התייעץ עם רבותיך. מה שאין מצב להתיר - אל תאכל, אבל השתדל לא למשוך לכך תשומת לב.

מה שאפשר להתיר - אכול כרגיל.

הרבה דברים אפשר להתיר בדיעבד גם למי שמקפיד עליהם לכתחילה.

בדוק את רגשותיך, שים לב שענייני האכילה שלך מגיעים מיראת ה' טהורה. אם יש שם איזה צד של להכעיס - פסח הוא הזמן לבער את השאור שבעיסה הזה.

ובאופן כללי, כל מי שרוצה לנהוג בנושא הלכתי כלשהו במידת חסידות, מעבר לשורת הדין - ראוי מאוד שיקרא וישנן את דברי הרמח"ל בראש מידת החסידות - למי ראויה החסידות ולמי לא, באילו מצבים היא ראויה ובאילו לא, באילו מצבים היא ראויה אבל נכון להסתיר אותה מהסביבה...

שלא נבוא להחמיר ונימצא מחללים שם שמים.

א) אתה שואל אם להוריד את הראש ולאכול. אם מדובר בחמץ גמור - אני מניחה שלא היית שואל. הרי אין שום צד להקל בחלה בפסח משום דרכי שלום, וזה ברור וידוע. אבל בהרבה דברים אחרים, שבכלל לא נחשבים חומרה (למשל קטניות לאשכנזים) - מפתיע לגלות עד כמה יש מקום להקלות לשם שלום בית. לא כאן המקום לפרט, ולא אני האדם לפרט, אבל באמת תמיד כדאי לקבל פסק ספציפי שמותאם לכם ולא להניח שזה אסור בכל מצב תמיד. ושוב - נשמע שאתה מודע לטווח הרחב הזה שבין לכתחילה לבין בדיעבד, אחרת מראש לא היית שואל.

ב) לצאת מגדרך כדי לתת הרגשה טובה - בוא נגיד שזו מידת חסידות, ואתה לא מחויב בזה. אבל ה' בוחן כליות ולב, והשאלה אם יש איזה צד של מצב הפוך. רק אתה יכול לתת תשובה לשאלה הזאת, כקוראת מהצד אני לא יכולה לשפוט. לכן אמרתי: בחן את רגשותיך. אם חמותך תראה שאתה לא נוגע במשהו ותתרגז או תקבל בכך איזה רמז למחאה שלך על הזלזול שלה - האם הדבר יגרום לך קורת רוח? מעט? או שתישאר לחלוטין אדיש לכך?

אם אין שום צד של רצון להוכיח משהו בכך שאינך אוכל, לא נראה לי שיש בכך בעיה. אף אחד לא מחויב לאכול את כל המאכלים בסעודה העשירה של ליל הסדר, ונורמלי שכל אחד יבחר לו כרצונו.

הדגש שלי הוא על כך שחשוב לבדוק אם אין גיוס של המצווה לדברים חיצוניים. את הבדיקה הזאת רק אתה יכול לעשות.

אם אין לזה אופי הפגנתי, ומשתדלים לא למשוך תשומת לב. וזה לא נעשה מתוך גישה שהמארחים חייבים משהו ומרעיבים.

אבל השאלה היא לא רק כפייה ויש עוד שיקולים, ובמקרה הזה יש עוד דברים שטעונים בדיקה, וכפי שכבר כתבו פה לשואל.

(אנחנו מהדרין והם רבנות)יש דברים מסויימים מאוד שלא, כגון חסה שאיננו סומכים שהיא ללא חרקים.לא להחרים חס ושלום. היא לא חייבת לך שום דבר. לא מתאים לך- אל תתארח. היא עושה עמך חסד שמארחת.כל שאתה יכול לעשות הוא להציע להביא חלק מהמאכלים ובכך גם לעזור וגם להביא לך מה שאתה מקפיד עליו.

אני לא מתארח אצלה כי נתקעתי בדרך והיא מצילה אותי. 

אני מתארח אצלה כדי לגרום לה קורת רוח מהנוכחות של הבת שלה ושל הנכדים שלה. 

אני זה שעושה איתה חסד. 

ובמקביל גם היא משתדלת בשבילי להכין אוכל טעים ולהנעים לי את השהות. 

אבל ברור שאני עושה איתה הרבה יותר משהיא עושה איתי.

אבל אני בכלל לא מדבר על שורת הדין. 

אתה חייב בכבודה של חמותך, ואתה צריך להעריך אותה שהיא מארחת אתכם. זה לא דבר פשוט לארח את הילדים והנכדים (והחתנים...), גם אם זה גורם לה הנאה בסופו-של-דבר.

אולי אם תעריך אותה ואת מאמציה, גם היא תעריך אותך ואת הקפדותיך.

ומצטרפת לאלה שאמרו להבליע את העניין שאתה לא אוכל דברים מסוימים. גם אנחנו עושים כך.

אתה עושה חסד רק עם אדם אחד כשאתה מתארח שם וזו אשתך

גם אני הייתי טמבל כמוך שחושב שכשהו לא יגיע לחמות הוא יעניש אותה אבל מהר מאוד האוירה בבית שלי העכירה

צא מהסרט שלך אתה חייב לאשתך את הביקורים האלו 

בקשר לאוכל אתה לא חייב לאכול הכל 

מרק חלה וסלטים בהחלט סוגרים פינה של ארוחות שבת פעם בחודש בכדי לתת שלום בית

אל תקל בכשרות תחמיר בשלום בית

ו..... אתה חייב לה כיבוד אב ואם חמיו וחמתו זה סניף של כיבוד אב ואם מה נתקעת על כשרות כאן נגמרת היראת שמיים שלך?

סליחה שהייתי ישיר פשוט גם אני הייתי טמבל כזה וברוך ה היום המצב בהרבה יותר טוב כי שיניתי תדיסק הדפוק במח שלי

בהצלחה בשינוי בגישה

חסד - ברור שהוא עושה איתה הרבה יותר משהיא עושה איתו, כפי שהוא הסביר בטוב טעם ודעת.

כיבוד הורים - המצווה היא על אישתו ולא עליו.

אז ברור שהוא חייב לכבד אותה בלי קשר, וברור שצריך יחסים תקינים וטובים. אבל צריך גם לקרוא נכון את המציאות ולא להיות מדומיינים.

אלא אם היא מוכנה מצידה שהוא (ואשתו וילדיהם) לא יגיעו לבקר לעולם, והיא בככל עושה טובה שהיא מארחת אותם. אבל בואי נאמר, זו לא בדיוק המציאות הנפוצה.

זה לא אומר שצריך שיהיה שיח זכויות ו"מגיע לי", אבל כן צריך להיות ממוקמים נכון במציאות, ומשם לבחון את הדרך הטובה שיבור לו האדם.

בכל מקרה, כזכור הדיון לא מדבר על פגיעה ועלבון, אלא העכרה קלה ביחסים.

לכאורה גם מול ההורים הדיון הזה רלוונטי.

אגו ותו לא.

אתה לא יכול לחתום על ההנחה בסוף השורה התחתונה.

קשה לי מאוד לאכול מאכלים שלפי הרב שלי הם מותרים בדוחק גדול מאוד

למה אני צריך להידחק ולאכול אותם?

היא עושה מעשה מאוד לא יפה, האם לא יהיה ישר יותר שאעמוד על שלי?

לא בקטע של הכבוד, 

אלא בקטע ההלכתי, למה להדחק הלכתית אם היא עושה את זה בכוונה?! למה שזו לא תהיה בעיה שלה?

אם התשובה הכנה היא "כי חשוב לי לקיים את דבר ה'" - אז אין מקום לשיקולים של הצד שלה, אם היא מזלזלת או עושה מעשה לא יפה וכו'. לכל אלה אין מקום בשיקול הלכתי שבא לשם שמיים. חשוב מה היית עושה במצב שלא היו לך שום טענות כלפיה - רק אז השיקול שלך יהיה נקי.

אם התשובה הכנה שונה, אז מצוות הן לא קרדום לחפור בו, ואסור לך לגייס את העניין של הכשרות למאבק מול החמות. זה חילול ה'.

ואגב ברור לגמרי כמה קשה זו התחושה שמזלזלים בך. אין ספק, זה ניסיון קשה!

אתה לא חייב ללחוץ יד של אישה המושטת אליך, אבל אתה צריך לדאוג לכך שהיא לא תובך.

אתה לא חייב לאכול כל מה שמוגש לפניך, אבל אתה צריך לדאוג שהמגיש לא יובך. 

אתה יכול להסביר מראש שנקטת על עצמך חומרות. בצורה מנומסת ונעימה. בלי לרטון ובלי לגעור.

או לאמץ זהות של טבעוני שמתנזר ממגוון עצום של מאכלים בגלל מה שעובר עליהם בדרך לצלחת. 

או דיאטה סלקטיבית, או מטעמי פסאודו-רפואה (בלי חסה כי יש שם המון ריסוס, בלי עוף כי יש שם המון הורמונים ואנטיביוטיקה, בלי חלב נוכרים כי יש שם המון נכרים וכו')

כדי לעשות את זה היטב כדאי להיכנס לאתר של כאלו וללמוד את המסרים שלהם, וגם אז להביע אותם רק בצורה שלא מגעילה או פוגעת באחרים. שזה אומר לא לדבר על זה בזמן האוכל כלל.

