שבת של דאגות, עצבים ועייפות

ומצד שני, שיחה טובה

מוצ"ש מושלם מכל הבחינות כמעט

רק הדבר הקטן הזה שלא ייתן לי לנשום

חודש ניסן. אמאלה

מה אני הולכת לאכול בפסח בלי קטניות?

והשבוע טיול. ישנים במקום נוח, אז הכל בסדר. אבל אני צריכה לארוז מלא דברים וגם שק"ש ומחר לקום מוקדם כי יש לי עונש

|נאנח|

כמה דברים על ראש כואב אחד

|נושם|

לפחות מוצ"ש כיפי

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול