אם אומרים שזה לא היה הזיכרות לא יבואו?שטות
המוח לא מסוגל לקלוט לא.מחכה לשקט
הוא יצטרך! זה לא היה, זה רק חלום רעשטות
|שותק|מחכה לשקט
אל תשתוק! כולם שותקים. זה בכלל לא שקט. זה צורחשטות
אם את לא תמודדי עם הזיכרונותמחכה לשקט
יום יבוא והם יכריעו אותך,
את חייבת לעשות זאת בפן המקצועי,
להתמודד!! להפסיק לברוח...
עם כל הקושי שבכך,
זאת הדרך היחידה.
שיכריעו. שאעלם ןזהושטות
זה לא יקרה ילדה,מחכה לשקט
ולו מהפן הפשוט
שגם אם ויתרת
אני לא מתכון לוותר לך!
ותאמיני לי שהסיבה היחידה
שאני עושה זאת
היא כי אני יודע
שאת מסוגלת.
פחח, אני לא מסןגלת. אתה לא יודע.שטות
הטיעון הזה משחק לשתי הצדדיםמחכה לשקטאחרונה
את לא מכירה אותי,
אני לא מכיר אותך.
אני כבר השתכנעתי בדברים שאמרת לי
ואת כבר השתכנעת (בחלק) מהדברים שאמרתי לך
עכשיו תורך
ולאמשנה מה את חושבת,
אני מאמין בך!!
בברכה כפיר
לפעמים כשהזיכרון וההתנגדות הפנימית מתגוששים מאדפינג.
הזיכרון נסוג ונכנע.
בטוח?שטות
הוא לא נכנעמחכה לשקט
רק יושב לו (בשקט?!)
וממתין לרגע כושר שבו יוכל לשוב והסתער
ביתר שאת ועוצמה.
בברכה
כפיר
שלוםזית שמן ודבש
אולי בימים הקרובים-המלקושזית שמן ודבשאחרונה
למישהו יש את הפיבלמנים של ספילברג?אוראלססס
חייב דחוף.
נסיון פעילקפיץ

שקט כאןליידי מאדם מיס
מדהים שהמקום הזה עדיין קיים.בן-ציון
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
(בהחלט מדהים שקיים.ענבלאחרונה
שלום בנצי 👋)
היימוריה19
פורום ישל"צהאר"י פוטר
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