ומוטב להחשב שוטה מאשר לאדם מעליב ומזלזל. ועם קצת אלגנטיות גם שוטה לא תיחשב.

 וכל הכבוד שאתה מתייעץ עם העולם ולא נוקט בדרך בעייתית לבדך. זה דווקא מראה שאתה לא אגואיסט אלא רק מחפש את הדרך הנכונה. שיהיה בהצלחה

תביא מאכלים לפי טעמך ודרישותיך עבור כל המסובים. כך, גם תתרום למאמצי חותנתך וגם תאכל מה שתרצה. מה שאינך רוצה על תאכל ואל תעשה מזה עניין. מה שחשוב זה שלום בית בינך ובין אשתך ובינכם ובני משפחתה.

אתה לא נשמע אחד שנמצא במטבח...

בתור אחת שנמצאת שם באופן קבוע אני אומרת לך שלקנות אוכל א' בהכשר אחד לבן הזה ואוכל שני לחתן זה באמת בלגן.

והשיפוטיות שלך כלפיה ממש מקוממת.

אתה מדבר מעמדה מתנשאת (קראתי את כל התגובות!)

"והיא לא מתחשבת בזה, לא כי קשה לה ולא כי היא לא מבינה
אלא סתם כי לא בא לה מעצלות וזילזול"

יש כאן מציאות שהיא סתם מזלזלת, אז אני לא חושב שאני אמור לצאת מגדרי כדי לתת לה הרגשה טובה

אני מתארח אצלה כדי לגרום לה קורת רוח מהנוכחות של הבת שלה ושל הנכדים שלה. 

אני זה שעושה איתה חסד. 

מזל שאתה לא החתן שלי!!! 

מסתכל מלמעלה על הכשרות, מזלזל במאמץ שעושים כדי לארח אותך... מזל שיש לך רב שעליו אתה יכול לתלות את ההתנהגות המכוערת הזו. 

קצת קשה להתייחס בלי לדעת איזה הקפדות כשרות מדובר, ובלי להבין באמת את המציאות לאשורה.

בדיון ההלכתי - יש דברים שנדחים מפני פגיעה באחרים (גם לעצבן זה לפגוע), ויש דברים שלא נדחים. בכל מקרה, הנתון של הפגיעה שלה בך לא רלוונטי לעניין.

בדיון הרגשי-חברתי - חסרים נתונים בתיאור המקרה. אבל בהתאם לתיאור שלך, נראה לי שיש מקום להפגנת רצינות מסויימת.

ושמואיל בטובך להביא איתך את נכדיה  מעידה על כך שעיקר הבעיה היא בגישה מאד לא הוגנת ולא הגונה מצידך.

כדאי לשבת עם רב ולחשוב טוב מה לתקן ואיך לשנות גישה. באמת באמת זה יותר חשוב מאי אכילת הכשרות הנמוכה משלך.

כשהגישה תשתנה ותבוא לקראתה עם כל הלב- כולכם תרויחו ובעיקר אתה ואשתך וגם הילדים יחוו משפחתיות בריאה יותר.

אפשר לבוא עם כל הלב, ועדיין להבין שאני עושה חסד עם חמותי (ועם אשתי) כשאני בא לשבת, ולא להיפך.

זה הוא חייב לה -על כל השנים שגידלה את אשתו, על זה שהיא מארחת אותו ואת משפחתו,על זה שהיא מזכה אותו בכיבוד הורים ובכלל...

אבל לגבי אירוח - אם ניקח מושגים מכלכלה: יש כאן שאלה של ביקוש והיצע. יש כאן שני גורמים שהאירוח הזה הוא אצלם מוצר בחסר - החמות והאשה. הבעל הוא בצד של ההיצע. תמורת השירות שהוא מספק, הוא מקבל אירוח חם, אוכל טעים וכו', אבל האירוח עצמו זה משהו שהוא נותן ולא מקבל.

המושגים "קבלה" ו"נתינה" נמדדים בכמה רבדים. אתה הצגת את הרובד הפנימי- הנתינה/קבלה נמדדות לפי הרגשת החסר.לפי דבריך,אם את החמות לא היה מעניין שהם יתארחו-לא הייתה כאן נתינה,בבחינת:"יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני,עושה העני עם בעל הבית. בסדר.

מה עם הרבדים הנוספים? כמו הרובד המציאותי-פיסי- מי כאן מקבל אוכל/שתיה/לינה?. הרי אם ניקח את הדוגמא של בעל הבית והעני,הרי סוף סוף מי מקבל את שכר המצווה?-בעל הבית.

בנוסף-אשתו כגופו-מעצם זה שההתארחות גורמת קורת רוח לאשתו-כבר הוא חייב לחמותו-זה כבר מאזן את הקבלה/נתינה.

ואני-רק הערה: אם אדם רוצה לשמור על שלום בית -שיניח לתורת הכלכלה -היצע וביקוש להישאר בעולם המסחר -שם מתאים לתבוע זכויות במאזני פלס. אותנו התורה מחנכת שבמשפחה לא מסתכלים מה "חייבים לי",אלא מה אני חייב..וכאן,אם כבר מדברים על חובות,-זווית ההסתכלות וה"לפנים משורת הדין" הן לא רק זכות אלא גם חובה!

ברור שלא צריך למדוד את הדברים רק על פי זה, אבל כן צריך לזכור שזה הבסיס שממנו אני בוחן מה אני חייב. קודם כל אני מתמקם נכון במציאות, ואז אני מתקדם משם לדברים שמעבר לשורת הדין.

זהו גם יסוד מוסד בהלכה. יש עיקר הדין ויש החמרות. אם יש בלבול במושגים זה יוצר עיוותים גדולים (יעויין באריכות במסילת ישרים פרק כ').

לדעתי אתה צריך לבדוק טוב  את עצמך לפני שאתה מנסה לתקן את חמותך. הצעד הזה ממך נובע מתוך בעיה אצלך ולא אצל חמותך.אל תהיה צדיק הרבה.

מזה מזלזלת ברמת הכשרות שלך?

עצלות- זו הגדרה שלך.. מנין אתה יודע מה מניע אותה?

יש נשים שכן מבינות, וזה לא דורש מהם הרבה ובכל זאת מעדיפות ללכת על דברים שהן מכירות..

אין להן כח להסתבך עם כל דקדוקי הכשרויות למינהם (איני מביעה דעה כמובן על כך. רק מתארת מציאות)

זה נחשב בעיניך זלזול.

זה לא תמיד כך

היא לא חייבת לך דבר. אתה מתארח אצלה. לא יאה לך?!

מוזמן להתארח ביום חול שבו הבעיות הללו פחות נפוצות ואפשר איכשהו להסתדר/ לצמצם הגעה בשבתות/

להגיע עם אוכל מוכן לשבתות. יש כאלה שזה יתקבל עליהן יפה, כי זה נראה שהאוכל שהובא נועד להקל עליהן

ותמיד נחמד להגיע בידיים שאינן ריקות..

אתה רק מצפה למצוא כאן אישור להתנהגותך

ואתה מבין שהמחיר הוא "העכרה קלה" זמנית.

למעשה אתה יכול להמנע מהאכילה גם בלי לפגוע

ואפילו להמציא תירוץ

אבל הרמז יהיה שקוף למדיי

אם אמנם תוכל להתנהג בחוכמה ובטקט

ולא לרדת מילימטר מהסטנדרטים שלך

ולהיות עקבי, אני נוטה להסכים.

כשאתה אומר מזלזלת אני מבין שניסית לדבר איתה

ובכלל האם חמיך בענין?  

היא לא מנפה קמח אז אנחנו פשוט לא אוכלים את העוגות שלה... מתרצים תירוץ שלא בא לנו וזהו....

ולגבי דברים אחרים שאנחנו יודעים שהיא לא מקפידה, שאלנו רב. אם אין דרך אחרת אנחנו אוכלים, זה לא טרף.... ועם הזמן אנחנו פשוט באים פחות ומארחים אותם יותר....

אם יש חשש פגיעה אז אוכלים. כי בסופו של דבר אחוזי הנגיעות נמוכים.

שאנשים עונים מתוך קבלה מוחלטת של הנתונים שבשאלה, למרות שהם נראים הסתכלות סובייקטיבית של השואל, ובמקרים מסויימים אפילו קשה להניח שהיא נכונה.

אם יש שאלה "בעלי/אשתי תמיד כועס/ת בלי שום סיבה, ואני מתחשב/ת בו ועושה כל מה שהוא/היא רוצה, האם להיות כנוע/ה ורופס/ת, או להגיד עד כאן?"

רוב הסיכויים שיש איזה סיבה שגורמת לכעס [לא חייב להיות סיבה מוצדקת, אבל סיבה], ויכול להיות שיותר יועיל לשואל לנסות לבחון את הנתונים שבשאלה, מאשר לקבל את התשובה שהוא מצפה לה על סמך הנתונים.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות