כי אם כבר עכשיו מפריע לך שהוא לא מתפלל ולומד תורה אז כשתהי אשתו לא תוכלי להיות השוטרת שלו ולהכריח אותו, כי זה מה שאת חושבת שצריך לעשות.. 

לכן את צריכה לבדוק דברים כאלו לפני חתונה או פשוט להסכים עם העובדה ולהחליט שזה לא מפריע לך.

תדברי איתו, תראי אם הוא מסכים להשתנות ולהתאמץ יותר בקטע הרוחני כדי שזה לא יכאיב לך את הלב אם תחליטי להינשא לו.

ולדעתי לא כדאי להתחתן לפני שמסכימים על כאלו דברים שעקרוניים אצל אחד מהצדדים..

לחשוב שאולי הוא ישתנה מתישהו..

נראה שבאמת יש ביניכם פערים רוחניים ואידיאולגיים. זה עניין שעל מנת שתוכלי לבנות על גביו בית עם בסיס איתן - דורש מאמץ אדיר ולא פשוט בכלל (מח' לגבי חינוך ילדים, הרבה וויתורים והתפשרויות, סבלנות, הכלה ועוד...). 

אני חושב שבשביל לבנות בית שתשרה בו "אהבה ואחווה שלום ורעות" בני הזוג צריכים להיות כמה שיותר קרובים מבחינת האידיאולגיה, ההשקפה והכיוון הדתי. מדוע ? מכיוון שממילא קיימים הבדלים בין הזכר לנקבה מעצם היותם שונים (הן רוחנית והן חומרית) ולכן אין שום סיבה להקשות ולהוסיף עוד על ההבדל שקיים בכל מקרה. 

כאשר ישנם פערים אידיאולגיים והתלבטויות רבות מידי לפני חתונה - זה מעיד שמשהו כאן קצת לא בסדר ולכן זה לגיטימי שאת בדילמה. במקום שאת נמצאת כרגע אני חושב שאת צריכה לעשות את הדברים הבאים:

א. להתפלל לבורא עולם שהוא כל יכול (!!!) ורק מחכה לשמוע אותנו. 

ב. לברר מה חשוב לך מאוד שיהיה בבן הזוג ואת לא יכולה לוותר או להתפשר עליו, ומה פחות חשוב לך - ולכן את יכולה לוותר עליו.

ג. לבחון את הנתונים לעיל עם המציאות הקיימת ומתוך כך להגיע לתמונה כללית שכנראה תשקף את מה שנכון לך לעשות בע"ה יתברך.

לבוא לנישואין מתוך גישה של "הוא ישתנה/אני אשנה אותו" - ידועה כאכזבה בסופו של דבר. מתחתנים עם בן/בת זוג שהוא לכתחילה ולא בדיעבד, הרי הוא הולך להיות מרכז ועיקר חיינו למשך 120 שנים טובות בע"ה וכולנו רוצים את הטוב ביותר שאפשר. 

אני יודע, מניסיון לצערי, עד כמה שזה קשה לשים את הרגשות שהתפתחו עם הזמן בצד - אבל זה שווה את זה. בתוך תוכך את כנראה יודעת את התשובה האמיתית והיא תמשיך לזעוק עד שתעשי את הדבר הנכון. 

להגיע לחופה עם תחושה שאני עושה את הצעד הטוב והנכון ביותר - זה הדבר הכי גדול ונשגב, חבל להגיע לשם עם ספקות ואח"כ ח"ו להתלבט אם זה היה נכון או לא נכון.  

בהצלחה גדולה. מאחל שתזכי בע"ה לבנות בית נאמן וכשר בישראל בעיתו ובזמנו ! 

רמה תורנית זה קריטריון חשוב מאוד ואם הוא פחות ממך אז תיפרדו

בנוגע לדבר השלישי שציינת: "לכי לפי נטיית ליבך". הלב הוא דבר מתעתע ולא יציב בעליל ! איך אפשר להמשיך קשר ע"פ "נטייה של הלב" ? כמובן שהוא מרכיב חשוב ביותר בבחירת בן זוג, אבל לענ"ד במצב שלה (וזה מתוך ניסיון) צריך לשים בצד את הרגשות שהצטברו ולשקול האם הוא מתאים לי שכלית או לא. אח"כ אם זה מתאים יש מקום לבדוק האם יש רגשות חיבה וכו'. 

אם האדם לא מבסס את ההחלטה שלו ע"פ השכל - יום יבוא והרגש יחלוף ואיתו גם הרצון להישאר עם אותו בן זוג. ואז מה היא תאמר ? הלב פעם רצה ? 

אני חושב שיש נטייה טבעית בפרק זמן שיוצאים עם בן/בת זוג למטרת נישואין להגדיל את התכונות החיוביות ביחס לתכונות השליליות. לכן אני מדגיש את החשיבות של ההליכה אחרי השכל במקום שאת נמצאת כרגע ולאו דווקא הרגש (הקומה שנבנית על גבי הקומה הבסיסית של ההתאמה במישור השכלי). 

אף אדם מלבדך לא יכול לייעץ לך "תשלימי" או "אל תשלימי" עם המצב מכיוון שזה דבר נורא סובייקטיבי ביחס לאיך את רוצה לראות את עצמך, את ביתך ואת ילדיך ולאיזה כיוון את שואפת.

כשם שלפעמים במערכת המדינית נתקלים בניגוד ערכים ובעקבות כך עורכים את "מבחן הוודאות הקרובה" ומבררים מה יותר חשוב וקריטי - כך גם בחיינו המעשיים ישנן נק' רבות בהן אנו נדרשים לערוך את "מבחן הוודאות הקרובה" ולהחליט מה יותר חשוב לי. 

לפי מה שנראה, את מצפה לרמה קצת יותר גבוהה ממה שהוא כרגע נמצא וב"ה שהוא גם גלוי איתך שהוא לא נמצא שם ואולי גם לא יהיה .אם הרמה הדתית חשובה לך מאוד - נראה שיהיה לך די קשה להשלים עם זה. אולי בהתחלה את תצליחי להתמודד, אבל זה יתחיל "לנקר" במחשבותיך במהלך הזמן ועלול להתגבר. 

אני לא חושב שיש מקום ל"חשבונות" כאלו.

מה ששייך לעצם הבחור - זו כבר בדיוק השאלה שלך. ובהיות שאת זו שאמורה להתחתן, את זו שצריכה להחליט כמה זה עונה על מה שאת רוצה.

[אולי כדאי לנסות להתייעץ עם הרב אליקים לבנון. ת"ח, אדם נחמד, מייעץ בעניינים אלו, מבין לנפש בני אדם]

ועדיפות גם לאחד שמכיר אותך.

כל הרשימה של הרבנים שיביאו לך כאן לא תהיה רלוונטית, אם לא יביאו לך רב שהוא בכיוון שלך..

ו-"ישראל לאו בני-מזל הם" (סוף מסכת שבת), כלומר שהמזל לא שולט בהם, כך שענייני מזל לא קשורים כאן לענ"ד.

יש משפט מדהים של ר' נחמן מברסלב שלפעמים כשאני נזכר בו אני מקבל מעט פרופורציה: "לפעמים מכיוון שלא רוצים לסבול מעט - סובלים הרבה" (שיח שרפי קודש, חלק ב'). 

הכי קל להישאר במקומות ישנים, ברורים ומוכרים לנו מאשר לצאת אל הלא נודע והמעורפל. זה לגיטימי. השאלה היא האם את מעדיפה "לסבול מעט" עכשיו ולמצוא את מה שבאמת באמת מתאים לך בע"ה או להנות עכשיו קצת ולא להתחבט מחדש בכל מיני שאלות - אבל לסבול ח"ו במשך כל החיים בגלל אותו רגע קטן של הנאה ? 

חיינו רצופים התמודדיות לא פשוטות ואם מדחיקים אותם - הן יבואו במוקדם או במאוחר. 
תסמכי עליי, מניסיון אישי לצערי הרב, הרבה יותר טוב ונכון לסבול קצת בתקופה הזאת מאשר בעתיד כשנשואים והאתגרים הרבה יותר מורכבים מעכשיו. 

אין מה לומר, לא פשוט..

מצד שני - זה לטווח ארוך.

אם היית שואלת "למפרע" (וזה טוב עבור אחרים שעוד לא הגיעו לכך. לכן נכתב) - היה נכון ממש אחרי זמן לא רב להכריע בנושא. ואז גם רגשית היה יותר קל.

מכל מקום, טוב שאת מתייעצת וחושבת. שיהיה בהצלחה רבה.

לא חושבת שנכון לחכות לסימנים משמים...

מה שעוזר לי, ואולי יעזור גם לך, זה פשוט לשבת ולשפוך את כל מה שיש לך בכתיבה.

אני מדגישה לשפוך ולא רק לכתוב בנקודות, אפילו אם זה יקח לך כמה עשרות עמודים...

זה מנקה ומשחרר ועוזר להגיע להחלטה ממקום מבורר ונקי יותר.

המון הצלחה.

לדעתי זאת גישה שפשוט מתכון לאכזבה. 

שאם את אוהבת אותו ואת עצמך- מעשה האהבה הכי טוב פה יהיה לקבל את המקום 

אחד של השני, את המקום שלך מול המקום שלו

ולהיפרד.

כי החיים ביחד, כשאת מצפה ממנו ליותר ממה שהוא רוצה לצפות מעצמו יביאו לתסכול ובלי שלום בית,

הוא יהיה מתוסכל ממך ומעצמו ואת תהיי מתוסכלת ממנו (כמובן שבהתחלה יהיו זיקוקין וניצוצות,

אבל חיי היומיום הם קצת יותר מזה...).

זו דעתי.

אבל עוד משהו יותר חשוב:

לכי לייעוץ מקצועי!!!!

זה הדבר הכי חכם, אוהב ורצוי שתוכלי לעשות, גם ביחס לעצמך ולרצונותיך.

מעריכה אותך מאוד!

תחשבי על זה שאת הולכת לחיות איתו כל החיים שלך.

מזה ללכת על זה וזהו. זה לא אנדנדינו.

ולא כדאי שעוד כמה שנים תתחרטי על זה.

לא מחליטים דבר כזה בפזיזות ואת נשמעת ממש לא בטוחה במה את רוצה לבחור.

ואני מבינה אותך כי זאת החלטה לא פשוטה

וגם שהסיבות שלך לספקות נכונות ואמיתיות.

קחי בחשבון שמבחינתך הוא לא השתנה- אל תצפי שהוא השתנה כי זה לא יקרה! (לא שאני חורצת גורלות)

הוא יכול להשתנות אבל מתחתנים מתוך ידיעה שככה הוא כי לרוב שבני זוג מבטיחים כל מיני הבטחות לפני.. זה לא באמת קורה אחריי..

בקיצור אני ממש מבינה את הקושי שלך וטוב שהוא קיים כדיי שיעזור לך לבחור נכון.

אל תישארי עם זה לבד. לדעתי זה לא מספיק להתייעץ פה בפורום.

תלכי להתייעץ עם אנשים שחשובים לך ואת סומכת עליהם. אנשים שאת מעריכה, דמות רבנית.

מאחלת לך המון המון המון הצלחה ושה' יאיר את דרכך ויעזור לך לבחור נכון וטוב..

אני ממש מבינה את המקום שאת נמצאת בו ואני אומרת לך שזה לא סיבה להיפרד,

אני נשואה לאדם חילוני ואני דתיה, בהתחלה באמת היה לי קשה לקבל את זה אבל 

למדתי עם הזמן שהוא זה הבחירה שלי ואני לא רוצה לכפות עליו ואם הוא ירצה בע"ה 

לחזור בתשובה אני יהיה שם בשבילו, זה באמת לא פשוט אבל כן אפשרי...

אחרי שהתחתנו אמרתי לו שהחינוך של הילדים זה עליי ואני היא זו שמחנכת אותם לשבת

ולכל מה שקשור בדת והוא מקבל את זה ואני מקבלת אותו כמו שהוא,אנחנו נשואים 8 שנים

עם 3 ילדים מקסימים שוב אני אומרת זה באמת לא פשוט אבל אפשרי אם את תקבלי אותו כמו

שהוא והוא יקבל אותך כמו שאת...

את צריכה להיות מוכנה לזה.

חושבני שאת לא יכולה להגיד לה ש"זה לא סיבה להיפרד"....

לכל היותר, כמו שאמרת בהמשך - שאצלכם ספציפית עם האופי שלכם, זה הולך.

יש כאלה שאצלם ה"צורה הרוחנית/דתית" של השני, זה ממש חלק נכבד ממה שהם רואים כאישיותו.

ויש גם שאחרי הראשוניות, ההבדלים הללו אינם מניחים להמשיך רגיל, או שמקשים עליהם עם עצמם בדבר שמאד מהותי להתקדמותם, או שחושבים שאי אפשר בענין כזה מהותי להינשא.

אז חשוב שהצגת איך אצלכם, להראות דוגמה כזו, אבל עד הנקודה של לומר כאילו זה משהו ש"אובייקטיבית" "לא סיבה להיפרד"... אחריות קצת גדולה..

ואני בתור אחת שחיה את המציאות הזו אומרת לה שזה לא סיבה להיפרד,

אני אומרת שזה אפשרי למרות הקשיים...

אני מגדירה את עצמי כאדם מאוד דתי ובעלי הוא ממש לא ואנחנו מוצאים את 

הדרך,לקבל את השני ולא לבקש ממנו להשתנות בשבילי או בשבילו...

אין בעיה שאת אמרת שאת חווה כך. אדרבה, טוב שאת מציגה שיש מציאות כזו.

הטעות היא בכך שאת אומרת ש"זה לא סיבה להיפרד". כאילו אובייקטיבית זה כך.

וזה כבר לא נכון. מאד תלוי באנשים, וגם מעבר לכך.

גם כי זה ש"אתם" מוצאים את הדרך ב"ה, "למרות הקשיים", לא אומר שגם אצל אחרים יהיה כך. אני מניח שאת יודעת שלא אצל כולם זה הולך.

וגם - כי יש כאלו שאצלם זה ממש מהותי. לגמרי. לא רק ש"הם אישית" מאד דתיים, אלא זה מהותי אצלם לכל אפשרות היחס, זה שהשני גם כן "שומר מצוות" בהגדרתו והתנהלותו.

אז טוב שמביאים דוגמאות לצדדים שונים - לעזור לשיקול הדעת - אך לא כדאי לקבוע על סמך זה כאילו אובייקטיבית-מוחלט, "זו לא סיבה".

אופציה כל כך כרגע

אלא אם כן אתם כבר בקשר עמוק וחברי, וגם אז - לא בצורה של הערה.

לא להעיר, אלא לומר שחשוב לך שזו תהיה רמת הצניעות בבית. ואין בעיה לומר שאתה חושב שזה גם יהיה יותר יפה או יותר מחמיא (בתנאי שהקשר בינכם מאוד מתקדם וקרוב ויש מחשבות של להקים בית ביחד)

זה שגבר אומר לאישה "בא לי שבבית שלי אישתי לבושה כך וכך" זה בסדר? אתה בעצם אומר לה או שאת לא אישתי או שאת צריכה לשנות את הלבוש..

אני מציג את זה כבקשה: "לי זה ממש חשוב שיהיה ככה וככה בבית..." לא להציב תנאי אלא לבקש בקשה

תשאל את המשדכת ואת החברה שהיא שמה כאשת קשר. אני חושב שיש מקום לדבר על זה בעדינות עם הבחורה כשהקשר יותר מתקדם

https://www.ybm.org.il/Admin/uploaddata/LessonsFiles/Pdf/9692.pdf

אבל אולי כדאי במקום לדבר על עניין צניעות ספציפית, לדבר על המחויבות להלכה, על תפיסת העולם הדתית והרוחנית שלה, איך היא מקבלת החלטות וכו'.

המשנ"ב אומר לכסות עד סוף המרפק (מ"ב ס' ע"ה סק"ב)

הבית ברוך כותב לכסות את כל היד עד פרק כף היד (בית ברוך ח"א עמ' ק"א)

יש מי שמתיר לחשוף פחות מטפח מעל המרפק וצריך לעיין בזה עוד

לא באתי לפסוק הלכה.

הבאתי פסק הלכה שפוסק שזה עומד בגדרי הצניעות (כיסוי רוב זרוע, שזה פחות ממה שכתבת), של רב פוסק רציני.

אבל שוב, אני לא הבאתי את זה כדי לדון כאן מבחינה הלכתית -

וגם לא טענתי שאין דעות אחרות.

הנקודה היא שסביר והגיוני שבין שני אנשים שגדלו במקומות שונות ותחת השקפות קצת שונות יש הבדל בפרקטיקה ההלכתית - והשאלה היא איך מתייחסים ככלל לעבודת ה' ששונה אצל בן הזוג. האם אנחנו מתחייבים לפעול ולעשות באותה הדרך, או שאנחנו מוכנים לקבל משהו שונה - כל עוד זה עומד בגדרים הלכתיים כל שהם?

את הפסק של הרב.אבל זו לא דעת רוב הפוסקים כיום.. ובתכלס בהרבה מאוד הלכות אפשר למצוא מי שיתיר יותר.. אבל זולא ההלכה שאני מגדיר.

לגבי לדבר על המחויבות להלכה אני מסכים מאוד.צריך לראות איך עושים את זה חכם

כל אדם גם אישה צריך להפשיל שרוולים בשביל לעשות מלאכות.

אשת חיל אמיתית מפשילה שרוולים.

אין מה להתברבר,

תבדוק את העיקר עם מי אתה עומד להתחתן.

וגם אמרה לך את זה ולא תסכים אפילו לדבר על הנושא.

צודק אני או לא צודק אני?

לא הבנתי את כוונתך..

היא יכולה להגיע בצורה לא ממש צנועה וזה בסדר. היא תסביר לך שזה מתאים להלכה. אבל תבהיר שהיא שומרת נגיעה. כי ההלכה אוסרת...

אבל שמירת נגיעה זה אובייס במקום שלי.. לא צריךלדבר על זה בכלל ב"ה.

חולצה מעל המרפק בחום הזה היא דוסה וצנועה.

(זה כמו שתבדוק לגבר בציציות... אז היה קצת חם,

מותר לנשום קצת אוויר לפעמים)

אנחנו לא רובוטים

אם לא יתחתנו ויולידו ילדים,

על מי תשרה שכינה?

על העצים והאבנים?

אם לא יהיו בני אדם לא תוכלו אפילו להתווכח,

על אורך השרוול או על שטויות אחרות.

לכן תתעסק בעיקר וזה חתונה וקיום המצווה פרו ורבו שהיא היסוד לכל התורה.

לי ספק שהכי חשוב להקים בית בישראל זה ברור(:

בסוף אבל יש עקרונות לפיהם כל אדם הולך ובוחר את בת זוגתו.. לא תיקח אישה לבני מבנות כנען- למה? הכי חשוב זה פרו ורבו.. בוודאי שאנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות המירבית מצידנו❤️

גבר גם נמדד בציצית צמר שהוא שם בחום.. לא מעקמים את התורה לפי מזג האוויר.

ולא שאני לא מעריך חלילה את אלו שמשתדלות גם כשחם ושמות קצת מעל המרפק! אבל בסוף יש מולי את ההלכה והקו שאני רוצה לבנות איתו בית..

בעניין ציצית רק בגד בעל 4 כנפות חייב בציצית,

זאת אומרת אם בבגד אין 4 כנפות לא חייב בציצית. ויש על זה מחלוקת... (בין מחמירים ומקלים)

אבל ציצית זה עיקר הבגד של היהודי אז צריך ללבוש וזה לא עבירה אם הוריד בגלל סיבה כזו אחרת, כי כבר ברכנו בבוקר על ציצית גדול וקטן.

בעניין אישה שלובשת בגד עד המרפק,

רואים את זרועותיה אבל אין בזה איסור ממש,

כי צריך גם לעשות מלאכות וגם כאן יש מחלוקת... (בין מחמירים למקלים).

בעניין נישואים עם גויים זה איסור חמור מן התורה ואין על זה מחלוקת כלל.

כי עוקר עצמו מכלל עם ישראל לגמרי.

• חס ושלום להוציא שם רע לאישה כשרה!

  כי זה בדיוק מה שקורה כאן.

אישה כשרה לא נמדדת רק באורך הבגד אלא גם באופי שלה.

נשים רעות עזות וחוצפניות הן ההפך מבושה צניעות וטובות לב.

אם יש לה מידות טובות - אל תוותר.

האם הוא היה "מגרד" את המרפק, או ממש מעליו בכל תנוחה של היד?

אולי זו חולצה גבולית יחסית והיא חשבה שזה בסדר, למרות שבעקרון היא כן מכסה את המרפק?

ברור שקשה עד בלתי אפשרי לדבר ולשכנע בזה. אהבתי את העצה של להעלות באופן כללי את הנושא של מחויבות להלכה (כי בסוף ההלכה לא מסתכמת בלהתלבש בבוקר,),

אבל אם באמת אתה רואה שהכיוון שלה בנושאים האלו שונה משלך, נראה לי סביר לגמרי להיפרד על זה.

בסוף העניין הוא להקים בית עם יסודות משותפים, ואם הצפיות בנוגע לקיום הלכות מסוימות שונה, שום הסברים ושכנועים רציונלים לא באמת יעבדו, וחבל לשניכם על הזמן.

אבל חשוב לדעתי שתהיה הסכמה על הכיוון ההלכתי שם אנחנו מחמירים או מקלים.

לדוגמא, אם היא מקפידה על גלאט ואתה לא, אתה רוצה שהיא תקפיד על אורך השרוולים ולה זה לא חשוב, אז לא יודע מי מקפיד יותר אבל אין התאמה בהקפדות וכנראה פחות מתאים.

השאלה היא האם זה הקפדה שחשובה בעיניך ספציפית או שזה מבחינתך סימן ואם זה סימן אז אולי שווה לבחון אם יש דברים אחרים עליהם היא מקפידה שמתאימים לשניכם.

שאישה צריכה ללכת על פי פסיקת בעלה, הקשר צריך להיות כזה שהאישה מתחתנת כי היא בוחרת גם בשיטת הבעלה בהלכה.

(וגם בעניין הזה יש הגדרה יפה בפוסקים שאישה עד החתונה כל מה שהיא נוהגת זה מצד השייכות לבית הוריה ומרגע שהיא מתחתנת מנהגה כמנהג בבעלה ואין בזה משום ביטול מנהג אבות)

אני לא רואה סיבה להניח שזה לא איך שהיא מתלבשת ביום יום שלה.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

כדי לדעת שהיא בוגרת. אני מניח שלרוב הבנים הדתיים אין ניסיון עשיר מדי בדייטים בשלב הזה במיוחד לא בעניינים יותר נישתיםי.

לכן לא כזה נורא לשאול.

3 שנתונים זה קלאסי

א' מה זה בדיוק בגרות בשבילך, מהבחינה שאתה מחפש? להיות סגורה על עצמה? מודעות כלכלית? יכולת לקחת אחריות? לא מפחדת מעבודה / מטלות? בגרות רגשית? חוסן נפשי? רצון להתבסס? יציבות? ברגע שזה יותר מוגדר / מפורק לגורמים יותר קל לבדוק.

ב' עד־כמה הגורמים הספציפיים חשובים לך, נניח אם היא בן־אדם מאוד יציב ובוגר רגשית אבל לא כזה סגורה על עצמה מבחינת לימודים כרגע ועדיין צריכה לחשוב, קריטי? או: אם היא פחות מבינה בפיננסים ויותר בקטע שאתה תנהל את החלק הזה, אבל כן יש לה כיוון ברור במה לעסוק? וכן הלאה וכן הלאה.

ג' ברמה הפרקטית מן־סתם יש דברים שאפשר לברר אצל אנשים (אדם צ'יל? או חרדתי ברמות? אחראית מעשית או קצת חולמנית כזאתי? חולמת על משפחה חתונה וילדים או עדיין רוצה להסתובב ולשוטט ברחבי דרום אמריקה? עושה דברים בבית או מחכה שמשהו יקרה?) ויש דברים שאפשר לברר איתה תוך־כדי תנועה (מה רוצה ללמוד/לעבוד? יותר מעניין אותה טיולים או השקעות ב-S&P500 או איך שלא קוראים לזה?)

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

זכור לי שהחמ"ד לקח את זה כפרוייקט, והכשיר אנשי צוות במוסדות להיות שדכנים - כולל האולפנה שבה למדתי, יש שם שדכניות של האולפנה.

ומה יש לך להפסיד מלנסות?

נעשה השתדלות