ילדה

ממ

מה איתך?

רגיל

טוב

טוב

צריך לסדר את זה

אני יודעת

איך זה יקרה?

לבד

בטוחה?

מאה אחוז

טוב

טוב

יופי

באת בשביל זה?

גם

מה עוד?

מי הייתה איתך היום?

אף אחת מהן. אני חושבת שוויתרתי עליהן וזהו

ומה, תהיי לבד?

לא, יש לי אנשים

טוב

טוב

את יודעת

מה?

היה לך נחמד היום

כן, נכון

עדיין?

כן. למרות הכאב ראש

יופי. אני שמחה

כן

שקט היום

נגמרו לי המילים. וחוץ מזה את השואלת

אבל אז מה. גם את יכולה להתעניין

אני מתעניינת מספיק. את בכלל לא צריכה

לא צריך רק להיות צריך. מספיק לרצות

את רוצה?

כן.

אז מה שלומך?

את כבר יודעת

נכון

טוב

את רואה? זה היה מיותר

אבל נחמד

נחמד?

כן. נחמד שמתעניינים בך

אה

כן

יופי

זהו?

זהו

אז להתראות

להתראות

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול