בס"ד

אני מתחננת

לך

אני לא יכולה לעמוד בזה שוב

כמעט נשברתי פעם שעברה

וזה עדיין כואב לי

אתה לא יכול שוב לעשות לי את זה

פשוט תעזוב אותי במנוחה

צא מחיים שלי והפעם לתמיד

אתה יודע כמה שנים לקחו לי להתאושש ממך?

כמה זמן לקח לי לשכנע את עצמי שאני שווה משהו?

בבקשה

אני לא יכולה לעבור את כל זה מחדש

אין בי כוח

לפחד מהצל של עצמי

להרגיש אשמה

להתבייש ולבודד את עצמי בגללך

לבכות כשאתה חוזר אלי כל יום מחדש

איך עשית את זה?

איך גרמת לי לשנוא אותך ולחכות לך?

זה גורם לי להרגיש כל כך רעה

כל כך קטנה

ולא להקדיש מחשבה לזה שנלחמתי

רק בגלל הכניעה שתמיד הגעתי אליה

|בוכה|

אני לא יכולה יותר

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול