לכל אחד יש חלק טוב וחלק רע. ולפעמים אנחנו רואיםרק את החלק הטוב. ולפעמים אנחנו מוצאים רק את החלק הרע.

לפעמים, אנחנו מוציאים מעצמינו את החלק הטוב. ולפעמים הם החלק הרע.

אבל תמיד צריך לזכור שיש גם צד שני. זה חשוב.

ורגיל אנחנו מעורבבים. הטוב ביחד עם הרע. הרע ביחד עם הטוב.

ואם נתייחס למישהו רק לצד הרע שלו, אז נצטרך להתייחס לכולם כאילו הם רעים כי אנחנו מתעלמים מהצד הטוב. וזה מעוות.

זהו. וזה מסקנות בקשר לאתמול וזה קשור לכמה אנשים פה אז אני אשמח שתקראו ואל תמשיכו להיות קופיפים מעצבנים .

סתם. אתם ממש נחמדים כולכם. ואפילו כבר לא כועס עליי. אני מקווה.

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול