וגם אם אעבוד עכשיו כמה כבר ארוויח תוך כדי הלימודים?

זה כמו טיפה במים ביחס לחתונה..

כי הצד השני רוצה משהו מאד טוב וברמה..

וההורים שלי לא אומרים לא אומרים אבל אני בטוחה שקשה להם לשלם סכומים גבוהים על צלם.

ואני מדברת על 11-13 אלף שקל..צלם מאד ספציפי שהחתן רוצה.

מצאנו גם צלם טוב שלוקח 7700 וגם זה קצת יקר...ושרמזתי על זה לארוסי היקר הוא אמר שאם זה יהיה בעייתי והוא ירצה/יתעקש על הצלם הזה אז מהחצי חצי של המחיר הרגיל הם ישלמו את ההפרש...

וגם מצאתי צלם תותח ב6000 שקל, עם תמונות ממש ממש יפות!!!

אבל הוא לא רוצה לקחת את הצלם הזה. ואני ממש לא רוצה להיות זו שתמיד מחליטה וכו'..

אבל יש למשפחה שלי את השיקול והעול הכלכלי, מה שאין כ"כ למשפחה שלו..

ההחלטה להתחיל לצאת לעבוד הייתה צריכה להגיע הרבה לפני...

מצד שני ההורים שלך עודדו אותך לחוסר האחריות הזה ככל הנראה... [אלא אם כן הם פשוט רצו שתעבדי וגם תתחתני רק אחרי הלימודים..] אז הם בסה"כ נושאים בתוצאות...

"חוסר אחריות", שבחורה צעירה לומדת ונעזרת בהוריה,  ותתחיל לעבוד אחרי חתונתה בצד לימודיה.

וגם לא בכך שהורים לא "חוסכים מראש" לחתונה מאד יקרה. אין בכך על חיוב.

כדאי שתחסו לו לפחות 500 ש"ח לחודש לפחות מיום היוולדו,

בעצם בלי קשר כדאי שתחסוך לו, אבל אם אתה רוצה שיהיו לו חיים של נסיך, שיתחתן מוקדם ויחיה על חשבונך- תשים יותר. אחרת? אתה בבעיה שאתה יצרת...

זה כנראה ההבדל בין לדבר מתיאוריה, לבין לדבר ממציאות.

ואת שוב מסיטה את הנושא, ממה שכולם העירו לך.

איש לא דיבר על "חיים של נסיך/ה" על חשבון ההורים. ואדם יכול גם "לעבוד מהצד כשהוא לומד" (רק לפני רגע הזכרת כאלה שעובדות אפילו בצד לימודי האולפנה..). וגם הבחורה הזו אמרה שבכוונתה לעבוד.

הנושא היה - שוב - לנסות "לרדת" על בחורה, מצויינת, רק בגלל שהיא מתחשבת בהוריה שקשה להם לממן חתונה מאד יקרה.

אשריה על החינוך הזה. 

שתחדל לענות על הודעותי..

מדבר ממציאות לגמרי.

[ואין קשר לחלוטין לציטוט שלך. אופייני כשמחפשים "טעויות" להיתפס לשינוי שחל בתנאי-משכנתא כלשהם. אגב, גם שם טעית בסכום הנדרש לאנשים שמאד רוצים לקנות בית במקומות טובים וזולים]

אבל גם אתה, כמותה, מסיט את הנושא. הנושא כאן לא היה דירה או "מציאות כלכלית", אלא לרדת על בחורה שכוונתה לעבוד אחרי נישואיה - וכל מה ששאלה היה על אפשרותה לסייע להוריה שאינם יכולים לממן חתונה מאד-יקרה.

שבה הכסף צומח על העצים.

ברור שאם הייתה שואלת כאן לפני שהתארסה איך מסתדרים היית עונה שכולם מסתדרים.

והנה היא לא מסתדרת, ואין לך פיתרון בשבילה.

לפי המחירים שכתבה, מדובר בחתונה סבירה מינוס וממש ממש לא "מאד יקרה"

וגם את זה היא לא מצליחה לממן.

האם אתה מוכן לקחת על אחריות על המצב שהעצות שלך יוצרות?

לאור המצב שלה חשבת לתרום לה מעט כסף?

(אם הייתה מחכה שנה שנתיים עד סוף הלימודים שלה, ברור שהמצב הזה לא היה מתחיל בכלל)

אין מה לרדת על הבחורה, היא בסה"כ אוכלת את מה שבישלה ולמדה את הלקח שלה.

הבעייה היא גם של ההורים שלה שחשבו בדיוק כמוך והאמינו בכלכלה צמחונית.

ובנוגע למשכנתא, אתה לא מבין כללי שוק בסיסיים.

לא היית מודע לצורך בהון ראשוני של כ20% מגובה ההלוואה - זה הדבר שהכי מקשה על זוגות לקנות בית, והבנקים קפדניים מאד בנושא ואין כמעט אפשרות לעקוף. 

ושוב, זה מראה שאתה לא מבין בניהול כלכלי של משק בית, ואסור לך לייעץ.

יכול להיות שהיה לך ניסיון כלשהו בעבר, אך הוא לא רלוונטי למצב כיום.

אתה מייעץ דברים בעיתיים מאד כלכלית שיכולים לגרום לנזקים ארוכי טווח לזוגות צעירים.

(אגב, הסכום שכתבתי בשרשור שם נכון לכל מקום שהוא לא מעלה חמציצים ג'. כלומר לא התנחלות שכוחת אל או עיירת פיתוח נידחת, שאין בהן אפשרויות תעסוקה ולזוג נורמיטיבי אין מה לחפש בחורים כאלו) 

את האחריות על ה"עצות" האלה - איש לא יקח. 

מי ש"יודע" למה ההורים שלה אינם יכולים לממן חתונה יקרה, מתוך תיאוריה לחלוטין, או ש"ניהול כלכלי" של משק בית מסתכם במידע על האחוז המעודכן של ההון-העצמי במשכנתא; ומסביר שהם "חסרי אחריות", שימשיך לכתוב בחוסר אחריות כזה. לא נראה לי שמישהו כאן מתרשם מידי.

אתם יורדים עליה, בגלל דבר אווילי כזה. ומוטב לא תסביר במה "אחרים מאמינים" (אגב, כל מי שהגיב כאן מבלעדיכם, עסק בלהציע איך להוזיל ולא ב"הבנה" רעה, מה זה "אומר עליהם",כביכול).

[הדיון כאן אינו  על משכנתא. ושקופה לחלוטין המגמה האישית, הקבועה והמגוחכת, בשליפת איזו הודעה שהיתה בפורום שכן, בה  הזכרתי שכשאנו לקחנו משכנתא ההשתתפות העצמית היתה נמוכה יותר, ולמרבית ה"אסון" לא הייתי מעודכן מגובהה היום.. לא הייתי כלל מתייחס אם לא שחס על חבר'ה צעירים שכאן. מניח שעדיף לאנשים לשמוע על "התנהלות כלכלית" שוטפת מנסיון, כולל נסיון של מחיר חיתון ילדים, מאשר מתאוריות. מי שמחפש עצות מרות, במקום גישה נינוחה שרואה היטב גם את הצורך באחריות הממשית - בבקשה...

הדיון גם לא על הטעות שלך לגבי איזה מקומות מדובר, שכוללים מקומות מצויינים עם זוגות צעירים רבים (דוגמה: קרית ארבע, דירת 4 חדרים כ400,000 ש"ח. 25% זה 100,000, חצי מהסכום שנקבת שם. שכירות: ישוב ליד נתניה, יפה, דירת שני חדרים עם מטבח וסלון, 800 ש"ח לחודש..).

הדיון כאן הוא על נכונותכם לקנטר, במילים רעות, מישהי שבאה לקבל עצה, במצב שרגיש גם בלאו-הכי.

בינתיים, אתה אכן לא תגרום כל נזק ארוך טוח או קצר, כי למרבית המזל אנשים לא שומעים לדברים הללו - והם ימשיכו להתחתן למרות עצותיכם המלומדות]

אבל הנקודה שזה לא היה הנושא כאן.

כלומר: אם מישהו היה פותח שרשור עקרוני, ענייני, לגבי מה שאת כותבת - היה מקום למי שרואה לנכון להגיב כרוחו/דעתו.

היא שאלה ממש ספציפית, לגבי "קטע" בחתונה שלהורים קשה לממן. איך להתחשב בהם. זה דבר יפה - ובוודאי לא מצדיק להציק לה. גם כתבה שבכוונתה לעבוד אחרי נישואין - ואיננו יודעים אם לא תתנהל כראוי גם ב"קטע" הזה.

ומה שכתבת בסוף - זה אכן בדיוק מה שאני גם כן כתבתי קודם לכן. אמת לאמיתה.

וזה בדיוק ה"קטע" שאיתו אני מסכים.. הוא אשר כתבתי.

זוג שעובד ועם חסכונות מתחיל במקום טוב יותר ובטוח יותר, 

לא ברור לי איך בחורה יוצאת מתוך הנחה שבעתיד תסתדר איכשהו, וכו, אני מאוד מקווה שהפותחת כבר השיגה עבודה לאחרי החתונה לפחות..

אז הובנה המחלוקת בנושא (על אף שברובו אינו נושא השרשור, והניצלוש לא ראוי):

דעה א: לפני "עבודה מסודרת", דהיינו, לפי מה שנאמר מקודם, אחרי לימודים אקדמאיים + הסתדרות בעבודה, שזה לבחורה אחרי ש"ל, משהו כמו מינימום גיל 23, ולבחור אחרי "הסדר" עוד יותר - 

חתונה זה מותרות, כמו טיסה לקריבים.

דעה ב: אם מוצאים מישהו מתאים ובשלים - יתחתנו ויעבדו בצד לימודיהם.

דעה א: חתונה עם צלם במחיר 11000 ש"ח זה זולה מינוס.

דעה ב': זה יקר. אפשר להסתדר גם בלי דבר כזה. ולא בשביל זה דוחים חתונה שהגיע זמנה במהות.

דעה א: בחורה שכותבת שההורים מתקשים לשלם "משהו טוב וברמה" כלשונה, ומתייעצת מה לעשות כדי להקל מעליהם את הוצאות החתונה - על אף שלגבי אחרי החתונה נוטלת על עצמה את האחריות בעיקרון - אין לה לצפות ל"תגובות מחבקות", בגלל ש"רוצה מותרות".

דעה ב: זו בחורה מעולה ומתחשבת - שראויה לגמרי לתגובות מעודדות, מחבקות, ענייניות ומפרגנות.

בסדר. אין צורך לחרף. אין צורך "לתת ציונים". כל אחד יבחר מה שמתאים לו.

כולם הבינו היטב. אין כל טעם לחזור.

זה בדיוק מה שצוין בנקודות לעיל:

אין מספיק "בשופי", לחתונה בעלויות כאלה (צויינו שתי הדעות על משמעות העלויות).

דעה א: זה כמו טיסה לקריבים - אל תתחתני. "תעבדי קשה" ותחכי שזה יהיה לך. בינתיים לדחות.

דעה ב: את צודקת - אין צורך להסכים לעלויות הללו (של הצלָם כרגע..).

הון עצמי מינימלי עומד על 25% מעלות הדירה (ולא מעלות ההלוואה), ויש מקרים שזה יכול להגיע גם ל-35%.

אא"כ לוקחים משכנתא דרך חברת ביטוח האשראי EMI (וזה כבר סיפור אחר).

חסרת טאקט.

באה בחורה עם בקשת עצה למימון חתונה יקרה - שזה, אגב, דבר שאינו "סנדרט מחוייב" שהורים חייבים "לתכנן מראש"..

וגם "בחורות עובדות" בגיל כזה, בד"כ אין להן ממה לממן חתונה יקרה מעצמן.

אני כבר שמעתי על הורים "חסרי אחריות" לצד השני, שחינכו את בנותיהן לעשות הרבה דברים לפני חתונתן בדווקא. אח"כ אוכלים את הלב על הבנות ש"נתקעו". נראה לי יותר גרוע.

ולפחות בטוח שיוכלו לממן את עצמן אחרי...

והן יכולות לחסוך..

היא כתבה מפורש שמתכוונת לעבוד אחרי.

וה"סיוע" של בחורה צעירה לחתונה יקרה מאד - שאינה דבר הכרחי - אינו גדול. 

ואין כל צורך דווקא בחתונה כזו, ובוודאי אינה סיבה לא להתחתן בגללה בגיל צעיר/סביר.

זוגות צעירים יכולים להתחיל לעבוד אחרי נישואין, גם בצד לימודים, ולממן את עצמם יפה/סביר, גם אם ההורים אינם כאלה שמסייעים כלכלית.

וזה טוב בהרבה מההיפך. כנ"ל.

אתה מנותק ממה שקורה בחוץ? מזוגות צעירים שרק חיפשו למי להצביע שיעזור להם עם יוקר המחייה?

