אלא עניין כימי של איזון במוח, ולכן גם ה"תרופה" לזה היא כדורים שרופא משפחה נותן, שתפקידם לאזן את החומרים במוח. מצד שני, זה מורכב מהמון דברים- הלידה אינה עניין של מה בכך, היא כואבת\, הגוף עובר שינוי, והנפש, צריך להחלים ולהתאושש, וגם לטפל בתינוק ובעצמך.

זה מצריך המון כוחות וזה נורמלי שיהיה קשה ויש תופעת דכדוך. אני ראיתי על עצמי שכשהרגשתי כך- מה שעזר לי זה להיות בחברה, לדבר ולהיפגש עם חברות, לא להתחפר במיטה. כי יש תחושת בדידות. חייבים עזרה אחרי הלידה.וגם לקום, להתלבש, להתאפר, לצאת לשמש.

וגם לא לשכוח את עצמך, המון מנוחה כשאפשר.ואוכל טוב.חובה!!לקנות או לבשל מראש.יש גם ויטמינים וברזל לקחת לא להיחלש.דעי מראש והתכונני לעזרה ולמזון.בהצלחה!!

1) מכל מה שאני קוראת ולומדת בנושא, הבסיס להכול הוא משכב לידה כמו שצריך, שלמרבה הצער מאוד לא נפוץ בחברתנו. בשביל לקיים מצב שקרוב ככל האפשר לאוטופיה של משכב לידה אמיתי, צריך להיערך מראש לפני הלידה. לעשות חשיבה עם עצמך ועם הבעל ולראות מה הדברים שביומיום את עושה, ואיזה פתרון תמצאו לכל אחד מהם. על חלק כנראה אפשר לוותר לכמה שבועות, לחלק אפשר להכין מראש (להקפיא אוכל, למשל), לבדוק מה יכול לעבור לאחריות הבעל, ואיזו רמה של עזרה בתשלום אתם יכולים להרשות לעצמכם (בעיניי, עזרה בתשלום אחרי הלידה חשובה בהרבה מציוד חדש לתינוק, כמעט הכול אפשר למצוא בגמ"חים וביד שנייה - וכך נשאר כסף למה שחשוב באמת).

הגוף והנשמה זקוקים למנוחה הזאת. כשהיא חסרה יש לזה השלכות - ואחת הכואבות בהן יכולה להיות דיכאון אחרי לידה.

2) חוץ מעזרה מעשית - גם תמיכה רגשית חשובה מאוד מאוד בתקופה הזאת.

מצוות לא תעשה - לא להיות ביחסים הדוקים עם מי שאת מרגישה שמקטין אותך. גם אם זו אמא או חברה קרובה - כל מי שאת יוצאת משיחה איתה בתחושה שאת אמא לא טובה, לא יודעת, לא עושה נכון וכו' וכו' - לדלל את הקשר למינימום. תגידי לעצמך שזה צעד הכרחי לבריאות הנפשית שלך, שרגישה מאוד אחרי לידה - והבריאות הנפשית שלך היא חיונית לבריאות הפיזית והנפשית של התינוק. יש לך הצדקה מלאה לא לענות לטלפונים אם זה לא עושה לך טוב, לא לבוא לבקר, לא לחשוף את עצמך בתקופה הפגיעה הזאת למתקפה רגשית.

מצוות עשה: כן לחזק קשר עם מי שעושה לך טוב. גם אם בת דודה שאת בקושי בקשר איתה, סבתא רחוקה, חברה מהעבר - מי שאת מרגישה שתשמח להדק קשר איתך ותעזור לך להרגיש טוב עם עצמך ועם התינוק גם בזמנים הקשים (שיש עם כל תינוק) - זה נפלא וזה משמעותי מאוד לבריאות הנפשית.

