שלא תעני תמיד את התשובה.

כשהוא שואל למה את יכולה לענות:

מה אתה חושב? 

למה לדעתך כך וכך?

בוא נראה אם אתה מצליח לחשוב על תשובה נכונה.

תתפלאי לשמוע שהוא יצליח למצוא תשובות מוצלחות ויחסוך ממך...

כאשר לי נמאס לענות, אני עונה לו בשיר עם חיוך: ''למה ולמה רבות עוד שאל, זה אודי חמודי הוא בן אביטל''...

כשיש לך כוח, כדאי לנסות לענות באריכות, לספר, להרחיב מעבר למה שהוא שאל. את תבחרי לאן להרחיב, לפי מה שכיף לך לפטפט עליו. לספר על התהליך שעוברת הקצפת בהקצפה, או על סיפור מצחיק שקרה לך פעם עם קצפת של עוגה, או לאיזו יום הולדת מתוכננת העוגה הזאת ומה עוד מתוכנן באותו יום הולדת - העיקר שיהיה משהו שתיהני לדבר עליו. ואז לבדוק - אם זה מספק אותו, אם זה מוציא אותו מהשבלול של השאלות. יש ילדים כאלה וילדים כאלה.

בכל מקרה, בין אם את ממשיכה לענות לו בפינג-פונג ובין אם את מרחיבה, כשלא מתאים לך יותר - פשוט עצרי. "זהו חמוד, התעייפתי משאלות". הוא חוזר ומקשה - את חוזרת על המנטרה. בלי האשמה, בלי כעס - פשוט התעייפת, ואת שומרת על זכות השתיקה. גם לאמא מותר

כמעט כל ילד עובר את "גיל השאלות", וגיל שלוש זה ממש קלאסי.

יש להורים כל מיני דרכים להתמודד עם השלב הזה, וכך או כך - בסופו של דבר עוברים אותו.

כדאי למצוא דרך התמודדות טובה ככל האפשר, ששני הצדדים ירגישו איתה בנוח - אבל זה בגלל ההווה. מה שאנחנו חיים עם הילדים זה תמיד ההווה, ותמיד כדאי לדאוג שההווה הזה יהיה זמן טוב, חיובי, חינוכי... לא כדאי לחיות בחרדה מהעתיד.

מה יותר גדול מליון או מליארד

מה יותר גדול פיל או פעלה

מי יותר צדיק משה רבנו או אברהם אבינו

.

.

.

.

את לא מבינה מה אני עובר ביום יום

לענות בנחת ורצינות..

זה ממש יופי...

הוא גם מתענין - וכנראה גם מוצא בזה צורה של "שיח" עם אמא.

אז כדאי לענות, וכדי להימנע מ"אריכות" יתרה - כשזה אכן מוגזם (לא תמיד) - אפשר כשרואים שזה מתגלגל בכיוון, להגיד: בוא אסביר לך.. ולהסביר על כל הענין, מעבר לשאלתו. יש סיכוי שגם יעשיר את עצמו כך, גם יקבל סיפוק לרצון לשוחח וגם "ייפסק הרצף" המוגזם..

למשל: למה זה מתוק? בוא אסביר לך. כשעושים עוגה, רוצים שהיא תהיה טעימה. שתשמחו. אם לא שמים סוכר, אז היא לא מתוקה ולא טעימה. מה עושים? שמים.. (הכי טוב לתת לו להשלים. על עצמו כבר לא "יקשה").

כמו כן, אם רואים שמוגזם, אפשר לומר. חכה רגע, אני גומרת ואז אספר לך סיפור. אני רק צריכה רגע לגמור משהו. העברת אותו למשהו אחר, והוא יודע שעוד מעט יש משהו מענין לשמוע..

ויש עוד דרך: למה שתהיה טעימה?  למה אתה חושב שצריך שתהיה טעימה?...

למה את עייפה?  מה אתה חושב מתוק, למה אמא עייפה?..

הוא יענה בעצמו, זה יזעור לשכל שלו. ויפסיק את רצף-השאלות באותו רגע.

לפעמים אפשר להגיד "מה אתה חושב?"

או להחזיר לו בשאלה אחרת. ככה זה מעביר אליו את העניין.

ועל כך נאמר "חוסך שבטו , שונא בנו". חוסך שבטו - שבט לשונו - כלומר , את צריכה סבלנות , וכן , לענות על כל השאלות , פעוטות כגדולות , לענות בהרחבה , להכנס לראש שלו , שלא מבין הרבה ניואנסים ומטבעות לשנון , ולפעמים להגיד : " ככה זה ". צרות של עשירים לדעתי . 

