמו... זה לא מה שה' רצה.

התשובה, היא שאתה מבין שעשית משהו לא בסדר מבקש מה' סליחה ולא רוצה לחזור על זה שוב.

זה ניראה שהיא עשתה את התהליך הזה והיא לא מסוגלת לסלוח לעצמה.

אני בטוחה שה' סלח לה.

אין מה לעשות תמונות תמיד יעלו מהזיכרון אם היא תתנגד זה לא יעזור לה הרבה כי מחשבה שמתנגדים אליה היא תופסת יותר מקום והיא נלחמת בחזרה.

זה בגלל  שאני הסתייגתי משלך - אחרי שהסתייגת משלי..

ומה שאת כותבת כעת - זה אחרת לגמרי ממה שכתבת קודם. כי מה שכתבת קודם, יש בו גם "הכשלה", אפילו אם כפי שנראה כעת זה בא מכוונה טובה.

אבל לדעתי יש לך טעות, גם במהות:  כי זה שאת תגידי לה שזה "בסדר", זה לא ירפא באמת. כי זו לא האמת.

אדם לא צריך להיות כ"כ קשה עם עצמו - במובן של לדעת שאם הוא מתחרט באמת, אז אכן זה עוזר.

התשובה היא תהליך לא רק אתה "מבין", אלא גם אתה "מתחרט". זה הפועל-יוצא של ההבנה. ולכן כמה שאדם סולד מהרע, ככה הוא יותר לא שם, וכך יותר קל לו להשתחרר מזה. כמו שנאמר: איני אותו אדם.

זה  עוזר להיות באמת מחוץ לדברים. לא להישאר לתמיד עם ציורי הרע ותחושתם.

ומה שהיה נראה לי - ובעקבותיו כתבתי - זה שהבעיה אינה שאינה מסוגלת "לסלוח לעצמה" אם עושה תשובת-אמת. אלא שמפריע לה, בצדק, שצפים בה המראות הללו.

והיא ביקשה עזרה איך להיפטר מזה.  ואינני מסכים עם "תמונות תמיד יעלו בזיכרון", ובוודאי לא עם אי הבחנה בין זיכרון "טכני" לזיכרון צורב.

ולגבי מה שאמרת שלא להילחם בכח מידי, כדי שפסיכולוגית לא יעלה "עוד יותר", זה נכון - והזכרתי גם כן משהו כזה.

להגעל ממה שקרה- לא בטוח שזה דבר טוב. 

אם כל פעם שיעלו לה מחשבות על מגע היא תחוש גועל- זה עלול להתקבע לה ולהפריע אחרי שבעז"ה היא תתחתן.

כי בראש שלה- מגע=משהו מגעיל.

אני לא נגעלת מלאכול שוקולד.

אני כן אצטער מאד אם אכלתי אותו אחרי בשר.

יש פה יצר שנאמר עליו "טוב מאד". היצר הזה לא מגעיל. 

מגע כזה איננו מגעיל.

להגיד עליו שהוא מגעיל- זה לא נכון ולא בריא.

אבל זה פשוט- לא נכון. 

לא בזמן, לא במקום ולא עם האיש הנכון.

לכן צריך לחזור על זה בתשובה- הכרת החטא, חרטה, וידוי, וקבלה לעתיד. בלי גועל. לא מצאתי ברמב"ם גועל כחלק מתהליך החזרה בתשובה..

ולגבי המחשבות-  שכשעולות מחשבות לא טובות- הכי חכם זה לא להלחם בהן. איאפשר לא לחשט על פיל ורוד ע"י התאמצות- אלא ע"י מחשבה על משהו אחר. להכין לך בראש "נושאי מחשבה" טובים שלא קשורים- ויכולים לסחוף לך את המחשבה. ספר שכיף לך להזכר בו, חוויה כיפית שעדיין חיה לך בראש, חלום שיש לך.

ואם את באמצע התפילה- פשוט לנסות להתרכז בתפילה.

מה שאני לא מסכים איתו.

ואני אכן חושב שמה נהיה היום סוג של "תרבות" כזו, להגיד, "זה לא בריא" להגיד שזה מגעיל - זו טעות מאד גדולה.

בוודאי לא השימוש לכך בפסוק "טוב מאד" (שאגב, גם במקום הראוי, זה לא בדיוק פשט הפסוק).

לא כל יצר זה "פרווה". ובוודאי שיש ביצר גם צדדים בהמיים (וכל מי שמתמצא במקורות, יודע שגם "במסגרת הנכונה" עדיין אפשרי שזה יהיה "בהמי". והרמבם כותב לגבי זה, בנישואין, ש"מי שיתנהג כמותם" - כמו הנוהגים בבהמיות - יהיו לו בנים כמותם... כלומר, יש דבר כזה).  כאשר זה לא מתוך נישואין וקדושתם ועדינותם, ומחוייבות גמורה, וחלק מהמסגרת של איש ואשתו על כל המסורת שלה בעם ישראל, וכל מכלול היחס שביניהם, ומבַטאם -

אז זה עם בן "אחר", וזה אכן מגעיל. אפילו שיכולים להטעות את עצמם. וכבר אמרתי, לדעתי מי שמאבד את החוש הטבעי הזה, מאבד הרבה מאד טובה.

זה לא דומה לשוקולד שאמרת. אם כבר, אולי יותר דומה להבדל בין ממתק שתאכלי מתוך מטבחך, לממתק שתאכלי כי גנבת מהחנות ברגע שבעל-הבית לא הסתכל... ושם אני מניח שלא רק היית "מצטערת", אלא ממש "נגעלת" מכל ביס..  וזה עוד יותר. או דומה לתלבושת לא-צנועה-בעליל ברשות הרבים, שאע"פ שהגוף אינו דבר "רע" חלילה, בכ"ז מי שיש לה חוש בריא נורמלי, אמורה לסלוד מכך מאד בנסיבות כאלו.

את צודקת, שחלילה להגיע לכך ש"מגע" בנישואין הוא מגעיל. אבל זה לא בא ע"י מה שאמרת - אלא לדעתי ממש ע"י ההיפך: כי אם על דבר שאכן הוא רע ומבחיל, של "התעסקות" עם מי שלא נשואים לו, "מסבירים" שבעצם לא כ"כ... זה אכן יישאר בראש. ויתערבב עם מה שבנישואין, וזה נורא ואיום.

אבל אם ברור החילוק הגמור, אז מבינים וחשים שזה פשוט לא אותו ענין. ואז אין שום בעיה עם "מגע" שבנישואין. ואלו דברים שגם הנסיון מלמדם.  ולא אמרתי שצריך "כל פעם" להתעמק במחשבה הזו, אלא כללית להתבונן שזה כך.

חרטה שהרמבם מדבר עליה, היא חרטה גמורה. בדבר שאין לו כל מבוא אנושי (למה הביא פרה אדומה עם שתי שערות שחורות..), אז החרטה העמוקה תהיה מעצם העבירה על רצון ה' (במקרה כזה - הזעזוע יהיה מכך שגרם לאנשים לא להיות טהורים ולחטוא, לדוגמה. ואם לא יזדעזע מכך אלא "יתחרט יבש", זו לא חרטה אמיתית..). בדברים שיש "תפיסה" לחוש היהדותי, הצניעותי וכד' - זו חלק מהחרטה.  בנוסף, זה גם בריא ליכולת לבנות עם מישהו אחר, ולו, להסכים לכך.

אגב, גם במצוות אחרות - אחת הסיבות ל"טעמים" שמוצאים בהן, הוא באמת כדי להגדיל את קיומן מאהבה, וממילא גם את יכולת החרטה כשחלילה עברו עליהן, בסלידת אמת.

לגבי ה"מחשבות", זו עצה פסיכולוגית, שאכן גם אני הזכרתיה.

זה גם מה שאני חושבת.

זה גם מה שאמרתי שזה יצר טבעי ולכן לא כדאי להכניס לראש שזה מגעיל. כי זה לא.

וברגע שזה נעשה בקדושה אז זה הדבר הכי יפה.

את יכולה, בכל פעם שעולה לך זיכרון כזה להגיד לעצמך

'נכון, הייתי שם, עשיתי את זה, היה אפילו נעים וכעת אני אדם שונה, עברתי שינוי עצום והדברים הללו רחוקים ממני' .
וכל זה- במקום לייסר את עצמך ללא תועלת- הרי את הנעשה אין להשיב .
אני לא איזה דוס גדול, אבל אם את מאמינה שעברת שינוי אמיתי- העוונות (אם אפשר לקרא להם כך) - ייהפכו לזכויות .

בהצלחה בהמשך ואל תביטי יותר מדי אחורה .

בס"ד

קודם כל עייני "בגן האמונה" דף שו'-שז' בפירוש הרב ארוש.

וגם דף תל'.

ומאוד מאוד מאוד ממליץ לך ללמוד את הספר!

המח לא יכול שלא לחשוב. זאת אומרת שתמיד הוא חושב.

אז בעצם אם יש מחשבה שלא רוצים פשוט צריך להתעסק במחשבה/דברים אחרים ולא "לנסות לא לחשוב".

תשובות לדברים דומים מהאנט':

"

את בחורה צעירה מאוד שכל החיים לפניך, ולכן ראי להתחזק ביתר שאת וביתר עוז, ולחזור בתשובה שלימה אליו יתברך, שאין למעלה מזה. וכך אמרו חכמינו הקדושים (ברכות ל"ד.) במקום שבעלי תשובה עומדים, שם אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד; ואמרו חכמינו הקדושים (פסיקתא דרב כהנא) גדול כוחה של תשובה, שכיוון שאדם מהרהר בלבו לעשות תשובה, מיד היא עולה לא עד עשרה ימים ולא עד עשרים ולא עד מאה, אלא עד מהלך חמש מאות שנים. ולא עד רקיע ראשון ושני, אלא שהיא עומדת לפני כיסא הכבוד.

והיצר הרע מאוד מאוד מפחד מבן אדם שחוזר בתשובה, כי כיוון שאדם בא אל הקדוש ברוך הוא, אפילו שהוא עשה עד עכשיו מה שעשה, ומתוודה ומתחרט על כל מה שעשה, הקדוש ברוך הוא כבר מקבלו. ואמרו חכמינו הקדושים (במדבר רבה פרשה כ' סימן י"ג) בלעם היה רשע ערום וידע שאין עומד בפני הפורענות אלא תשובה, שכל מי שחוטא ואומר חטאתי, אין רשות למלאך ליגע בו; ובשביל זה הוא מסית את כל אדם "מה לך לחזור בתשובה? ומה לך להתוודות?" כי הוא יודע שמי שחזר בתשובה ומתוודה להקדוש ברוך הוא, אין רשות למלאך המוות ליגע בו, ואמרו חכמינו הקדושים (תנחומא נח) אין מכה בעולם שאין לה רפואה, רפואתו של יצר הרע תשובה.

"

http://www.breslevcity.co.il/%D7%A9%D7%95%D7%AA_%D7%91%D7%A8%D7%A1%D7%9C%D7%91_5497

"

בס"ד

לגבי לא להיות עצוב אל תשכח שעכשיו שכבר בחרתה מה שבחרתה ועשיתה מה שעשיתה זה היה לטובה.

ו"במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד".

עיין "בגן האמונה" דף תל' בפירוש הרב ארוש . ושם מדובר על עברות ויצר הרע באופן כללי שדווקא שכל כך קשה לך לקיים מצווה לדוגמא לברך ברכת המזון דווקא כך אתה זוכה לרצון גדול יותר לקיים את הדבר:

"עיקר גודל החשק נעשה ע"י המניעה, שמונעים את האדם מן הדבר, ע"י זה נעשה התגברות החשק מאוד".

וכן בספר גם מובא העניין שאם נפלתה בעבירה מסויימת אז כמובן שזה היה לטובה, (אומנם צריך לחזור בתשובה ולא לבחור לעשות רע ולהגיד שזה יהיה לטובה - אלא מדובר אחר מעשה) וה' יתברך דווקא באמצעותך רוצה להוציא לאור ניצוצות שרק אתה בכך שחטאת יכול להוציאם לאור.(עיין דף שו'-שז')

הרב ארוש הוציא ספר שלם בנושא שלא קראתי אותו:"בריתי שלום" תנשא(יגעתה ומצאתה תאמין).

וכמובן לפני הכל התבודדות עם ה' ותפילה על העניין.

"

שכויח!

אשרייך!

בס"ד

שושי יקרה..

אני מצטרפת להרבה אמירות שנכתבו כאן.

אני חושבת שלהניח לעבר, את התשובה שלך מול שמיא כבר עשית, וד' אוהב אותך!

בהווה- לא להתמכר לזכרונות ולהשתדל מאוד (לא באלימות נפשית כלפי עצמך, אלא בשמחה!) למלא את הראש במחשבות חיוביות, לסלק את המראות מהראש..

ואל העתיד- להפוך את הזכרונות והמחשבות לכלי חיובי. כשאת חושבת על רגעים יפים להזכיר לעצמך שבע"ה עם הכוחות האלה תבני ותחזקי את הזוגיות שלך בקדושה ובטהרה, בהיתר ולא באיסור. הדברים שעשית הם לא מגעילים מעצם המעשה, אבל הם מ-מ-ש לא היו במסגרת הנכונה. שמרי על עצמך שהרגשות הקשים ותחושת האשמה לא יגרמו לך לסלידה מדברים שבעתיד יעשו בע"ה בקדושה ובטהרה..להפך. תתעלי אותם במחשבות לכך שתזכי לקשר אוהב ועמוק שיהיה לשם שמיים!

"לב טהור ברא לי אלוהים ורוח נכון חדש בקרבי"

לא להתבחבש בזה. למלא את חייך במחשבות אחרות ודברים אחרים. תמשיכי להתפלל.. על כל עמ"י וכל הבילבולים האלה שיש בעולם!! התפילה שלך אהובה ורצויה מאוד לפני ד'. ובעזרתו תזכי בקרוב לעמוד מתחת לחופה עם בחור יר"ש ותבנו בניין עד עד בשמחה ובקדושה(:

"הדברים.. לא מגעילים מעצם המעשה" - זה ממש ההיפך מהאמת. הם לגמרי מגעילים - בדיוק בגלל העובדה שהם נעשים עם בן שלא נשואים לו. ומי שאיבד את התחושה הזו - חבל מאד עליו. "המסגרת", משנה את כל המהות של הדבר עצמו - ואינה חיצונית לו.

ה"נחמה" אינה באה ע"י שאומרים לאדם ש"לא כ"כ נורא", אלא ע"י שהוא מתנער לגמרי מהרע - ההיפך ממה שתגובה כזו יכולה אולי לגרום.

אם רוצים ש"הרגשות הקשים ותחושת האשמה לא יגרמו לסלידה בעתיד" - זה רק ע"י ההבחנה הגמורה לגמרי בין זה לזה. לחלוטין. עד שמבינים שבאמת אין קשר בין זה לזה. ובאמת אין קשר.

מה ש"מעלים", זה אכן את הרצון לקרבה אמת. להבין ולחוש היכן מקום מנוחתו באמת.

תתני לזה להישכח 

עשית תשובה וזהו

אל תלחמי במחשבות הלא נעימות,

תרבי בעשייה טובה וחפשי מחשבות טובות עליך על החיים על משפחתך,

הרבה טוב יגרש את החושך,

וכמובן התפילות שלך זה הדבר הנפלא שיש לך מכל הסיפור וההתחזקות, מעז יצא מתוק.... בע"ה.

בהצלחה.

המחשבות הלא טובות שלנו יוצרות פגמים לא קטנים בנו ובעולם

"קשין הרהורי עבירה מעבירה"

ואנו צריכים לתקן אותם

הבעל שם טוב אומר שהדרך לתיקונן היא

לבער אותם

"עבודת ביעור המחשבות"

מה הכוונה?

המחשבות המקולקלות בשלב כלשהו ודאי יצוצו לנו בראש

וכאן היא הבחירה והעבודה.

בחלקיק שניה הראשון הן לא יזיקו ואין בזה עוון כלל

ואם אנחנו מיד נגרש אותן ומיד נסיח דעתנו, "ביערנו" מחשבה רעה, ועשינו את התיקון שלה.

אבל אם המשכנו להרהר אפילו שניה אחת נוספת – אנחנו ממשיכים ח"ו לקלקל...

המטרה היא לבער עוד ועוד מחשבות רעות, עד שנשמתנו תהיה שוב נקיה ולבנה!

ואני בטוח שתשמי לב שזו עבודה ממש משמחת

במקום להצטער שאפילו בתפילה באות המחשבות הללו

את תשמחי לבער אותם יותר ויותר

ובסוף הן יפסיקו לגמרי.

(ד"א בתפילה הן באות יותר משום שכל שאת מתפללת יותר, את הופכת לטהורה יותר ויותר, ולכן את מרגישה חזק יותר את הפגמים, כמו שכתם שחור על חולצה לבנה הוא בולט יותר מכתם על חולצה כחולה)

בהצלחה צדיקה,

ממש משמח אותי לראות נשמה יקרה כמוך שרוצה להתקרב לה' יתברך!

אל תהיי עצובה...

"העושה תשובה מאהבה, עוונותיו הופכים לזכיות"

אז אם תעשי תשובה בגלל שאת אוהבת את ה', ולא רוצה להיות רחוקה ממנו

אנחנו נצטרך לקנא בך על הזכיות האדירות שיתווספו לך!

ברוכה הבאה.. 

היכולת האמיתית לצאת מזה לדעתי. תלויה באמונה שלנו.

הסבר: "תשובה קדמה לעולם" התשובה היא הסיבה לשמה נברא העולם. למשל - זורעים זרע של תפוח. והוא הופך להיות גזע, ענפים, עלים, פרח, ואז יוצא פרי. לפרי הזה נקרא תפוח. השם "תפוח" קדם לפרי עצמו שיצא אחרי שנים של השקעה. התשובה כמו כן, קדמה לעולם. ה' זרע את התשובה בעולם, והרבה נפילות יהיו עד שתצא התשובה לפועל. ונחזור למשל, אם עץ התפוח לא יניב פירות, כל העץ לא שווה לנו כלום, שתלנו עץ שלם לחינם. 

עוד מבט - ר' צדוק אומר בצדקת הצדיק, שלפעמים החטאים שאנחנו עוברים באים אלינו באונס, והנסיון שלנו זה לא אם נצליח לעמוד בנסיון, אלא לא ליפול לייאוש אחרי שנפלנו. ההבנה הזאת מחייבת אותנו לסגל לעצמנו מבט כפול. לפני החטא, ואחרי החטא. לפני החטא, שכל נסיון שמגיע אלינו אנחנו מחוייבים לנסות מה שיותר לא לעבור אותו,, ואחרי הנסיון להבין שיכול להיות שזה אחד מאלו אותם נסיונות שבאו אלינו באונס כדי לבחון אותנו אם נצליח לא ליפול לייאוש ולקום למרות שפלנו.

"לא עליך המלאכה לגמור" אתה לא ייכול לא לחטוא "ואין אתה בין חורין להבטל המנה" ואתה לא יכול לוותר לעצמך אחרי שנפלת.

לגשת לטיפול בTAT או EFT להרחיק את ההשפעה של זה עלייך

7 יפול צדיק וקם

בהחלט חשוב תמונה מושקעת שמציגה אותנו בטוב, וגם אני מביא כזאת.

אבל חייב גם שתהיה משקפת ומציאותית.. לא פילטרים ומשחקים עם זוויות וכאלה.

זה עלול לגרום הרבה תסכול מדייטים ראשונים מביכים בו סתם מחכים לברוח ברגע שמנומס מספיק. (לא שזה מעלה גדולה לגבר כזה, אבל כך עובד העולם)

הצד השני מצפה לרחל כמו בתמונה ואז מגיעה לאה..

שידכתי לחבר של בעלי מישי ובפגישה הגיעה מישהי מאוד מאוד מלאה

ממש לא ראו את זה בתמונה שהעבירה

החבר הזה נסע שעה נסיעה כדי להפגש איתה ובסוף זה היה ברור שהפגישה הלכה לפח כי זה נפל כבר על זה

הוא כמובן כיבד ונשאר עד סוף הפגישה

אבל חייב להעביר תמונה תואמת מציאות..חבל על שניכם

או יפסיקו לבקש תמונות אז דבריי יהיו מיותרים.

עד אז אני גאה להגיד לבנות- דאגו לאינטרסים שלכן,שיהיו לכן הצעות.

(אני לא שדכנית.אני מדברת כחברה שמנסה לעזור)

גברים. לא ככה האידיאל להתחתן.

אני לא אומר מה לעשות מבחינה פרקטית.

אני אומרת תחזרו לעולם הישן והטוב שלא מבקשים תמונות

הלואי

המציאות כבר נסעה משם

כל הקטע הזה של תמונות יכול להיות מורכב ומסובך.

לא כולם מרגישים שיש להם בכלל תמונה וואו.

לא כולם רוצים בכלל לשתף תמונה שלהם.

בכנות, את חושבת שיש מישהי שמשתפת תמונה ואומרת - הנה אני ביודעין ומתוך כוונה ברורה משתפת תמונה מכוערת שלי?

האם נראה לך שמי שבוחרת תמונה, אומרת לא אכפת לי מהתמונה, זאת פשוט התמונה האחרונה שלי?

האם נכון לשתף דווקא תמונה מאירוע, או אולי יש שיקולים אחרים שבעקבותיהם בוחרים דווקא תמונה מחיי היום יום?

האם את, כשדכנית, מסוגלת לכבד בחירה כזאת?

מחפש תמונה עדכנית יחסית ושולח. אין לי כח לכל ההתעסקות הזו.

ובאמת שהגיע הזמן להפסיק עם כל מחול השדים סביב התמונות. 

אני לא שדכנית אלא חברה שמנסה לעזור לחברות שלה ולא התחתנתי צעירה בכלל וגם אני שנאתי כל כך את זה

אבל

כש'עברתי צד' והתחלתי לשדך פשוט הזדעזעתי מכמה בנים פוסלים על תמונה. בחורות שהן זכיה בלוטו פשוט נפסלות בחור אחר בחור והן לא יודעות את זה כי זה עוד לא הגיע לשלב שאני מציעה להן והן מתייבשות תקופות

ונשרף לי הלב

אז אני כותבת כאן כדי שיגיע לכמה שיותר בנות מהממות- תעשו הכל כדי לצאת הכי טוב שלכן!!

ומי שכתב פה שקר החן- בא לי להגיד אנחנו פועלים בתוך הכללים של העולם הזה שיש בו גם מקום לשקר החן.

ואין לי דעה מגובשת בנושא

אבל פעם אחת ביקשו סתם עוד תמונה יותר טובה וזה עצבן אותי אז חברה שלי צילמה אותי מחזיקה דף שמסתיר את הפנים וכתוב עליו

"והיו עיניך רואות את מוריך (ישעיהו ל, כ)"

יש לי חברות הרבה מעל היופי הממוצע

דווקא שהן שולחות תמונות מאירועים/ צילום מקצועי לגברים יש תחושה של איום

לעומת זאת שהן מחייכות למצלמה בסלפי חמודי או שמצלמים אותן שותות קפה בבוקר או בטבע מתי שרואים את היופי הטבעי זה הכי כובש

בהנחה והן נראות טוב בלי איפור

. בלי אודם בלי תסרוקות בלי שטויות ..הכי פשוט

הכי אומרים כן..

ותתפלאו לנשים יפות הרבה יותר מאתגר למצוא

הרבה פעמים הצעתי לגברים והן דווקא פסלו על שטויות כמו על מקום וכו' .. ( וזה היה נראה לי קטנוני אבל לא התערבתי ) ובדיעבד הם ספרו לי שלא היה להם אומץ להגיד להצעה כזו טובה ( כי גם הפרטים שלהן טובים) כן.

אז גברים אומרים הרבה יותר מהר כן להצעה לבחורה שנראת ממוצעת - חמודה  מאשר בחורה יפיפיה .

זה לא שהם לא רוצים אותה .. הם מרגישים איום או בדייט מקטלגים אותה כסנובית

לא יודעת אם שמעת אבל תשאלי חברה שלך הכי יפה שאת מכירה תשאלי אותה מה קורה אצלה בדייטים

ותבני ששם זה הכי כואב

כל גבר רוצה אשה יפה

מה יש לו להיות מאוים, הוא לא עוד אישה שיכולה לקנא ולהרגיש מאוימת

לא משנה מארוע או לא

מה שיותר טוב מוכיח את עצמו.

לגבי מה שכתבת אחר כך אני לא מכירה את זה

מי שנראת טוב וזה יכול לתרום לה להתקדם.... למה לא.

רק חשוב שזו תהיה תמונה משקפת.. לפעמיים יוצאות תמונות ממש טובות שלא תואמות למציאות.

שלא צריך לחשוב שהיא משקפת את הכל...

אם הייתי יוצאת רק עם מי שיש לו תמונה יפה כנראה הייתי יוצאת עם בן אדם אחד לשנה

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!