תחשבי שה' החליט שככה יהיה, שאחותך תימצא את זיווגה לפנייך. והרי כל מה שה' עושה, זה לטובה.

אתזה גם אני ידעתי להגיד עד שפגשתי את הסיטואציה במציאות..

אבל צריך להשקיע מאמץ באמת לראות את זה, להאמין בזה.

קשה וכואב כ"כ אבל חשוב

לא יודעת מה לומר לך! זה פשוט ניסיון לא פשוט בכלל.....  תשתפי חברות שוודאי מבינות ללבך...

ו....משיח עכשיו...  קודם טקט עכשיו....  איזו תשובה...  הצילו!!   מקווה שכוונותייך היו יותר טובות.

וגם אותי עקפו כמה שנים לפני שהתחתנתי.

ולמי שחי חיים של אמונה זו גישה נכונה ובריאה לענ"ד..

היה לי קשה, אבל מה שאני אמרתי לעצמי- שאף אחד לא התחתן עם הזיווג שלי, נקודה.

חלק מהקושי זה חוסר השליטה על החיים שלי, ואיך שדמיינתי שהם יראו לא מסתדר עם מה שבמציאות,

אבל- אנחנו עובדים את ה' ולא רק את הרצונות שלנו... ועכשיו ה' רוצה שאעבוד אותו כרווקה.

ויהיו שנים רבות בעז"ה שאעבוד אותו בתור נשואה, וכל זה כנ"ל כשחיכינו תקופה מסויימת עד שנפקדנו..

כל זמן והתפקיד שלו.

שוב- לא אמרתי שזה לא קשה אבל זה עבודת ה'..

ולענ"ד העבודה הזו על עצמנו, במחשבות נכונות וטובות לכל דבר, מועילות להמשך החיים בכל התמודדות שיש, זה אימון עצמי.

וגם אם נופלים מידי פעם בעצבות, וזה טבעי לחלוטין, קמים ומתעלים- העיקר ששיש "מגדלור" שהולכים לאורו..

לומר את הדברים. בהחלט הגישה נכונה, אך לא כך עונים את המעוקות.... אשה שמשתפת שהיא נמצאת בבית כשאחותה הקטנה בהריון לקראת לידה לא עונים לה- מה שה' עושה הכל לטובה. אנחנו לא ילדים וליטוף חיצוני וודאי שלא ישנה את הכאב. אם הייתה שואלת מה גשתכם בנושא, זה היה במקום. אבל זו לא השאלה, השאלה היא איך לקבל את העובדה ולא להדחיק?איך להיות שלווה למרות המציאות? והיא מציינת שנסתה לשנות את הגישה. זו קצת עליונות לענות לה תשובה כזו, במילים אחרות- אחותי, את צריכה לקחת את עצמך בידיים כי רק ככה תוכלי להתמודד.

כתבתי מלב מבין וכואב שעבר את אותו הדבר.

היא שאלה איך לקבל ולהיות שלווה, ועניתי לה את מה שהכי עזר לי.

אדם יש את המסלול שהקב"ה העמיד לו, כך שזו לא תחרות. להגיד לעצמך ולשנן- זו לא תחרות, זו לא תחרות. זה המסלול שלה וזה שלי. זה לא על חשבוני.אני בע"ה גם אזכה לכך מתישהו.

אל הר המוריה - אני לא בעד ריפוי כימי כדוג' הריטלין אני בעד ריפוי טבעי - פנימי..אני הולכת ללמוד לשלוט במחשבות בעזרת מאמנת אישית בעז"ה- טיפול CBT- קוגנטיבי רגשי..לעניות דעתי זה הדבר הכי נכון..

מבט קדימה - אל תדאגי הבריחה יכולה להעשות רק במחשבה , לא במציאות

משיח עכשיו- גם אני דיברתי כמוך עם חברה שחוותה את זה קודם..לא העליתי על הדעת שאני אעלה על אותה הרכבת בדיוק..

מנסיון כזה מקבלים רגישות יתר..

אצל אחרים..כמו שאני לא רוצה שמישהו אחר יתנחם בי..זה דבר גרוע שלילי..

אלא שתראי שאת יחסית צעירה - בגילך עוד לא חשבתי ברצינות על חתונה ולא הבנתי למה אני הולכת, אע"פ שלא הייתי מודעת לזה כמובן.

זה יותר כדי שתראי שיכול להיות אושר גדול ושמחה גם אם מחכים המון לישועה.

