אני חושבת שאת יודעת את התשובה 
את עושה כבר צעד ראשון. את כותבת פה. מוציאה משהו.
אל תשארי פה (בבקשה... זה כל כך לא בריא...)
תנסי למצוא את הצעד הקטן הבא שלך -
לכתוב מכתב ל"חברים מקשיבים"?
להתקשר לקו האנונימי? אפילו רק להגיד להם - קשה לי לדבר, יש לי סודות ואינמצב שאני מדברת עליהם.
היית כבר בטיפול, עשית את זה פעם, אני מניחה שהשד שקוראים לו "טיפול" פחות נורא מפעם...
אולי שוב?
טיפול זה לא תהליך של "וי וגמרנו". 15 מפגשים ואת "מטופלת" ו"מתוקנת".
טיפול זה חיים. זאת עבודה עצמית מתמשכת, תהליכית, לאט לאט, לפי הכוחות והרצון.
כל פעם נפתחים עוד קצת. ומכירים את עצמי עוד טיפה יותר.
פגשתי פעם נער, שבמשך שנה הלך לטיפול, והנושא היחיד של הטיפול היה שיש לו סודות, והוא לא מוכן לדבר עליהם.
אז נכון, ככל הידוע לי, הוא לא סיפר את הסודות שלו. אבל אני מניחה שהוא כן הכין את עצמו נפשית לקראת, שהוא בנה אמון עם המטפל, שעוד תקופה, כשהסודות יעלו על גדותיהם, הוא יהיה צעד אחד קדימה לקראת פתיחה והקלה.
אוננות מוגברת היא סימפטום.
כמו שלחולה בשפעת יש חום. החום זאת לא הבעיה, הבעיה זה החיידק. החום רק מסמן שיש חיידק.
האוננות המוגברת מסמנת לפעמים שמשהו בפנים כואב. או ריק.
מקווה שתמצאי רפואה לנפשך...