תחשבי שה' החליט שככה יהיה, שאחותך תימצא את זיווגה לפנייך. והרי כל מה שה' עושה, זה לטובה.

אתזה גם אני ידעתי להגיד עד שפגשתי את הסיטואציה במציאות..

אבל צריך להשקיע מאמץ באמת לראות את זה, להאמין בזה.

קשה וכואב כ"כ אבל חשוב

לא יודעת מה לומר לך! זה פשוט ניסיון לא פשוט בכלל.....  תשתפי חברות שוודאי מבינות ללבך...

ו....משיח עכשיו...  קודם טקט עכשיו....  איזו תשובה...  הצילו!!   מקווה שכוונותייך היו יותר טובות.

וגם אותי עקפו כמה שנים לפני שהתחתנתי.

ולמי שחי חיים של אמונה זו גישה נכונה ובריאה לענ"ד..

היה לי קשה, אבל מה שאני אמרתי לעצמי- שאף אחד לא התחתן עם הזיווג שלי, נקודה.

חלק מהקושי זה חוסר השליטה על החיים שלי, ואיך שדמיינתי שהם יראו לא מסתדר עם מה שבמציאות,

אבל- אנחנו עובדים את ה' ולא רק את הרצונות שלנו... ועכשיו ה' רוצה שאעבוד אותו כרווקה.

ויהיו שנים רבות בעז"ה שאעבוד אותו בתור נשואה, וכל זה כנ"ל כשחיכינו תקופה מסויימת עד שנפקדנו..

כל זמן והתפקיד שלו.

שוב- לא אמרתי שזה לא קשה אבל זה עבודת ה'..

ולענ"ד העבודה הזו על עצמנו, במחשבות נכונות וטובות לכל דבר, מועילות להמשך החיים בכל התמודדות שיש, זה אימון עצמי.

וגם אם נופלים מידי פעם בעצבות, וזה טבעי לחלוטין, קמים ומתעלים- העיקר ששיש "מגדלור" שהולכים לאורו..

לומר את הדברים. בהחלט הגישה נכונה, אך לא כך עונים את המעוקות.... אשה שמשתפת שהיא נמצאת בבית כשאחותה הקטנה בהריון לקראת לידה לא עונים לה- מה שה' עושה הכל לטובה. אנחנו לא ילדים וליטוף חיצוני וודאי שלא ישנה את הכאב. אם הייתה שואלת מה גשתכם בנושא, זה היה במקום. אבל זו לא השאלה, השאלה היא איך לקבל את העובדה ולא להדחיק?איך להיות שלווה למרות המציאות? והיא מציינת שנסתה לשנות את הגישה. זו קצת עליונות לענות לה תשובה כזו, במילים אחרות- אחותי, את צריכה לקחת את עצמך בידיים כי רק ככה תוכלי להתמודד.

כתבתי מלב מבין וכואב שעבר את אותו הדבר.

היא שאלה איך לקבל ולהיות שלווה, ועניתי לה את מה שהכי עזר לי.

אדם יש את המסלול שהקב"ה העמיד לו, כך שזו לא תחרות. להגיד לעצמך ולשנן- זו לא תחרות, זו לא תחרות. זה המסלול שלה וזה שלי. זה לא על חשבוני.אני בע"ה גם אזכה לכך מתישהו.

אל הר המוריה - אני לא בעד ריפוי כימי כדוג' הריטלין אני בעד ריפוי טבעי - פנימי..אני הולכת ללמוד לשלוט במחשבות בעזרת מאמנת אישית בעז"ה- טיפול CBT- קוגנטיבי רגשי..לעניות דעתי זה הדבר הכי נכון..

מבט קדימה - אל תדאגי הבריחה יכולה להעשות רק במחשבה , לא במציאות

משיח עכשיו- גם אני דיברתי כמוך עם חברה שחוותה את זה קודם..לא העליתי על הדעת שאני אעלה על אותה הרכבת בדיוק..

מנסיון כזה מקבלים רגישות יתר..

אצל אחרים..כמו שאני לא רוצה שמישהו אחר יתנחם בי..זה דבר גרוע שלילי..

אלא שתראי שאת יחסית צעירה - בגילך עוד לא חשבתי ברצינות על חתונה ולא הבנתי למה אני הולכת, אע"פ שלא הייתי מודעת לזה כמובן.

זה יותר כדי שתראי שיכול להיות אושר גדול ושמחה גם אם מחכים המון לישועה.

אני חושבת שזה קשה להתחתן בגיל שבו התחתנתי, יש לזה הרבה חסרונות בעיקר בקטע של הריונות ולידות, אבל את מאד מאד מאד רחוקה מזה. ואם לא היו החסרונות האלה לא היה אכפת לי. היום אני במצב טוב יותר ביחס לאנשים, ביחס עם ההורים וכו'. ויש לזה השפעה חשובה על איכות החיים הזוגיים.

בקיצור, גם אם קשה לך לדמיין עכשיו שזה יעבור ותהיי מאושרת, שתדעי, לפחות בשכל, שאי"ה תזכי להיות שמחה והתקופה הקשה תשאר מאחוריך, ורק כדאי להשתדל לעבור אותה במינימום נזקים..

וגם לא לעובדה אם הכלה הקדימה את אחותה או לא- זו אמת שצריך לעבוד קשה על מנת להפנים אותה

בס"ד

בנוסף לדברים החכמים שנאמרו כאן,

אולי כדאי גם לחשוב על כך שאם לפני שאת מגיעה למיועד לך,
את צריכה לעבור נסיון שכזה- שהוא באמת לא קל,

עד כמה מדובר באדם מדהים, וקשר מדהים שעוד יהיה לכם בע"ה.

הרי כל מה שאנו עוברות עד לאותו רגע מכין אותנו אליו,

וכל העבודה העצמית הזאת שלך כרגע-

היא עוזרת לך לבנות בתוכך את המקום שיכיל בע"ה את השפע האלוקי העצום שמחכה לך

תמשיכי להתפלל, ולהאמין, שהטוב שלך רק מחכה לך.

ואגב- חתונה היא לא ניצחון בתחרות כל שהי.

אני הייתי הראשונה בכיתה שהתחתנה, והשנייה שהתגרשה...

הראשונה שהתגרשה זו הייתה השנייה שהתחתנה.

דווקא בנות שלקחו את הזמן ב"ה נשואות באושר.

אבל הנקודה שלי היא שמי התחתנה ראשונה זה לא כמו מי הראשונה שסיימה את המבחן.

יש כאלו שהמסע שלהן אל החתונה קצר יותר, יש כאלו שהמסע הוא ארוך יותר,

מה שבטוח שזוהי טובתינו האמתית, ובע"ה כאשר זה יגיע, נבין למה היינו צריכות לעבור את הדרך הזאת,

עד כמה היא בנתה אונתנו, ועד כמה כל זה רק הכין אותנו לאהבת החיים שעוד מחכה לך, עם בעלך בע"ה.

מה אחותך עושה זה ממש שולי.

את צריכה לחשוב בלי קשר אליה אם מתאים לך כרגע להתחתן או מה שכן מתאים לך ולפעול באותו הכיוון.

אני למשל התחתנתי מאד מאוחר, אחכ גם היה לי עיכוב בפוריות ואני חושבת שאם אדם חי בשביל ההשוואה ולא בשביל עצמו - זה מאד קשה. תמיד יהיו בלי סוף, במשפחה, בחברות ובעולם - שמצליחות יותר ממני, שיפות יותר, חכמות יותר, עשירות יותר וכמובן עם מידות טובת הרבה יותר וילדם מחונכים יותר וכו וכו וכו.

מציעה ללך להתעלם מהקנאה, אין מה לעשות - את בנאדם וזה נורמלי - פשוט תעזבי את זה ותחיי את חייך בהנאה (בסבבה

אין ברירה אחרת, אבל עדיף מוקדם מאשר להיות עד גיל 80 עם השוואות כמו שרב באנשים ובעיקר הנשים ביננו חיים/חיות.

בהצלחה!

התחתנתי לא אחרי אחות צעירה אלא אחרי אחייניות שקרובות לי בגיל.

ובגיל לא צעיר במיוחד.( יותר ממך)

שלא נדבר על הלחץ שהופעל עלי עם השנים להתחתן.

את צריכה לבדוק האם העובדה שאחותך נישאה לפנייך זה מה שמפריעה לך או הלחץ הסביבתי.

לפחות לגבי זה מה שהפריע לי.

אני תמיד אמרתי שכל עקבא לטובה זה לא רק כשנוח לי אלא גם כשקשה.

אני לא הייתי מתחמקת מאחותי אלא עוזרת לה ותאמיני שאת תשמחי בלידת האחיין והעובדה הזאת לא תציק לך.

בהצלחה

וזה היה מורגש מאד, בעיקר משום שהיא צעירה ממני בשנה.

4 שנים אחריה נישאתי ואני מאד שמחה באישי וילדיי, אבל לא יכולה לשכוח את טעם המרירות של אותה תקופה...

את המנחמים בחתונתה (אני דווקא הגעתי בלב שמח ומתרגש וכל המרחמים והמנחמים ושאר נשמות טובות הורידו אותי מאד)

לי עזר להתמקד בבנייה שלי- למדתי דברים שעניינו אותי, התקדמתי בעבודה, למדתי תואר שני, השתדלתי לצאת עם חברות,

לקנות בגדים ודברים משמחים- שהיום הרבה יותר קשה לי לעשות.

אז תנשמי עמוק, הרבה תפילות ודמעות להשי"ת ולנסות להתחזק בטוב שבך!

הרבה כוחות!!

בס"ד

כי אם כן השיח הזה, הוא מציאות של זוגות ספציפיים שעליהם כתבתי.

לא כתבתי שחתונה בגיל צעיר מובילה לגירושין,

כתבתי שזה לא  מדד להצלחה בתחרות, כי אין תחרות, ולכל אחת יש את הדרך שלה.

(בדיעבד מבינה שהדרך שלי אגב הייתה ארוכה יותר משיכולתי לדמיין וכללה חתונה וגירושין- ב"ה- כי גם זה חלק מהדרך שה' מוביל אותי בה..)

לא ראיתי אף אחד שאמרה שנישואין בגיל צעיר זה לא טוב,

מה שאני אמרתי בכל אופן זה שלכל בית יש את הזמן שבו הוא צריך להיבנות,

ואת הדרך הייחודית שמובילה לבניין הזה.

לא הבנתי על מה קפצתן...

תודה על החיזוקים והאיחולים - אמן כן יהי רצון

ברכה והצלחה , אושר ובריאות לכולן

אני כותבת מנקודת המבט של הצד השני בסיפור.

אני התחתני לפני אחותי הגדולה וב"ה ילדתי לפני כמה חודשים.

זה לא המצב האידיאלי, זה לא פשוט. בכל זאת, את מין הסתם יודעת ואולי זה לא הדבר הכי טוב לכתוב עכשיו לך- אבל גם לה זה לא פשוט.

אני לא יודעת מה המערכת יחסים שלך עם אחותך, ומה המצב ביניכן- אספר לך על עצמי.

לא תיכננתי שזה מה שיקרה, ובטח שלא הכוונתי להתחתן לפני אחותי. וזה לא שאני התחתנתי ממש צעירה...

אבל ב"ה, הייתה לי סיעתא דישמיא עצומה ובסופו של דבר מצאתי אותו. והיא עדין לא. כמובן שכולם יסכימו שלא הייתי אמורה לא להתחתן רק בגלל זה, ואני חייבת לציין שהיא הייתה מדהימה ושמחה בשבילי ועזרה לי.

אבל עדין- גם לי לא היה קל. אני אוהבת אותה ורוצה בשמחתה. והאמת- זה ממש טבעי שאנשים שונים יתחתנו בגילאים שונים! למה בגלל שהחברה שלנו חושבת שהכל חייב להיות לפי הסדר,אז זה צריך לגרום לה להרגיש לא בנוח, ולהעיב את השמחה של שתינו??

האמת שיש לי עצה קצת אחרת- אולי, אם דווקא לא תברחי (לא ממנה ולא מהמחשבות) אלא דווקא תהיי איתה הרבה, תעזרי לה (הרי צריך הרבה עזרה בתקופה הזו ובטח שאחרי הלידה)- אז יהיה לך יותר טוב? אחרי המעשים נמשכים הלבבות!

זאת אחותך, ואני מאמינה שאת אוהבת אותה. ושתדעי שיש מצב שגם עליה עוברים דברים לא פשוטים...

כיום, שאני באה הבייתה לבקר עם התינוק שלי והיא שם- לפעמים היא כמובן באה, מתייחסת, מנשקת את התינוק. אבל לפעמים לא ממש... ואני יודעת שהיא בלחץ של לימודים ואולי שוב זו תקופה לא הכי טובה עם הדייטים... וכואב לי הלב.

יש לנו אח גדול עם ילדים- ובעבר כל פעם שהיה בא עם אחיין הבייתה, שתינו הקטנות היינו קופצות על האחיין שלנו, ורק רבות מי תשמור עליו יותר.

אבל היא לא ממש ככה עם התינוק שלי... ואני כ"כ מקווה שזה ישתנה לטובה בעז"ה בקרוב.

תזכרי- זאת אחותך, את אוהבת אותה! והעובר שלה ברחם- הוא האחיין שלך! ואת הדודה שלו, תאהבי אותו! אל תפספסי אותו... ותזכרי- שהוא בעז"ה יהיה הבן דוד של הילדים שלך.

תנסי לא לתת ל"חברה" והדעות הקדומות שלה להשפיע על היחסים שלך עם אחותך ועם האחיין שלך.

בסה"כ את בת 25- שזה עוד צעיר, והגיוני שקורה שהאחות הצעירה מוצאת לפני בעל ויולדת לפני. כמו שטבעי שבעז"ה כשאת תתחתני- מין הסתם יהיו בנות גילך שעדין לא יהיו נשואות...

השתדלי כמה שאפשר לשמור על היחסים עם אחותך, בשבילה ובשבילך.

בהצלחה רבה....

 העצה שלך מאד מקובלת ונכונה מבחינה שכלית אך לא רגשית..בתקופה הזו חלים שינויים קיצוניים במצב הרוח, בקבלת המציאות העכשווית של הצד שני, והחוסן הרגשי..זה מצב שלא תמיד מאפשר לאחותך להעניק את היחס, שאת חושבת שמגיע לתינוק שלך מצידה כי הוא לא אשם..(ובצדק, אני מסכימה עם התחושה הזו)

אחותי טרם ילדה אך אני יכולה להגיד לך מנסיוני שתשתדלי להרים טלפון לאחותך, ולהתעניין בה לא רק כשאת צריכה ממנה משהו, כשאת באה לבקר עם התינוק והיא נמצאת תיגשי לומר לה שלום, ומידי פעם לתת נשיקה / חיבוק.נכון, היא לא ילדה קטנה אבל כ"כ צריכה את זה..(היא לא תבקש מאבא או אמא, וגם לא ממך שלא תחשבו שהיא השתגעה)

לך יש את בעלך שמספק לך אתזה,בימים ובלילות היא לבד..!!

אני אומרת לך אתזה מנסיוני כי זה חסר לי , ואם אחותי היתה חושבת על זה , זה היה משפר את ההרגשה והתחושה..והיה פחות קשה..ואת תראי איך יהיה ניכר שהמצב ישתפר לטובה!! אני בטוחה...בשורות טובות לכולנו..ושה' ימלא חסרוננו במהרה..

אל הר המוריה-מסכימה עם כל מילה!

שהיא תתחטן לפני אני בת 14 והיא בת 11

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?