3) מגע עור לעור עוזר מאוד להתאוששות - גם הגופנית וגם הרגשית, גם של אמא ןוגם של התינוק. לבקש מראש בחדר לידה שיניחו אותו עלייך במגע עור לעור מיד אחר הלידה, ולהרבות בכך גם בשבועות שאחרי (משתלב מעולה עם מנוחה מרובה! את שוכבת, והתינוק עלייך. כדאי גם ללמוד הנקה בשכיבה).

4) כשההנקה מסתדרת טוב בקלות, יש לזה השפעה חיובית על הסיכון לדיכאון אחרי לידה. לא הכול תלוי בך, אבל הרבה כן. יכול מאוד לעזור ללמוד מראש על הנקה, על איך המערכת פועלת ולמה לצפות מהתינוק. תגיעי עם ידע - לא כל דבר ישבש אותך... אפשר להתחיל בקריאת חומרים באתר של לה לצ'ה. נדמה לי שיש להם גם כל מיני חוברות שאפשר לקנות. עוד יותר טוב - להשקיע וללכת למפגש הכנה להנקה עם יועצת מוסמכת ibclc.

5) שוב גופנפש - תזונה טובה עוזרת מאוד מאוד למצברוח. גם ארוחות וגם נשנושים טובים בין לבין. את אוהבת שקדים, אגוזים? שיהיו בבית הרבה. ולהקפיד גם על שתייה תכופה, ונטילת ויטמינים וברזל כמו בהריון.

6) לצאת קצת לשמש. לנשום אוויר. לא יותר מדי. לא לעייף את הגוף (משכב לידה כבר אמרנו?) גם לא מנשא בשבועות הראשונים. טיול של כמה דקות בעגלה יעשה לך ולתינוק מעולה.

בעתו ובזמנו, בבריאות ובשמחה!

שמו של המאמר "זוגיות אחרי לידה".. שיהיה אחרי לידה קל..

נכון שיש לזה מקור בגוף,

אבל כידוע גוף ונפש קשורים זה בזה

ונפש היא יותר פנימית ולכן מרבית הדברים הגופניים מקורם הוא לא רק מה שנגלה לעין, אלא עמוק יותר..

ממליצה לך מיד אחרי הלידה לצאת כמה שיותר, פשוט לראות אנשים, תנועה, חיים

להחשף הרבה לשמש,

לא לוותר על טיול של כמה שעות להתאווררות

להעזר להעזר להעזר!! כדי לנוח ולאגור כוחות, כדי לקבל זווית אחרת על הנעשה בבית לאחר הלידה..

בבריאות!

צריך לזכור שזה עניין פיזיולוגי. חוסר איזון בסרטונין.

לא מבינה גדולה בזה, בנתיים מחכה שהכדורים ישפיעו..

ילדתי לפני  שמונה חדשים (לידה 4) וגם כן חששתי נורא, כל עיתון שלקחתי לידיים דיבר על דיכאון אחרי לידה, כבר כמעט נהייתי היסטרית מזה...

שורה תחתונה- השתדלתי באמת לנוח, לאכול טוב ולהסיר מעלי את עבודות הבית (למעט כביסות)

קראתי דברים שאני אוהבת (לא ספרי מתח מצמררים אלא בקו קליל והומריסטי)

יצאתי בערב עם בעלי לספסל ליד הבית לנשום אויר צח,

ברוך ה' לא היה לי דיכאון. לא יודעת אם זה קשור, אבל מה אכפת לנסות?

מה שחשוב לזכור!- כמעט תמיד (בנתיים לא פגשתי מישהי שלא) יש אחרי לידה "בייבי בלוז"- דכדוך. הדמעות באות לעיניים תוך רגע. היום השלישי אחרי לידה נחשב כיום הכי מדכדך. זה לא דיכאון! ולא להבהל. הוא יכול להמשך עד שבועיים +

יש כאלה שזה נמשך גם יותר, אבל עם שינה טובה, תזונה בריאה וסביבה תומכת זה נעלם כמו שהוא.

עוד משהו- גיסתי סיפרה לי שאחרי הלידה היתה ב"היי", אפתה, הכינה, בישלה, ניקתה לפסח (ילדה שבועיים לפני פסח) ואחרי פסח נפלה למיני דיכאון-  אז כדאי להזהר ולא להתפרע, בדיוק כמו שכתבה "בהתהוות".

אגב טיולי שמש- השמש מסייעת לייצור סרוטונין, וזה נוגד דיכאון. אבל כמה שידוע לי, הדיכאון של אחרי לידה הוא הורמונלי ולא קשור לסרוטונין, אבל אולי יש כאן פסיכולוגיות שמבינות בעניין יותר ממני ותוכלנה להגיד אם זה  עוזר/לא/כמה/למה.

וכמובן כמובן שכחתי לכתוב- התפללתי על זה הרבה!

כשהם נצרכים, הם מצילי חיים, בדיוק כמו תרופות לסרטן. (ולכן צריך לבקש שה' ישמרנו מהדיכאון, כמו שמבקשים לגבי סרטן, ולא מהכדורים).

חוץ מזה מסכימה עם רוח דברייך, וכתבת יפה!

ההישארות בבית בהחלט משפיעה, ולא רק על דיכאון אחרי לידה אלא בכלל על דיכאונות. תלמדי קצת בנושא ותראי איזו השפעה יש להיעדר חשיפה לשמש על דיכאונות. זה ממש הרבה מעבר ל'תנאים מבאסים' - זה השפעות פיזיולוגיות פשוטות שאנחנו בנויים לקבל מהשמש וכשהם חסריםזו בעיה קשה! בדיוק כמו שמגע עור לעור בתינוק זה עניין פיזיולוגי פשוט שאנחנו צריכות ארי לידה וכשהוא חסר יש לזה השלכות - ככה אור שמש.

המנגנון ההורמונלי צריך אור שמש טבעי כדי להסתנכרן. בעיקר בימים אחרי לידה שאין שום סימן אחר למתי זה לילה, כי קמים כל הזמן.
אור מלאכותי, בעיקר מהנורות החסכוניות החדשות, גורם להרבה בעיות הקשורות להורמונים. החל מדיכאון וכלה בסרטן השד.
חשוב מאוד לשהות תמיד בחדר עם חלון, ולצאת החוצה מדי פעם.

לרוב נשים אין שום דיכאון. פשוט למי שאין - לא כותבת וכותבות למי שיש, אז נוצר לך רושם כאילו זה נפוץ כל-כך.

זה קורה, אך לא צריך להיות ובעז"ה זה לא יקרה לך.

לשאלתך על המניעה:

1. תתמידי לקחת פרנטל.

2. תעשי בדיקת דם לויטמין B12 ובמקרה והוא פחות מ-300 מיד לאחר הלידה תתחילי לקחת B12+קומפלקס ויטמיני B. מחסור בויטמיני B - סיבה טובה לדיכאון.

3. באותה בדיקה דם תבדקי ברזל והמוגלובין. במקרה והם נמוכים מהנורמה - תטפלי בזה מיד. אנמיה היא סיבה נפוצה לדיכאון.

4. אל תקחי דברים שבין תופעות לוואי שלהם - דיכאון, כמו: קפה וגלולות למניעת הריון.

5. עשי ספורט מכל סוג - זה גורם להפרשת הורמונים נוגדי דיכאון.

6. תתפללי, תאפשרי לקרובים לעזור לך, תשתדלי לישון כשיש הזדמנות לישון, תשתי ותאכלי בריא - כל זה גורמים למניעת דיכאון לאחר הלידה.

בעז"ה יהיה בסדר!

אל תקחי דברים שתופעות הלוואי שלהם דיכאון כמו גלולות למניעת הריון= תסבלי מדיכאון לפני לידה (כן כן קיים דבר כזה) ולא מדיכאון של אחרי לידה. יעיל ב100 אחוז

על הבחורה שהתאבדה זה ממש מפחיד..

לקחת אומגה 3 זה מונע דיכאון אחרי לידה.

והנקה אם מסתדר זה גם מונע דיכאון אחרי לידה.

לנוח ולאכול טוב 3 ארוחות ביום.

לראות אור שמש לצאת לסיבוב בחוץ בבוקר/ אחה"צ

אם יש בעיה לפנות לארגון ניצ"ה.

לדבר הרבה..

אבל למה לא נותנים לה הקלדה במתמטיקה?

יש דרכים לכתוב משוואות עם המקלדת, צריך ללמוד את זה, אבל אפשרי טכנית.

לא יודעת מה הסיבה, אבל אין התאמה בכתיבה במקצועות דלי מלל

במבחנים חיצוניים אין לה?

הייתי מנסה לברר את זה יותר עם בית הספר.

אני יודעת שיש מקרים שבהם נותנים בוודאי.

השאלה בית הספר אומר את זה כי היא לא זכאית, או כי הוא מתקשה להביא מישהו שיעשה את זה.

פסיכודידקטי?

צריך אבחון פסיכודידקטי

כנראה תלוי איזה התאמות או שהיה שינוי בנהלים.

אכן לצורך הקלדה מספיק אבחון דידקטי.

האם בי"ס הגיש אותה לוועדת התאמות? מה הייתה התשובה של הוועדה?

אז באמת שאין אפשרות לקבל התאמות, רק וועדת ההתאמות יכולה לאשר את ההתאמות ולא בית הספר

מקווה שהוועדה תאשר

אין התאמה של הקלדת תשובות הבחינה במקצועות דלי מלל.

זה ציטוט מחוזר מנכל, זה לא ספציפי עבורה.

הדבר היחיד שמצאתי שכולל התאמות במתמטיקה זה התאמות ברמה 3 שאכן כוללת התאמות במתמטיקה, ודורשות אבחון פסיכודידקטי.

השאלה אם שווה לך לעשות הרחבה של החלק הפסיכולוגי לצורך זה

ובעצם, זה לא יקנה לה התאמות בכתיבה אלא התאמות אחרות ממה שזכור לי...

לדעתי המקרה הזה היה שבוע שעבר, והם הצליחו לאפשר לאותה בחורה לגשת למבחן בהקלדה (לא מתמטיקה, כי היא פספסה כבר)

תבררי איתם, אולי יוכלו לעזור

יהיה בסדר בגלצ

זה לוקח מלא זמן

בגלל זה אין את ההקלה הזאת

להגיד לתלמידה שתשקיע בלכתוב לאט ומסודר עלול להפעיל עליה לחץ במבחן

וגם ככה הבגרות במתמטיקה מאוד ארוכה ולחוצה

לדעתי עדיף לכוון לשעתוק

דבר ראשון? באיזה כיתה היא? 

אם היא עדיין בכיתה י' (כך נשמע ממך) אין עדיין מה להחלץ כי רק שנה הבאה יהיו הבגרויות 

לצערך, אין הקלדה במקצועות דלי מלל (מתמטיקה, פיזיקה, מדמ"ח וכו')

ולכן אין על מה לנסות להתבאס, זה מה שיש, ועם זה מנצחים

ההתאמה שמחליפה את ההקלדה היא שעתוק (ובהחלט עדיף מאשר לנסות להקליד במתמטיקה, תנסי ותראי שזה סיוט)

ההקלה של שעתוק היא שהבת שלך כותבת את המבחן כמו כולם כולל תוספת זמן אם צריך

ולאחר סיום המבחן היא יושבת עם מורה אחרת מבית הספר (שהיא לא המורה הישירה שלה) 

והן ביחד מעתיקות את הכתוב במחברת למחברת חדשה

שתי המחברות נשלחו לסריקה ובדיקה, הבוחן מוודא שכתוב בהן אותו דבר, אבל הוא תכלס בודק את הכתב המסודר

אז איך מוציאים התאמת שעתוק?

פונים לרכזת התאמות בבית הספר, מבקשים ממנה שתבנה "תיק" מבחנים לבת שלך, 

ואת התיק הזה שולחים למשרד החינוך ובדרך כלל אם יש באמת כתב גרוע 

מקבלים את ההתאמה הזאת

במתכונת ובמבחנים בדרך כלל לא עושים את השעתוק כי המורה מצליחה לקרוא את כתב היד, ואם משהו לא ברור היא יכולה לפנות תמיד לתלמידה

למיטב ידעתי אין צורך בשום אבחון לשעתוק

אלא המורה/מחנכת מדווחים שיש לה כתב לא קריא ומתחילים תהליך של בניית התיק

תודה רבה!

יש התאמה של שעתוק אבל מאוד קשה לקבל אותה.

אם לא מצליחים לקבל משהו לכתיבה אז הארכת זמן תעזור לאפשר לה לכתוב יותר לאט ואולי קצת יותר קריא, וגם מבחן מותאם יאפשר לה לבחור שאלות שדורשות פחות כתיבה.

מלמדת הרבה שנים מתמטיקה בתיכון וזוכרת אולי מקרה אחד שאישרו שיעתוק.

בעוד שנה ושנתים עלול להיות מאוחר מידי. רכזת ההתאמות אמורה לדעת את כל הנהלים והניואנסים. לועדת התאמות בשביל הקלדה מגישים במהלך כיתה י ואז מקבלים אישור לבגרויות שאמורות להתקיים ב יא- יב. אם מגישים בכיתה יא זה מאוחר מידי לבגרויות של יא. 

התאמות.

אחכ זה כבר יותר מסובך

ששעתוק זה משהו שמקבלים בקושי ...

אבל תמיד חשבתי שאם ירצה ויכתוב לאט יותר כן יבינו מה כותב.

כל מבחן שלו כתוב שצריך לשפר את הכתב.

מתי החלטתם שזה דורש אבחון? 

את יכולה לנסות לעשות הפסק ביום שבו שבוע אח"כ אין לך משהו מסויים.

כמובן, שהכל יכול להיות, ויש דברים שיכולים לשבש. אבל אפשר לנסות.

שזה לחכות עד יום ראשון

וזה מבאס

כי החתונה חמישי הבא אז אני לא אעשה היום

ואז שבת חתן

ואני צריכה לברר גם אם בראשון יש שבע ברכות של הצד שלנו 

ואז זה לחכות לשני

אוף

ופשוט מנסה לעשות הםסק

אח"כ תראו מה לעשות...

ומה שלומכם??

ביום של ארוע? או בשבת חתן?

מלחיץ אותי מידי

אנחנו בסדר ב"ה

חוזרים לשגרה לאט לאט

תודה💕

על שניכם

הרב שלנו דוקא אמר שאחרי לידה לעשות הפסק ברגע שאפשר

לבדוק שביעי

ואז אפשר גם לטבול יום אחרי

ועוד משו

האם יש איזשני בדיקה מאתמול שיכולה להחשב כהפסק?

או אחרי החתונה למצוא מקווה בסביבה שפתוח עד מאוחר

הייתי עושה מאמץ כדי לא להיות אסורים בשבת... לא כיף

(ומתי חופה? אולי אפשר להספיק לפני?)

לא ידעתי מה עדיף, לדחות את ההפסק או את הטבילה אחרי ההפסק

אני אשאל רב באמת

אתמול שכחתי לצערי הרב לעשות הפסק כי לא הייתי בבית

מלחיץ אותי מקווה ביום של החתונה

זה אחות של בעלי

זה אומר שאנחנו שם מוקדם לצילומי משפחה

עם איפור של ערב

ויוצאים אחרונים מהחתונה....

ונשמע לי מטורף אחרי האירוע להתחיל הכנות

גם ככה אף אחד לא מבטיח שה-7 נקיים ילכו חלק (בעז"ה שכן).

אחכ הייתי שוברת את הראש מה לעשות אם זה יוצא ביום פחות טוב.

כמה פעמים בהרדמות, זה כמה שניות, ואז יצאתי

בשניהם היינו איתו עד שהוא נרדם

בחלק של ההרדמה רק אחד ההורים יכול להיכנס

בניתוח השני הייתי בהריון אז אמרו שעדיף שבעלי ייכנס כי יש שם כל מיני מכשירים וחומרים ולא יודעת מה..

כיפית לראות שמרדימים את הילד שלה.....

לקח לי כמה דקות טובות להתאפס

מצד שני לא הסכמתי לוותר לבעלי שהוא יכנס

הייתי חייבת להיות שם ברגע הזה.....

לצערי קראו לי כשהוא כבר היה ער, בוכה ומבולבל😔

למרות שחיכיתי בלחץ בחדר המתנה.

תדגיש להם מראש שייקראו לך מהר.

בהצלחה!!!

מסכה (כמו של אינהלציה) זה רק לקטנים,

לגדולים ההרדמה בעירוי.

אבל אצל הבת שלי בניתוחים של גיל 11, ו12 היה בהרדמה בעירוי.

(לקטנים שמים עירוי למטרות אחרות אבל החומר הרדמה עצמו לדעתי זה רק דרך המסיכה)

אבל יש חומר שמוזרם לאורך הניתוח בעירוי

הבת שלי עברה ניתוח בגיל 6 והייתה עם מסכה. בגיל 15 כמובן היה לה עירוי.

עכשיו בת אחרת שלי, בת 7.5, גם אמורה לעבור ניתוח... מניחה שכן תהיה מסכה, היא די קטנה בסופו של דבר, ומחט של עירוי זה מפחיד...

והרדמה בעירוי...

הסבירו לו בכל שלב מה עושים. נהניתי מזה מאד.

כי הבת שלי בגיל 11 כבר הייתה מפותחת יחסית,

סביר להניח שזה הטווח פחות או יותר.

בכל אופן בגלל שכולם לפני כתבו על המסיכה, והפותחת לא ציינה את גיל הילד, אז כתבתי שלא תופתע.

הרבה פעמים מסכימים שיכנסו עד שמתחילים להרדים כדי שהילד יראה

את ההורים עד שנרדם ולהוריד לחץ (גם להורים)

ויוצאים כשהוא לכאורה נרדם.

האמת שלא תמיד זה נראה שהוא נרדם - הוא עדיין יכול להיות בעיניים פקוחות - אבל לטענת הצוות הוא כבר רדום... (ככה היה לי כשהייתי עם הבת שלי בניתוח. בשאר הפעמים בעלי היה, ולא זוכרת אם הוא תיאר אותו דבר)

של ארבעה ניתוחים.

נותנים להיכנס עד שהילד ישן, ברגע שישן מוציאים את ההורים.

חוויה לא נעימה, במיוחד בילד מתנגד..

לקראת עוד ניתוח 😑

אני מצפה מבעלי שיבין את הסיטואציה

זה לא נעים בכלל

להיות במיטה כל השבת וכל הזמן דואגים לי. זה לא המשפחה שלי, זה מּמש ממש מצב לא נעים 

איך זה עובד? חייבים ללכת תמיד למשפחה שלו כשהם מזמינים?

בעיני החלטה של התארחות צריכה להיות החלטה משותפת. ואם לצד אחד זה לא מתאים אז לא בכוח."על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו", כפשוטו לשני הצדדים. אתם הכי חשובים!

ולכן מלכתחילה מזמינים אחת לחודשיים בערך, או בחגים שזה תורות.

אבל מצידכם מותר להגיד שלא מתאים.

רק כדי לנרמל- אנחנו לא היינו בשבת אצל חמי וחמותי כבר למעלה משנה וחצי, והם מזמינים לאחרונה כמעט כל שבת. אז מה? אנחנו נחמדים ומנומסים וגם כנים במידה שמתאים לנו לשתף את הסיבות. אבל בעיקר בעיקר חושבים על עצמינו, ואני חושבת גם על הילדים שלי, ועל זה שהדבר האחרון שהייתי רוצה זה שהם יבואו אליי בלי שמתשחק להם ועל חשבון שלום הבית שלהם

ובכל מקרה, כדאי לנהל את כל הנושא הזה בהידברות.

אם את לא יכולה להתארח,

ואת מתארחת ונאלצת לשדר עסקים כרגיל  זה לא תקין.

לא מהבחינה הזוגית ואולי גם לא מבחינה רפואית. הכי נכון שתחליטו יחד ויהיה לך מקום גם להגיד לא. 

אבל הברכה שורה על הנסתר

במיוחד שאני יודעת שהמשפחה לא ששה מזה כי ההריונות שלי קשים ומאתגרים את כל המשפחה

לא אמור להיות להם say בנושאים של כן או לא הריון.

ואם ההריונות שלך מעמיסים עליהם (או שהם טוענים שזה מעמיס עליהם) אתם צריכים לקבל עזרה בתשלום ממקור חיצוני.

אם אתם תלויים בעזרה שלהם, הם מרגישים בנוח להביע דעתם, אם אתם מסתדרים לבד אתם יכולים להגיד להם בפה מלא- וככה אני עושה לפעמים, למרות שיש לי אהבה גדולה להורים שלי ולחמים שלי- שזה לא עניינים/לא על חשבונם/משהו בסגנון.

אני מבטיחה לך שהקשרים שלנו יפים וטובים למרות שנאמרות מילים לא פשוטות, כיוון שהן נאמרות בכנות, בחיוך ובכבוד.

כדאי אולי למתוח להם גבולות.

שלכם כזוג כלפיהם. 

הילדים, הבעל

מהם אני לא דורשת ולא מבקשת

והם לא אומרים לי אם להביא או לא, אבל מספיק לראות את הפרצוף או בכללי שהם לא מרוצים מהסיטואציה, זה מספיק בשביל לרצות למנוע לספר

שהייתי בהריון בהתחלה היה לי מאוד קשה להתארח שאני על הפנים וגם רציתי למשוך עוד קצת ולא לספר עדיין..

אני חושבת שזה תלוי בהרגשה שלך ומה יעשה לך טוב הייתי נשארת שבת בבית ונניח ללכת עוד חודש חודשיים שכבר תרצו לספר

ושתרגישי יותר טוב 

אני חושבת שבעניין הזה נדרש שיח שהוא מעבר לרגיל אצלכם.

בעלך כבר לא רק הילד של ההורים שלו, ואם הוא לא מצליח להבין אותך ואת צריכה ללכת בכל מחיר, זה קצת בעייתי בעיניי האמת ואומר יותר בעדינות - בסוף זה לרעתכם כי ריצוי יכול ליצור בסוף תסיסה קשה של כעס ורגשות קשים. גם את מולו וגם את מול עצמך.

הייתי חושבת שוב אם להשאיר את זה ככה או לפתוח את זה בטיפול. לא יכול להיות שמספיק שמזמינים וחייב להגיע בכל מחיר. יש לכם חיים וחוסר ההתחשבות בך פה הוא קצת בעייתי בעיניי.

מקווה שאת קוראת בטוב♥️ ומקווה שאני מבינה את הסיטואציה נכון. הכל בדרכי נועם כמובן ולא ממקום של פתיחת חזית אבל מותר לך להרגיש לא בנח לנסוע ולכל הפחות צריך להיות פה שיח ענייני שרואה את התחושות שלך ונותן לך מקום

זה דפוס התנהגות שדורש שינוי

ומי שמבין שותק בנימוס

לא מפריע לי שיבינו ויסתמו

מפריע לי שישאלו וידברו על זה

אז אם אנחנו שותקים סימן שאנחנו לא רוצים עדיין לדבר על זה

כשנרצה נספר

בכל מקרה אני לא חושבת שזה נכון להתארח בכל פעם שהם מזמינים

אלא לפי מה שמתאים ומסתדר לכם ולהם

אם לא, אולי למצוא מישהי שתהיה איתם אחר הצהריים, כדי שתוכלי להתארגן?

לגבי סכין, אני לא יודעת בדיוק, אבל יש משהו כזה, אם הבעל לא נמצא.

בשמונה הכי מוקדם.

ופעם אחרונה כשבאתי אחרי תשע למקווה הבלנית ממש כעסה עלי

(זה היה במוצש של שבת שיוצאת מאוחר. לא ברור מתי הייתי אמורה להגיע. הסגירה היתה בעשר.)  

בגלל זה אני בלחץ.

או להתקשר מראש למקווה ולבקש לבוא בשעה מסוימת ככה ידעו מראש, מוזר שהיא כעסה עליך אם נסגר ב10 אז לבוא ב9 זה ממש הגיוני.

אישית הייתי מעדיפה לא לדחות אם למחרת יש לך משהו, חבל שתהיי בלחץ על זה.

לא מכירה את העניין עם הסכין.

אנסה להתקשר

יש לי חברה בלנית במושב ליד אשאל אותה אם יכולה להטביל אותי באופן חד פעמי

יודעת שיש עניין כזה (אולי מהקבלה, לא סגורה🙈) אבל יודעת שלא חייב סכין אפשר גם לישון עם בגד של הבעל

לגבי ההתארגנות, אם מסך מעסיק אותם, הייתי נותנת מסך ומתארגנת לידם מה שאפשר

ככה שיישאר רק להתרחץ..

חחחחחחח

תודה אבל

אלא סוג של להתכסות עם זה מעל השמיכה

זה עניין כזה של שמירה עד שהבעל יבוא

אבל אם רב אמר לך תהילים, פשוט תשני עם תהילים- הכי פשוט🤗

יצא לי כמה פעמים לטבול כשהוא היה במילואים ולא קרוב להגיע.. לא שמעתי על הדבר הזה

הרי אישה אחרי טבילה היא כמו כלה

וכמו שכלה וחתן צריכים שמירה

אז ככה אישה נשואה שטובלת  ובעלה לא איתה, צריכה שמירה. ובגלל זה שמה או תהילים או סכין.

אני לא מוצאת את המקור לזה עכשיו.

אני לא שמעתי על בגד של הבעל- מעניין מה המקור לזה 

מאחרת לי😵‍💫

הזמנתי אחת אחרת שתהיה עם הילדים שעה עד שאחזור

בהצלחה לי🥵

ולגבי סכין אפשר גם לישון עם בגד של הבעל במיטה או עם תינוק

תודה🩷

המצווה הכי שנואה עלי. באמת.

אולי תהיה תינוקת בזכות המקווה הזה😂😂

(אני אם הבנים שמחה וצוהלת וצורחת)

סתם אני ממש בנחת עם זה ברוך השם.

תודה לכולן.

הילד קם עם תולעים לקחתי אותו איתי כי הוא צרח צרחות אימים.

לקחתי את חברה שלי איתי שתשגיח עליו באוטו

ירדתי במקווה הראשון היה תור של החיים לא יכולתי להשאיר אותו ברכב ככה צורח

נסענו למקווה אחר- סגור לרגל שיפוצים

במקווה השלישי הגעתי והחלקתי במדרגות🤦‍♀️

כאילו אלוקים רומז לי לוותר

ובסוף בעלי מעיר לי בטלפון על משהו שחשב שאמרתי

כזה מתסכל

מרגישה כועסת על הקב"ה שאחרי כל זה בסוף ככה.

אמאל'ה, סיוט.

חיבוק על מה שעברת.

בטוחה שזה היה משמעותי בשמיים שהתאמצת כ"כ על מה שקשה לך.

אגב, אני באחת הטבילות הכי קשות ומסובכת שעברתי, התעברתי וממש הרגשתי שהייסורים שעברתי לפני הטבילה היו כמניעות להריון.