אתה לא מבין ערך של חסכונות... 

וזה מעבר מלערך החינוכי של בחור/ה שמבין/ה שכסף לא גדל על העצים ומתרגל לאחריות כלכלית שתעזור לו לנהל בית.

אני מכירה בחורות שעבדו מגיל מאוד צעיר- 14-16, ועד גיל 20-22 חסכו לא מעט אלפי ש"ח ככה שבכלל לא נעזרו בהורים למימון חתונה- אז אל תגיד שלא ניתן לסייע... גם אם זה רק מעלן גיל 20.

זו הסטת הנושא, לכן חבל להמשיך לדון בכך.

בחור/ה יתרגלו לאחריות כלכלית ממשית, בצד נושאים נוספים של אחריות, חשובים לא פחות, כשינהלו את ביתם; גם אם יש ערך לחינוך לכך מקודם, בפרופורציה נכונה, בצד עוד דברים שחשוב לחנך אליהם לא פחות.

יש כאלה ש"עובדות" מגיל צעיר וחוסכות הרבה, יש כאלה שפחות. יש חוסכות לטסט.. יש ללימודים. זה לא תנאי בחיים. בנות שלומדות באולפנה עד הערב ולמבחנים בצד זה, יש מאד להעריך כשמצליחות מעבר לכך. ה"נקודה" אינה כדי לממן חתונה יקרה-מאד.

ומכל מקום, לא זה היה הנושא. הנושא היה, שלא "יורדים" בצורה שבמקרה הטוב היא חסרת טאקט לחלוטין, על בחורה שניכר שלפחות בחינוך למידות טובות והתחשבות קיבלה חינוך מעולה.. - בגלל שיש לה "בעיה" עם יכולת הוריה לממן חתונה מפוארת.

לק"י

צריך לעשות השתדלות.

ואני מסכימה שכשמתחתנים כדאי שתהיה תוכנית כלשהי לגבי הפרנסה, אבל גם אנשים שעובדים כבר- לא תמיד יכולים לממן חתונה בלי עזרת ההורים.

ולך- פותחת השרשור, תנסו לצמצם בהוצאות כמה שאפשר.

לא חייבים חתונה מפוארת.. זה לא בהכרח יהיה שמח יותר.

מזל טוב!

ובשורות טובות

אמא שלי חד הורית וההורים של אשתי ב"ה יותר מסודרים..

בוורט אמא שלי גם נלחצה מהמחירים וכו' וב"ה חמי וחמותי חילקו את הכסף ככה שאמא שלי תשלם כמה שהיא יכולה והם את השאר..(גם להם היו הרבה יותר אורחים אז זה עוד סיבה..)
בכ"א לנסות את זה, והרבה תפילות ואמונה בהשם..
בע"ה שיהיה במזל טוב ובהצלחה!

את לא יכולה להגיע לחתונה עם רגשות אשם כלפי ההורים שלך ומרמור או כעס כלפי החתן שלך וההורים שלו.

גם יכול להיות מאוד שאלו דברים שיעלו שוב במשך החיים- נניח רוצים לקנות עגלה לתינוק חצי- חצי, וההורים שלו רוצים לקנות עגלה מאוד יקרה. ויש עוד הרבה סיטואציות כאלה- עזרה בקנית בית, עזרה באופן כללי.

מוטב ועדיף לשניכם ולמשפחות שלכם שתעלו את הנושא ביניכם כבר עכשיו.

יכול מאוד להיות שהוא בכלל לא מודע לזה,

יכול להיות שאם הוא יבין את המצב ויבין איך את מרגישה הוא בעצמו יפנה להורים שלו ויבקש להוריד הוצאות,

יכול להיות שאם את תדברי עם ההורים שלך הם יסבירו לך יותר טוב מה בדיוק קורה אצלם ומה הגבולות שלהם, וגם ירגישו בנוח להציב את הגבולות הכלכליים.

העיקר- לפתוח את זה ולדבר על זה.

בהצלחה!

זה לא היה סיבה לבזבז כסף שהיה. עדיף במקום זה לקנות ניירות ערך.

ולאט לאט לומדים על סיכון/סיכוי.

אפשר להרוויח יפה ואפשר גם להפסיד, לכן חשוב ללמוד את הנושא לעומק.

אבל זה כבר לפורום אחר.

תגידו בעדינות שאת שומעת שיחות ורואה שהמצב של ההורים שלך לא טוב ואת רוצה לחסוך להם עליות ומבקשת ממנו אם הוא יוכל להתפשר על פחות בשבילך. תבהירי שזה לא בא מההורים והם לא רמזו כלום, אבל את רוצה בשביל כיבוד הורים לעשות את זה ומבקשת ממנו לעזור לך בזה.

במצב כזה יש יותר סיכוי שהוא יבוא לקראתך, ויסכים להתפשר

וזה רק מראה על מידות טובות שלך ולא על משהו רע.

הצלם שלנו היה בערך ב2000 ש"ח והיה מעולה, זה גם מחיר אפשרי (בלי וידיאו וצלמת, זה עלה עוד בערך 2500, אבל ההורים של בעלי התעקשו- אנחנו ויתרנו)

אם את רואה שארוסך מוכן לבוא לקראת, תנסו לחשוב יחד במה אפשר לחסוך ומה אפשר לעשות זול יותר, יכול להיות שתצליחו לחסוך עוד (היה פה לאחרונה שרשור עם טיפים איך לחסוך ומי מומלץ במחירים זולים)

מזל טוב!

(אגב, התנאי שלי לבעלי היה שמנסים לחסוך כמה שיותר להורים של בגלל המצב הכלכלי ולקנות הכל הכי זול שאפשר. למזלי הוא הסכים..)

יפה שאת "מרגישה" את ההורים.

אל תפחדי. זו בעיה די מצויה.

אולי תציעי להורייך, בהסכמת החתן, שמימון החתונה יבוא בחלקו לפחות ממה שתקבלו לחתונה.

אחרי החתונה בעז"ה תעבדו שניכם "מהצד" ותסתדרו.

זו בעיה לא נדירה, שצד אחד רוצה "יקר", והצד השני לא, או שאינו יכול. אי אפשר לכפות לשלם מה שאין, אבל הורים רוצים לא-פעם, שהילדים לא יצטערו, אז מתאמצים מעבר ליכולתם הממשית.

אני חושב שאת צריכה לדבר על זה, בנחת, שקוף, עם החתן. האיכפתיות מההורים צריכה להיות של שניכם, וצריך ביחד לחשוב איך מקלים עליהם. הרי יש להניח שלא התחתן איתך בגלל "הורים עשירים", אלא מאהבתך והטוב שבך. תנסו בהבנה לחשוב איך להקל עליהם.

לק"י

גם אם יש ביקורת על ההתנהלות של פותחת השרשור- יש דרך להגיד.

ואם ימשיכו פה עקיצות וירידות- השרשור יינעל!!!

(וזה לא פייר כלפי הפותחת).

וסתם נקודה: היום יום המעשים הטובים

אז מעשים לא טובים לשמור ליום אחר

סתם!!

תהנו מהדיון

אופציה כל כך כרגע

אלא אם כן אתם כבר בקשר עמוק וחברי, וגם אז - לא בצורה של הערה.

לא להעיר, אלא לומר שחשוב לך שזו תהיה רמת הצניעות בבית. ואין בעיה לומר שאתה חושב שזה גם יהיה יותר יפה או יותר מחמיא (בתנאי שהקשר בינכם מאוד מתקדם וקרוב ויש מחשבות של להקים בית ביחד)

זה שגבר אומר לאישה "בא לי שבבית שלי אישתי לבושה כך וכך" זה בסדר? אתה בעצם אומר לה או שאת לא אישתי או שאת צריכה לשנות את הלבוש..

אני מציג את זה כבקשה: "לי זה ממש חשוב שיהיה ככה וככה בבית..." לא להציב תנאי אלא לבקש בקשה

בכאלה נושאים.

כמו שלא אבקש מבעלי להתפלל במניין או לקבוע עיתים לתורה, אם זה חשוב, מתחתנים עם מישהו כזה וגם אז - תמיד יש שינויים.

אבל לבקש משהו שהוא בתחום היחסים של בן הזוג ואלוקים ולא בין בני הזוג עצמם, לא לגיטימי.

ולהגיד לאישה "את יותר יפה כשאת צנועה" זאת מניפולציה לכל דבר, ההפך גם לגיטימי להגיד? את יותר יפה כשאת חשופה?

תשאל את המשדכת ואת החברה שהיא שמה כאשת קשר. אני חושב שיש מקום לדבר על זה בעדינות עם הבחורה כשהקשר יותר מתקדם

https://www.ybm.org.il/Admin/uploaddata/LessonsFiles/Pdf/9692.pdf

אבל אולי כדאי במקום לדבר על עניין צניעות ספציפית, לדבר על המחויבות להלכה, על תפיסת העולם הדתית והרוחנית שלה, איך היא מקבלת החלטות וכו'.

המשנ"ב אומר לכסות עד סוף המרפק (מ"ב ס' ע"ה סק"ב)

הבית ברוך כותב לכסות את כל היד עד פרק כף היד (בית ברוך ח"א עמ' ק"א)

יש מי שמתיר לחשוף פחות מטפח מעל המרפק וצריך לעיין בזה עוד

לא באתי לפסוק הלכה.

הבאתי פסק הלכה שפוסק שזה עומד בגדרי הצניעות (כיסוי רוב זרוע, שזה פחות ממה שכתבת), של רב פוסק רציני.

אבל שוב, אני לא הבאתי את זה כדי לדון כאן מבחינה הלכתית -

וגם לא טענתי שאין דעות אחרות.

הנקודה היא שסביר והגיוני שבין שני אנשים שגדלו במקומות שונות ותחת השקפות קצת שונות יש הבדל בפרקטיקה ההלכתית - והשאלה היא איך מתייחסים ככלל לעבודת ה' ששונה אצל בן הזוג. האם אנחנו מתחייבים לפעול ולעשות באותה הדרך, או שאנחנו מוכנים לקבל משהו שונה - כל עוד זה עומד בגדרים הלכתיים כל שהם?

את הפסק של הרב.אבל זו לא דעת רוב הפוסקים כיום.. ובתכלס בהרבה מאוד הלכות אפשר למצוא מי שיתיר יותר.. אבל זולא ההלכה שאני מגדיר.

לגבי לדבר על המחויבות להלכה אני מסכים מאוד.צריך לראות איך עושים את זה חכם

כל אדם גם אישה צריך להפשיל שרוולים בשביל לעשות מלאכות.

אשת חיל אמיתית מפשילה שרוולים.

אין מה להתברבר,

תבדוק את העיקר עם מי אתה עומד להתחתן.

וגם אמרה לך את זה ולא תסכים אפילו לדבר על הנושא.

צודק אני או לא צודק אני?

לא הבנתי את כוונתך..

היא יכולה להגיע בצורה לא ממש צנועה וזה בסדר. היא תסביר לך שזה מתאים להלכה. אבל תבהיר שהיא שומרת נגיעה. כי ההלכה אוסרת...

אבל שמירת נגיעה זה אובייס במקום שלי.. לא צריךלדבר על זה בכלל ב"ה.

חולצה מעל המרפק בחום הזה היא דוסה וצנועה.

(זה כמו שתבדוק לגבר בציציות... אז היה קצת חם,

מותר לנשום קצת אוויר לפעמים)

אנחנו לא רובוטים

אם לא יתחתנו ויולידו ילדים,

על מי תשרה שכינה?

על העצים והאבנים?

אם לא יהיו בני אדם לא תוכלו אפילו להתווכח,

על אורך השרוול או על שטויות אחרות.

לכן תתעסק בעיקר וזה חתונה וקיום המצווה פרו ורבו שהיא היסוד לכל התורה.

לי ספק שהכי חשוב להקים בית בישראל זה ברור(:

בסוף אבל יש עקרונות לפיהם כל אדם הולך ובוחר את בת זוגתו.. לא תיקח אישה לבני מבנות כנען- למה? הכי חשוב זה פרו ורבו.. בוודאי שאנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות המירבית מצידנו❤️

גבר גם נמדד בציצית צמר שהוא שם בחום.. לא מעקמים את התורה לפי מזג האוויר.

ולא שאני לא מעריך חלילה את אלו שמשתדלות גם כשחם ושמות קצת מעל המרפק! אבל בסוף יש מולי את ההלכה והקו שאני רוצה לבנות איתו בית..

בעניין ציצית רק בגד בעל 4 כנפות חייב בציצית,

זאת אומרת אם בבגד אין 4 כנפות לא חייב בציצית. ויש על זה מחלוקת... (בין מחמירים ומקלים)

אבל ציצית זה עיקר הבגד של היהודי אז צריך ללבוש וזה לא עבירה אם הוריד בגלל סיבה כזו אחרת, כי כבר ברכנו בבוקר על ציצית גדול וקטן.

בעניין אישה שלובשת בגד עד המרפק,

רואים את זרועותיה אבל אין בזה איסור ממש,

כי צריך גם לעשות מלאכות וגם כאן יש מחלוקת... (בין מחמירים למקלים).

בעניין נישואים עם גויים זה איסור חמור מן התורה ואין על זה מחלוקת כלל.

כי עוקר עצמו מכלל עם ישראל לגמרי.

• חס ושלום להוציא שם רע לאישה כשרה!

  כי זה בדיוק מה שקורה כאן.

אישה כשרה לא נמדדת רק באורך הבגד אלא גם באופי שלה.

נשים רעות עזות וחוצפניות הן ההפך מבושה צניעות וטובות לב.

אם יש לה מידות טובות - אל תוותר.

האם הוא היה "מגרד" את המרפק, או ממש מעליו בכל תנוחה של היד?

אולי זו חולצה גבולית יחסית והיא חשבה שזה בסדר, למרות שבעקרון היא כן מכסה את המרפק?

ברור שקשה עד בלתי אפשרי לדבר ולשכנע בזה. אהבתי את העצה של להעלות באופן כללי את הנושא של מחויבות להלכה (כי בסוף ההלכה לא מסתכמת בלהתלבש בבוקר,),

אבל אם באמת אתה רואה שהכיוון שלה בנושאים האלו שונה משלך, נראה לי סביר לגמרי להיפרד על זה.

בסוף העניין הוא להקים בית עם יסודות משותפים, ואם הצפיות בנוגע לקיום הלכות מסוימות שונה, שום הסברים ושכנועים רציונלים לא באמת יעבדו, וחבל לשניכם על הזמן.

אבל חשוב לדעתי שתהיה הסכמה על הכיוון ההלכתי שם אנחנו מחמירים או מקלים.

לדוגמא, אם היא מקפידה על גלאט ואתה לא, אתה רוצה שהיא תקפיד על אורך השרוולים ולה זה לא חשוב, אז לא יודע מי מקפיד יותר אבל אין התאמה בהקפדות וכנראה פחות מתאים.

השאלה היא האם זה הקפדה שחשובה בעיניך ספציפית או שזה מבחינתך סימן ואם זה סימן אז אולי שווה לבחון אם יש דברים אחרים עליהם היא מקפידה שמתאימים לשניכם.

שאישה צריכה ללכת על פי פסיקת בעלה, הקשר צריך להיות כזה שהאישה מתחתנת כי היא בוחרת גם בשיטת הבעלה בהלכה.

(וגם בעניין הזה יש הגדרה יפה בפוסקים שאישה עד החתונה כל מה שהיא נוהגת זה מצד השייכות לבית הוריה ומרגע שהיא מתחתנת מנהגה כמנהג בבעלה ואין בזה משום ביטול מנהג אבות)

יכול להיות שזה נושא ששווה לבחון אם יש הסכמה לגביו.

בכל מקרה, נראה לי שהניסוח שלי היה לא מובן.

אני דיברתי על אלו מצוות חשוב לנו להחמיר בהם ואלו אנחנו הולכים בעיקר הדין, לדעתי טוב שתהיה התאמה בין הדברים, לא חושב שחובה אבל זה מועיל.

אני אשלח לך פה קישור נחמד לשיעור של מורי ורבי בעניין של מנהג אישה אחרי בעלה. https://www.youtube.com/live/jMKZ9uJzqfo?si=4J8K4ipH37EIAKvW

אתה צריך שאשתך תסכים איתך בזה, לא שאני אסכים איתך ולכן דעתי לא משנה כהוא זה.

אם מעניין אותך, יש תשובה בנושא של הרב חיים דוד הלוי בשו"ת עשה לך רב שבו הוא מקשר בין מחלוקת הראשונים אם עוברים למקום הבעל או מקום האישה לאלו מנהגים מתקבלים אחרי החתונה.

כדי להסביר את הדין

אני לא רואה סיבה להניח שזה לא איך שהיא מתלבשת ביום יום שלה.

לא חושבת שיש מצב שבחורה תצא לדייט בלי שהיא שמה לב מה ואיך היא לבושה.

אם אתה לא מקבל אותה ככה, בלי לרצות לשנות אותה, היא לא בשבילך.

ולא לראות בזה איזושהי אדישות כלפי קיום ההלכה.

1. חם מאוד

2. יש מי שמתיר (אם מדובר על הגבולות האלה)

3. היא נמצאת בסביבה X שבה כולן ככה

4. יש לה התמודדות מסוימת עם ענייני צניעות (אולי כמו לכל הבנות?)

5. אולי היא חושבת שזה בגבולות התקניים, או שהיא קצת מנסה לשכנע את עצמה ככה.

   אם זה מטריד אותך אז כדאי לנסות לבחון את היחס שלה להלכה דרך נושאים אחרים, אבל שרוולים לפה ולשם לקחת בעירבון מוגבל.

   אשריך שהנאמנות להלכה כ"כ חשובה לך!

אם אתה בוחר לחתוך - תחתוך

אם אתה בוחר להמשיך ומתי שתגיעו לפתיחות מספקת לפתוח את הנושא - גם מעולה.

אף אחד, חוץ ממך - לא יוכל להחליט על נושאים ערכיים שחשובים לך.

אפילו אם עולם הערכים שלך זה להקשיב לרב פלוני או אלמוני ולעשות מה שהוא יגיד לך - זה עולם הערכים שלך. זאת בחירה שלך.

בעיני, השאלה שלך עוסקת בענייני ערכים ולא בשידוכים

לכן, תברר טוב את הערכים שלך ותחזור אל עצמך עם תשובה.

אי אפשר לשחק עם ענייני הצניעות.

עם ישראל מצווה להישמר במיוחד בענייני הצניעות יותר משאר העמים.

אני באמת חושב שצריך למצוא דרך לגרום לכך שיתלבשו בצניעות בדרך ראויה שאינה מעליבה.

והכי חשוב - לדעת כי כל מה שכתוב בתורה זה האמת.

במסכת אבות מסבירים לנו כיצד לפעול בעולם הזה בצורה נכונה ע"פ התורה וההלכה.

בקצרה- ייתכן שלפי ההלכות שהיא מכיר/נוהגת - זה אחלה

ויכול להיות שהיא מאוד מחויבת להלכה (ובנושא שרוול זו הלכה שהיא מכירה)

ואז השאלה האם זה תרחיש שסבבה לך?

אם כן, אז אפשר פשוט לדבר איתה בכללי על מחויבות להלכה, איך היא רואה את עצמה, איך אתה רואה את עצמך וכו.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

כדי לדעת שהיא בוגרת. אני מניח שלרוב הבנים הדתיים אין ניסיון עשיר מדי בדייטים בשלב הזה במיוחד לא בעניינים יותר נישתיםי.

לכן לא כזה נורא לשאול.

3 שנתונים זה קלאסי

א' מה זה בדיוק בגרות בשבילך, מהבחינה שאתה מחפש? להיות סגורה על עצמה? מודעות כלכלית? יכולת לקחת אחריות? לא מפחדת מעבודה / מטלות? בגרות רגשית? חוסן נפשי? רצון להתבסס? יציבות? ברגע שזה יותר מוגדר / מפורק לגורמים יותר קל לבדוק.

ב' עד־כמה הגורמים הספציפיים חשובים לך, נניח אם היא בן־אדם מאוד יציב ובוגר רגשית אבל לא כזה סגורה על עצמה מבחינת לימודים כרגע ועדיין צריכה לחשוב, קריטי? או: אם היא פחות מבינה בפיננסים ויותר בקטע שאתה תנהל את החלק הזה, אבל כן יש לה כיוון ברור במה לעסוק? וכן הלאה וכן הלאה.

ג' ברמה הפרקטית מן־סתם יש דברים שאפשר לברר אצל אנשים (אדם צ'יל? או חרדתי ברמות? אחראית מעשית או קצת חולמנית כזאתי? חולמת על משפחה חתונה וילדים או עדיין רוצה להסתובב ולשוטט ברחבי דרום אמריקה? עושה דברים בבית או מחכה שמשהו יקרה?) ויש דברים שאפשר לברר איתה תוך־כדי תנועה (מה רוצה ללמוד/לעבוד? יותר מעניין אותה טיולים או השקעות ב-S&P500 או איך שלא קוראים לזה?)

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

זכור לי שהחמ"ד לקח את זה כפרוייקט, והכשיר אנשי צוות במוסדות להיות שדכנים - כולל האולפנה שבה למדתי, יש שם שדכניות של האולפנה.

ומה יש לך להפסיד מלנסות?

נעשה השתדלות