הכל התחיל בבוקר כמובן
כמעט שלא עליתי על האוטובוס הנכון אבל ההוא ב"ה אחרי כל מה שחשבתי הציל אותי.
(וזה מלמד כמה צריך לראות בעין טובה)
ובנסיעה עמדנו,ודווקא היה נחמד. ואז החייל פינה לי מקום והלך לשבת מאחורה(מצחיק אחד לא הבין שאני לא
יושבת ליד..
) אבל מתחשב למרות שהוא עם כיפה שקופה.
ואז עברתי לשבת לידה,וזה היה צעד ב"ה מעולה, כי אז היה לכל האלה מקום לשבת,
בלי איסור.
ואז ירדתי. והגעתי אפילו לפני הזמן(!)
והיא הייתה חמודה.
ואז ניכנסתי והוא קצת התרגז שהגעתי רק עכשיו. אבל לונרא. לקחתי בקלות
ואז היה לי שעתיים שלמות להשתעמם עד לאוטובוס. אז ניכנסתי לחנות ספרים,
והיה שם כמה ספרים טהורים (ב"ה) וכמה שלא (הרבה ליתר דיוק) והתגברתי על עצמי. ולא קראתי ולא הסתכלתי.
ואז כמעט קניתי ארנק והוא היה ממש יפה ונוח. אבל עלה לדעתי הרבה. והתלבטתי ובסוף לא.
והסתכלתי על חצי הכוס המלאה שהינה, החלטתי החלטה מעשית וטובה ולא עשיתי בפזיזות
ואני עוד אמצא שה' ירצה.
ואז נזכרתי שלא אכלתי מהבוקר אבל לא רציתי לאכול שטויות אז לא אכלתי.
ורציתי סידור. וכמעט ביקשתי מאיזה מישהי חמודה.
ובסוף למדתי מהרמב"ם והיה ממש משמעותי למדתי שעה וחצי(!)
והגעתי לתובנה עמוקה, שאם מחזקים ילדים בגיל צעיר זה כ"כ משפיע להם אח"כ(תחשבו על זה)
ואז גם ראיתי שכולם עם הפלאפונים! וזה תופעה הזויה. ואני כבר בתהליך של החלטה עם עצמי שאני
לא יתקרב לזה בעז"ה ואפילו לא לאופציה!.
ואז עליתי שוב. והנהג היה חביב ב"ה.
ולמדתי עוד מהרמב"ם ואוף צריך להתפלל על הרבה..
ואני לא מבינה בקושי. אבל הכל לטובה. ובאמת.
אהה! ולפני שעליתי לאוטבוס איזה מבוגרת דחפה לי סוכריה,
חמודה
והדרך עברה בטייל!! ולמדתי שכמה שפרטים קטנים הכרחים לנו כ"כ לחיים.
-מעשים.
והגעתי הביתה והתגברתי על עצמי זה כבר היום השני.
ויהיה חופש מנוצל. אני מרגישה את זה. כן. יהיה טוב!
ובכל ערב לעשות משהו שלא הצלחתי ולעבוד עליו ישר למחרת זה סוד קסם גדול!
תנסו..
לילה טוב.