אני חושבת שזה קשה להתחתן בגיל שבו התחתנתי, יש לזה הרבה חסרונות בעיקר בקטע של הריונות ולידות, אבל את מאד מאד מאד רחוקה מזה. ואם לא היו החסרונות האלה לא היה אכפת לי. היום אני במצב טוב יותר ביחס לאנשים, ביחס עם ההורים וכו'. ויש לזה השפעה חשובה על איכות החיים הזוגיים.

בקיצור, גם אם קשה לך לדמיין עכשיו שזה יעבור ותהיי מאושרת, שתדעי, לפחות בשכל, שאי"ה תזכי להיות שמחה והתקופה הקשה תשאר מאחוריך, ורק כדאי להשתדל לעבור אותה במינימום נזקים..

וגם לא לעובדה אם הכלה הקדימה את אחותה או לא- זו אמת שצריך לעבוד קשה על מנת להפנים אותה

בס"ד

בנוסף לדברים החכמים שנאמרו כאן,

אולי כדאי גם לחשוב על כך שאם לפני שאת מגיעה למיועד לך,
את צריכה לעבור נסיון שכזה- שהוא באמת לא קל,

עד כמה מדובר באדם מדהים, וקשר מדהים שעוד יהיה לכם בע"ה.

הרי כל מה שאנו עוברות עד לאותו רגע מכין אותנו אליו,

וכל העבודה העצמית הזאת שלך כרגע-

היא עוזרת לך לבנות בתוכך את המקום שיכיל בע"ה את השפע האלוקי העצום שמחכה לך

תמשיכי להתפלל, ולהאמין, שהטוב שלך רק מחכה לך.

ואגב- חתונה היא לא ניצחון בתחרות כל שהי.

אני הייתי הראשונה בכיתה שהתחתנה, והשנייה שהתגרשה...

הראשונה שהתגרשה זו הייתה השנייה שהתחתנה.

דווקא בנות שלקחו את הזמן ב"ה נשואות באושר.

אבל הנקודה שלי היא שמי התחתנה ראשונה זה לא כמו מי הראשונה שסיימה את המבחן.

יש כאלו שהמסע שלהן אל החתונה קצר יותר, יש כאלו שהמסע הוא ארוך יותר,

מה שבטוח שזוהי טובתינו האמתית, ובע"ה כאשר זה יגיע, נבין למה היינו צריכות לעבור את הדרך הזאת,

עד כמה היא בנתה אונתנו, ועד כמה כל זה רק הכין אותנו לאהבת החיים שעוד מחכה לך, עם בעלך בע"ה.

מה אחותך עושה זה ממש שולי.

את צריכה לחשוב בלי קשר אליה אם מתאים לך כרגע להתחתן או מה שכן מתאים לך ולפעול באותו הכיוון.

אני למשל התחתנתי מאד מאוחר, אחכ גם היה לי עיכוב בפוריות ואני חושבת שאם אדם חי בשביל ההשוואה ולא בשביל עצמו - זה מאד קשה. תמיד יהיו בלי סוף, במשפחה, בחברות ובעולם - שמצליחות יותר ממני, שיפות יותר, חכמות יותר, עשירות יותר וכמובן עם מידות טובת הרבה יותר וילדם מחונכים יותר וכו וכו וכו.

מציעה ללך להתעלם מהקנאה, אין מה לעשות - את בנאדם וזה נורמלי - פשוט תעזבי את זה ותחיי את חייך בהנאה (בסבבה

אין ברירה אחרת, אבל עדיף מוקדם מאשר להיות עד גיל 80 עם השוואות כמו שרב באנשים ובעיקר הנשים ביננו חיים/חיות.

בהצלחה!

התחתנתי לא אחרי אחות צעירה אלא אחרי אחייניות שקרובות לי בגיל.

ובגיל לא צעיר במיוחד.( יותר ממך)

שלא נדבר על הלחץ שהופעל עלי עם השנים להתחתן.

את צריכה לבדוק האם העובדה שאחותך נישאה לפנייך זה מה שמפריעה לך או הלחץ הסביבתי.

לפחות לגבי זה מה שהפריע לי.

אני תמיד אמרתי שכל עקבא לטובה זה לא רק כשנוח לי אלא גם כשקשה.

אני לא הייתי מתחמקת מאחותי אלא עוזרת לה ותאמיני שאת תשמחי בלידת האחיין והעובדה הזאת לא תציק לך.

בהצלחה

וזה היה מורגש מאד, בעיקר משום שהיא צעירה ממני בשנה.

