זה התחיל מזה:

לב חופשי, 
היום הלב שלי חופשי, 
אין כבלים 
ואין עוד דאגות. 
הוא נקי משקרים 
וחף מגעגוע, 
עירום. 
לב חופשי 
כמו הרוח. 

ואחרי שנשרף, 
ואחרי שנגמר כבר 
משתחרר ונמלט 
לעוד פעם אחת. 

ואור גדול עולה מתוך החושך, 
מתגלה. 
הלילה יימלט מפני הבוקר 
העולה. 

לב חופשי, 
היום הלב שלי חופשי, 
בלי תוכניות 
ובלי הבטחות. 
והחיים ממשיכים, 
משפחה, חברים, נשים, 
אז אני לא לבד 
אני רק בלעדייך. 

והלב הזה שנשרף, 
הלב הזה שנגמר כבר 
משתחרר ונמלט 
לעוד פעם אחת. 


ואור גדול עולה מתוך החושך, 
מתגלה. 
הלילה יימלט מפני הבוקר 
העולה. 

עכשיו את רחוקה ממני, 
אבל זה לא כואב. 
כי כמו שהגעת ככה גם הלכת – 
את, ששברת לי את הלב.

www.youtube.com/watch?v=BQUwvwgNpNs

והפך לזה:

כמה אלימות כמה עצבים 
באיזה רחמים גדולים אני 
מפנק אותי 
כולם סובלים מאהבה מאוד 
תתחנני אלי היום בלילה 
תבכי עלי הרבה. 

כמה שקשה אני תמיד מרגיש 
שזה עוד כלום שיש הרבה 
יותר נמוך 
אני נבהל ובורח 
אני לא יודע להיות שמח 
גם לא להיות עצוב 

עולם קשוח 
אני יכול עליו 
רק עם כוח 
רק בבעיטות למוח 
שישרף הכל בלחש 
תתחנני אלי 
תתחנני אלי 

עולם קשוח 
אני יכול עליו 
לך על כוח 
לך על בעיטות למוח 
שישרף הכל בלחש 
תתחנני אלי 
תתחנני אלי 

לחלון שלך הייתי מנגן 
עם גיטרה ופרחים 
דמעות וגשם

http://https://www.youtube.com/watch?v=knek9TbTTEk&spfreload=10

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול