איך זה שדבר כזה יכול לגרום לי ככה לכאוב אני לא יודעת
זה כל הדברים הקטנים האלה שפתאום את רואה אותם וקולטת כמה הכל שונה
עצים
שלט ברחוב
אוטובוס של בית ספר
מתג של אור
רמזור
תיבת דואר
וצלחת חד פעמית.
ועוד ועוד.

קמתי ב4 וחצי בבוקר שזה מוקדם
וגם אח שלי קם אז הוא חפר לי עד שאנשים קמו
ובינתיים כאבתי
אין פה שום מקום לשום זמן להיות לבד
וזה קשה כי התרגלתי שכשכואב לי אני הולכת להיות לבד
ועכשיו אני צריכה להישאר עם אנשים ולהחביא אץ הכאב
שזה קשה מאד
ואיך אני אשרוד 3 שבועות אני לא יודעת
ומחר... מחר
נראה איך יהיה
ונכתוב פה
אם לא יהיה קשה מדי
אם יהיה קשה מדי אני לא יוכל לכתוב
וכולם כל כך עייפים וזה מעצבן
כי אז אחים שלי כל הזמן רבים ובעצבים אחד עם השני ואני צריכה להפריד ביניהם
ויש גם רגעים שאני שוכחת
וזה טוב כי אז אני מצליחה
להיות
אבל אז זה חוזר ככה בבום. נקודה.
הגעגועים
אבל אני לא בטוחה שזה געגוע
אני צריכה לחשוב על זה.. זה צריך הגדרה יותר טובה
ראיתי את הבית שלי מרחוק הרגיש מוזר
אני רוצה ללכת אחר כך לראות אותו מקרוב, ולבד. כדי שאני יוכל להרגיש.
ואני רוצה לשבת שם בגן שעשועים מול הבית, כמו שישבתי שם לפני 3 שנים ו8 חודשים ו15 ימים. (חישבתי עכשיו לא באמת ספרתי)
ולהרגיש
באמת להרגיש.
צלחת חד פעמית.
וזהו.