4 שנים אחריה נישאתי ואני מאד שמחה באישי וילדיי, אבל לא יכולה לשכוח את טעם המרירות של אותה תקופה...

את המנחמים בחתונתה (אני דווקא הגעתי בלב שמח ומתרגש וכל המרחמים והמנחמים ושאר נשמות טובות הורידו אותי מאד)

לי עזר להתמקד בבנייה שלי- למדתי דברים שעניינו אותי, התקדמתי בעבודה, למדתי תואר שני, השתדלתי לצאת עם חברות,

לקנות בגדים ודברים משמחים- שהיום הרבה יותר קשה לי לעשות.

אז תנשמי עמוק, הרבה תפילות ודמעות להשי"ת ולנסות להתחזק בטוב שבך!

הרבה כוחות!!

בס"ד

כי אם כן השיח הזה, הוא מציאות של זוגות ספציפיים שעליהם כתבתי.

לא כתבתי שחתונה בגיל צעיר מובילה לגירושין,

כתבתי שזה לא  מדד להצלחה בתחרות, כי אין תחרות, ולכל אחת יש את הדרך שלה.

(בדיעבד מבינה שהדרך שלי אגב הייתה ארוכה יותר משיכולתי לדמיין וכללה חתונה וגירושין- ב"ה- כי גם זה חלק מהדרך שה' מוביל אותי בה..)

לא ראיתי אף אחד שאמרה שנישואין בגיל צעיר זה לא טוב,

מה שאני אמרתי בכל אופן זה שלכל בית יש את הזמן שבו הוא צריך להיבנות,

ואת הדרך הייחודית שמובילה לבניין הזה.

לא הבנתי על מה קפצתן...

תודה על החיזוקים והאיחולים - אמן כן יהי רצון

ברכה והצלחה , אושר ובריאות לכולן

אני כותבת מנקודת המבט של הצד השני בסיפור.

אני התחתני לפני אחותי הגדולה וב"ה ילדתי לפני כמה חודשים.

זה לא המצב האידיאלי, זה לא פשוט. בכל זאת, את מין הסתם יודעת ואולי זה לא הדבר הכי טוב לכתוב עכשיו לך- אבל גם לה זה לא פשוט.

אני לא יודעת מה המערכת יחסים שלך עם אחותך, ומה המצב ביניכן- אספר לך על עצמי.

לא תיכננתי שזה מה שיקרה, ובטח שלא הכוונתי להתחתן לפני אחותי. וזה לא שאני התחתנתי ממש צעירה...

אבל ב"ה, הייתה לי סיעתא דישמיא עצומה ובסופו של דבר מצאתי אותו. והיא עדין לא. כמובן שכולם יסכימו שלא הייתי אמורה לא להתחתן רק בגלל זה, ואני חייבת לציין שהיא הייתה מדהימה ושמחה בשבילי ועזרה לי.

אבל עדין- גם לי לא היה קל. אני אוהבת אותה ורוצה בשמחתה. והאמת- זה ממש טבעי שאנשים שונים יתחתנו בגילאים שונים! למה בגלל שהחברה שלנו חושבת שהכל חייב להיות לפי הסדר,אז זה צריך לגרום לה להרגיש לא בנוח, ולהעיב את השמחה של שתינו??

האמת שיש לי עצה קצת אחרת- אולי, אם דווקא לא תברחי (לא ממנה ולא מהמחשבות) אלא דווקא תהיי איתה הרבה, תעזרי לה (הרי צריך הרבה עזרה בתקופה הזו ובטח שאחרי הלידה)- אז יהיה לך יותר טוב? אחרי המעשים נמשכים הלבבות!

זאת אחותך, ואני מאמינה שאת אוהבת אותה. ושתדעי שיש מצב שגם עליה עוברים דברים לא פשוטים...

כיום, שאני באה הבייתה לבקר עם התינוק שלי והיא שם- לפעמים היא כמובן באה, מתייחסת, מנשקת את התינוק. אבל לפעמים לא ממש... ואני יודעת שהיא בלחץ של לימודים ואולי שוב זו תקופה לא הכי טובה עם הדייטים... וכואב לי הלב.

יש לנו אח גדול עם ילדים- ובעבר כל פעם שהיה בא עם אחיין הבייתה, שתינו הקטנות היינו קופצות על האחיין שלנו, ורק רבות מי תשמור עליו יותר.

אבל היא לא ממש ככה עם התינוק שלי... ואני כ"כ מקווה שזה ישתנה לטובה בעז"ה בקרוב.

תזכרי- זאת אחותך, את אוהבת אותה! והעובר שלה ברחם- הוא האחיין שלך! ואת הדודה שלו, תאהבי אותו! אל תפספסי אותו... ותזכרי- שהוא בעז"ה יהיה הבן דוד של הילדים שלך.

תנסי לא לתת ל"חברה" והדעות הקדומות שלה להשפיע על היחסים שלך עם אחותך ועם האחיין שלך.

בסה"כ את בת 25- שזה עוד צעיר, והגיוני שקורה שהאחות הצעירה מוצאת לפני בעל ויולדת לפני. כמו שטבעי שבעז"ה כשאת תתחתני- מין הסתם יהיו בנות גילך שעדין לא יהיו נשואות...

השתדלי כמה שאפשר לשמור על היחסים עם אחותך, בשבילה ובשבילך.

בהצלחה רבה....

 העצה שלך מאד מקובלת ונכונה מבחינה שכלית אך לא רגשית..בתקופה הזו חלים שינויים קיצוניים במצב הרוח, בקבלת המציאות העכשווית של הצד שני, והחוסן הרגשי..זה מצב שלא תמיד מאפשר לאחותך להעניק את היחס, שאת חושבת שמגיע לתינוק שלך מצידה כי הוא לא אשם..(ובצדק, אני מסכימה עם התחושה הזו)

אחותי טרם ילדה אך אני יכולה להגיד לך מנסיוני שתשתדלי להרים טלפון לאחותך, ולהתעניין בה לא רק כשאת צריכה ממנה משהו, כשאת באה לבקר עם התינוק והיא נמצאת תיגשי לומר לה שלום, ומידי פעם לתת נשיקה / חיבוק.נכון, היא לא ילדה קטנה אבל כ"כ צריכה את זה..(היא לא תבקש מאבא או אמא, וגם לא ממך שלא תחשבו שהיא השתגעה)

לך יש את בעלך שמספק לך אתזה,בימים ובלילות היא לבד..!!

אני אומרת לך אתזה מנסיוני כי זה חסר לי , ואם אחותי היתה חושבת על זה , זה היה משפר את ההרגשה והתחושה..והיה פחות קשה..ואת תראי איך יהיה ניכר שהמצב ישתפר לטובה!! אני בטוחה...בשורות טובות לכולנו..ושה' ימלא חסרוננו במהרה..

אל הר המוריה-מסכימה עם כל מילה!

שהיא תתחטן לפני אני בת 14 והיא בת 11

מציע לפנות לארגונים שמתמחים בזה כמו פעמונים/מקימי ולהעזר בהם גם להתארגנות לטווח הקצר - בעיקר בדיקה יסודית של האפשרות לצמצום הוצאות ובעיקר לטווח הארוך - הגדלת הכנסות והתנהלות כללית נכונה.

חוץ מזה ובמקביל - להתפלל מכל הלב.

מקווה שתעבור את זה

חסרים נתונים ראשוניים על מנת שנוכל להתחיל חשיבה

מס' נפשות

מקורות פרנסה סכום ויציבות

האם קיימים פערים לא שגרתיים

וכד

מטרת הפורום היא התייעצות אנונימית בלתי מקצועית

לא מקובל באישי בפרט משתמש לא מוכר ומילא אף אחד לא מכיר אותך

אין ברוך כלכלי שלא ניתן להתגבר עליו אם אתם נורמטיביים.

פנה לפעמונים ותבקש מהם עזרה. זה יצריך שיתוף פעולה מלא שלך ושל אישתך.

חבל לחיות ככה חבר. תרים טלפון לארגונים כמו פעמונים הם יודעים לעזור בהתנהלויות כלכליות כאלה.

מה שכן, השאלה אם אשתך מגויסת לנושא, או שהיא רק מצפה ממך.

ברגע ש 2 בני הזוג מתגייסים להוציא את העגלה כמו בכל קושי המתמודדים אתו בבית, שרצוי ש 2 בני הזוג יתגייסו לפתרון, זה הרבה יותר קל בעז"ה.

קשה היום לפרנס בית ממשכורת אחת.

לא ריאלי בדרך כלל לבוא בטענות לגבר, ש"יביא כסף" לבדו.

באשכול סמוך אמרו (בצדק) לגבר שהתלונן שאשתו לא מבשלת מספיק, שיפשיל שרוולים וילמד לבשל בעצמו.

חושב שהרעיון הזה נכון גם במקרים כמו שלכם.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.