אם זה מעצבן , אז הבשורה הטובה , שזה יעבור (לקראת גיל 30 , אולי). בכל מקרה בגיל 10 הוא כבר ישאל אחרים . 

כשהוא שאל שאלה עניתי בשאלה כדי שהוא יענה את תשובתו. 

אבל תשובתו לא הייתה מספיק נכונה לשאלתו. 

אז בסוף עניתי לו את תשובה לשאלתו : "למה" 

אז עדיין אני נמצאת בלמה.. ועונה שאלה "מה דעתך?" תשובה לא נכונה כ"כ (יש מקרים שכן עונה נכון.) 

ואז בסוף עונה את תשובתי לשאלתו .. 

אז להמשיך לענות? או לשאול בחזרה, אבל אז מקבלת תשובה לא מספיק נכונה ואז זה קצת מסבך לי ולו את השאלה..

מקרים שקרו:

הבן: אמא, מה זה למעלה בשמיים?

אמא: זה ירח.

הבן: אני רוצה ללכת לשם..

אמא: חחחח זה רחוק מתוק שלי.. 

הבן: למה?

אמא: "מה דעתך", למה זה רחוק?

הבן: "כי זה מסוכן" ... 

אמא: ??? (תמההה.) 

עכשיו שאלה: 

למה הוא ענה לי "כי זה מסוכן" אבל זה קשור לשאלה "למה זה רחוק"? 

מקרה ב'.

(אנחנו הולכים בשדרה כאשר יש איתי ילד בן שנה וחצי שמחזיק לי יד שמאל והולך . ועגלה ביד ימין שלי. אז קצב ההליכה איטי. לעומת זאת הגדול בן שלוש וחצי אוהב לרוץ אז חשש שלי שלא יילך רחוק שלא אאבד אותו.) 

אמא: מתוק שלי, אני מעדיפה שלא תלך לשם..

הבן: אמא, למה לא ללכת לשם?

אמא: אני מעדיפה שתישאר קרוב אלינו כדי שאראה אותך מקרוב 

הבן: אה טוב אמא אני לא הולך רחוק.  נכון זה מסוכן? 

אמא: (???) (אין כ"כ חשש של סכנה בשדרה הזו. אין שום קרבה לכביש. אבל הסכנה היחידה זה לאבד אותו.) 

אז כשהוא שואל נכון זה מסוכן?

אני עונה לו: כן זה מסוכן. (מסוכן שהולך רחוק מחשש של איבוד)

הבן: "למה מסוכן?"

(אני כבר מיואשת.. ולא עונה ) כי פעם עניתי לו מחשש איבוד וכו.. ולא הבין מה הכוונה. לא יודעת איך לפעמים לגשת אליו. 

הבן: "כי יורד דם"?

כבר כאן ענה או שאל תשובה לא עניינית לשאלתו.  כי בעצם ההשלכה של המילה מסוכן- ויורד דם זה מתאים כאשר מדובר, בסכין חיתוך.

אם ילד נוגע בסכין, זה מסוכן! ואז עלול לרדת דם!! הגיוני? נכון!

אבל ילד שהולך רחוק זה מסוכן! אבל... למה זה מסוכן מחשש ל.. איבוד

אבל אם הילד יילך רחוק זה מסוכן אבל לא יירד לו דם.. 

וכל זה העלתי חזרה כי אני חוששת לתת לו לענות לבד שמא ויענה תשובה לא כ"כ קורה וזה עלול להטעות אותו.

ואולי, אני טועה וכן שיענה בעצמו כדי שיהיה לו סוג של  התמודדות? או ביטחון עצמי? 

תודה לעונים.

[ומכל מקום אפשר לראות מהיכן הבן לקח את ה"כישרון הפלפולי" שלו...]

קודם כל, לא אסון אם ילד עונה תשובה לא הכי מדוייקת.. כך הוא גם לומד לאיטו מה זה תשובה על הענין. מה שאת יכולה לעשות, זה "להסביר לו" את כוונתו.

למשל: "למה זה רחוק" (שאלה כזו אגב, את לא יכולה לשאול אותו. יישמת מופרז את הכלל שהציעו.. אפשר לשאול שאלות שיש סיכוי שיוכל לענות. "למה זה רחוק", אין סיכוי..) - ענה, "כי זה מסוכן". "אתה מתכוין שאם נוסעים רחוק לבד זה יכול להיות מסוכן אם לא מכירים את הדרך - נכון. והירח הוא באמת רחוק. הוא לא מסוכן - סתם רחוק"..

ההקשרים ההגיוניים שלו לא מפותחים. אז כשהוא לא יכול לענות על שאלה כזו, הוא עושה את הקישור שידוע לו ל"רחוק" - מסוכן. כנראה שמע משהו כזה.

אותו דבר מה שאמר על הדם. את מצפה שהוא יענה על השאלה באופן הגיוני, ו"מתפלאת": נכון שיש קשר בין דם למסוכן, אבל ללכת לאיבוד זה לא קשור..  אבל הילד, שלא קיבל תשובה למה מסוכן ללכת רחוק - ענה מה שזכר ש"מסוכן". מבחינתו אין בעיה "לקרב את הרחוקים", יש לו "אמונת חכמים".. אמרו פעם שדם זה  מסוכן, אמא מסכימה שללכת רחוק מסוכן - אז כנראה יכול לרדת דם.. לא כ"כ חשוב לו באמת המציאות. העיקר "יש תשובה". פחות חשוב כמה מבין בדיוק...

אז מה שאת יכולה לעשות: א. להסביר לו מה הוא מתכוין. אבל לכתחילה לא לשאול אותו על מה שאים סיכוי שידע. אלא אם כן שאל כ"כ הזוי, שזו הדרך היחידה "להיפטר". ואז, תשמעי בחיוך. לא קרה כלום..

והדרך הנוספת היא, פשוט לענות - כמו שהוזכר לעיל - בפירוט מראש. סיפור דברים מעבר למה ששאל.

כשהוא שאל למה על התשובה של "זה רחוק" הוא לא התכוון לברר את הסיבה, רק שהוא לא ידע לבטא את אכזבתו.

כמו כשאמא לא מרשה משהו וילד שואל "למה?" ממש לא תמיד צריך "לתרץ" לו את הסיבה.

מה דעתך על כיוון שיחה כזה:

הבן: אני רוצה ללכת לשם..

אמא: חחחח זה רחוק מתוק שלי.. 

הבן: למה?

אמא: אתה רוצה ללכת לשם?

הבן: כן. (הרי כבר אמר שרוצה ללכת לשם...)

אמא: אבל זה רחוק?

הבן: כן.

(אם הילד בשל: אמא: אתה מאוכזב? (או עצוב אם הילד לא מספיק מבחין ברש המדוייק)

הבן: כן.)

אמא: אפשר לגעת בירח?

הבן: לא.

אמא: אפשר לגעת בכוכבים?

הבן: לא.

אמא: למה? 

הבן" למה?

אמא: כי זה רחוק.

אמא: במה עוד אי אפשר לגעת?

הבן: במה?

אמא: בעננים אפשר לגעת? תנסה.. במה עוד אי אפשר? (להמשיך לתת דוגמאות שיותר קל לן לקלוט כמו מנורה ברחוב, עץ גבוה וכד', באיזשהו שלב הוא יקלוט את הרעיון ויתן דוגמאות משלו גם אם לא הכי קשורות...)

אמא: למה אי אפשר? כי זה רחוק.

אמא: במה כן אפשר לגעת?

הבן: במה?

אמא: (כמה דוגמאות...) במה עוד אפשר לגעת? 

הבן: בגדר.

למה אפשר לגעת? כי זה קרוב.

אמא: בוא נראה מי ראשון נוגע בגדר...

ככה ממשיכים את המשחק עם כמה דוגמאות...

הרווחת ללמד אותו עוד מושג מופשט של "קרוב" ו"רחוק".

ניתבת את השיחה ממקום "מנדנד" למקום תורם.

הרווחת פעילות ותעסוקה.

פירטת לי ברור תודה!

אהבתי את הרעיון. 

יש לי בן שאוהב את הסגנון שכתבת ואוהב מאוד ללמוד. 

ובאמת זו הזדמנות ללמד אותו קרוב ורחוק..

תודה!

בין זה שהירח גבוה למושג "מסוכן" -

כי מן הסתם כשהילד טיפס פעם למקום גבוה אמרו לו שזה מסוכן,

אז נשמע שהוא עשה בראש את הקישור בין שני הדברים.

לפעמים צריך לנסות לרדת לסוף דעתם... הגיון של ילדים קטנים זה דבר חמוד

כמעט הכל אפשר להסביר במילים שהם מבינים,

בוודאי שלא הכל הם באמת מבינים אבל (לפעמים) עצם העניין שהוא קיבל מאמא תשובה מפורטת - מניח את דעתו.

אהבתי מאוד ההצעות כאן לפתח את השאלה לשיחה שבה הוא צריך גם לחשוב, וגם לענות על שאלות איתך

כך על הדרך את גם מרוויחה שהוא לומד איך לנהל שיחה של גדולים.....

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...