כי אם כבר עכשיו מפריע לך שהוא לא מתפלל ולומד תורה אז כשתהי אשתו לא תוכלי להיות השוטרת שלו ולהכריח אותו, כי זה מה שאת חושבת שצריך לעשות.. 

לכן את צריכה לבדוק דברים כאלו לפני חתונה או פשוט להסכים עם העובדה ולהחליט שזה לא מפריע לך.

תדברי איתו, תראי אם הוא מסכים להשתנות ולהתאמץ יותר בקטע הרוחני כדי שזה לא יכאיב לך את הלב אם תחליטי להינשא לו.

ולדעתי לא כדאי להתחתן לפני שמסכימים על כאלו דברים שעקרוניים אצל אחד מהצדדים..

לחשוב שאולי הוא ישתנה מתישהו..

נראה שבאמת יש ביניכם פערים רוחניים ואידיאולגיים. זה עניין שעל מנת שתוכלי לבנות על גביו בית עם בסיס איתן - דורש מאמץ אדיר ולא פשוט בכלל (מח' לגבי חינוך ילדים, הרבה וויתורים והתפשרויות, סבלנות, הכלה ועוד...). 

אני חושב שבשביל לבנות בית שתשרה בו "אהבה ואחווה שלום ורעות" בני הזוג צריכים להיות כמה שיותר קרובים מבחינת האידיאולגיה, ההשקפה והכיוון הדתי. מדוע ? מכיוון שממילא קיימים הבדלים בין הזכר לנקבה מעצם היותם שונים (הן רוחנית והן חומרית) ולכן אין שום סיבה להקשות ולהוסיף עוד על ההבדל שקיים בכל מקרה. 

כאשר ישנם פערים אידיאולגיים והתלבטויות רבות מידי לפני חתונה - זה מעיד שמשהו כאן קצת לא בסדר ולכן זה לגיטימי שאת בדילמה. במקום שאת נמצאת כרגע אני חושב שאת צריכה לעשות את הדברים הבאים:

א. להתפלל לבורא עולם שהוא כל יכול (!!!) ורק מחכה לשמוע אותנו. 

ב. לברר מה חשוב לך מאוד שיהיה בבן הזוג ואת לא יכולה לוותר או להתפשר עליו, ומה פחות חשוב לך - ולכן את יכולה לוותר עליו.

ג. לבחון את הנתונים לעיל עם המציאות הקיימת ומתוך כך להגיע לתמונה כללית שכנראה תשקף את מה שנכון לך לעשות בע"ה יתברך.

לבוא לנישואין מתוך גישה של "הוא ישתנה/אני אשנה אותו" - ידועה כאכזבה בסופו של דבר. מתחתנים עם בן/בת זוג שהוא לכתחילה ולא בדיעבד, הרי הוא הולך להיות מרכז ועיקר חיינו למשך 120 שנים טובות בע"ה וכולנו רוצים את הטוב ביותר שאפשר. 

אני יודע, מניסיון לצערי, עד כמה שזה קשה לשים את הרגשות שהתפתחו עם הזמן בצד - אבל זה שווה את זה. בתוך תוכך את כנראה יודעת את התשובה האמיתית והיא תמשיך לזעוק עד שתעשי את הדבר הנכון. 

להגיע לחופה עם תחושה שאני עושה את הצעד הטוב והנכון ביותר - זה הדבר הכי גדול ונשגב, חבל להגיע לשם עם ספקות ואח"כ ח"ו להתלבט אם זה היה נכון או לא נכון.  

בהצלחה גדולה. מאחל שתזכי בע"ה לבנות בית נאמן וכשר בישראל בעיתו ובזמנו ! 

רמה תורנית זה קריטריון חשוב מאוד ואם הוא פחות ממך אז תיפרדו

בנוגע לדבר השלישי שציינת: "לכי לפי נטיית ליבך". הלב הוא דבר מתעתע ולא יציב בעליל ! איך אפשר להמשיך קשר ע"פ "נטייה של הלב" ? כמובן שהוא מרכיב חשוב ביותר בבחירת בן זוג, אבל לענ"ד במצב שלה (וזה מתוך ניסיון) צריך לשים בצד את הרגשות שהצטברו ולשקול האם הוא מתאים לי שכלית או לא. אח"כ אם זה מתאים יש מקום לבדוק האם יש רגשות חיבה וכו'. 

אם האדם לא מבסס את ההחלטה שלו ע"פ השכל - יום יבוא והרגש יחלוף ואיתו גם הרצון להישאר עם אותו בן זוג. ואז מה היא תאמר ? הלב פעם רצה ? 

אני חושב שיש נטייה טבעית בפרק זמן שיוצאים עם בן/בת זוג למטרת נישואין להגדיל את התכונות החיוביות ביחס לתכונות השליליות. לכן אני מדגיש את החשיבות של ההליכה אחרי השכל במקום שאת נמצאת כרגע ולאו דווקא הרגש (הקומה שנבנית על גבי הקומה הבסיסית של ההתאמה במישור השכלי). 

אף אדם מלבדך לא יכול לייעץ לך "תשלימי" או "אל תשלימי" עם המצב מכיוון שזה דבר נורא סובייקטיבי ביחס לאיך את רוצה לראות את עצמך, את ביתך ואת ילדיך ולאיזה כיוון את שואפת.

כשם שלפעמים במערכת המדינית נתקלים בניגוד ערכים ובעקבות כך עורכים את "מבחן הוודאות הקרובה" ומבררים מה יותר חשוב וקריטי - כך גם בחיינו המעשיים ישנן נק' רבות בהן אנו נדרשים לערוך את "מבחן הוודאות הקרובה" ולהחליט מה יותר חשוב לי. 

לפי מה שנראה, את מצפה לרמה קצת יותר גבוהה ממה שהוא כרגע נמצא וב"ה שהוא גם גלוי איתך שהוא לא נמצא שם ואולי גם לא יהיה .אם הרמה הדתית חשובה לך מאוד - נראה שיהיה לך די קשה להשלים עם זה. אולי בהתחלה את תצליחי להתמודד, אבל זה יתחיל "לנקר" במחשבותיך במהלך הזמן ועלול להתגבר. 

אני לא חושב שיש מקום ל"חשבונות" כאלו.

מה ששייך לעצם הבחור - זו כבר בדיוק השאלה שלך. ובהיות שאת זו שאמורה להתחתן, את זו שצריכה להחליט כמה זה עונה על מה שאת רוצה.

[אולי כדאי לנסות להתייעץ עם הרב אליקים לבנון. ת"ח, אדם נחמד, מייעץ בעניינים אלו, מבין לנפש בני אדם]

ועדיפות גם לאחד שמכיר אותך.

כל הרשימה של הרבנים שיביאו לך כאן לא תהיה רלוונטית, אם לא יביאו לך רב שהוא בכיוון שלך..

ו-"ישראל לאו בני-מזל הם" (סוף מסכת שבת), כלומר שהמזל לא שולט בהם, כך שענייני מזל לא קשורים כאן לענ"ד.

יש משפט מדהים של ר' נחמן מברסלב שלפעמים כשאני נזכר בו אני מקבל מעט פרופורציה: "לפעמים מכיוון שלא רוצים לסבול מעט - סובלים הרבה" (שיח שרפי קודש, חלק ב'). 

הכי קל להישאר במקומות ישנים, ברורים ומוכרים לנו מאשר לצאת אל הלא נודע והמעורפל. זה לגיטימי. השאלה היא האם את מעדיפה "לסבול מעט" עכשיו ולמצוא את מה שבאמת באמת מתאים לך בע"ה או להנות עכשיו קצת ולא להתחבט מחדש בכל מיני שאלות - אבל לסבול ח"ו במשך כל החיים בגלל אותו רגע קטן של הנאה ? 

חיינו רצופים התמודדיות לא פשוטות ואם מדחיקים אותם - הן יבואו במוקדם או במאוחר. 
תסמכי עליי, מניסיון אישי לצערי הרב, הרבה יותר טוב ונכון לסבול קצת בתקופה הזאת מאשר בעתיד כשנשואים והאתגרים הרבה יותר מורכבים מעכשיו. 

אין מה לומר, לא פשוט..

מצד שני - זה לטווח ארוך.

אם היית שואלת "למפרע" (וזה טוב עבור אחרים שעוד לא הגיעו לכך. לכן נכתב) - היה נכון ממש אחרי זמן לא רב להכריע בנושא. ואז גם רגשית היה יותר קל.

מכל מקום, טוב שאת מתייעצת וחושבת. שיהיה בהצלחה רבה.

לא חושבת שנכון לחכות לסימנים משמים...

מה שעוזר לי, ואולי יעזור גם לך, זה פשוט לשבת ולשפוך את כל מה שיש לך בכתיבה.

אני מדגישה לשפוך ולא רק לכתוב בנקודות, אפילו אם זה יקח לך כמה עשרות עמודים...

זה מנקה ומשחרר ועוזר להגיע להחלטה ממקום מבורר ונקי יותר.

המון הצלחה.

לדעתי זאת גישה שפשוט מתכון לאכזבה. 

שאם את אוהבת אותו ואת עצמך- מעשה האהבה הכי טוב פה יהיה לקבל את המקום 

אחד של השני, את המקום שלך מול המקום שלו

ולהיפרד.

כי החיים ביחד, כשאת מצפה ממנו ליותר ממה שהוא רוצה לצפות מעצמו יביאו לתסכול ובלי שלום בית,

הוא יהיה מתוסכל ממך ומעצמו ואת תהיי מתוסכלת ממנו (כמובן שבהתחלה יהיו זיקוקין וניצוצות,

אבל חיי היומיום הם קצת יותר מזה...).

זו דעתי.

אבל עוד משהו יותר חשוב:

לכי לייעוץ מקצועי!!!!

זה הדבר הכי חכם, אוהב ורצוי שתוכלי לעשות, גם ביחס לעצמך ולרצונותיך.

מעריכה אותך מאוד!

תחשבי על זה שאת הולכת לחיות איתו כל החיים שלך.

מזה ללכת על זה וזהו. זה לא אנדנדינו.

ולא כדאי שעוד כמה שנים תתחרטי על זה.

לא מחליטים דבר כזה בפזיזות ואת נשמעת ממש לא בטוחה במה את רוצה לבחור.

ואני מבינה אותך כי זאת החלטה לא פשוטה

וגם שהסיבות שלך לספקות נכונות ואמיתיות.

קחי בחשבון שמבחינתך הוא לא השתנה- אל תצפי שהוא השתנה כי זה לא יקרה! (לא שאני חורצת גורלות)

הוא יכול להשתנות אבל מתחתנים מתוך ידיעה שככה הוא כי לרוב שבני זוג מבטיחים כל מיני הבטחות לפני.. זה לא באמת קורה אחריי..

בקיצור אני ממש מבינה את הקושי שלך וטוב שהוא קיים כדיי שיעזור לך לבחור נכון.

אל תישארי עם זה לבד. לדעתי זה לא מספיק להתייעץ פה בפורום.

תלכי להתייעץ עם אנשים שחשובים לך ואת סומכת עליהם. אנשים שאת מעריכה, דמות רבנית.

מאחלת לך המון המון המון הצלחה ושה' יאיר את דרכך ויעזור לך לבחור נכון וטוב..

אני ממש מבינה את המקום שאת נמצאת בו ואני אומרת לך שזה לא סיבה להיפרד,

אני נשואה לאדם חילוני ואני דתיה, בהתחלה באמת היה לי קשה לקבל את זה אבל 

למדתי עם הזמן שהוא זה הבחירה שלי ואני לא רוצה לכפות עליו ואם הוא ירצה בע"ה 

לחזור בתשובה אני יהיה שם בשבילו, זה באמת לא פשוט אבל כן אפשרי...

אחרי שהתחתנו אמרתי לו שהחינוך של הילדים זה עליי ואני היא זו שמחנכת אותם לשבת

ולכל מה שקשור בדת והוא מקבל את זה ואני מקבלת אותו כמו שהוא,אנחנו נשואים 8 שנים

עם 3 ילדים מקסימים שוב אני אומרת זה באמת לא פשוט אבל אפשרי אם את תקבלי אותו כמו

שהוא והוא יקבל אותך כמו שאת...

את צריכה להיות מוכנה לזה.

חושבני שאת לא יכולה להגיד לה ש"זה לא סיבה להיפרד"....

לכל היותר, כמו שאמרת בהמשך - שאצלכם ספציפית עם האופי שלכם, זה הולך.

יש כאלה שאצלם ה"צורה הרוחנית/דתית" של השני, זה ממש חלק נכבד ממה שהם רואים כאישיותו.

ויש גם שאחרי הראשוניות, ההבדלים הללו אינם מניחים להמשיך רגיל, או שמקשים עליהם עם עצמם בדבר שמאד מהותי להתקדמותם, או שחושבים שאי אפשר בענין כזה מהותי להינשא.

אז חשוב שהצגת איך אצלכם, להראות דוגמה כזו, אבל עד הנקודה של לומר כאילו זה משהו ש"אובייקטיבית" "לא סיבה להיפרד"... אחריות קצת גדולה..

ואני בתור אחת שחיה את המציאות הזו אומרת לה שזה לא סיבה להיפרד,

אני אומרת שזה אפשרי למרות הקשיים...

אני מגדירה את עצמי כאדם מאוד דתי ובעלי הוא ממש לא ואנחנו מוצאים את 

הדרך,לקבל את השני ולא לבקש ממנו להשתנות בשבילי או בשבילו...

אין בעיה שאת אמרת שאת חווה כך. אדרבה, טוב שאת מציגה שיש מציאות כזו.

הטעות היא בכך שאת אומרת ש"זה לא סיבה להיפרד". כאילו אובייקטיבית זה כך.

וזה כבר לא נכון. מאד תלוי באנשים, וגם מעבר לכך.

גם כי זה ש"אתם" מוצאים את הדרך ב"ה, "למרות הקשיים", לא אומר שגם אצל אחרים יהיה כך. אני מניח שאת יודעת שלא אצל כולם זה הולך.

וגם - כי יש כאלו שאצלם זה ממש מהותי. לגמרי. לא רק ש"הם אישית" מאד דתיים, אלא זה מהותי אצלם לכל אפשרות היחס, זה שהשני גם כן "שומר מצוות" בהגדרתו והתנהלותו.

אז טוב שמביאים דוגמאות לצדדים שונים - לעזור לשיקול הדעת - אך לא כדאי לקבוע על סמך זה כאילו אובייקטיבית-מוחלט, "זו לא סיבה".

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.

הטיילת על חוף הים ממש נחמדה, אוויר טוב, רעש של גלים ויש כמה חנויות כשרות שאפשר להיכנס אם רוצים

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

אני מבינה את הבחורה, אבל זה לא הגון וראוי.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?