ילדה...

שיר יומי:

אל תפחד תשאף לדעת 
אל תדאג עוד תקיים 
מי שבידו לגעת 
יש שבליבו עוד לנחם 
אל תפחד ימים יבואו 
ועונות שנה תחלוף 
אתה תראה שעוד נגיע אל הסוף 

אל תפחד ממציאות נושכת 
ואנשים קרים 
כל אחד סוחב בבטן 
ומעט שעליהם רואים 
כמה כח יש ברגע 
והנצח אין לו סוף 
בכל דמעה שעוד תרד 
יגיע צחוק 

וזה הרגע 
הנה באה השעה 
מה תביא איתה הרוח 
מה ימיס את הדממה 
ויש סיבות לכל דבר 
יש חלום שלא נגמר 
בסוף הדרך עוד תהיה מאושר 

וקדימה אל האופק 
אל השמש הטובה 
זה רחוק אבל תגיע 
קצת עייף וקצת צמא לאהבה 
שמחכה לך, תקטוף אותה כפרי בשל 
ואז תנוח תרדם בצל 

וזה הרגע 
הנה באה השעה 
מה תביא איתה הרוח 
מה ימיס את הדממה 
ויש סיבות לכל דבר 
יש חלום שלא נגמר 
בסוף הדרך עוד תהיה מאושר

שיר לילי:

גשם יורד בחוץ, הוא לבד וקר לו 
בטלפון הציבורי שומע קול שמוכר לו 
זאת אמא שלו מהבית 
אוטומטית, בקצרה 
שלום, תשאירו הודעה ואתקשר בחזרה 
זה דחוף לו נורא 
אבל היא, מה היא יודעת 
היא רואה פופוליטיקה 
והיא בקושי שומעת 
היא אמרה לו: אל תגור פה 
גם אבא שלו אמר 
אחד כמוך לא אצלנו 
לא בקשנו עוף מוזר 

גשם בחוץ ממשיך עוד לרדת 
אמבולנס מיילל, בכביש עוברת ניידת 
ילד, איפה אתה גר 
שואלים אותו כולם 
אני בגן הציבורי 
על הספסל מעל הים 
הוא נראה לאחרונה עם תרמיל וסוודר 
השאיר מעטפה על השולחן בחדר 
וכתב בהמשך לשיחתם האחרונה 
אחד כמוני לא יגור פה 
עדיף לגור במלונה 

נמס בגשם,עף ברוח 
הן לא, לא יבכה 
לבד כל הלילה 
למי הוא מחכה 
נמס בגשם, עף ברוח 
בלילה קר כזה 
אם יש אלוהים פה 
גם הוא היה קופא 

השעה כבר מאוחרת 
אמא שלו במקלחת, עטופה במגבת 
הגשם יורד, הכביסה שלה נרטבת 
אבא שלו בטלפון הזמין וידאו וארוחה 
ונרדם בתוך פיג'מה מול ערוץ המשפחה 
גשם בחוץ והתנועה זוחלת 
השליחים בדרך, שני שוטרים בדלת 
הם מצאו אותו קפוא, חשבו שהוא נרדם 
בקצה החשוך של העיר 
על שפת הים  

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול