פיזית ונפשית
ויש לי עוד יומיים ארוכים לפני
ועוד שלוש שבועות ארוכים עוד יותר אחריהם
אני לא יכולה ליפול עכשיו
תצילו אותי
וכבר הכל מוכן
זה מפחיד אותי
אני מפחדת
ופתאום את קולטת בבום
שכבר עבר כל כך הרבה זמן
אז איך זה הגיוני שעדיין אני תקועה על זה?
שלא המשכתי הלאה?
איך זה
שבשבילי זה כל כך גדול
ובשביל אנשים אחרים זה הרבה פחות
ואני שואפת לזה שזה יהיה קטן אצלי
אבל משום מה זה רק מגדיל את זה
יום שלם של שקרים
וכמעט בכיתי
אבל בסוף לא...
ומבחן במתמטיקה לא מוצלח כל כך
ופעם אחרונה לנגן
השבועות האלו הולכות להיות לי נצח
איך אני אשרוד
אני לא.
וכיתה נחמדה דווקא
ויש לי עכשיו 3 שעות
ואמא קוראת לי...
וכבר לא
ועשיתי את זה אתמול
עדיין נדהמת מעצמי שהצלחתי
וחוזרת על מה שהיה אתמול בראש
ואמא שוב קוראת לי
מכריחה אותי לאכול
וזהו לעכשיו.