מילים של רוח-גד אלבז

קולות העיר שוב משתנים, 
אל מול ביתי הופכים זרים, 
כל נוף מוכר הופך לזיכרון ישן 

חיים שקופים של אנשים, 
סדרי עולם רק מתהפכים, 

תפילתי, את נכונה לי בכל זמן 

אמונתי את מעירה בי, 
מה שלפעמים נשכח, 
מה אוכל עוד לבקש לעצמי, 
רק אדמה, שמיים ואותך 

החלומות אספו איתם, 
רק צלליות, דמויות אדם, 
מכל אמת כל כך פשוטה, תמיד בורחים 

וכשקירות סגרו עליי, היית לי צליל, שירת חיי, 
סודות תפילה שומרים עלייך בתוכי 

והגוף רוצה לנוח, מבקש מילים של רוח, 
אמונת חיי, החזירי לי שלווה 

אמונתי את מעירה בי, 
מה שלפעמים נשכח, 
מה אוכל עוד לבקש לעצמי, 
רק אדמה, שמיים ואותך

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול