(רשימת מלמולים)
מכתב אבוד בלי כתובת
על השולחן נותרה פתקה קטנה של אהבה
ואיך שאנחנו מתבלבלים ומאמינים
ואיך שהרעש הזה
ואיך שהוא שולח אלינו אלפים של זרועות דקיקות
ואנחנו קוראים להם בשמות. אבל אחד הם
ואני דבוקה לאוזניות במצב רוח מוזר וריק
כל כך עצוב שכבר לא חשוב לבכות
איזו רוח
איזו נפילה
איזו אני
ואפילו שלמדתי שקט ומעבדה ואולי שיער כחול, וצמות קטנות קטנות. ושטופי לא תמשוך.
עוד מיטה עכשיו בחדר שלי.
עטיפה ריקה של צ'יפס ומלאה של ביסלי
ובכלל הארון נקי לפסח. צריך להיזהר
וצריך ללכת מיד מיד
וקוקיה שחורה חמודה שכוחה על הריצפה
ומי ילמד אותי לבכות?
באמת שאני צריכה כתף להניח עליה ראש |קטן ופגיע|
עקבות עקבות, לכל אורך התוואי
אתמולים, אתמולים
צרורים בתרמיל המכתיף עצמו על גוו בודד
וזה מה שיש בתרמיל. זה כל מה שיש.
והכאב
הוא לפעמים התוצאה הכי ישירה, הכי בסיסית, של הידע שנשתל בנו טרם ידענו להבחין לבדנו בין טוב לרע
וכשלימדו אותנו שדם זה כואב
אנחנו נמצא את הכאב מאחורי הדם, גם אם פיזית הוא לא יהיה שם.
ולפעמים לא.
ולהיות אתה
זה לבחור את הדרך שהיא באמת באמת שלך
ולעולם לא לנהוג בה על אוטומט.
בדרך הזאת יכולים לצעוד עוד הרבה אנשים מלבדך
הדרך הזאת היא לפעמים עוברת ברחובות שאתה מכיר הכי טוב
ובכאבים וההתמודדויות הישנות שאתה הכי רוצה בעולם לנטוש מאחוריך.
שם, כשתנהג באומץ ראשוני וכן, בדיוק לפי צו הלב שלך, תהיה אתה
ולא כשתבחר תמיד את הנתיב ההפוך מכולם
כי זה
גם סוג של אוטומט.
והמילה הזאת, אהבה
מכונסת ושחוקה משימוש זר
מתגוללת בין שפתיים, בין ידיים, בין המחללים קסמה בהינף לשון.
בין המחללים קסמה בהינף לשון המוני.
והיא בוהה בהן במבט מזוגג ושותקת. אפילו ידיה אינה מניעה ליטול מהן דבר.
עיניים חומות נודדות אל שריריה המתפתלים סביב עצמם ומתכווצים אל המיטה,
ולסתותיה המהודקות בעוצמה שגם זר מסוגל לתהות אל פישרה.
ודוממת. ודוממת. וזויות פיה נשמטות במבע ריק למראה.
ברק הבנה וחמלה נרתעת חולף אז בעיניים החומות שהופכות מולה קרות לפתע.
וכך מלמדת עצמה, רדופה עד כאב פיזי,
בינות להדי המחשבה והטשטוש הכימי, את ההגנה הראשונית והכי מכאיבה שלה.
איכסה. כל העסק המוזר הזה איכסה
אני מתגעגעת.
יש לי ספר ויש לי פסנתרון וגיטרה. וקלסתרון וצבעי מים ודפים כמו חדשים מהמדף למעלה.
וני הולכת לצייר דמיון ישן שלי עכשיו.
ולהאמין שיבוא בוקר
כי חייב לבוא בוקר.
לילה טוב.
תחלמו חלומות מלאי תקווה ותאמינו בהם עד שתמצאו את הבוקר.