כי גם אני. יצא לי ללוות שם שתי לידות באמת חדר מדהים... אבל הוא מיועד ללידות ללא אפידורל...

אולי אתן זוכרות שסיפרתי כמה זה היה מפחיד.

אבל זה היה מפחיד, כי זה היה פתאומי, ולא הייתה לידי מיילדת....

מצד שני, מתוך החוויה הפתאומית שנכפתה עלי, בכל זאת למדתי מה זאת לידת בית.

יותר נכון: למדתי עד כמה הלידות בבית החולים הן לא טבעיות, ואני אומרת לא טבעיות, למרות שגם בלידות הקודמות לא קיבלתי אפידורל. בלידה הקודמת ילדתי בחדר לידה טבעית. בפתיחה 7 נכנסתי להתקלח, ובפתיחה 9 ישבתי על הכדור.

בכל זאת, אני חושבת שבית החולים לוקח מאתנו חלק גדול מחווית הלידה.

לידת הבית שלי, כאמור לא הייתה מתוכננת, ולא הייתה לי מוסקת רקע, ולא אורות עמומים ו....

אבל התחושה שלי הייתה שילד שנולד בבית הוא קודם כל שלי, ואח"כ אני מאפשרת לבית החולים לטפל בו.

ילד שנולד בבית החולים, קודם כל בית החולים אחראי עליו, ואני האימא, השומרת השנייה שלו....

אולי זה נשמע מוזר, אבל זו ההרגשה.

ילד שעטוף בשמיכה של בית החולים, הוא עוד מספר שצריך לזהות אותו.

הילדה שלי הייתה עטופה בשמיכה שלי מהבית, היא הייתה ממש שלי!

בפעם הראשונה שהגעתי לקחת אותה מהתינוקייה לא חיפשתי את השם שלי על העריסות, חיפשתי את הפנים של התינוקת שהבאתי איתי מהבית לכאן....

לאורך השנה הראשונה, כשהייתי מניקה את הבת שלי בבית בחדר השינה, בעלי היה אומר: "עוד פעם היא יונקת בחדר לידה?"

והיינו מכנים אותה: "ילדה תוצרת בית!"

האם בפעם הבאה אלד בבית עם תכנון?

לא! כי אני לא יודעת אלו סיבוכים עלולים להיות לי בלידה הבאה.....

אבל כחלום, זה החלום הכי הכי חלומי והכי הכי טבעי והכי הכי בייתי!

וגם ילדתי אחריה לידה בבית חולים.

שתיהן היו מהירות מאוד באופן מבהיל.

אני דווקא נהניתי מבית החולים בזה שבלבולי המוח של תלכי לפה ותעלי על המיטה ותחליפי לחלוק - העסיקו אותי וטשטשו ממני את 4 הצירים הנוראיים של הלידה.

אני עדיין זכרתי בלידה הבאה שהיתה 3 שנים אחרי הקודמת את הכאב של הלידה באופן חד מרוב שהייתי מרוכזת כל כך בעצמי בלידה בבית.

לדעת שאת האמא, את המחליטה,

הוא ממש לא קודם כל של בית החולים.

אם במקרה השירות שבית החולים נותן לך תואם את רצונך - מעולה.

אך אם לא - את לגמרי המחליטה.

אך לשם כך יש את הצורך בלהיות מוכנה לקחת על החלטותיך אחריות.

ולשם כך מומלץ ללמוד קודם, לדעת מה מצפה כחלק מהתהליך של בית החולים.

לדוגמא- כשראיתי איך שוטפים את התינוקות, בתינוקיה בלניאדו, והבנתי שזה מה שגם הבן שלי עבר - 

מנקודת מבטי, בשביל זה אפילו לא צריך ללמוד קודם, זה ברור שלהגיד לא. אך לא הייתי מודעת לכך שזה מה שהוא אמור לעבור (ראיתי לאחר שכבר שטפו אותו).

ברור שהשניים הנוספים שילדתי שם אחריו לא נשטפו על ידי האחיות בצורה הזו בתינוקיה.

מלידה ללידה הידע שלי גבר, ויותר ויותר ידעתי מה תואם את רצוני בבית החולים, ומה לא.

ומה שלא - אמרתי לא. אני לגמרי המחליטה עליו. 

לכל חולה מגיע מלווה, לכל ילד שמגיע לבית חולים ההורה שלו מחליט.

קל וחומר לגבי תינוק.

כותבת כדי לחזק את הכיוון הזה שהעלית, שלפעמים נראה לנו כאילו לא ישים בבית החולים.

אחרי הלידה,  הגיע אמבולנס. הפרמדיק חתך את חבל הטבור, בדק אותה ממש קצר, (כשהיא עדיין מונחת על המיטה שלי בחדר השינה) ומיד העביר את התינוקת לידי בעלי. אח"כ הפרמדיק בדק אותי. הבדיקות שלי לקחו זמן, ובזמן הזה התינוקת הייתה רק אצל בעלי. כשהגענו לאמבולנס, ביקשנו מהפרמדיק להעביר את התינוקת אלי (בגלל ההרחקות, בעלי לא העביר אותה אלי ישירות) ואז הנקתי אותה. עד בית החולים לקח עוד זמן נסיעה, ועוד כמה דקות עד ההגעה למחלקה. בקיצור לקח זמן רב עד שהתינוקת באמת נחתה בידיים של הצוות. במשך יותר משעה היא הייתה רק אצלי ואצל בעלי. גם בחדר הלידה, די מהר העבירו אותה חזרה אלי להנקה, כי אני כבר הסברתי להם, כמה היא אוהבת לינוק...

יש דבר כזה בלידה בבית החולים?

שאת תספרי לצוות בחדר הלידה מי היא התינוקת שלך ומה היא אוהבת??

לא כ"כ מפריע לי איך ומה יהיה בחדר (אני מניחה שאני ארצה כמה שיותר אביזרים שיוכלו להקל על הלידה עד קבלת האפידורל), אבל פשוט מפחיד אותי לחשוב על מי שישבה על השירותי קודם, התקלחה במקלחת קודם ושכבה קודם על הרצפה, קיצור אני רוצה שיהיה נקי ומבריק...

בכלל לא משנה איך נראה החדר, כי הלידות שלי ב"ה בסדר. כואב אבל עובר זה ענין של כמה שעות.

אם היו יכולים לקחת ממני את הכאבים שאחרי הלידה, את כאבי ההנקה,  ההתאוששות קשה לי מאוד, אני מרגישה מרוסקת, אם משהוא היה יכול להקל על הריסוק וההתמוטטות של הגוף היתי שמחה, ואני אפילו עוד לא מדברת על המצב נפשי.

מצד שני, בעצב תלדי... אז כמובן הכי חשוב שהאם והתינוק בריאים. ומהסבל אי אפשר להוריד כל כך... ז"א גם אם יביאו לי אוכל למיטה ויתנו לי לישון 3 שעות, הגוף שבור, לוקח לי הרבה זמן להתאושש, אני מרגישה כאילו רכבת עברה עלי וריסקה אותי.

מיילדת רגועה וחייכנית

אז הכי חשוב לי פרטיות. חדר פרטי פרטי פרטי פרטי

אור מעומעם,

מיטה נוחה מאאאאאאד

הכל חדש חדש והכי מודרני שיש.

אם לא על החדר אלא על התנאים, אז מה שהכי חשוב לי שהמיילדת תהיה מאד מכבדת ומבינה ותומכת, עם כל הלב.

חדר עם גקוזי באמצע שבו אלד בלי צורך להיות מחוברת למוניטר עם רפלקסולוגית צמודה ומלא שמנים וריח טוב באוויר.

אין צורך במרדים..לא מעונינת באפידורל אבל רופא ילדים צמוד למקרה ו..חס וחלילה..

שתהיה שם מיטה זוגית גדולה מפנקת מוזיקה מרגיעה אור מעומעם

ממילדת מדהימה כמו זאת שהייתה לי בלידה הראשונה שתיתן לי ללדת בתוך המים או בכריעה-כרצוני.

ושתיתן לי את התינוק אח"כ להנקה בנחת בלי להלחיץ אותי לצאת מחדר לידה.

ומהחדר לידה הפנטסטי הזה לעבור ישר לבית בלי מבקרים בכלל.

ושהיא תוביל אל שטח חיצוני גדול, עם עצים וריח נעים (בלי עשן סיגריות!) וציוץ ציפורים, וששם תהיה לי פרטיות לטייל עם הבעל ולעצור באיזו תנוחה משונה בכל ציר.

הכוונה היא לא ללדת בחוץ - רק להעביר בחוץ את הצירים עד הלידה.)

תחיה היקרה,

תודה שאת נותנת לנו את המקום לפנטז....

אז אני רוצה להעביר את הלידה בהליכה רגלית עם מנוחות מידי פעם.

אני חולמת על לובי ענק עם פינות ישיבה נוחות. עם פופים וכדורים וגם ספסל נדנדה מרופד.

מוסיקה חסידית שקטה תישמע ברקע, עם כל המנגינות של השירים שהבנות הזכירו בשרשור, על המשפט שהיו רוצות לשמוע כל הלידה....

אם יש מזג אוויר טוב, הייתי רוצה לטייל בגן ירוק ויפה שנותן תחושה של "מה רבו מעשיך ה'!"

וכשארצה מנוחה אוכל להיכנס לחדר מרוהט באווירה חמימה עם מיטה גדולה ומערכת ישיבה נוחה, וכמובן גם ג'קוזי.

והכי חשוב: כשהתינוק בידיים שלי, לקבל את מלוא השליטה עליו.

שהמיילדת תשאל אותי מתי לקחת אותו ממני, מתי לנקות אותו, ומתי לקחת אותו לתינוקייה.

בעצם הכי טוב היה שלא תהיה תינוקייה.

הייתי רוצה ביות מלא, אבל עם אחות צמודה, שתעזור לי כל הזמן לטפל בתינוק.

האמת היא, שלאו דווקא אחות רפואית, אפשר שתהיה סניטרית שהיא מטפלת מסורה...

שהתינוק יקבל טיפול אוהב כל הזמן לידי, ואני אוכל להניק ולנוח....

וגם שהרופא ילדים יבוא אלי, לבדוק את התינוק לידי, ושכככלללל הטיפול בתינוק יהיה בשליטתי.

הלוואי!

שירשו לי להיכנס ללובי הזה, גם אם עדיין לא ממש התקבלתי ללידה.

אם אני עדיין בהמתנה בקבלה, או ששלחו אותי לטייל לשעתיים עד שהצירים יהיו סדירים...

*סלטים להרכבה

* גלידות, יוגורטים ושייקים

*מיצים סחוטים (במקום!)

*מאפים

למה לא?

לא צריך הרבה כדי שיסריח

אז מה? להחליף נעלי בית?

ולמה יש תקופות שיש יותר ריח או פחות?

ואיזה נעלי בית כדאי לקנות בשביל להמנע מהזיעה ו.או הריח?

וקנינו לו משחה שנקראת רעננה. זה מיועד לנטרל ריח רע מהרגליים.

מורחים את זה פעם בשבוע ואין יותר ריח!!

קנינו בעדיקא בשלושים שח .

מומלץ בחום!!

איזה סוג נעליים?

ובלי גרביים בבית

בעלי עבר לנעלי עור אמיתי וממש שיפר את המצב, לא יודעת לגבי נעלי בית. אולי שווה לנסות טבע נאות.

טבע נאות יקר לי... אבל תודה!

שזה הבדל כזה משמעותי

אהל האמת בתק הזו של השנה שולחת אותם עם קצר וקפוצון

חיפשתי עכשיו בשיין חולצות פולו לבנים, הציע לי פריטים נראים אחלה ב-20 שח. אז כן יש הבדל..

ברור שאין מה להשוות באיכות.

ובתכלס עם קצב המשלוח, אם צריך ממש לעכשיו הייתי קונה פשוט בארץ וזהו

ברור שיש הבדל, אבל המחיר כשלעצמו לא בשמיים לעומת הרשתות פה בארץ בכל אופן והמשלוח יגיע יותר מהר משיין לדעתי

וגם - בשיין צריך לדעת שלא כל מה שנראה הוא טוב. צריך לוודא בתגובות. יצא לי לקנות שם מוצרים טובים לילדים, אבל בנקסט לעומתם אין הימור על איכות

צריך את זה כבר עכשיו

עד שיגיע משלוח כבר אפשר להלביש קצר לגמרי

אם אני אמצא אני אעדכן אותך איפה

גם פריטי מעבר (לא הרבה)

5 ב100

אולי יעזור לך...

וגם פחות סיכוי שמכניסים כמויות מוגזמות של כימיקלים

אלא שיש כאלה שבכל זאת לא מבינים, למרות שאמורים להבין🥴

אולי יועצת ג' אמור להיות בכלל יועצת ז' (הרי בכתב עגול אלה אותיות מראה), ואז זה יועצת זוגיות?

אז יועצת גניקולוגיה?

לא יודעת

כי לא שמעתי על מקצוע כזה- יועצת גניקולוגית.

זה משעשע לנסות להבין😂

יועצת גוף?

חחח הרמזים האלה מצחיקים

וענייני אישות

זה מנוסח קצת בקודים, נראה לי יותר חרדי לפי הנוסח האמת

אבל זה לא מסתדר עם שאר המודעה.

בחנויות טבע וכאלה

את צריכה ליווי או מספיק תפריט?

בגדול אם תתחילי בלהוריד סוכר ומזון מעובד את כבר תשפרי משמעותית את מצבך. וזה נראה לי כלול בכל דיאטה.

אם מספיק לך קווים מנחים ותפריט- תזונה ים תיכונית נחשבת מעולה ובריאה, ולגמרי קניה בסופר רגיל (מניחה שעם הזמן אולי תעדיפי ירקניה וחנות פיצוחים, כי סחורה טובה יותר, אבל סופר סטנדרטי יספיק לגמרי)

הלאה. רוצה לפתח לי דרך חיים חדשה

יתאים? 

וכל פעם עושה משהו אחר.

שומרי משקל

שחר סמיט

ועכשיו חלי ממן.

היא נגמלה מסוכר מחלב ומקמח לבן.

אבל שמירה על המשקל זו עבודה יומיומית.

אני לא חושבת שאפשר פשוט לשנות את המחשבה.

כן ברגע שהיא נגמלה קל לה יותר. אבל היא עדיין עובדת בלשמור.

בשם שירה אזולאי.

אשה חרדית, אמא לשישה אני חושבת, והתוכנית שלה מתאימה ממש גם לאמהות עמוסות, כי היא מכירה את קהל היעד שלה באמת...

זה משהו יותר כוללני מרק הורדה במשקל, הרבה שינוי בתפיסת עולם כלפי האוכל וכלפי עצמנו (מה שהופך את זה מדיאטה לממש שינוי באורח חיים), ומשהו הרבה יותר סלחני כלפי מעידות או זמנים מאתגרים כמו חגים.

אני אישית התחברתי ממש לגישה שלה.

יכולה לחפש בגוגל (צעד לבריאות) או לכתוב לי ואשלח לך את המספר שלה.

נתן לו נתוני בסיס - משקל + גובה וביקש ממנו תכנית תזונה ואימונים

הוא ממש התמיד אבל, שוקל אוכל והכל. 

יש תוכניות שונות. אני ירדתי מעולה בקבוצת פייסבוק בפורמט הישן. אבל יש ליווי יותר צפוף בווצאפ.

מה שמהמם שם זה השפיות והאיזון והיכולת לחיות ככה לאורך זמן. אבל זו לא תוכנית עם גרעון פסיכי אז זה לא תוצאות מהירות. אבל זה הרבה יותר נכון לגוף בעיני. מהניסיון שלי מדברים פחות מאוזנים אח''כ פשוט עולים עם ריבית. 

1. לא נשמע שהוא נחנק ביישוב שלכם, שהוא לא מוצא את עצמו, שאין לו מקום, אלא שהוא מחפש משימה. אם היה נחנק, וכל מה שהיה מנסה לא היה עוזר,  אני חושבת שזאת סיטואציה שאין ברירה אלא לעבור. אבל זה לא נשמע המצב. אנחנו באמת עברנו דירה במצב כזה, כשלי היה מעולה ולבעלי מחנק מכל כיוון.

2. בשביל ללכת על משימה צריך שלשניכם יהיה את האידאלים, את המוכנות להקריב ואת השמחה במשימה. או לכל הפחות שתירצי ללכת איתו על המשימה הזאת

3. נשמע שהמשימה תהיה בעיקר עלייך כי את נמצאת במהלך היום בבית, ומבחינתו זה בעיקר ישנה לו את בית הכנסת בשבת ואת אורך הדרך הביתה...

מה שבעיקר מפריע לו שאין קשר עם השכנים, אבל לצערי היה כך בעוד מקומות שגרנו.

ולא בטוחה שזה שנעבור זה יפתור את הבעיה

מה יש לו לחפש בגבעות?

את עניין הנהיגה אפשר לפתור בקלות.

מעבר דירה יצריך להוציא את הילדים מבי"ס?

אם לא, אולי שווה לנסות באופן זמני בלי למכור את הבית כדי להבין יותר טוב מקרוב את ההבדלים.

אם כי מבינה אותך שבא לך להשתקע ולא לשנות סתם.

ולעבוד

זה נותן נוכחות וממלא בתושבים

בגבעות זה לא רק רעיית צאן

זה בעצם יישובים בתחילת דרכם

איפה מחפשים

אני כן מכירה אנשים שגרים בכאלה מקומות

ועובדים מחוץ לגבעה

אלא גבעות

יש הבדל בין חווה לגבעה

חווה זה בדרך כלל חקלאי ועם צאן או בקר 

ורק קצת משפחות

וגבעה זה יישוב בהקמה בעצם ככה שצריך משפחות

אבל יותר סגנון ספציפי תורני

בשביל זוג שכבר ביסס את חייו

אני גם נשואה 15 שנים עם 4 ילדים.

גרה בדירה הנוכחית 8 שנים.

אם בעלי היה בא עם יציאה כזאת הייתי חושבת שנפל מהירח. לפני 10 שנים אולי הייתי פתוחה יותר.

עבור זוגות צעירים אולי זה מתאים.

לדעתי נדרש בירור נוסף מה הוא מנסה להשיג מהמעבר.

ואולי הוא בכלל סתם משתף במחשבות ולא באמת רוצה לעבור.

אנחנו גם כל הזמן מספרים לעצמנו שנעבור לצפון מטעמים אידיאולוגיים ואז נוחתים חזרה למציאות..

בעבר לבעלי היו מחשבות כאלו, אנחנו בערך במצב כמו שלכם ,רק עם יותר ילדים

אמרתי לו שמבחינתי הוא מוזמן לעבור לירח. אבל לבד , הוא העדיף שלא...

אישה היא עיקר הבית, ואישה מרוצה זה הכי הכי חשוב. לגור בגבעה בלי רכב ובלי יכולת לנהוג נשמע לי סיוט. בטח כשהבעל לא בבית רוב היום.

אבל, לא הייתי מבטלת לגמרי את הרצון של הבעל. אפשר לנסות לחשוב איך לעזור להתיישבות הצעירה בלי לעבור בפועל (נגיד- שיתנדב שם בשירות או בעזרה בבנייה). אבל לעבור דירה כשאת עיקר המחיר את זו שמשלמת- נשמע לי ממש שלא הגיוני.

אנחנו לא עוברים.

את פשוט תהיי כלואה בגבעה ותלויה בחסדי טרמפים

אולי תנסי לשקף את זה לבעלך... טכנית אין אפשרות בעיני לנהל בית משפחה וילדים כשאת גרה בגבעה ולא נוהגת

היה להן מאוד קשה ללמוד

(זה משנה גם איפה את גרה ביחס לעיר שבה לומדים)

כבר שנתיים וחצי במקום בלי תחבורה

וזה באמת קשה נורא

ועושה עכשיו רישיון

זה מאתגר אבל אפשרי

גם בגבעות?

כי באמת גבעה זה מעבר למקום מגורים, זה אורח חיים שלם שכנראה פחות רלוונטי למי שעובד ככ הרבה שעות מחוץ לבית

שגם ככה הוא לא נמצא רוב היום?

מה שמפריע לו ביישוב לא יפריע לו איפה שהוא כן רוצה?

הוא רוצה לעבור מתוך אידיאל או כדי לגור לי האחים שלו?

הייתי מנסה להבין כמה ומה חשוב לכל אחד ממכם

ולפי זה להבין לאן להתקדם

בגדול שנה זה לא הרבה זמן

ואם קניתם בית זה ממש פרוייקט לקום ולעזוב אותו אחרי שנה

אבל השאלה כמה הוא סובל שם ולמה

ומה באמת עומד מאחורי הרצון שלו לעבור

מה שבטוח שאם עוברים לגבעה

הדבר הראשון שאת צריכה זה רישיון

נשמע שכבר עברתם מספר מקומות אז כבר עברתם תהליך בתוך המקום הזה.

כן חשוב לשמוע ושלשני בני הזוג יהיה טוב

אולי בדיבור רציני שיורד לפרטים הוא יבין שמעבר/גבעה לא רלוונטי אבל יוכל לדייק מה חסר לו ותוכלו לחשוב ביחד איך לגרום לזה לקרות ולאפשר את זה.

ולפעמים אחד מוותר בשביל השני, וזה אפשרי לשני הכיוונים.. 

אני בדיוק יושבת בספה , בעלי קרס מעייפות עם הילדים, הבית שקט והמחשבות מתרוצצות. הפיתוי לראות סדרה או לקרוא איזה ספר קורצים ומצד שני באלי פשוט ראש ריק … ולתת לדברים לצוף. יש משהו בתרבות הפנאי שלא משאיר לנו פנאי לחשבון נפש, מצד שני מרגישה שעולות בי גם מחשבות שיכולות לגרור אותי לעצבות (דאגות מיותרות

כמו מה יהיה כשאחזור מחופשת

הלידה, האם אני אמא מספיק טובה, מה התכלית פה וכו'). השורש של המחשבות האלו טוב אבל הגבול בין לתהות כדי להשתפר לבין לתהות ולשקוע הוא דק נורא 

אבל כן מדברת עם חברה או כותבת פה

גם תוך כדי סדר ערב בבית עם עצמי

באמת חשוב

לאורך היום

מתי שיש לי צורך

בכתיבה

עם גיפיטי

לפעמים בדיבור עם אנשים

לפעמים קמה עם תובנות בבוקר ממחשבות בלילה

לא מחכה לסוף יום או להצטברות

הכי בסיסי בעיניי

לחשוב על דברים

לנתח

מסקנות

לשפר דברים

להסתכל על הדרך

אבל הייתה תקופה שכתבתי כל יום שלוש תודות על מה שהיה היום (לפעמים הייתי צריכה להכריח את עצמי למצוא משהו... ולפעמים הייתי צריכה דווקא להגביל את עצמי ולא להוסיף עוד

זה סיכם את היום גם מבחינה טכנית וגם מבחינה נפשית...

עכשיו בימים אלו של ספירת העומר אני לומדת על הספירות מתוך ספר שמסכם אותן בקצרה.

אבל לפעמים גם זה שאני מסדרת את הבית ושומעת תוך כדי משהו מעניין - גם יוצר לי סגירה של היום...

(אבל ייקח עוד זמן עד שאגיע לזה היום - יותר מחצי בית ער🤦‍♀️)

לק"י

תכתבי לנו באישי מי זה. שנוכל לטפל בו.

ובכללי, תמיד לשים לב מי פונה באישי ומה הוא רוצה. גם אשה שסתם פונה בלי מטרה זה יכול להיות מוזר. וגם לט כל מי שכתוב שהיא אשה, היא בהכרח אשה.

וחיבוק על החוויה🫂

תודה רבה אכתוב בפרטי

למה ההנחיה היא תמיד לפנות בפרטי?

אם יש מישהו שברור שהפניות שלו לא תמימות, למה לא לכתוב על גבי הפורום, שכולם ידעו ויזהרו?

ובאופן כללי צריך להבין

שאין הרבה סיבות לפנות למישהו בפרטי

והדיפולט צריך להיות חוסר מענה/ חסימה

צריך סיבה טובה לתת אמון במישהו/מישהי שפונה

ועוד יותר סיבה טובה לענות 

ופעם כתבנו על גבי הפורום. לא עזר...

אין דרכים נורמאליות להכיר נשים? בעידן כזה פרוץ?

דווקא להגיע לפורום הריון ולידה (!!) וכשברור שהצביון דתי והרוב נשואות

מחלת נפש באמת.

האם אפשר לדבר איתי פה?

עניתי- לא, מצטערת. והוא מיד עזב.

אבל כשניסיתי לעניין בכרטיס האישי ראיתי שיש לו 6 הודעות אבל לא רואים אף אחת מהן... מוזר. 

חסמתי בלי לענות

אבל באמת לא הבנתי את הכרטיס

ומחקו לו את ההודעות או משהו כזה

ואין לו כלום בכרטיס אישי

פשוט לא הגבתי

לק"י

הניק הוא מסתפק.

אבל זה לא מאוד משנה, כי תמיד אפשר לפתוח ניק חדש או שיפנו ניקים אחרים.

תמיד להזהר.

ובכללי- אם מישהו פונה בלי משהו ספציפי, סתם שואל "אם אפשר להתכתב" זה כנראה בעייתי ולא תמים.

גם גבר וגם אשה.

ואז הוא שאל אותי למה אני מגזימה.

בקיצור- תטרילו את הטרולים חזרה, זה משבש להם את המזימה😂

סתם, אפשר גם לא לענות ולחסום ישר

לק"י

את ממש מגזימה.

כי לפנות לפטפט באישי עם אשה נשואה זו בכלל לא הגזמה כמובן