אדם שלמד עשרות שנים גמרא , והוא זכה לתואר של דיין ומשמש כרב מגיד שיעורים וכפוסק הלכה, הוא יש לו את העבודה הזו להגיע לפשיטות ותמימות , כיוון שהראש שלו מאוד עסוק בחישובים מסובכים ובסברות ובקושיות וככה הוא לא יכול להגיע לעבודת השם.

לאנשים אחרים, שהם לא רבנים מוסמכים וגאונים מובהקים, כל העניין של "פשיטות ותמימות" לא רלוונטי, ואף מזיק.

מן הסתם בגלל זה ר' נחמן סיפר את מעשה בחכם ותם שלומדים ממנו הרבה דקויות.

למשל- צריך להסביר שלהיות תמים זה לא להיות אהבל וטיפש.

צריך להסביר באילו סוגים של צמתים בחיים יש בחירה שבה אפשר לבחור איך להיות פשוטים ותמימים או לא

וצריך להסביר באופן בסיסי מה זה אומר.

זו הדרכה והוראה לרבים,

ואתה מתחיל לעייף

מה זה משנה אם אתה כותב אותן מאותו הניק.

אלא לכולם.

אז עבודה כזו אצל רבנים גדולים צדיקים וכו' וכו' בוודאי לא תראה כמו עבודה שלי, נניח. אבל זה בהחלט לא אומר שאני לא יכולה לעשות את מה שבכוחי.

בוודאי שזה רלוונטי לכולם, במליון ואחת פרטים בחיים- כל אחד ואחת במקרים שעוברים עליו.

תמימות ופשטות זה צורת התייחסות לחיים ולמה שקורה בהם. ומכיון שכל אחד עובר מה שעובר- בוודאי שהוא יכול לבחור לגשת לחיים לפי גישה כזאת או לא.

ויש כאלה שזה בא להם באופן טבעי יותר ובקלות יותר, ויש כאלה (נגיד אני..) שזה בכלל לא פשוט להם, אז מנסים...

איך מגיעים? אין לי מושג. באופן כללי המטרה היא לא להגיע, אלא להיות בדרך. לעבוד.

"ישמח לב מבקשי ה'"- לא ישמח לבם של אלו שכבר הגיעו אליו, אלא ישמח לבם של אלו שהם בדרך, שעודם מבקשים, וכל חייהם ימשיכו לבקש.

מדברים על זה הרבה, הרבה יותר מפשיטות ותמימות.

אף על פי כן, יש גם התבודדות שלא כהוגן שלפי ספר המידות מביאה לכעס ויש אנשים שחיים באופן כזה, שהתבודדות לא מעלה ולא מורידה להם.

נגיד אותו רועה עיזים שמסתובב עשר שעות ביום בין הגבעות, יכול לעשות לעצמו זמן מיוחד ולמצוא לעצמו מקום מיוחד אבל אלו שטויות.

הוא רגיל לזה, ככה הוא באופן טבעי. אין שום טעם שהוא יעשה כזה דבר במיוחד.

וכמובן ההפך גם נכון.

מין מנהל פרוייקטים , או ראש מחלקה , או עיתונאי בכיר, אנשים כאלו שחיים במתח ובתקשורת בלתי פוסקים , לא צריכים שעה ולא צריכים מקום מיוחד, גם אם הם עושים עשר דקות   התבודדות בשירותים, זה דבר הרבה יותר גדול , משעה של סתם בנאדם, אפילו אם הוא נוסע לשדה במיוחד.

התכוונתי איך חוזרים לפשטות ותמימות

כי אני זוכרת את עצמי עד לפני כמה שנים הייתי עושה כל דבר בפשטות ובתמימות, אמנם ידעתי פחות דברים אבל הייתי תמימה ואז פתאום התחלנו ללמוד כל מיני דברים במחשבת ישראל מספר החינוך וכאלה שאומרים אם אתה חושב ככה אז אתה ככה ואם ככה אז ככה ולא יודעת מה (לא מתכוונת לזלזל חס ושלום בספר החינוך) והרגשתי שזה קצת הורס לי את התמימות וחוץ מזה מאז שנהייה לנו אינטרנט התחלתי לדעת כל מיני דברים (לא דווקא רעים ) ולא יודעת... לא יודעת אם זה קשור 

עכשיו אני עדיין קצת תמימה אבל אני מרגישה שעם הזמן זה קצת עובר לי

מקווה שמישהו הבין אותי

לא זוכרת מי כתב על זה מאמר יפה, אולי הרב שג"ר?

בכל אופן. נכון, יש תמימות ראשונית ויש תמימות שאפשר להגיע אליה אחרי שמבינים שעם כל הכבוד לחכמה- היא לא נותנת מענה שלם והיא לא תמיד מובילה למקומות נכונים וטובים.

זה קצת כמו ילד שחי בחממה הנעימה של אבא ואמא והכל טוב ופתאום הוא מתבגר ומגלה שהעולם יותר מורכב ממה שיש בבית שלו. זה טבעי, נורמלי, בריא, אם יודעים מה הכיוון הנכון.

התמימות שאחרי החכמה יש בה פן של בחירה, מה שאין כן בתמימות הראשונית.

ולבחירה הזו יש משמעות.בעיני, תמימות ראשונית היא טובה ויפה אבל לצערי קל מדי להרוס אותה היום- כמו שאת מתארת שקרה לך, אחרי חשיפה לדברים אחרים, לאו דווקא שליליים.

לתמימות מתוך בחירה אחרי הכרות עם החכמה יש בעיני חוסן חזק יותר, ואי אפשר להרוס אותה בקלות כ"כ, אם בכלל.

אולי הפשטות?

ואיך מגיעים לפשטות?

איך להגיע אליהו והיא- לייחד זמן קבוע של לפחות שעה ביום ומעומק הלב לדבר עם השם על מה שעובר עלייך- בגשמיות וכן לעשות תשובה על מה שעבר עליך מהיום הקודם-וידוי ותחנונים שיעזור להתגבר על הרע ושיקרב אליו ,וגם...לבקש ממנו אמונה פשוטה ותמימה.כמובן לשמוע שיעורי אמונה. ממליצה על שיעוריו של הרב ארוש-מחדיר ללב את האמונה הפשוטה הזאת.

בס"ד, שנים אני לומדת ושומעת וניסיתי כל מני סגנונות וכדו'. אם זה מה שאת מחפשת-קרבת השם אמיתית, אני חושבת שאין עצה אחרת.

או: הבחירה ללכת עם העצות של הצדיק.

כשמגיע לפתחנו מצב מסוים, ואנחנו מודעים שיש לנו שתי אפשרויות איך להתייחס אליו, בידינו הבחירה האם להתייחס בתמימות או בחכמה.  מנסיון שלי, רוב הפעמים, ההתנהלות בחכמה מביאה אותנו להיתקע בקיר, בעוד התנהלות בתמימות פותחת שערים.

וכמו באמונה- כש"מתרגלים" את זה הרבה פעמים, בסוף זה מתחיל להגיע באופן טבעי, גם בלי שממש נבחר באופן מודע.

כמו שכתבתי באחת התגובות למעלה.

זה שיש משהו שקשה להשיג, זה לא אומר שאנחנו מוותרים עליו. העיקר הוא שנרצה ונהיה בעבודה, לא שנגיע.

כשאתה כותב שרק בגיל כך וכך ורק בתנאים כאלו וכאלו- זה מרפה את ידי השואלת ונותן לה תחושה שאין לה סכוי ושממילא היא לא מבינה בכלל אז למה שתנסה.

זו טעות בעיני. ובעיני יש מקום של תמימות שאפשר לבחור בו ולהשיג אותו, גם אני לא אהיה ר' נחמן בעצמי.

למה ? כי כשאדם מתעסק בעבודה שלא שייכת אליו, הוא למעשה לא עושה כלום וחי בדימיון שהוא עושה ויכול לעשות.

כך היצר הרע משיג את מטרתו שהיא להרחיק את האדם מעבודתו האמיתית.

הדרך הכי קלה ליצר הרע לפתות אנשים, היא למשוך אותם לעבודות גבוהות ונעלות, שהם לא מסוגלים בכלל לתפוס אותן ואפילו הרבנים שלהם, לא מבינים בהן . במצב כזה בנאדם מבלה את חייו בלשחק ב"נדמה לי" והוא גם יכול להאמין שהוא פועל פעולות ומתקדם, כאשר בעצם הוא בסך הכל מציג לעצמו או נמצא במין פעולה של תנועת נוער.

מה שאנחנו לומדים מרבי נחמן, זה שלרוע אין שום כוח בעולם האמיתי, אבל קל לו מאוד לשטות באדם.

לכן מה שאת מציעה הוא גם רע וגם מוטעה.

אם את מדברת עם נער מבולבל ומוצף הורמונים על עליה לעולם האצילות או מספרת לילדה מתבגרת ומעורערת על פשיטות ותמימות , את פוגעת בהם ומזיקה להם.

אין להם שום סיכוי להגיע לעבודות האלו, אבל גם את העבודות שהם יכולים לעשות, הם לא יעשו , כי את מילאת להם את הראש בפנטזיות על מדרגות גבוהות ועל עולמות עליונים.

אבל בדבר אחד את צודקת, את לא רבי נחמן וגם לא תהיי,  עם כל זה,יש לך את העבודה שלך, שאת יכולה לעשות ואת יכולה להצליח בה.

סביר להניח שעבודה שלך, היא הדבר אליו את מתחברת פחות מכל.

א. ממש לא מילאתי את הראש בפנטזיות. או שלא הבנת מה שכתבתי או שלא רצית להבין.

ב. האמירה שבשורה האחרונה יוצאת מתוך נקודת הנחה ש....? שאתה מכיר אותי? שאתה יודע מה העבודה שלי? שאתה נכיר את נבכי אישיותי מתוך הודעות בפורום?     

שואלים אותו כל מיני שאלות , שהשאלה הזו על הפשיטות והתמימות היא עוד בסדר לידן.

שואלים אותו דברים בסגנון של "איך מגיעים לגילוי אליהו, ואיך מגיעם למדרגת "כמוני ממש" ואיך נמגברים על כל התאוות.

כאלו שאלות.

יש לו תשובה קבועה ומאוד מוצלחת

הוא אומר להם שהמדרגה הכי נמוכה שהאדם יכול להגיע אליה, זה המדרגה של העדר הקפדה.

ככה הוא מסביר להם, הוא אומר שאם הם הצליחו להגיע למצב שאין שלהם שום ביקורת על אף אחד, הם לא כועסים, הם לא מוצאים פגמים בשום אדם, לא יוהודי לא גוי לא ערבי, אלא הם בסדר עם כולם, אז הם הגיעו למדרגה הכי תחתונה מכל המדרגות הרוחניות ומכאן הם יכולים להתקדם.

אבל אם יש להם איזו טענה או ביקורת או כעס, סימן שהם עוד לא הגיעו לאף מדרגה רוחנית וכל מה שהם יכולים לעשות זה להתפלל לאלוהים , שיסיר מהם את כל ההקפדות וכל הכעסים, ככה שלא יהיו להם שום טענות לאף אחד.

והרב עופר ארז, אומר להם את זה בנימה כזו, כאילו הוא מחכה שהם יעדכנו אותו אם הם הגיעו למדרגה הכי נמוכה.

ומיותר לציין שאף אחד לא חזר אליו ואמר שהוא כבר הגיע.

כמו שאת לא התייחסת לשאלתי ברצינות

אפילו משה רבינו נכשל בדקות בהקפדה

להיות בהעדר הקפדה יש בזה מדרגות

וגם צדיק בכל מדרגה עלול להכשל בכעס

הוא מונע מאנשים לעשות שטויות,

הוא מסיט אותם מהנטיה שלהם לחפש אורות גבוהים וכל מיני עבודות מסובכות שלא שיכות אליהם והם לא יגיעו אליהן אף פעם.

זה לא משנה איך הוא עושה את זה, העיקר שהוא אומר להם מה שמשפיע עליהם.

כאילו שזו בעיה.

אני קניתי לא מזמן, עולה 180 שקל, ולדעתי, שווה כל שקל!  על כל ליקוטי מוהר"ן מסודר, וגם על חגים.

מסביר הכל ממש יפה וברור ומוריד את הכל למעשה

אני גם חיפשתי שיעורים על הספר מהאינטרנט ולא מצאתי, עד שגיליתי את זה באתר "ברסלב נייעס" 

יש שם שיעורים שלו לשמיעה ישירה אבל לא הכל. את יכולה לשמוע ולשפוט אם זה מתאים לך 

להלן קישור שיש בו גם שיעור וגם פרטים על הדיסק אונקי

תורה ה' תניינא 'תִּקְעוּ אֱמוּנָה': שיעור מפי הגר"ש טייכנר #01 |♪ » ברסלב נייעס

השיערים הולכים גם לפי הסדר של התורות?