בחביבות, באמיתיות.

להסביר כמה טוב להגיע לנישואין כאשר אין "משקעים" רגשיים ברקע. בראשוניות.

ושבגיל זה עוד אי אפשר לדעת שזה "יהיה רציני", וגם לא שייך לסחוב הרבה זמן.

אז על אף הרצון ל"נפש קרובה", כדאי להתאפק. ובשביל זה - צריך ממש "לחתוך", אחרת יהיה קשה לו יותר להפסיק.

ואפשר גם לומר, שבתור בחורה את יודעת שה"שפה" שונה מאד. והוא אינו יכול בשלב הזה לתפוס באמת מה יש בראש שלה. ובפרט בגיל הזה, שכל אחד צריך להיבנות עם האופי המיוחד לו. אז שווה כעת לגמרי להסיח את הדעת - לעסוק בבנין עצמי; וכשיגיע הזמן להתענין לצורך בנין בית, הוא מאד ישמח שכך עשה.

כמו כן, אם יש בו יראת שמיים, אפשר להוסיף - בלי להאריך הרבה - שגם מבחינת התפיסה של היהדות, צריך לשמור מרחק בין בנים לבנות כשזה לא כבר ממש לצורך נישואין.

יישר כח על האיכפתיות המוצדקת.

שאני כתבתי, זה מה שאני חושב שאחות גדולה יכולה אכן לעשות.

אחות - זה בהחלט כח. גם יש לה מה לומר, גם היא בת, וגם זו קרבה טובה לענין.

ויתכן שאת "חוששת" מעבר למציאות. אם הוא בחור דתי, וזה גם לא הרבה זמן, לא חייב ש"נפל" או כד'. ואפשר בהחלט לדבר על "נפש קרובה", כי יש צד כזה, גם אם מעורב גם יצר. ועל זה - אפשר לדבר. ואגב ש"מסבירים לו" מה הוא בעצם רוצה - ניתן גם להסביר שכעת לא שייך וצריך לחתוך חד, בגלל הפיתוי שאינו בזמן..

מסכן. זה לא פשוט (וזה לא שייך "לא להתערב בעבודת ה' של אחרים".. אדרבה, מצוה דאורייתא של "הוכח תוכיח את עמיתך", אם היית יכולה אכן להסביר לו. וגם סתם להציל אותו, כמו שהיית מנסה מן הסתם מכל סכנה), ה' יעזור. הלוואי שתצליחי לעשות מה שצריך.

כי אני מדריך בסניף בנ"ע ואני רואה על עצמי שאני נמשך דווקא לקומונרית שגדולה ממני בארבע שנים...

אז אשמח ממש שאחרי שאת מוצאת תשובות תשלחי לי אותם למייל oribz56@gmail.com

תודה רבה!!!

אם לא... לא נורא...

הם מסוגלים לעשות משהו? להשפיע?

 עשה טוב ועל ידי זה, סור מרע.

אם תוכלי למצוא לו תעסוקות חיוביות ויצירתיות שהוא יצטרך להתאמץ הרבה אבל הוא יהנה מחדוות העשיה. דברים שימלאו כמה שיותר מזמנו.  זה כבר יהיה פתח גדול לתיקון בלי לדבר על שום דבר באופן ישיר.

לו סיפור ששמעת אתמול בעבודה 

"אתה לא מאמין מה שמעתי היום,

 אחות של מישהו מהעבודה, צעירה מאד

 החליטה לשמור הריון ועכשיו החבר שלה

משלם מזונות בגיל 18. והוא עובד בלילות כדי לשלם את זה.

ואז היא זרקה אותו והוציאה לו צו הרחקה

אני אומרת לך נשים זה דבר מסוכן.

אנשים תמימים יכולים בשניה אחת להרוס לעצמם את החיים.

מבוסס על 2 מקרים אמיתיים.

לשיקולך.

אולי תפתחי לאפשרות אחרת? כלומר אם הוא בן 16, אז יש בן 16 שלא מוכן לנישואין , ויש בן 16 שכן . לא צריך לחשוב מרובע. 

אבל מה אם  סתם להכיר אותה ? גילוי נאות :  אני לא הייתי מתערבת -אבל אני לא דתייה. 

עייני בהקדמה של המלבי"ם לשיר השירים שנקרא בקרוב בבית הכנסת

ותראי שזו הדרך המוכנה עבור האדם ליפול ולקום ליפול ולקום .

לגבי מה שהיה, כרגע אין בחירה ולכן זה לא חשוב

לגבי מה שיהיה יש בחירה ובזה צריך להתמקד

כדאי להוציא כוחות בעבודה עבור מצוות כמו הכנות לחג וכו

ולגוף העניין מומלץ לבדוק מה היה המניע ולהשתדל לסלקו.

ולסיום : כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו

כנראה שיש לך כוחות מיוחדים

ועתיד גדול בעז"ה.  

ה' גם רואה את הצער שלך ויודע שאת מתחרטת חרטה גמורה. הוא בוחן כליות ולב..

הוא יודע כמה כואב לך ורוצה אותך. את הבת שלו..

בטוחה שתזכי בחתן צדיק, צנוע עם מידות טובות.

ממקום כזה את יכולה לעלות, להתקדם ולהגיע קרוב מאד לה'.

צריך להיזהר לא להישאב למקום של "קטנות" כי זה לא מוביל לשום מקום, רק כלפי מטה.

את יכולה לקבל על עצמך דבר קטן להתחזק בו, וה' ישמח אותך!

שולחת חיבוק גדול

לדעתי זו לא אשמתך . הדתיים הלאומיים צופים בסרטים מלאים בנשים שנראות נפלא ,מאושרות ו ...מחובקות . יש תמיד איזה סיפור אהבה . צופים בפרסומות בטלויזיה , זוגות מאושרים , מחזיקים ידיים , זה זועק מכל מקום , המיניות , הקשר בין איש לאישה , ואז מצפים מאנשים צעירים "לשמור את עצמם ". לדעתי זה סוג של התעללות בצעירים. אני הרבה יותר מבינה את החרדים , שממש מתחבאים מהתקשורת , מהפרסומות , ומההשפעה הזו, וכדי להקדים תרופה למכה דואגים להתחתן צעירים . אם "נפלת" , זה כי זה לא נורמלי להיות בת עשרים ומשהו בלי מגע אנושי. תרימי את עצמך , את לא סוג ב' . את לא חייבת דווקא מישהו שיש לו ניסיון מיני -ואת גם לא "תזכי" אם תכירי מישהו בלי נסיון . אין שום קשר בין השניים .  תמשיכי הלאה כאילו לא קרה כלום , ותחפשי בחור טוב עם ראש עגול ולא מרובע .  מה שהוא עשה לפני שהוא הכיר אותך פשוט לא מעניין  אותך , וגם זה לא צריך לעניין אותו . ואם הוא חופר לך בעניין הזה , זה סימן טוב להתרחק ממנו . 

"הדתיים הלאומיים" - זו הוצאת שם רע על ציבור שלם.

ומי שכ"כ טיפש לחשוב שה"זוגות המאושרים" בפרסומות הם באמת כך - בעיה שלו.

ומציע שמי שאינה אוחזת מתפיסת העולם הבסיסית של התורה - שמצד האמת אכן שומרת על הנורמליות של האנשים ואינה נותנת להם לעוות את טבעם הנורמלי בגלל איזו אופנה עכשווית של טלוויזיה - לא תיתן ציונים לתביעה האמיתית מאנשים "לשמור את עצמם".

אך בודאי שנכון שכל אחד צריך לשמור את עצמו - ולא רק "חרדים" - מגירוי יצר הרע בעצמו, ע"י כל התת-תרבות המעוותת הזאת.

ומי שחושב ש"לא נורמלי" שבחורה בת 20 לא תגיע לתועבות - אני חושב שדבריו עצמם לא נורמליים. כאילו בלי זה אין לה "מגע אנושי". מבחיל.  והנורמליות האמיתית היא, שבחורה אכן - מעבר להלכה החד משמעית - לא תקלקל לעצמה בשביל איזה "מגע" את הראשוניות של הקשר דווקא עם אדם שאיתו התחתנה, במחוייבות גמורה, אחרי שהתחתנה בקדושה ובטהרה. ויש לכך בהחלט השלכות להמשך.

יש קשר גדול מאד בין "זכות" לבין שמירת נקיות וטהרה בסיסיים.  ומי שמנסה "לשכנע" שלא עניינו של בחור מה בחורה עשתה קודם, זורה חול בעיניה. זה לא "סימן טוב להתרחק ממנו", אלא מ"עצות" כאלה שבאות מעולם זר, תרבות זרה, שאת תוצאותיה המרות רואים בעולם הגויי הנוכחי עם כל תועבותיו. 

ויש אכן זכות גדולה מאד ובסיסית, להגיע בטהרה לחתונה - ולהתחתן עם מישהו כזה.

וצערה של מי ש"ניצלשה" כאן מקודם, הוא אמיתי ונכון. זה באמת דבר נורא. וחבל מאד.

אלא שיש הבדל גדול, כאשר מישהי באה לאחר שכשלה, ל"ע; ואז אכן יש לעודדה, באהבה, בכח הגדול של התשובה. ואולי תמצא מישהו דומה ויחד אכן יתרוממו - 

לבין מי שאומרת שממשיכה בזה, חלילה. ואז העזרה לה אינה ע"י להראות כאילו "לא נורא". זה משול למישהו שיקח חומר מסוכן, ויבקש ש"יבינו אותו". מי שבאמת איכפת לו מטובתה, צריך לומר לה, בקריאה של חיבה, בהבנה לקושי שבו היא נמצאת, שצריך לפרוש מזה מיד. לא לומר כאילו בגלל ש"כבר היה" משהו, אז לא משנה אם תוסיף. לא נכון. כל המשך בכך, יזיק להמשך. לטובתך, כל  מאמץ לעצור מיד. הבא ליטהר מסייעין בעדו.

אלו שני דברים - ויש קשר ביניהם.

כלומר: בהנחה ש"המיועד" זה מישהו תיאורטי, לא זה שאיתו נעשה החטא (שאז גם קל יותר לדבר).

אז קודם כל, צריך לחלוטין מיידית להפסיק, מתוך התבוננות כנה כמה שזה לא שייך לחלוטין. לחזור אל התחושות הראשוניות, שלפני "כיוון שעבר אדם.. ושנה בה".

ואז, גם יהיה אפשר באמיתיות להגיד, כשיגיע הזמן, שאת באמת תפסת וחדלת בכח מתוך תחושת הרע שבכך, התנערת.

אבל לא שייך, טוטאלית, להמשיך היום בקלקול קשה "עם מישהו" - ותוך כדי לתכנן "מה אומר" כשארצה באמת להתחתן עם אחר.. זה עצמו הורס את המה להגיד (אלא אם כן לא הבנתי משהו לגבי המציאות שמדובר בה).

ובכללי, אם חלילה קורה דבר כזה - בוודאי שצריך לומר, בשלב מאד מוקדם לדעתי, טרם התקשרות, כדי לתת לבחור מקום לשקול מה המשמעות לגביו.  כשלא עושים כך, ובחור מנסה "להדחיק", זה יכול לעלות ביוקר אח"כ.

והכי טוב לדעתי זה למצוא מישהו עם רקע דומה. ועולים ביחד. אין קץ למה שאפשר לעלות מתוך תשובת אמת.

.

קודם כל,

את מחליטה חזק-חזק שלא עוד. טוטאלית. מתבוננת ומתחרטת מעומק הלב. ממש "מקיאה" את זה (לא קשה - רואים שאת תופסת בעצמך. אלא מה? יכולה ללמד זכות על עצמך למה נכשלת. אבל מבינה שזה בכלל לא שייך לשם. בעז"ה בנישואין).

