כי גם אני. יצא לי ללוות שם שתי לידות באמת חדר מדהים... אבל הוא מיועד ללידות ללא אפידורל...

"הכל סובב את האשכנזים". 

וגם ילדתי אחריה לידה בבית חולים.

שתיהן היו מהירות מאוד באופן מבהיל.

אני דווקא נהניתי מבית החולים בזה שבלבולי המוח של תלכי לפה ותעלי על המיטה ותחליפי לחלוק - העסיקו אותי וטשטשו ממני את 4 הצירים הנוראיים של הלידה.

אני עדיין זכרתי בלידה הבאה שהיתה 3 שנים אחרי הקודמת את הכאב של הלידה באופן חד מרוב שהייתי מרוכזת כל כך בעצמי בלידה בבית.

לדעת שאת האמא, את המחליטה,

הוא ממש לא קודם כל של בית החולים.

אם במקרה השירות שבית החולים נותן לך תואם את רצונך - מעולה.

אך אם לא - את לגמרי המחליטה.

אך לשם כך יש את הצורך בלהיות מוכנה לקחת על החלטותיך אחריות.

ולשם כך מומלץ ללמוד קודם, לדעת מה מצפה כחלק מהתהליך של בית החולים.

לדוגמא- כשראיתי איך שוטפים את התינוקות, בתינוקיה בלניאדו, והבנתי שזה מה שגם הבן שלי עבר - 

מנקודת מבטי, בשביל זה אפילו לא צריך ללמוד קודם, זה ברור שלהגיד לא. אך לא הייתי מודעת לכך שזה מה שהוא אמור לעבור (ראיתי לאחר שכבר שטפו אותו).

ברור שהשניים הנוספים שילדתי שם אחריו לא נשטפו על ידי האחיות בצורה הזו בתינוקיה.

מלידה ללידה הידע שלי גבר, ויותר ויותר ידעתי מה תואם את רצוני בבית החולים, ומה לא.

ומה שלא - אמרתי לא. אני לגמרי המחליטה עליו. 

לכל חולה מגיע מלווה, לכל ילד שמגיע לבית חולים ההורה שלו מחליט.

קל וחומר לגבי תינוק.

כותבת כדי לחזק את הכיוון הזה שהעלית, שלפעמים נראה לנו כאילו לא ישים בבית החולים.

אחרי הלידה,  הגיע אמבולנס. הפרמדיק חתך את חבל הטבור, בדק אותה ממש קצר, (כשהיא עדיין מונחת על המיטה שלי בחדר השינה) ומיד העביר את התינוקת לידי בעלי. אח"כ הפרמדיק בדק אותי. הבדיקות שלי לקחו זמן, ובזמן הזה התינוקת הייתה רק אצל בעלי. כשהגענו לאמבולנס, ביקשנו מהפרמדיק להעביר את התינוקת אלי (בגלל ההרחקות, בעלי לא העביר אותה אלי ישירות) ואז הנקתי אותה. עד בית החולים לקח עוד זמן נסיעה, ועוד כמה דקות עד ההגעה למחלקה. בקיצור לקח זמן רב עד שהתינוקת באמת נחתה בידיים של הצוות. במשך יותר משעה היא הייתה רק אצלי ואצל בעלי. גם בחדר הלידה, די מהר העבירו אותה חזרה אלי להנקה, כי אני כבר הסברתי להם, כמה היא אוהבת לינוק...

יש דבר כזה בלידה בבית החולים?

שאת תספרי לצוות בחדר הלידה מי היא התינוקת שלך ומה היא אוהבת??

לא כ"כ מפריע לי איך ומה יהיה בחדר (אני מניחה שאני ארצה כמה שיותר אביזרים שיוכלו להקל על הלידה עד קבלת האפידורל), אבל פשוט מפחיד אותי לחשוב על מי שישבה על השירותי קודם, התקלחה במקלחת קודם ושכבה קודם על הרצפה, קיצור אני רוצה שיהיה נקי ומבריק...

בכלל לא משנה איך נראה החדר, כי הלידות שלי ב"ה בסדר. כואב אבל עובר זה ענין של כמה שעות.

אם היו יכולים לקחת ממני את הכאבים שאחרי הלידה, את כאבי ההנקה,  ההתאוששות קשה לי מאוד, אני מרגישה מרוסקת, אם משהוא היה יכול להקל על הריסוק וההתמוטטות של הגוף היתי שמחה, ואני אפילו עוד לא מדברת על המצב נפשי.

מצד שני, בעצב תלדי... אז כמובן הכי חשוב שהאם והתינוק בריאים. ומהסבל אי אפשר להוריד כל כך... ז"א גם אם יביאו לי אוכל למיטה ויתנו לי לישון 3 שעות, הגוף שבור, לוקח לי הרבה זמן להתאושש, אני מרגישה כאילו רכבת עברה עלי וריסקה אותי.

מיילדת רגועה וחייכנית

אז הכי חשוב לי פרטיות. חדר פרטי פרטי פרטי פרטי

אור מעומעם,

מיטה נוחה מאאאאאאד

הכל חדש חדש והכי מודרני שיש.

אם לא על החדר אלא על התנאים, אז מה שהכי חשוב לי שהמיילדת תהיה מאד מכבדת ומבינה ותומכת, עם כל הלב.

חדר עם גקוזי באמצע שבו אלד בלי צורך להיות מחוברת למוניטר עם רפלקסולוגית צמודה ומלא שמנים וריח טוב באוויר.

אין צורך במרדים..לא מעונינת באפידורל אבל רופא ילדים צמוד למקרה ו..חס וחלילה..

שתהיה שם מיטה זוגית גדולה מפנקת מוזיקה מרגיעה אור מעומעם

ממילדת מדהימה כמו זאת שהייתה לי בלידה הראשונה שתיתן לי ללדת בתוך המים או בכריעה-כרצוני.

ושתיתן לי את התינוק אח"כ להנקה בנחת בלי להלחיץ אותי לצאת מחדר לידה.

ומהחדר לידה הפנטסטי הזה לעבור ישר לבית בלי מבקרים בכלל.

ושהיא תוביל אל שטח חיצוני גדול, עם עצים וריח נעים (בלי עשן סיגריות!) וציוץ ציפורים, וששם תהיה לי פרטיות לטייל עם הבעל ולעצור באיזו תנוחה משונה בכל ציר.

הכוונה היא לא ללדת בחוץ - רק להעביר בחוץ את הצירים עד הלידה.)

תחיה היקרה,

תודה שאת נותנת לנו את המקום לפנטז....

אז אני רוצה להעביר את הלידה בהליכה רגלית עם מנוחות מידי פעם.

אני חולמת על לובי ענק עם פינות ישיבה נוחות. עם פופים וכדורים וגם ספסל נדנדה מרופד.

מוסיקה חסידית שקטה תישמע ברקע, עם כל המנגינות של השירים שהבנות הזכירו בשרשור, על המשפט שהיו רוצות לשמוע כל הלידה....

אם יש מזג אוויר טוב, הייתי רוצה לטייל בגן ירוק ויפה שנותן תחושה של "מה רבו מעשיך ה'!"

וכשארצה מנוחה אוכל להיכנס לחדר מרוהט באווירה חמימה עם מיטה גדולה ומערכת ישיבה נוחה, וכמובן גם ג'קוזי.

והכי חשוב: כשהתינוק בידיים שלי, לקבל את מלוא השליטה עליו.

שהמיילדת תשאל אותי מתי לקחת אותו ממני, מתי לנקות אותו, ומתי לקחת אותו לתינוקייה.

בעצם הכי טוב היה שלא תהיה תינוקייה.

הייתי רוצה ביות מלא, אבל עם אחות צמודה, שתעזור לי כל הזמן לטפל בתינוק.

האמת היא, שלאו דווקא אחות רפואית, אפשר שתהיה סניטרית שהיא מטפלת מסורה...

שהתינוק יקבל טיפול אוהב כל הזמן לידי, ואני אוכל להניק ולנוח....

וגם שהרופא ילדים יבוא אלי, לבדוק את התינוק לידי, ושכככלללל הטיפול בתינוק יהיה בשליטתי.

הלוואי!

שירשו לי להיכנס ללובי הזה, גם אם עדיין לא ממש התקבלתי ללידה.

אם אני עדיין בהמתנה בקבלה, או ששלחו אותי לטייל לשעתיים עד שהצירים יהיו סדירים...

*סלטים להרכבה

* גלידות, יוגורטים ושייקים

*מיצים סחוטים (במקום!)

*מאפים

למה לא?

הטקטיקה שלי בזמנים מאתגרים ומסחררים כאלה זה לומר לעצמי שהכל עובר

ואולי כדאי לך לחשוב על הקפאת בסיסים של ארוחות? ולא יודעת איך הבית שלך מאורגן אבל אם את יכולה להושיב אותם על כיסא אוכל לידך במטבח עם תעסוקה שלא מועדת לפורענות

זה מכניס מרווח נשימה...

ותתני לעצמך מדליה של עלופת על חלל

מגיע לך ביושר 🥇🎖️🏅🏆🥈🥉

כדאי ללכת להיבדק🫢

ואת נשמעת אמא אלופה.

יש לכולם ימים כאלה.

וקשוח ממש עם קטנטנים ♥️

ואת עומדת בזה לבד?

מגיע לך כתר!🤴

אני מקווה שבעלך יכול לחזור בהקדם הביתה, כי לפי התיאור שלך ממש כדאי לקחת את הבינוני להיבדק במיון... (החליק על הראש והקיא אחר כך - זה עלול להיות סימן לא טוב...)

סליחה שמלחיצה😬

הקאות אחרי נפילה על הראש זה דגל אדום..

ממש ממש סיוט.

יש ימים כאלה! את מהממת. חיבוק גדול!

של רויטל ויטלזון בדיוק על זה..

עזר לי מאוד

למרות שעש לי גם מתבגרת וזה מתיששש

מיון,

בעלי בדרך

בעזרת ה' שיתברר כשום דבר

יש וירוס הקאות נוראי שמסתובב עכשיו

נקווה שזה רק זה

ללכת להבדק זה חובה אבל

מחכים לעידכון ממך

תתכוננו לאפשרות של אשפוז (אפילו נפשית, אבל גם טכנית - לארוז דברים שצריך).

בע"ה יסתבר שזה כלום!

רפואה שלמה

טוב שהלכתם להיבדק!!

🩷🩷

וזה גם קרוב לי.

רוב המיילדות שפגשתי היו אחלה

לא זוכרת עוד משהו מיוחד.

ממש. המיילדות והרופאות שם היו מעולות ורגישות.

באשפוז, תלוי באיזה מחלקה.

בג' בעין כרם היה לי צפוף ומבאס. בד' היה לי חדר לבד והיה מושלם. והצוות שם תפעל לי אירוע חירום רפואי בצורה מדהימה..

בשערי צדק היחס של הרופאים בחדרי לידה היה מזעזע. העומס שם ממש השפיע. היחס במחלקות גם לא היה משהו. אבל בביות מלא כן נעים ומרווח.

יש להן חסרונות, אבל סך הכול בסדר.

באשר למיילדות - פחות יכולה לחוות דעה, כי ילדתי רק שלוש לידות לא פרטיות.

אבל לא הייתי באחרים. (הייתי רק בביקור חולים, והיה מזעזע... אבל כבר נסגר)

הייתי פעמיים בלידות ארוכות, כל המילדות סבבה לגמרי יש יותר ויש פחות אבל כולן נחמדות מאוד.

מחלקה לא צפופה וישנה זה כבר פחות שם. אא"כ תהיי בביות מלא שזה טיפה יותר נעים אבל החדרים לא גדולים. אם את מחפשת משהו חדש זה יותר עין כרם אבל את אומרת שלא רלוונטי לך....

המחלקה שם לא ממש זוועה?

לפחות ביות מלא ממש חדשה ומשופצת. המחלקות עם התינוקיה טיפה יותר ישנות ומפולות אבל לדעתי לא ברמת המזעזע

לא זוכרת באיזה מחלקה הייתי 😅

ביות מלא.

רק הארוחות היו קצת מעצבנות. זמן ממש מוגבל כשיולדות לא תמיד נוח להם התזמון. אבל ממש לא הפריע להם שלקחו לחדר ושמרו לאחר כך, אז חלק מהארוחות אכלתי קר ולא נורא.

וממש לא נחמדה

מניסיון

הצוות וואו, והביות מלא אחלה ממש

שיכניסו אותי יחסית מהר בלי למרוח

כי רוצה להספיק טפידורל

מה כדאי לי.....?

את נכנסת יולדת עם האפידורל בעז"ה בלי קשר למה שאת בוחרת אח"כ לאשפוז

אם את רוצה ביות חלקי - בכל מקרה לא אמור להיות חסר מקום.

יולדות ב' יותר צפוף (חדרים ממש קטנים)

ביולדות א' קצת יותר מרווח, יש אמנם חדרים אפילו של 4 אבל הרבה יותר מרווחים מהחדרים של 3 ביולדות א'. החסרונות שם זה שיש יותר ערבים (נכון ללפני שנה וחצי, זה אפילו סוג של ברשמי ששמים ערבים בעיקר שם) אם זה משמעותי לך, ושליד התינוקיה אין חדר הנקה ואם את רוצה להניק בחדר ולא סתם על כיסא במסדרון את צריכה ללכת קצת דרך לחדר הנקה של ביות מלא (שצמוד ליולדות ב'), עוד חיסרון זה שככל שידוע לי יותר מקפידים שם על שעות ביקור והשומר ממש נכנס לכל חדר ובודק שאין שום מלווה.

אבל הצפיפות ביולדות ב' כ"כ עצבנה אותי שאני אישית הייתי הולכת על א' ברור....

בחדר מרווח של 4.

לא יודעת איך החדרים האחרים.

לגבי התינוקיה אני לא יודעת, כי הבן שלי היה בפגיה.

מאז שסגרו את ביקור חולים מזעזע שם

פעם היה זול

היום יש דברים שכן משתלמים יותר, צריך לבדוק

חולצות לבנות לילדים- מכופתרות ופולו.

מכנסיים לבנים

טייצים לבנות

לפעמים מארז של חולצות.

קודם כל זה מאוד איכותי.

יש דברים יקרים כמו מותגים, וגם כל מיני חולצות ומכנסיים, ויש דברים - בעיקר מארזים שהם כן במחיר שווה.

תכלס - הם העלו מחירים, אבל גם בארץ הכל עלה, כך שיכול להיות שעדיין יותר משתלם שם.. לא עשיתי השוואה מדוקדקת.

ולא מכירה קוד קופון

יש להם קטגוריית אאוטלט ששם יש הרבה דברים במחיר טוב

טייצים לכל הגילאים, בגדי גוף לתינוקות, מארזים של תחתונים גם למבוגרים..

וסופר איכותי!!!

אני לא קונה ביגוד יפה משם רק את הבייסיק שהוא זול ואיכותי ממש

עם הזמן כבר פחות אבל עדיין, יש דברים שאין להם תחליף

ואיכות מצויינת

יש שם גם לילדים חולצות לבנות מכותפרות איכותיות בטירוף במחיר בדיחה..

יחסית ללידר וכל מיני בזארים זה אולי יקר

אבל ביחס לפוקס/קסטרו וכו זה זול/שווה ערך

והאיכות בכמה רמות מעל

חולצות שבת לבנים זה מדי בית ספר שם וממש משתלם

המארזים גם

בחורף אני אוהבת את גינסים עם הגומי-

נראים מעולה ונוחים מאוד (לא אוהבת להלביש פוטר/טרניג... מרגיש לי פיג'מה)

ואנחנו גרים במקום קר מאוד

אז גם נעלים מחממות מעילים ובגדים טרמים שקשה יותר למצוא בארץ במחירים נורמלים

טייצים, מארזי חולצות, בייסיק, לפעמים תחתונים.

לפעמים מוצאת עוד פריטים שווים במחיר סביר או משקיעה טיפה יותר בתקופות שנח לי לא לצאת מהבית. הבנים שלי די מוכנים רק מכנסיים משם. מאוד נוחים להם ביחס למה שפה. בגיל הצעיר זה כן זול יותר מאשר בארץ שלא נגיד בשיא סוף העונה. בגיל של המתבגר זה כבר לא זול אבל זה די מה שהוא מוכן... הצ'ינו.

לתינוקות אני אוהבת את הסטים.....

במיוחד עם רוכסן ל-2 הצדדים.

פוטרים וסוודרים יקרים בכל הגילאים

פולו לבנות (צבע לבן) מצוינות.

חולצות פולו בכלל....

צ'ינו לשבת לבנים

בנות יש שמלות או טוניקות וטייצים טובים.

שמלות רק לגן.

מביה"ס מקפידה על אורך....

בנקסט זה במחירי ילדים (בערך מקביל 13-16Y) בארץ זה ממש יקר כי זה מידות שאין בבזארים- רק במותגים

עם פוטר בפנים ומה דק?

לכן לא מזמינה כי זה לא ברור.

אם כאן בארץ היא במידה 3-6 עכשיו, מה לקנות לחורף? (רוצה שיהיה לכל החורף. עכשיו עוד לא ממש חורף)

לפי מה שכתבת, כנראה הייתי קונה 3-6, אם את רוצה שיתאים לעוד חודשיים שלושה בערך.

אצלי 0-3 של נקסט התאים עד גיל חמישה חודשים (די תואם למשקל שכתוב).

אבל אין שם הרבה בגדים ממש חורפיים.

או שניים והם מגיעים איכותיים ונשמרים ברמה גבוהה.

לפעמים אפשר לעשות יום הולדת בכיתה, את שולחת עוגה ומכינה פעילות או משחק, והמורה מקדיש לזה שיעור.

אני מאד לא מתחברת לתרבות הימי הולדת... מציעה לילדים לבחור בין מסיבה רגילה לבין להזמין 3-4 חברים טובים לארוחת ערב, ואז אני מכינה להם בצק וכל אחד מכין פיצה אישית עם תוספות ואוכלים ושמחיפ והולכים הביתה מרוצים. הרבה פעמים הם מעדיפים את זה.

בכל אופן אני חושבת שאם תעשי מסיבות ותזמיני את ילדי הכיתה עדיף לעשות שתי מסיבות - אחת לכל כיתה. גם מצד הכמות וגם מצד הדינמיקה. וגם הזדמנות קצת לנפרדות שקשה להציע לתאומים ועוד מאותו מגדר.

פה יצא לי להתחיל לחגוג סביב כתה ג' או ד'. חלקם רצו מעט חברים טובים. חלק את הכתה.

מסייגת שאנחנו לא בסטנדרטים של פ''ת אז אולי זה שונה.

עדיין אין מסורת סדורה שחייבים עם חברים.

אצלנו רק השנה- מאמצע כיתה ב לתוך כיתה ג, נהיה מקובל לעשות יומולדת עם חברים וגם אז בערך רבע כיתה חוגגים עם כולם, עוד בערך רבע חוגגים עם מספר קטן של חברים(3-4) והשאר לא חגגו עם חברים בכלל..

אצלנו יש גם יומולדת בכיתה- משותפת לכל ילדי החודש, שנתנה בכיתה א את המענה החברתי.

לא 10.. כי אז מי שלא מוזמן כבר מרגיש שהיה פה אירוע שהשאיר אותו בחוץ..

3 או 4.

אםשרות נוספת - לחגוג בכיתה

דבר נוסף אין שום דבר שחייבים, גם אם 70% מהכיתה כן עושים ככה.

דבר נוסף אני לא עושה כל שנה עם הכיתה. עושה פעם בכמה שנים ובשאר הזמן מזמינים 2-3 חברים למשחקים ועוגה אחצ. או לארוחת ערב או משהו כזה.

וגם עם המשפחה המורחבת לא חייבים לחגוג כל שנה. כשהם קטנים זה נחמד אחכ זה כבר מתחיל להיות עמוס

חוגגים עם המשפחה ועם הכיתה בכיתה עצמה.

מה שאר הילדים עושים?

את לא צריכה להפציץ יותר מהשאר הילדים מצד שני עם כולם עושים אני מבינה את הצורך בחוויה דומה לילדים ושלא ירגישו חריגים.

אולי תשתפי מה נהוג אצלכם ונעזור עם רעיונות.

אפשר לתת לכל ילד לבחור 2-3 חברים שהוא מעוניין להזמין ולעשות משהו מצומצם.

מסיבה של 6-8 ילדים הרבה יותר ניתנת להכלה וגם יותר כיפית לילדים

כלאחד עם הכיתה שלו

אישית הייתי מוותרת לגמרי על התענוג

בגילים גדולים יותר.

האמת שאין לי מושג מה בדיוק היה - כי הפקדתי בידי בעלי את המלאכה... לא בשבילי להפעיל 40 בנים אנרגטיים...

זה היה ברחבה של הבניין שלנו. מניחה שהוא עשה להם כמה משחקי ריצה וכדומה, ובסוף הזמין פיצה לכולם - וזהו זה...

אצלכם מקובל שעושים ימי הולדת לכל הכיתה או שזה לא משהו מוכרח? כי אם זה לא משהו מוכרח - אז לגמרי אפשר לוותר על זה ולחגוג בקרב המשפחה וזהו...

(בניגוד לאחרות שמציעות פה להזמין מספר מצומצם של חברים - אני לא בעד, כי זה עלול לגרום לקנאה בקרב חברי הכיתה...)

לפעמים עם עוד חבר, בלי ההורים.

כדאי לשאול את המורה, לפעמים יש למורים כללים ברורים בנושא.

עושים בגן/ בכיתה מה שנהוג והשאר רק עם המשפחה (עןגה, משחק, בלונים, מתנה).

פעם אחת הזמנו את הילדים של השכונה לתהילים אחרי הסעודה ושרנו להם קצת והבאנו עוגה..)

לאף אחד מהילדים שלי, אף פעם.

ב''ה 8 ילדים, עד כה עובד בהצלחה

שגם מהצד השני (לא הצד של ארגון הארוע אלא המשתתפים) זה די עול בשבילי כי כל יום הולדת זה להביא מתנה

זולה אבל הקטע לדאוג שיש ולעטוף, ולקחת את הילד לחבר- זה לא תמיד ביום שנח לי...

אבל אינמלעשות, טוב סתם קיטרתי

אניוואי, בימי הולדת אני שוכרת טרמפולינה ביתית ומכינה פיצה ומוזמנים רק ילדים מהרחוב שלנו + חבר/ה טובים גם אם לא גרים ברחוב.

יש לי שרשרת יומהולדת שמח ומנפחת כמה בלונים לאוירה.

האמת לא ממש יודעת מה המוסד מצפה, אני לא מהאימהות שמדברות עם המחנכת על בסיס יומיומי 😅

התקשורת שלי עם המחנכת זה כשהיא שולחת הודעות בוואטסאפ על דברים חשובים- הכתבה, ש"ב ספציפיים, תחרויות של מי מביאה הכי הרבה פתקי נחת/ קוראת הכי הרבה ספרים וכו'.

מבחינתי, אני מתזכרת אותה כל יום על הכנת מערכת והכנת ש"ב. אם היא אומרת שאין לה סבבה, אם יש לה היא מוציאה ועושה. אני לא יושבת לידה ולא כלום, במקסימום היא צועקת אליי "כמה זה 9 ועוד מספר כלשהו??" (קשה לה עם 9 משום מה) ואני עונה לה "כמה זה באמת?"

אם מגלים פתאום דף של ש"ב מהעבר שלא נעשו, אז היא עושה. ואם הצטבר לה ואין לה כח אז אני אומרת לה שהיא לא חייבת.

אה וגם אני מקשיבה לה לקריאות, וחותמת, המורה מבקשת לקרוא כל קטע 5 פעמים אבל אני מסרבת לשמוע 5 פעמים אותו דבר אז חותמת לה אחרי אחד.

וזהו 🤷‍♀️

איך זה אצלכם?

אחרי החגים התחילו לדרוש אצלינו חתימת הורים שבועית ביומן שההורה ראה שהילד מכין ש.ב. ושהדפים בספרים מושלמים לפי העמודים שכותבים שעשו

והוא לא אוהב לעשות ש.ב. אז אני צריכה לשבת איתו כל יום להכין ש.ב. 🤨🤨

חוץ מזה- יש דף חזרה שבועי בתנ"ך ובמשנה שצריך לעשות עם הילד ולחתום עליו

ופרויקטים פה ושם במולדת וטבע שזה דורש אותי לגמרי לגמרי (בנתיים היה 2 פרוייקטים מאחרי החגים אבל הבנתי שזה הכיוון)

וזה גדול עלי חחחח רוצה לדבר על זה באסיפת הורים הקרובה אבל מנסה להבין אם זה הנורמה

האמת שאצלי הגדול כבר בתיכון.....

ויש לי 'לד ב-א'....

אף פעם לא הרגשתי כל יום כאילו אני חותמת על קניית בית....

שקלתי לעשות חותמת....

האמת אצלינו גם כמות ש.ב היומית זה כמו שבועי אצל הגדול בכיתה א'.

וכמו שכתבת ...

אצל נגדולים זה היה דף שבועי קריאב בכיתה א' ואולי פ"ש בכיתה ב' בשולחן שבת....

היום זה כבר הצפה....

כל יום קריאה- כמובן חתימה

לשבת 2 משימות כמובן עם חתימה ליום א'....

כאילו..... תשחררו ממני....

הכל חשוב אבל במינון והכי חשוב גמישות בזמנים יש לנו ימים עמוסים, יש עוד ילדים....

צריך שיהיו חתימות שבועיות לא יומיות.....

וכמובן עוד פרוייקטים כל יומיים עם חתימות שאני לא טורחת לקרוא.....

מההודעות של המורה כנראה שבפועל הורים לא עומדים בזה.....

בעיקרון עדיין מצופה בגיל הזה לעקוב לגמרי אחרי הכול.

בפועל, יש ילדים בגיל הזה שיכולים להיות אחראיים לעצמם, מקסימום לומר, "אמא, שיעורי הבית שלנו זה לקרוא בקול למישהו מבוגר!" אף שאת יודעת בוודאות שהוא קורא מצוין...

ויש ילדים שגם כשתשאלי אותם אם יש שיעורי בית, ותבדקי בעצמך אם יש להם, ותנסי להכריח אותם לשבת לעשות את שיעורי הבית - הם יסרבו בתוקף, ואת תיאלצי ליצור קשר עם המורה ולהסביר שכל מה שאת מנסה לעשות לא עובד, ושאולי יש פתרון אחר כלשהו...

מעורבת ועוקבת. מזכירה לו להכין שיעורי בית, ולפעמים גם יושבת לידו. לרוב הוא יודע מה שיעורי הבית אבל אני גם רואה באפליקציה. אין לו הרבה - כל יום קצת או בחשבון או בעברית. לפעמים הוא מסיים כבר בכתה.

חוץ מזה יש דף קשר שבועי עם שאלות חזרה בתורה ומבקשים חתימה שעברנו יחד על השאלות ושהילד חזר על הפסוקים שנלמדו.

לפעמים המורה לעברית מבקשת חתימה על קריאה.

אני מניחה שמצפים מההורים לשים לב שהילד מכין שיעורי בית בגדול ולעקוב אחרי מצבו, גם אם לא ברמה יומיומית. לא בגלל משהו מסוים מעבר לבקשות לחתימות הנ"ל, פשוט הנחה שנראית לי סבירה.

אם אני רואה שילד מסתדר וציונים טובים, אין תלונות אני ממש משחררת.

אם יש קושי אני יותר על זה אבל בטח לא ברמה היומיומית...

יש מורות יותר מקפידות שהכל אצלם מסודר ויש כאלה שפחות.

גם תלוי בילד, יש לי כאלה שממש צריכים הכוונה וכאלה שגם בכיתה א היו עם יד על הדופק וידעו לבד מה צריך

יש מחברת קשר שצריך לחתום בה על כל אי הכנת ש.ב וכדומה, כנל איחורים וכד

ובכללי הילדה מגיעה לבית ואני שואלת/ היא אומרת אם יש שיעורים והיא עושה

כרגע הוא במצב שהוא כמעט ולא עובד בכיתה, אז אני עושה איתו הרבה בבית.

זה כולל לשאול אותו מה צריך (המורים שולחים בווטסאפ שיעורי בית, אבל הוא צריך להשלים יותר),

לשבת איתו לעשות, כולל לכתוב לו את התשובות,

לוודא שהוא מביא את הציוד הנדרש,

ביום שישי לעבור איתו על דף קשר ולחתום

מבית הספר הציפיות נמוכות מידי.

אני לא מקבלת תלונות על חוסר התפקוד בכיתה ועל חוסרים בשיעורי בית (אני לא עושה איתו הכל, בעיקר בחשבון).

אני צריכה ליזום את הקשר עם המורים.

אצל הגדולה שלי זה היה שונה לגמרי.

לא היו לה הרבה שיעורי בית, כי הרוב היא היתה מספיקה בכיתה. וגם במה שהיה לה, היא היתה הרבה יותר עצמאית.

תגידי לכולם תאריך יותר מאוחר מהאמיתי.

ביום יום (לא המזדמנים)-

הנה אני פה, זה נראה שילדתי? אז מה העניין לשאול. כשאני אלד אני לא אשמור את זה בסוד, בבקשה להפסיק להתעסק בזה, זה לא נעים לי, במקום לתת לי כח להגיע ללידה רגועה זה עושה את ההרגשה ההפוכה. וזה בסדר לסנן, ואז לכתוב הודעה או משהו כמו, לא הייתי פנויה לענות, אני מרגישה טוב ואין חדש. לא הסברים ולא התנצלויות.

שיהיה בקלות ובידיים מלאות! 🤍

אם זורם לך,

ראיתי פעם מדבקות חמודות לוואטספ לסוף הריון.

נגיד מדבקה של אישה בהריון עם בטן וכתוב: עוד קצת ומסתיימת לך השכירות

או כתוב: עוד לא ילדתי, תודה

וככה כל מיני דברים מצחיקים.

ותשלחי לכולם כל בוקר, ייתן לך שקט בחיים.

פשוט תקלילי את הסיטואציה ותנערי את כל החופרים....

אף אחד.

תמיד אמרתי סביב חודש מסוים ולא מדויק בטענה של אוי שכחתי מה התאריך וכו...

בכל אופן, תבקשי לעזוב אותך בשקט וכשתלדי תיידעי. זה בסדר לבקש כזה דבר.

או שאמרתי את החודש ולא את השבו המדויק, בטענה שלא רוצה חפירות בשבוע 39..

התערות של אנשים בשלב הזה, פשוט בלתיייי

מתי באמת התאריך

והקרובות אלי יודעות ולא חופרות

הבעיה שהיום אנשים כבר לא שואלים איזה חודש את

הם שואלים איזה שבוע ומזה אין לי איך להתחמק חח

בכל מקרה תודה על החיבוק שלכן

זה מחזק

כזה:

"אהההה 23? לא רגע, איזה חודש אנחנו? צריכה לראות ביומן טפשת הריון"

חחחח

בייי

בהריון הראשון גם אם היו מעירים אותי באמצע הלילה הייתה יודעת להגיד שבוע+יום מדוייק

אצל האחרונים- באמת שלא זכרתי והייתי תמיד צריכה לחשב ולנסות לזכור באיזה שבוע אני עכשיו. והייתי מתבלבלת חופשי🙈

-איזה שבוע את?

-אני צריכה ללדת בפסח בערך...

אני לא רואה בזה משהו מלחיץ , נטו התעניינות, אולי את נמצאת קצת בלחץ ואז כל אמירה כזו מלחיצה אותך, תנטרלי אותם, תעני או לא תעני , ותתעלמי.. תגידי להם גם אני מחכה, תתפללו שיהיה בטוב..

לי אמרה דיילת הסופר פארם שאני נראית בשלה ללידה, אז אמרה.. נכנס מצד אחד ויצא מהשני, יש אנשים שסתם מחפשים להגיד משהו, יש אנשים ששואלים להראות התעניינות ויש ששואלים מאהבה, אני לא חושבת שמישהו מנסה להלחיץ או שזה אמור להלחיץ אותך באיזה אופן, אם באמת עוד לא הגעתי לשבוע ארבעים, אז באמת אין לך סיבה להיחלץ.. לידה קלה ומהנה בעיתה ובזמנה!!

לק"י

ויכול להיות שהיא בעצמה כבר רוצה ללדת, אז עוד יותר מעצבן.

(גם אני לא מתעצבנת בקלות מדברים כאלה, אבל גם תלוי מי וכמה).

כל יום, ובלחץ, ואם אנחנו לא עונים אז עוד הודעות לחץ ומתקשרים

תגידי בפשטות שזה מכניס אותך למתח, וברור שכשיקרה משהו את תעדכני.

או ילדת? מציק ממש. אולי תגידו להם שתעדכנו אותם כשזה יגיע ושיירגעו..

אחרי המשוער.

בעלי לא עזר לי בצירים כי לא הייתי מסוגלת שמשהו יתקרב אליי...

הוא פשוט היה שם, החליף שירים עד שצרחתי עליו לעצור.

הלך וחזר עם בקבוקי פטל, שתיתי כמו גמל.

גם חתך בסיום את החבל

רציתי אותו איתי

זה הכל

לנפש ,שיש מישהו מוכר אתך

לעומת להיות לבד זה עולם אחר

ורואה שיעשו מה שאני רוצה ומבקשת

ועומד על שלי אם אני לא מאה אחוז, מתווך אותי הכי טוב לצוות מה נכון וטוב לי

לא יכולה לדמיין את זה אחרת. בלידה האחרונה הייתי מלא זמן עם צירים וקבענו שבינתיים הוא יצא וייקח את הילדים הביתה ואז יחזור אליי. לא הרבה אחרי שהוא יצא קראתי לו שיחזור.

פשוט צריכה אותו איתי!!!

תרגישי איפה זה פוגש אותך, מה הצורך שלך, עד כמה הוא עוזר ומה היית רוצה שהוא יעזור..

יותר בקטע הטכני: לקשר אותי אל הצוות, לתת לי משהו לאכול, לעדכן את המשפחה.

ובעיקר, שיהיה שותף במשהו שהוא גם שלו.

בפועל, בשתיים מתוך ארבע לידות הוא לא היה איתי בלידה עצמה.

באחת, הלידה התפתחה מהר בדיוק כשהוא הלך להתפלל.

באחת התפתח מצב חירום כשהייתי לבד.

מבחינתי, אני לא חייבת שהוא יהיה נוכח.

אני רוצה שהוא יהיה, וזה יותר קל ככה, אבל אני לא חייבת.

זה משתנה בין נשים שונות ובין זוגות שונים.

בדיעבד אז זה היה נכון לי ממש

בלידה הראשונה אמא שלי וחמתי היו איתי

ובלידה השנייה רק חמתי

זה מעניין

ב2 לידות בעלי היה מאחורי הוילון ואמא שלי הייתה איתי והתבאסתי נורא.

בשלישית לא הספיקה להגיע ובעלי ישב/עמד ליד הראש שלי, עם גב כלפי כל השאר כמובן.

ורק דיבר איתי ועודד אותי.

לא מחמאות ריקות.

רק דברים אמיתיים.

ובאמת שמכל הלידות מלא מטושטש לי, אבל התמונה של העיניים שלו מחזקות אותי לא יוצאת לי מהראש.

זה פחות המילים שאמר. יותר פשוט המבט.

זוכרת שממש שאבתי ממנו המון כח.

הוא מעודד אותי לצרוח כי יודע שזה מה שנכון לי. ורואה דברים ושם לב בזמן שאני לא מפוקסת....

פעם חשבתי שאני חייבת את אמא שלי גם. בפועל היא היתה איתי רק ב2 לידות מתוך 5. ובלידה הקרובה סיכמנו שאם תוכל היא תגיע אבל אם לא- אני מסתדרת עם בעלי נהדר....

ותמיד הגעתי לחדר לידה במצב שלא יכולנו לגעת.

ולחוות יחד את הדבר המדהים הזה, ששנינו שותפים אליו

אני אישית מרגישה שצריכה את הנוכחות שלו היותר זמינה עד שמגיעים לסביבה נשית - היינו לחדר לידה (אני יולדת מהר ב"ה אז לא שם הרבה זמן ) בחדר לידה אני משחררת אותו להמתין לי בחוץ - אני צריכה שהוא יהיה שם ולא בבית אבל לא צריכה אותו לידי .

בלידה חוץ מהמילדת ואת הריכוז שלי בעצמי לא מרגישה שצריכה עוד משהו .

אבל אני חושבת שהשאלה היא לא אם את ובגן יכולים להתמודד, אלא זה שהילד סובל כרגע (ואימפולסיביות זה לא דבר קל בכלל) ומה יכול לעזור לו...

לא הייתי נותנת תרופה אם אין צורך ספציפי

אני חושבת

שנושא של התאמת מינון והסתגלות

זה משהו תנודתי

ככה שזה לא יכסה את העתיד

ואין טעם להתחיל סתם מוקדם

וכן נותנת מענה לאגרסיביות ולתנועתיות המוגברת

וכן פונה להדרכת הורים.

ובגן לא רואים בעיה אז למה לתת?

בסוף למתן תרופות יש מחיר שלפעמים פשוט כדאי לשלם אותו אבל זה לא נשמע המצב כאן.

אני רק מנסה להבין את האמירה שכתבת שהילד סובל. זה מה שהרופאה טענה על סמך מה? מפגש איתו?

אתם מרגישים שהילד סובל?

מישהו מסביב מרגיש שהוא סובל?

הוא אומר אמירות שמשדרות סבל?

אני כן הייתי מנסה הדרכה ספציפית של מישהי שמתמחה בקשב וריכוז לגבי התקפי זעם, ובכלל איך לעזור לו בויסות (אם הוא מעל גיל 5 אולי אפילו טיפול או טיפול דיאדי סביב זה. למרות שבגילאים הצעירים הדרכת הורים טובה יכולה להספיק לפעמים)

טיפול ספציפי לקשב דרך ההורים - poet. תחפשי על זה. אלה מרפאות בעיסוק שעברו הכשרה נוספת. וגם ריפוי בעיסוק לילדון בדגש על וויסות ותפקודים ניהוליים. הוא בערך בן 4 כבר?

אם אין איזה צעקת הצילו מהגן לא הייתי שוקלת כבר תרופות... אבל כן מחפשת מענה לשיפור המצב בבית ובכללי.

בנוגע לבעל, הגבול בין הפרעת קשב קשה להפרעת תקשורת קלה הוא מאוד אפור ומטושטש ולא פשוט לעשות הבחנה מבדלת. כי גם עם קשב קשה למשל מפספסים הרבה מידע וניואנסים חברתיים. אז התחושה שלו לגיטימית. אבל בתכלס? הייתי ממש משחררת את זה בשלב זה. הולכת עם מה שקיבלתי ועובדת בכיוון הזה, הוא עוד קטן אבל יש מקום לתיווך ועבודה. וכמובן אין קסמים וזו הדרך שלו ושלכם עם באמת כל האתגרים שיש בה.

חיבוק! החלטות טובות.

אז למה בעצם?

כשעמדנו בדילמה דומה חשבתי שלהתחיל טיפול תמיד אפשר, אבל להפסיק וללכת אחורה קצת יותר קשה, גם אם אפשרי

החלטות טובות בע"ה

את האמא הכי מתוקה ששמעתי בחיי!!!!!!

אימלללההה הוא זכה בך!!! ובטוח גם את בו🧡

תשמרי על המתיקות של שניכם