כי אם כבר עכשיו מפריע לך שהוא לא מתפלל ולומד תורה אז כשתהי אשתו לא תוכלי להיות השוטרת שלו ולהכריח אותו, כי זה מה שאת חושבת שצריך לעשות.. 

לכן את צריכה לבדוק דברים כאלו לפני חתונה או פשוט להסכים עם העובדה ולהחליט שזה לא מפריע לך.

תדברי איתו, תראי אם הוא מסכים להשתנות ולהתאמץ יותר בקטע הרוחני כדי שזה לא יכאיב לך את הלב אם תחליטי להינשא לו.

ולדעתי לא כדאי להתחתן לפני שמסכימים על כאלו דברים שעקרוניים אצל אחד מהצדדים..

לחשוב שאולי הוא ישתנה מתישהו..

נראה שבאמת יש ביניכם פערים רוחניים ואידיאולגיים. זה עניין שעל מנת שתוכלי לבנות על גביו בית עם בסיס איתן - דורש מאמץ אדיר ולא פשוט בכלל (מח' לגבי חינוך ילדים, הרבה וויתורים והתפשרויות, סבלנות, הכלה ועוד...). 

אני חושב שבשביל לבנות בית שתשרה בו "אהבה ואחווה שלום ורעות" בני הזוג צריכים להיות כמה שיותר קרובים מבחינת האידיאולגיה, ההשקפה והכיוון הדתי. מדוע ? מכיוון שממילא קיימים הבדלים בין הזכר לנקבה מעצם היותם שונים (הן רוחנית והן חומרית) ולכן אין שום סיבה להקשות ולהוסיף עוד על ההבדל שקיים בכל מקרה. 

כאשר ישנם פערים אידיאולגיים והתלבטויות רבות מידי לפני חתונה - זה מעיד שמשהו כאן קצת לא בסדר ולכן זה לגיטימי שאת בדילמה. במקום שאת נמצאת כרגע אני חושב שאת צריכה לעשות את הדברים הבאים:

א. להתפלל לבורא עולם שהוא כל יכול (!!!) ורק מחכה לשמוע אותנו. 

ב. לברר מה חשוב לך מאוד שיהיה בבן הזוג ואת לא יכולה לוותר או להתפשר עליו, ומה פחות חשוב לך - ולכן את יכולה לוותר עליו.

ג. לבחון את הנתונים לעיל עם המציאות הקיימת ומתוך כך להגיע לתמונה כללית שכנראה תשקף את מה שנכון לך לעשות בע"ה יתברך.

לבוא לנישואין מתוך גישה של "הוא ישתנה/אני אשנה אותו" - ידועה כאכזבה בסופו של דבר. מתחתנים עם בן/בת זוג שהוא לכתחילה ולא בדיעבד, הרי הוא הולך להיות מרכז ועיקר חיינו למשך 120 שנים טובות בע"ה וכולנו רוצים את הטוב ביותר שאפשר. 

אני יודע, מניסיון לצערי, עד כמה שזה קשה לשים את הרגשות שהתפתחו עם הזמן בצד - אבל זה שווה את זה. בתוך תוכך את כנראה יודעת את התשובה האמיתית והיא תמשיך לזעוק עד שתעשי את הדבר הנכון. 

להגיע לחופה עם תחושה שאני עושה את הצעד הטוב והנכון ביותר - זה הדבר הכי גדול ונשגב, חבל להגיע לשם עם ספקות ואח"כ ח"ו להתלבט אם זה היה נכון או לא נכון.  

בהצלחה גדולה. מאחל שתזכי בע"ה לבנות בית נאמן וכשר בישראל בעיתו ובזמנו ! 

רמה תורנית זה קריטריון חשוב מאוד ואם הוא פחות ממך אז תיפרדו

בנוגע לדבר השלישי שציינת: "לכי לפי נטיית ליבך". הלב הוא דבר מתעתע ולא יציב בעליל ! איך אפשר להמשיך קשר ע"פ "נטייה של הלב" ? כמובן שהוא מרכיב חשוב ביותר בבחירת בן זוג, אבל לענ"ד במצב שלה (וזה מתוך ניסיון) צריך לשים בצד את הרגשות שהצטברו ולשקול האם הוא מתאים לי שכלית או לא. אח"כ אם זה מתאים יש מקום לבדוק האם יש רגשות חיבה וכו'. 

אם האדם לא מבסס את ההחלטה שלו ע"פ השכל - יום יבוא והרגש יחלוף ואיתו גם הרצון להישאר עם אותו בן זוג. ואז מה היא תאמר ? הלב פעם רצה ? 

אני חושב שיש נטייה טבעית בפרק זמן שיוצאים עם בן/בת זוג למטרת נישואין להגדיל את התכונות החיוביות ביחס לתכונות השליליות. לכן אני מדגיש את החשיבות של ההליכה אחרי השכל במקום שאת נמצאת כרגע ולאו דווקא הרגש (הקומה שנבנית על גבי הקומה הבסיסית של ההתאמה במישור השכלי). 

אף אדם מלבדך לא יכול לייעץ לך "תשלימי" או "אל תשלימי" עם המצב מכיוון שזה דבר נורא סובייקטיבי ביחס לאיך את רוצה לראות את עצמך, את ביתך ואת ילדיך ולאיזה כיוון את שואפת.

כשם שלפעמים במערכת המדינית נתקלים בניגוד ערכים ובעקבות כך עורכים את "מבחן הוודאות הקרובה" ומבררים מה יותר חשוב וקריטי - כך גם בחיינו המעשיים ישנן נק' רבות בהן אנו נדרשים לערוך את "מבחן הוודאות הקרובה" ולהחליט מה יותר חשוב לי. 

לפי מה שנראה, את מצפה לרמה קצת יותר גבוהה ממה שהוא כרגע נמצא וב"ה שהוא גם גלוי איתך שהוא לא נמצא שם ואולי גם לא יהיה .אם הרמה הדתית חשובה לך מאוד - נראה שיהיה לך די קשה להשלים עם זה. אולי בהתחלה את תצליחי להתמודד, אבל זה יתחיל "לנקר" במחשבותיך במהלך הזמן ועלול להתגבר. 

אני לא חושב שיש מקום ל"חשבונות" כאלו.

מה ששייך לעצם הבחור - זו כבר בדיוק השאלה שלך. ובהיות שאת זו שאמורה להתחתן, את זו שצריכה להחליט כמה זה עונה על מה שאת רוצה.

[אולי כדאי לנסות להתייעץ עם הרב אליקים לבנון. ת"ח, אדם נחמד, מייעץ בעניינים אלו, מבין לנפש בני אדם]

ועדיפות גם לאחד שמכיר אותך.

כל הרשימה של הרבנים שיביאו לך כאן לא תהיה רלוונטית, אם לא יביאו לך רב שהוא בכיוון שלך..

ו-"ישראל לאו בני-מזל הם" (סוף מסכת שבת), כלומר שהמזל לא שולט בהם, כך שענייני מזל לא קשורים כאן לענ"ד.

יש משפט מדהים של ר' נחמן מברסלב שלפעמים כשאני נזכר בו אני מקבל מעט פרופורציה: "לפעמים מכיוון שלא רוצים לסבול מעט - סובלים הרבה" (שיח שרפי קודש, חלק ב'). 

הכי קל להישאר במקומות ישנים, ברורים ומוכרים לנו מאשר לצאת אל הלא נודע והמעורפל. זה לגיטימי. השאלה היא האם את מעדיפה "לסבול מעט" עכשיו ולמצוא את מה שבאמת באמת מתאים לך בע"ה או להנות עכשיו קצת ולא להתחבט מחדש בכל מיני שאלות - אבל לסבול ח"ו במשך כל החיים בגלל אותו רגע קטן של הנאה ? 

חיינו רצופים התמודדיות לא פשוטות ואם מדחיקים אותם - הן יבואו במוקדם או במאוחר. 
תסמכי עליי, מניסיון אישי לצערי הרב, הרבה יותר טוב ונכון לסבול קצת בתקופה הזאת מאשר בעתיד כשנשואים והאתגרים הרבה יותר מורכבים מעכשיו. 

אין מה לומר, לא פשוט..

מצד שני - זה לטווח ארוך.

אם היית שואלת "למפרע" (וזה טוב עבור אחרים שעוד לא הגיעו לכך. לכן נכתב) - היה נכון ממש אחרי זמן לא רב להכריע בנושא. ואז גם רגשית היה יותר קל.

מכל מקום, טוב שאת מתייעצת וחושבת. שיהיה בהצלחה רבה.

לא חושבת שנכון לחכות לסימנים משמים...

מה שעוזר לי, ואולי יעזור גם לך, זה פשוט לשבת ולשפוך את כל מה שיש לך בכתיבה.

אני מדגישה לשפוך ולא רק לכתוב בנקודות, אפילו אם זה יקח לך כמה עשרות עמודים...

זה מנקה ומשחרר ועוזר להגיע להחלטה ממקום מבורר ונקי יותר.

המון הצלחה.

לדעתי זאת גישה שפשוט מתכון לאכזבה. 

שאם את אוהבת אותו ואת עצמך- מעשה האהבה הכי טוב פה יהיה לקבל את המקום 

אחד של השני, את המקום שלך מול המקום שלו

ולהיפרד.

כי החיים ביחד, כשאת מצפה ממנו ליותר ממה שהוא רוצה לצפות מעצמו יביאו לתסכול ובלי שלום בית,

הוא יהיה מתוסכל ממך ומעצמו ואת תהיי מתוסכלת ממנו (כמובן שבהתחלה יהיו זיקוקין וניצוצות,

אבל חיי היומיום הם קצת יותר מזה...).

זו דעתי.

אבל עוד משהו יותר חשוב:

לכי לייעוץ מקצועי!!!!

זה הדבר הכי חכם, אוהב ורצוי שתוכלי לעשות, גם ביחס לעצמך ולרצונותיך.

מעריכה אותך מאוד!

תחשבי על זה שאת הולכת לחיות איתו כל החיים שלך.

מזה ללכת על זה וזהו. זה לא אנדנדינו.

ולא כדאי שעוד כמה שנים תתחרטי על זה.

לא מחליטים דבר כזה בפזיזות ואת נשמעת ממש לא בטוחה במה את רוצה לבחור.

ואני מבינה אותך כי זאת החלטה לא פשוטה

וגם שהסיבות שלך לספקות נכונות ואמיתיות.

קחי בחשבון שמבחינתך הוא לא השתנה- אל תצפי שהוא השתנה כי זה לא יקרה! (לא שאני חורצת גורלות)

הוא יכול להשתנות אבל מתחתנים מתוך ידיעה שככה הוא כי לרוב שבני זוג מבטיחים כל מיני הבטחות לפני.. זה לא באמת קורה אחריי..

בקיצור אני ממש מבינה את הקושי שלך וטוב שהוא קיים כדיי שיעזור לך לבחור נכון.

אל תישארי עם זה לבד. לדעתי זה לא מספיק להתייעץ פה בפורום.

תלכי להתייעץ עם אנשים שחשובים לך ואת סומכת עליהם. אנשים שאת מעריכה, דמות רבנית.

מאחלת לך המון המון המון הצלחה ושה' יאיר את דרכך ויעזור לך לבחור נכון וטוב..

אני ממש מבינה את המקום שאת נמצאת בו ואני אומרת לך שזה לא סיבה להיפרד,

אני נשואה לאדם חילוני ואני דתיה, בהתחלה באמת היה לי קשה לקבל את זה אבל 

למדתי עם הזמן שהוא זה הבחירה שלי ואני לא רוצה לכפות עליו ואם הוא ירצה בע"ה 

לחזור בתשובה אני יהיה שם בשבילו, זה באמת לא פשוט אבל כן אפשרי...

אחרי שהתחתנו אמרתי לו שהחינוך של הילדים זה עליי ואני היא זו שמחנכת אותם לשבת

ולכל מה שקשור בדת והוא מקבל את זה ואני מקבלת אותו כמו שהוא,אנחנו נשואים 8 שנים

עם 3 ילדים מקסימים שוב אני אומרת זה באמת לא פשוט אבל אפשרי אם את תקבלי אותו כמו

שהוא והוא יקבל אותך כמו שאת...

את צריכה להיות מוכנה לזה.

חושבני שאת לא יכולה להגיד לה ש"זה לא סיבה להיפרד"....

לכל היותר, כמו שאמרת בהמשך - שאצלכם ספציפית עם האופי שלכם, זה הולך.

יש כאלה שאצלם ה"צורה הרוחנית/דתית" של השני, זה ממש חלק נכבד ממה שהם רואים כאישיותו.

ויש גם שאחרי הראשוניות, ההבדלים הללו אינם מניחים להמשיך רגיל, או שמקשים עליהם עם עצמם בדבר שמאד מהותי להתקדמותם, או שחושבים שאי אפשר בענין כזה מהותי להינשא.

אז חשוב שהצגת איך אצלכם, להראות דוגמה כזו, אבל עד הנקודה של לומר כאילו זה משהו ש"אובייקטיבית" "לא סיבה להיפרד"... אחריות קצת גדולה..

ואני בתור אחת שחיה את המציאות הזו אומרת לה שזה לא סיבה להיפרד,

אני אומרת שזה אפשרי למרות הקשיים...

אני מגדירה את עצמי כאדם מאוד דתי ובעלי הוא ממש לא ואנחנו מוצאים את 

הדרך,לקבל את השני ולא לבקש ממנו להשתנות בשבילי או בשבילו...

אין בעיה שאת אמרת שאת חווה כך. אדרבה, טוב שאת מציגה שיש מציאות כזו.

הטעות היא בכך שאת אומרת ש"זה לא סיבה להיפרד". כאילו אובייקטיבית זה כך.

וזה כבר לא נכון. מאד תלוי באנשים, וגם מעבר לכך.

גם כי זה ש"אתם" מוצאים את הדרך ב"ה, "למרות הקשיים", לא אומר שגם אצל אחרים יהיה כך. אני מניח שאת יודעת שלא אצל כולם זה הולך.

וגם - כי יש כאלו שאצלם זה ממש מהותי. לגמרי. לא רק ש"הם אישית" מאד דתיים, אלא זה מהותי אצלם לכל אפשרות היחס, זה שהשני גם כן "שומר מצוות" בהגדרתו והתנהלותו.

אז טוב שמביאים דוגמאות לצדדים שונים - לעזור לשיקול הדעת - אך לא כדאי לקבוע על סמך זה כאילו אובייקטיבית-מוחלט, "זו לא סיבה".

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!

-דעתי-.

המילה "עיקר" מבלבלת כאן..
אבל הכוונה הבסיס. קודם שיהיה את זה. בלי זה, אין על מה לדבר. אין בכלל מה לנסות.

ניקח את שוק הרכב.

אם אין בלמים שעובדים חלק,
ואין מנוע שפועל חלק,

אין בכלל מה להסתכל על הצבע והצורה וכמה אנשים הוא מסוגל להכיל בתוכו.

עכשיו נניח שיש בסיס.
זה אומר שכל רכב מתאים לך ? לא.
יש כאלה מעדיפים רכב קטן, גדול, בטוח, מהיר, נמוך, גבוה. טוב לשטח, טוב לעיר.

אבל קודם הבסיס.

ככה אני מבין את זה.
כלומר, זה שיש למישהו "לב טוב, והוא מקסים" זה רק -תחילת- הסיפור. לא סוף הסיפור.

במה הוא עובד ? 
מה הוא למד ?
איך הוא מתנהג כשדברים לא מסתדרים כמו שהוא רוצה ? איך הוא עומד בלחץ ?
האם הוא דברן ? שקט ? 

כל אחד והפרמטרים שחשובים לו, ממש כמו בבחירת רכב. כמובן, כל אחד והתקציב שלו (מה שיש לו להציע)

בהצלחה.

אני לא מסתכל מהצד של האדם שיש לו מידות טובות או לב טוב..המשפט הזה בדרך כלל נאמר לאנשים כאיזה משהו להתמקד בו ופחות בחיצוניות(אגב הוא נאמר בעיקר לגברים ממה שאני מכיר) אף פעם לר באמת האמנתי בו כל כך, נכון, יש בו מן האמת אבל בדור הזה להגיד לבחור "העיקר לב טוב ומידות טובות" אם הוא לא צדיק נסתר בנם של קדושים בעיניי זה פחות רלוונטי לנסות למכור לו את זה, והאמת עכשיו כשאני חושב על זה, אני חושב שהרבה שדכנים נופלים שם(גילוי נאות אף פעם לא הלכתי לשדכן/ית) ומרגיש לי שהם לא באמת מתעניינים במה אתה מחפש/ת אלא פשוט לחתן בלי הרבה מאמץ ואז מגיע המשפט " העיקר לב טוב"

חנוכה מלבלב מלא בלבלובי שמחה וכו🦝🔥