אח"כ, יכולה לכתוב בפורום כמו הפורום השכן, בקצרה בלי לפרט מידי, שמישהי שעברה לצערה הרב כך וכך, מחפשת מישהו דומה לקום ביחד ולהקים בית טהור. או מישהו שמוכן "לעבור" על דבר כזה בלב שלם.

אפשר גם לפנות לר' יואב מלכא ממכון מאיר, שעוסק בשידוכים שם. שמעתי שבין הבחורים שם יש בחורים טובים ממש.

ובוודאי יש עוד אפשרויות.

את תעשי את שלך - בלב שלם לגמרי. והקב"ה יעזור לך בחלק שלו..

בעניין דתיים לאומים - יתכן שהצדק אתך , יש הרבה כאלו, וכל מני סוגים . 

בעניין בחורה בת 20 - אתה צריך להבין שילדות בנות 4 צופות בסרטים של וולט דיסני עם מסרים מאד מאד חולים על נשיות וגבריות , אני רואה את זה , כי הילדה שלי צופה בזה לצערי הגדול . אנחנו לא דתיים ,וזה שובר לי את הלב , שפשוט שוטפים את המוח לילדים עם כל השטויות האלו .

 יש כל מיני סוגים של נשים ואנשים . יש אנשים יותר מאופקים ויותר עצורים , ויש אנשים יותר יצריים . זה לא סתם , שפעם אנשים התחתנו בגילאי העשרה . לדעתי זה יותר נורמלי. כשזה לא קורה , והמסר הוא להתנזר , אתה מקבל גברים ונשים מתוסבכים לגמרי עם המיניות שלהם , וזה ממש עצוב . אני מכירה אנשים כבויים , שלא יודעים מה זו אהבה חושנית , ומה זה יחסים בריאים בין גבר לאישה. 

ממרומי גילי , ולאחר כמה גילגולים , אני לא מסכימה אתך בעניין הזכות והטוהר . החיים מורכבים , וזה לא העיקר. קראתי כתבה על כך שבמגזר הדתי , יש אנשים שעוברים לגור ביחד - אני לא מאמינה בנוסחאות , אבל , עדיף לגור ביחד ולבדוק אם הקשר הוא נכון , מאשר להגיע לשנים של סבל , לעגינות , לגירושים ולבגידות. זו דעתי. 

לא שכנעת אותי . רק אולי , שאכן יש לחבק את הצעירה . אולי הגיע הזמן שדתיים ייסרו את עצמם על פשעים אמיתיים שקורים בארץ כגון לשון הרע , הלנת שכר וכיוב'.  

לא שייך לומר מה אני "צריך להבין" בזה, שהרי כאבא לילדים גם כן, אני יודע שאפשר שילדים פשוט לא יצפו בדברים כאלה..

אז אם "הילדה שלך צופה בזה לצערך הגדול" - יפה שאת תופסת את הצער שבזה, על אף שאת מעידה שאתם "לא דתיים", כי זה באמת שייך לתובנה אנושית בסיסית. המעשה הבא, הוא פשוט לא לתת לה לצפות במה שאת חושבת ש"שוטפים לילדים את המוח" - ולא לבוא אח"כ לתת "עצות" מתוך מציאות מעוותת כזו במקום להתמודד עימה מראשיתה.

לגבי הגיל הנורמלי להתחתן - זה כרגע אינו הנושא. הנושא הוא המציאות הנוכחית. האנשים ה"מתוסבכים" אינם אלה ששומרים על טהרתם ומתחתנים בתום לב. אלו (כמובן בבידוד נתונים אחרים, שיש לכל אדם) בונים את הבתים הכי טובים.

התסבוכים הם של כאלו שלא למדו איפוק מינימלי בילדותם, והורסים את סיכויי העתיד שלהם, בשביל "חושניות" שלא מתוך נישואין. אהבת  אמת אינה "חושנית", כלשונך, אלא עומדת בפני עצמה. אהבה שאינה תלויה בדבר. ובגלל זה היא יכולה להתבטא גם בביטויים כאלו, מתוך מחוייבות ונישואין ומשפחה וקדושה וטהרה.  המסר אינו "להתנזר", אלא לא לנהוג בפריצות, ללא נישואין. ה"כבויים" האמתיים, זה אלו שמבעירים את עצמם בחיצוניות זולה. הם אלו שאינם יודעים מהי אהבת-אמת, בגלל זה (הם גם מדברים בשם ה"אהבה הבריאה"..). 

מוזר מאד, איך אנשים שיודעים להסביר על הצורך לא לבזבז כסף כדי לחסוך למטרה כלשהי - אינם מבינים את הצורך הבסיסי לחסוך ב"סיפוק הרגע" לפני נישואין, ולא להרוס את כל הראשוניות שבנישואין. ואחת התוצאות המרות של "תרבות" מעוקמת זו, היא שכבר איבדו את החוש הזה, נכות.

"מרומי גילך" אינם יותר ממרומי גילי... ולא ציפיתי ל"הסכמתך" בענין הזכות והטוהר. אמרת ש"אינכם דתיים" ולצערי הרב, דברים שהיו פעם מובנים אצל כל אדם תרבותי, היום אינם כך אצל חלק מהאוכלוסיה. מי שאינה חשה את הגועל שבאמירה הזו "לגור ביחד".. בחור ובחורה שאינם נשואים - אז היא מעולם תרבותי אחר לגמרי ממה שאני מדבר. לי פשוט שהדיבורים הללו זה ממש איבוד של דברים הכי בסיסיים, איבוד בושה, הפקרות גמורה. אבל אמרתי - מי שחי בתרבות כזו, כבר איבד גם את היכולת לחוש את זה. אחת האבידות הכי גדולות שיכולות להיות. אמרת שאתם "לא דתיים", מכבדך, אך חושבני שאין לך לצפות שדברייך בענין שהוא כ"כ מהותי ובסיסי בכל ההווי היהודי ימצאו כאן אוזן קשבת. 

וברור  לגמרי, שה"בגידות" וכו' - בעיקרן דווקא ב"תרבות" הזו שעליה את מדברת. ממש מגוחך, היפוך-המציאות, לומר שזה כדי "למנוע סבל, עגינות, בגידות, גירושין"... אותה "תרבות" עלובה, שמחנכת "לנסות" בין בחור לבחורה (עד שהסמרטוט נמאס ולוקחים אחרת..), היא-היא זו שהוזילה את ערך המחוייבות והקשר בין איש לאשה, את מוסד הנישואין. היא אם-הבגידות וגורמתן. היא הגורם העיקרי לריבוי גירושין גם במצבים שאין סיבה מיוחדת. 

ואני מציע לא לחזור על הטעות שכרגע חזרת בך ממנה, מהודעתך הקודמת, ולהסתמך שוב על "כתבה שקראת על המגזר הדתי"... שנכתבה באופן מגמתי ברור, כדי להרוס ולהשמיץ.

ובכלל, "מגזר דתי", זה מי שנוהג לפי רצון ה' באופן כללי. זה לא "עדה"... ומי שמתנהג בענין הכי בסיסי הזה, ההיפך מדרכה של תורה, ההיפך מהיהדות וממוסרה והתנהלותה הנורמליים, מהרגשות הכי ראשוניים הטבעיים לעם ישראל - אז זה לא "מגזר דתי". זה לכל היותר אנשים שעשו עליהם כתבה לצרכי הסתה, והם בכ"ז אוחזים מכמה מנהגים דתיים. נו, הנה גם את כותבת על עצמך שמפריעים לך דברים שלאחרים "לא דתיים" פחות מפריעים (תכניות בטלוויזה וכד') - אז כנראה שעם ישראל זה לא רק "מגזרים" חד-משמעיים.

ולשון-הרע וכו', הם אכן גם דברים שראוי להיזהר מהם, זה לא עושה דברים נוראיים, לפחות חמורים. ובהיות שאת "מציעה לדתיים" על מה לייסר את עצמם, מציע לך שתתפסי שה"דתיים" בונים את מוסרם על מה שהתורה אומרת וטבעיותו הנורמלית של עם ישראל מעולם - ולא על מה שמישהי כותבת בגלל שזה "שנות האלפיים" ויש תוכניות בטלוויזיה. והנושא הזה, חמור בהרבה מהדברים האחרים ש"הצעת" עליהם, עם כל בעייתם, כולל בהשלכותיו הקריטיות.

מציעה לכולם לקרוא ולהפנים...ולבחורה היקרה ממליצה בחום לקחת הפסקה ארוכה מנושא השידוכים לטובת כל דבר שלא(לימודים,עבודה,טיולים,חברה,תחביבים)כשבנתים ללכת ליעוץ שיעזור לך להבין את מקור הנפילה מבחינה ריגשית ולהאמין שאפשרי להתעלות ברמה הרוחנית ולמצוא זיווג הגון התואם אותה,הדיבורים "על בחור כמוני" אינם אלא ביטוי של תקיעות זמנית שלא כדאי שתשפיע על קבלת החלטות הרות גורל הנוגעות לעתידך.

לא סיימתי לקרא את תגובתך , אבל כל המשפחה חוץ ממני מאמינה , שצריך לתת לה לצפות בזבל הזה . כך שיש גבול כמה אני יכולה לגונן עליה. בסופו של דבר נשברתי  . אבא שלה דאג לחשוף אותה לנפלאות הסמרט פון , הסבתא שלה נתנה לה לצפות בכל הזדמנות אפשרית , שלא לדבר על דודים ודודות - שבהתחלה לא רציתי להשאיר אותה אצלם .

אני אקרא לעומק את שאר דבריך ואז אגיב , כנראה אחרי החג ולא בשבת . סבבה?

רציתי רק להגיד שאני ממש שמחה לראות אותך שוב באזורנו.

אני אפילו לא בטוחה אם את זוכרת אותי, ולא זוכרת אם כבר הייתי בניק הזה בתקופה שהיית פעילה כאן, אבל בכל מקרה --- טוב לראות אותך

שיהיה חג אביב, פריחה, צמיחה והתחדשות שמח מאוד לך ולכל בני ביתך 

תודה שזכרת אותי ! כן הזמן עובר . ברוך השם 

כאחת שבאה מבית חילוני וספגה הרבה שעות טלויזיה...

תרחיקי את הבת שלך מזה כמו מרעל!!!!!!!!!!!!!!!!!

תתעקשי על זה,תלחמי על זה,אל תוותרי-לטובת עתידה הנפשי והריגשי כי זה ממש פיקוח נפש!!!!!!!!!!!

אני מקללת כל שניה שהייתי חשופה לכל הדברים האלה כי זה מחלחל ויוצר שריטות ועיוותים נוראים בבגרות!!!!!!!

לקח לי הרבה זמן להתחיל לתקן את הנזק ואני לא יודעת אם אפשר לתקן הכל..

עד היום אני לא מסוגלת להסתכל על בעלי באופנים מסוימים בגלל הטלויזיה

אם אסרטיבים לאורך זמן ולא מוותרים בסוף הסביבה תקבל את זה כעובדה

לשלוח אותה להיות כמה שיותר בסביבה דתית ככה שלא יהיה לה ממש זמן להיות חשופה להשפעות שליליות כאלה

חיכית לילדה הזו הרבה זמן והשם לא נותן מתנות סתם-יש לך את הכוחות לקבוע איך יראה עתידה!

כניראה כשבאותה מישפחה מלכתחילה לא היו היסודות חזקים במיוחד בלי שום קשר לטלויזיה.

תאמין לי שזה משפיע ומחלחל הרבה יותר ממה שזה ניראה

אצלך בבית היה איזון מסוים ואצלי לא.

ובעודי כותבת , הילדה מול הטלויזיה מהבוקר!!!!!! אני לא גרה בבית משלי . אין לי עצמאות . אין לי שליטה אפילו על מה היא אוכלת . זה כואב שקשה לתאר. אם יש משהו , שבשבילו הייתי חוזרת בתשובה , זה למנוע ממנה את הטלויזיה. 

אני ממש , אבל ממש לא דתיה .  היא הולכת לגן דתי. תאמיני לי שאין הבדל . כל הילדים מכורים שם לכבלים. 

את צודקת , אמשיך להלחם . 

צא איתה לגינה,משחקים,יצירות,סיפורים,לבשל יחד כל ילד יאהב את זה יותר מאשר הטלויזיה.

החזרה בתשובה היא ההחלטה הטובה ביותר שעשיתי בחיי בין השאר שאני יודעת שבעזרת השם יש לי את האפשרות לגדל דור ישרים על ברכי התורה והעבודה למידות טובות ויראת שמים.

כמו שההתנגדות בסביבה הקרובה תהיה קשה,באותה סביבה בידיוק מוצאים המון עזרה שהשם שולח.

בתיאוריה. במציאות , אני קוראת את מקור ראשון , שרוק קוראיו דתיים - בשבוע שעבר כתבה מישהי ב"מוצ"ש" על הבגידות ,וכולי. מה שמפריע לי בכל הדיון הזה , זה הצביעות הזו - כאילו שמישהי שידעה גבר היא פחות טובה . זה במחילה , נראה לי עיוות . עצוב . מסכן מי שחושב ככה. 

האחות הגדולה שדואגת לאחיה - צריכה לדאוג קודם כל לאושר שלו , לשמחת החיים שלו . אני לא דתייה אבל מאמינה מאד בבחירה . אדם ששוללים ממנו את הבחירה - יכול להיות אומלל מאד . ומה שהיא שואלת בעצם , זה איך לגרום לו - לחשוב ולחיות כמוה . 

בחיי נתקלתי בכל מיני דתיים - לצערי , אני אומרת , שאין הבדל בין דתיים לחילוניים . בכל חברה יש אנשים יפים ופחות יפים . דבר אחד בטוח -אין קשר לחייהם הפרטיים . 

עושה כל אישה נשואה עם בעלה. הוא נרמז בספרות , בשירה , ובצורה מעוותת, בדגש על מעוותת-  בפרסומת ברחוב , בסרטים בטלויזיה .  אני חושבת שהעגונות האמיתיות הן הרווקות בגילאי ה30 פלוס מינוס . זה צער נוראי , והחברה מתעלמת מההיבט הפשוט הזה - שכל אדם זקוק לאהבה , ויחסים פיזיים זו צורת ביטוי של אהבה. פעם אמרה לי בחורה שומרת מצוות - מה שיש לרבניות הכי צדיקות - לנו אין . והיא צדקה . 

אני לא חושבת , שאם מישהי הגיעה לזה - זה הופך אותה לרשעית . בעיני לדבר לשון הרע על מישהו , לשמוח לאידו של מישהו זה הרבה יותר חמור. אם עולם הערכים שלה רואה בזה חטא - אז אוקיי , היא תמשיך קדימה - ותשתדל למצוא בן זוג - כך שבאופן טבעי הצורך באהבה יתמלא . אבל להגיד שהיא סוג ב'??? במי היא בדיוק פגעה, חוץ מאולי בעצמה? ואולי בשני?

אבל חשוב לזכור , שמה שהוא אושר עבור אדם אחד - יכול להיות ההיפך עבור אדם אחר . כמו שכתבתי לך , יש מקום אפילו להביע את דעתך בלי דיפלומטיה  , אם את מאמינה שזה לטובתו, ובעיקר אם את מאמינה שהוא יקשיב לך . 

לדעתי גיל 16 - לאנשים מסויימים , זה לא מוקדם מדי בשביל להתחתן . החברה שלנו שבויה בכל מני מוסכמות - אבל אם עוזבים לרגע את השוק מזה שמישהו הוא לא כמו כולם , וחושבים על איך . איך מתפרנסים בגיל 16 למשל , איפה גרים? אז הכל פתוח.

אולי אם תדברי איתו על זה , ותראי שהוא רציני , ובשל , יודע מה הוא רוצה- יש מקום לבדוק גם את האופציה הזאת. (שלא יזרקו עלי פה אבנים ...) 

ראשית, לא שייך בשום צורה להתייסר בשאלת נישואין. יהיה גם יהיה. לגבי המחשבות האישיות והכאבים - יש לכולם, תמיד, מכל סוג וזן, כי גם אדם בן ארבע עשרה מרגיש כבר כאילו משא העולם על כתפיו. אפשר לשחרר. תנצלי את פסח ליציאה מהמיצרים. שיהיה חג חירות ממש.
לגבי פותחת הדיון - אין לה שום זכות להתערב בעניין. הזוי, בלתי-נתפס וחסר-רגישות כמו לפצח אגוז של פסח בפטיש אוויר של מאתיים קילוגרם. המקומות שמידרדרים ומגיעים אליהם מתוך כוונות טובות, ירחם השם. שבי ואל תעשי עדיף בכל עניין, ומי שמך לומר אם "אין לך מה לעשות" היא תשובה לא נכונה. זו בדיוק התשובה.
כל הדברים הם כמובן דעה אישית ללא שום יומרה להיות הפוסק העליון במשהו. רק מציע לחשוב.

וממילא מעצמו כבר יבוא הזיווג המתאים,זו טעות שעשיתי אני ואני רואה שעושים הרבה אנשים שנקלעו למצב מסוים וחושבים שזה ינהל אותם לשארית חייהם,זה מאוד אנושי לרצות עידוד ריגעי אבל זה אולי מנחם בידיוק לאותו רגע ולא מעבר לזה.

אני מציעה שכרגע תניחי את המחשבות האלה בצד להפסקה ארוכה ותתרכזי בעצמך וריענון הקשר שלך עם השם על ידי יצירת חויות חיוביות ומרוממות(התבודדות,מוסיקה,טיולים,תחביבים,פעילות התנדבותית ועזרה לזולת).

רצוי גם לפנות ליעוץ מיקצועי של מישהו ירא שמים.

ולכל מי שבגילה ומי שכבר לא-אולי עידוד קטן:אני התחתנתי בגיל 35 כשבעלי היה הראשון שלי בכל דבר כולל מגע.

אז נכון שגם לי היו יצרים טיבעים והרבה פעמים אמרתי לעצמי שכבר כדאי להפטר מהדבר המעיק הזה שנקרא בתולים אבל בשניה שאחרי הייתי מזכירה לעצמי שזה לא שווה את הצער ותחושת הפיספוס שבטח יגרמו לי ועדיף שאני אשקיע את כל האנרגיות בעבודת השם ובשיפור עצמי כדי לשמור אותם לקשר הבריא של נישואים,הכלים נבנים והשפע כבר בא מעצמו.

" להפטר מהדבר המעיק הזה.. " , אני קצת בהלם מהתוכן

בודאי שאחרי התשובה כשהתחזקתי ביראת שמים והבנה של מהי מערכת יחסים אמיתית נקודת המבט שלי השתנתה.

ובל זאת....אני מעיזה לנחש שיכול להיות שיש בנות שחשות כך ועובדה שהן נופלות ואין טעם להתכחש לזה.

אבל גם כשחייתי כחילונית דחיתי גברים,מעולם לא הלכתי חשוף ולא דרכתי בכל מיני מקומות מפוקפקים ככה שאני יכולה להעיד לבנות ולבנים היקרים שזה הבל הבלים הכל הבל,חיי התורה הם הבחירה הטובה ביותר שעשיתי בחיי ולא מצטערת אף לרגע שכן זה הדבר היחיד שבאמת נותן משמעות לחיים ושווה להחזיק בו למרות הקשיים.

באמת.. כל הכבוד לך.

אני גם מאוד נראית דוסית.. הולכת עם גרביים..צניעות.. ואני גם ממש משתדלת להיות כזו באמת.

אבל בשנת שירות שלי נקלעתי לקשר ארוך.. עם מלא מלא נגיעות.. בלי סוף. יותר מחצי שנה..

ה' ממש עזר לנו, ואני בתולה. אבל סתם הידיעה הזאת שזה היה מקשה.

את מדהימה אותי.מבינה אותך..

 כל הכבוד לך שאת ככה רוצה לעלות ולהתחזק. דבר גדול.. וקשה אחרי שנפלת

בהצלחה לך בכל דבר.. מעריכה ממש ממש.

שבע ייפול צדיק וקם. הוא צדיק לא רק כשהוא קם אלא גם בנפילה! נפילה זה חלק מהמסלול שכל אחד עובר בחיים, החכמה היא לא 'איך לא ליפול' אלא 'אייך לקום' כי אין מי שלא נופל.

שמעתי האחד הרבנים (לא זוכר מי) שלא טוב מה שהולך היום עם הסיפורי הצדיקים. מספרים עליהם כמה צדיקים וקדושים הם היו, איזה מדרגות גבוהות וכו' מה היהודי הממוצע יכול ללמוד מזה? כלום! מה שכן צריך לספר עליהם זה על הנפילות שלהם   (כן כן) כמה הם נפלו, כמה הם ניכשלו, שוב ושוב,ולמרות הכל קמו!!!

בקשר לזה שאת עדיין דוסית וזה.

אני גם 'דוס טרור' עם פאות עד הריצפה וכיפה ענקית, לומד כל היום ב'שטאייגען' בישיבה קטנה של יראי שמיים...

אבל המצב שלי בעניינים האמורים הינו כמו של הגויי הממוצע ומטה... ובכל זאת אני מנסה לקום שוב ושוב.

גם את, תעזבי את העבר, עשית תשובה - ה' מחל לך! ב-ט-ו-ח!!!

מה שהיה היה, עכשיו תסתכלי קדימה!!!

יש ניתוח לתיקון הבתולים,כמובן שזה לא היתר עכשו להגיע למצב כזה מלכתחילה,הכל בהתיעצות עם רב שמתמחה!

בעבר ייעצתי לבחורה חרדית שפנתה אלי בבעיה דומה והסתבר שהיא נפלה בגלל התעללות מינית שחוותה וכלל לא היתה מודעת לקשר בין הדברים אז הפניתי אותה ליעוץ.

תלוי בגיל

במצב נפשי

האם מתוכנן להתחיל לדייט

תראי מה שכתבתי למעלה

מניסיון שלי - אני עשיתי את זה עם ארוס שלי חודש לפני חתונה כי לא הצלחנו להתאפק

אני לצערי לא הייתי בדרגה שלך ולא הבנתי חומרת העניין אבל באיזה שהוא שלב חזרנו בתשובה וחזרנו לא לגעת בזמן הנותר עד החתונה

ולא צריך להגיד לרב מקדש, זה לא משנה מבחינת טקס ומבחינת כלום

אף אחת לא כתבה פה אבל פתרון לפעמים זה להתחתן כי פיזיולוגית לגוף שלנו יש צרכים, והם מגיעים בגיל צעיר

חיים היום וגיל נישואין ולימודים עד גיל מאוחר וחיפוש עצמי הם מנוגדים לטבע האנושי

לדעתי צריך לשנות מערכת חינוך כך שבגיל 18 לכולם יהיה מקצוע ויוכלו להתחתן

זה נורמלי שיש רצון ויש צורך וזה לא קשור לרמה דתית רק בתור בחורה דתית את יודעת שאנחנו יכולים לרסן את עצמנו

הרי אם זה נדרש מאיתנו אז יש לנו את היכולת הזאת

הרי אנחנו מצליחים לצום בצומות אז יכולים להתאפק גם בזה

בהצלחה

מן הסתם כן הייתי מספרת

אבל אני חוזרת בתשובה והוא לא ציפה שהוא יהיה הראשון למרות שכך היה

אם קשר נהיה רציני אז אפשר לשאול אותו בזהירות מה דעתו בעניין ואם זה מפריע לו אז אין מה לעשות הרי זה יכול להרוס את הנישואין

מה שאת יכולה לעשות זה להתחזק ולחזור בתשובה כשאת מבינה שמה היה היה ואי-אפשר לחזור אחורה

אבל מצד שני תשובה שלמה מעלה את בן אדם לדרגה מאוד גבוהה אולי אפילו יותר גבוהה אם לא נפלת בכלל

זה לא אומר שמותר ליפול ולחזור בתשובה אחר כך אבל עכשיו אחרי שזה קרה יש לך אפשרות לעבוד על עצמך ולהגיע לדרגה יותר גבוהה

לדעתי מי רוצה לבנות זוגיות טובה בדרך כלל יצליח גם אם נפל בעבר או התגרש

ומי שלא מוכן לעבוד על זוגיות אז התלהבות ראשונית תעבור וזהו והוא לא יצליח

זה מניסיון של הרבה חוזרים בתשובה. ולא מבטל כמובן שעדיף בלי ליפול

אל תחליטי כלום לפני יעוץ מעמיק!

לדעתי , תזרמי הלאה , וזה לא עניינו של אף אחד . זה בינך לבין הקדוש ברוך הוא . עבר יום כיפור , גמרנו . רק מה - מאחר ואת אישה בריאה בנפשך ובגופך , ולא מקרר קרח מתוצרת פולניה - כדאי למצוא אהוב , שותף , אדם טוב לב , שכמוך - מאמין בתורה בה' במצוות . להתמקד במטרה הזו - אני בהחלט מאמינה בתפילה - ואז התחלה חדשה-בלי נגיעה (עדיף ) עם לבוש סופר-דופר צנוע  , ושלום על ישראל. 

לך,

שמבחינה יהודית/הלכתית (לדעתי, גם אנושית באופן בסיסי, אבל לזה לא ניכנס כרגע) - זה לא פחות חמור. 

וגם מבחינה אנושית פשוטה - אצל מי שעולמם לא הזדהם לגמרי מה"תרבות" הידועה - זה בצדק יכול להרגיש לאיש כ"עניינו" לגמרי. ללא מעט אנשים. 

את מנסה "בכח" להכניס "סדרי עדיפויות" מוסריים מעולמות שלא מהם נלמד מוסר?..

מי שחושבת שלשמור על צניעות זה "מקרר קרח", יש לה בעיה קשה בהבנת ותחושת מושגי יסוד.

"לגנוב בסופר" אין "יום כיפור"?... אולי גם הוא גנב "חד פעמית"?.. כאן זו כנראה בעיה שרשית יותר.

התחלה חדשה - זה תמיד טוב. אבל שוב - עולם המשוגים הזה, "בלי נגיעה (עדיף)". כאילו מדובר באיזה מותרות..

אז אלו מושגים שונים. שונים לחלוטין גם מהמושגים שבשמם באה זו ברצון לשוב אליהם. מינימום צריך לכבד את זה, אם לא להבין ולחוש אותם טבעית.

ו"לבוש סופר דופר צנוע" - אינו "תחפושת". אמור לבטא גם מציאות, בנוסף לערכו העצמי.

סטוץ לדעתי לא . 

לגנוב בסופר - מצריך להחזיר את הגניבה .

סטוץ -אף אחד לא גנב מאף אחד. 

וגם מרחיק אותי ממנו למען האמת , זו צביעות . ודרך אגב היחס שונה בין גברים לנשים . כלומר גבר ש"מעד " , נו טוב , יש לו יצר . אישה - הופכת לסוטה . נו , באמת. אם במקרה שאלתם את עצמכם למה רוב העם היושב בציון לא דתי - אז הנה סיבה אחת לפחות. 

השאלה היא רק מתי.

לא חייבים בשניה הראשונה.

אבל כן חייב שאם את ניגשת בכלל להכיר אנשים כאלה, את תהיי כבר "מחוץ לזה" לגמרי. גם בהחלטה, גם במעשה. לחלוטין.

וממש תשתדלי שכבר מעכשיו תהיי "אחרי זה". את יכולה... אפילו שהרגל לא טוב מקשה. "לפום צערא אגרא" (לפי הצער השכר).

ה' יעזור לך. בוודאי יעזור. כבר מעכשיו. הבא ליטהר מסייעין בעדו.

כל מילה שלך

ואני בחורה חרדית אם זה משנה

בזמן האחרון" לא יודעת, משהוא בסגנון כזה שיגרום לו ליפתח וגם אם לא להיפתח אז לעשות פרצוף ואז תפתחי את זה...

ואצלי מדובר על 2 אחד גדול ואחד קטן.

עם הגדול שותקת, מתעניינת, מסמסת ואוהבת.

עם הקטן מדברת!, מסבירה, לפעמים גם מטיפה ואוהבת.

ודיברתי עם אבא על זה ואמר- "בדור של היום רק להרבות אהבה ואמונה".

בתכלס הכי חשוב. והכי נכון.

תאהבי. תאהבי. תראי אהבה. תעטפי אהבה. תקבלי אותו איך שהוא. תגידי כמה הוא טוב. תפרגני. תעזרי כמה שיכולה.

ותאמיני. המון. תני בו אמון מלא. שיילך אחרי הלב שלו. לא אחרי מה ש"אחותו הגדולה" אומרת.

ובאמת אל תציקי יותר מדי בסוף הוא יתרחק ותאבדי איתו. והכי כואב וחבל. -מה שקרה עם אחד מאחי והיה מאוד קשה אח"כ לחזור לקשר טובב ופתוח.

ותפללי עליו. הכי עוזר בעולם. ה' מקשיב ונענה לתפילות ועוזר.

בעז"ה שה' יאיר לכולנו את הדרך

בהצלחה.

מדהימה שככה אכפת לך. אשרייך. זכה בך כאחות

סליחה שכתבתי כאן תגובה לא קשורה, פשוט רציתי לראות איך עושים תגובה אנונימית (אני רוצה לכתוב משהו שהשתיקה יפה לו בעילום שם) אלף סליחות.

והיא מסיימת את הדברים,למה אתה מנסה לגרור את זה למקומות כאלה ?

והיא ברחה לכל החדרים בבית. כשניסינו להלביש לה נעליים, היא בעטה בנו בכוח.

האם נבנתה תוכנית בשיתוף היועצת והפסיכולוגית?

צריך לדעת שהמנעות היא דבר שמתפתח, ככל שהיא תישאר יותר בבית יהיה לה קשה יותר לחזור.

צריך מצד אחד להציב גבול ומצד שני לסייע לה להירגע וללוות אותה בתהליך.

אם בי"ס לא הצליח לסייע הייתי הולכת אפילו באופן פרטי לפסיכולוג חינוכי שיעזור לכם להחזיר אותה

ילד חייב ללכת לבית הספר מכוח החוק. הנוכחות של ילד בביהס נאכפת על ידי קצין ביקור סדיר שהוא עובד אגף החינוך ברשות.

לכאורה הוא אמור להיות מעורב בתהליך וביהס אמור לערב אותו (שוב, מכוח החוק). הרבה פעמים יהיו לו רעיונות טובים איך לעזור.

ילד לא מתעקש להיעדר מבית הספר באופן קבוע סתם בלי סיבה.

זה לא נשמע כמו סתם פינוק.

יכול להיות קושי חברתי, לימודי, מול מורה מסוימת ויכול להיות קושי או לחץ מסוים בבית שמקשים עליה ללכת לבית הספר.

אל תדחקו בה, גם במחיר של ימי חופש מהעבודה או במחיר של בית ספר רחוק יותר.

גם ילדים שטוב להם בבית הספר מעדיפים לפעמים להישאר בבית, אני מרשה לילדים שלי פעם בכמה זמן לבחור יום חופשי מבית הספר, זה לא נשמע המקרה שלכם.

אני לא מבין גדול מדי, אבל שווה לבדוק (ולו כדי לשלול) את האופציה הזו.

תראה, אני לא מאלו שאהבו ללכת וגם אצלי זה היה מאבק יום יומי בתור ילד (והיום בתור מבוגר יש לי אתגר דומה - קצת אחר עם הבכור שלי).

היא עושה בבית משהו? או שהיא כל היום מסתגרת?

הבן שלי עשה לנו את אותו הדבר. בתחילה נתנו לו להשאר כדי לוודא שהכל בסדר במוסד. אחרי כמה ימים שניסינו לקחת אותו ולא הסכים לרדת מהרכב או ברח מהחיידר, שיתפתי את אמא שלי יום אחד שההיתי חייבת לצאת לעבודה והילד לא הסכים לזוז שתבוא אלי לבית שלא יהיה לבד.

היא הגיעה, לא היה צריך הרבה, הציבה עובדה שהוא יוצא איתה תוך חמש דקות.

הוא התלבש מיד ויצא איתה. ליד התלמוד תורה היא פגשה את אחד מחברי הצוות שהיא מכירה מהשכונה. והוא לקח אתו איתו. ליד החבר צוות הנ''ל הילד התפדח לברוח .

ומאז שקט. הילד הולך ומפסוט וכל כך משוחרר.

לפעמים הילדים קולטים אותנו שאנחנו נוותר להם. וצריך מישהו חיצוני וחזק מספיק שהילד מבין שאין ברירה, הוא הולך 

כדי להתמודד עם זה. 

כנראה היא פיתחה חרדה מ'נטישה', שלא יחזירו אותה הביתה בסוף היום, אגב זו חרדה שיש להרבה ילדים, אבל רובם מצליחים להתגבר עליה עם התערבות קצרה.

במקרה של הבת שלכם, נשמע שזה התפתח למשהו גדול, וכדאי לכם לקבל הדרכה מתאימה.

אני ממליצה מאד ללכת להדרכת הורים בגישת 'הסמכות החדשה'. גישה קצת אחרת מהדרכות הורים רגילות וצריך מטפל שהתמחה בשיטה.

היא מיועדת בדיוק למקרים כאלה, ואני מכירה כמה מקרים דומים שזה ממש עזר ופתר את הבעיה. (אפילו אצל ילד ששנתיים לא הלך לבית ספר והם ניסו המון דרכים להחזיר אותו, וכשעשו תהליך של הסמכות החדשה זה פתר את הבעיה).

מצרפת קצת מידע על הגישה ואיך לפנות אליהם הדרכת הורים בגישת הסמכות החדשה - מרכז הסמכות החדשה

בהצלחה!!

שהעיקר זה לדבר איתה.

ילד לא סתם מסרב להגיע לבית הספר. כנראה משהו מאד רע לו שם. האם היה מקרה שאחיה לא הוציא אותה? כן כדאי להקשיב למה שהיא עברה ולנסות להבין מה קרה שם, מה היא הרגישה, ועם זאת זה נשמע יחסית קיצוני בשביל להתמיד בלא ללכת לבית הספר בגלל זה לאורך זמן.

איך לה בלימודים?

איך לה מבחינה חברתית?

יש לה חברות? היא מצליחה? היא שמחה?

מה היה עד עכשיו, היא לא התלהבה ופתאום לא רצתה או שתמיד היה טוב ובבת אחת היא לא רוצה?

האם היא כבר נשארה בבית כמה ימים? לפעמים אחרי שילג נשאר בבית כמה ימים הוא מעצמו רוצה לחזור.

בכל מקרה נשמע שהמפתח הוא שיח עם הילדה, הבנה עמוקה של מה שקורה איתה (לפעמים יש ל"ע מקרים של פגיעה, או של חרם, וילד לא סתם מתנגד)

לנסית לתת לה כמה ימים להיות בבית ולראות אם זה משתנה, כמובן לדבר על החוייה שהייתה כשאחיה לא בא.

אם זה לא מספיק, אז הדרכת הורים, ובמידת הצורך גם טיפול רגשי עבורה.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....