החזקתי מהן. הן היו נראות לי בנות חכמות, נבונות, טובות. אבל מה שהן עשו איך אפשר לפגוע ככה? איך אפשר לשתול רוע כל כך גדול?

והלב אומר שצריך יותר

זה היה יום מוזר

אני מתגעגעת. איזה כיף להתגעגע. הוכחה חותכת לאהבה

ולעצב

מחליפה יותר מדי, יותר מדי

אולי הוא התכוון למשהו כזה, אבל אני בטח לא הבנתי

להיות טיפשה זה כיף, אבל נמאס לי. זה מתחיל להיות לא טוב

העיקר שעוד שנה אני אהיה עם רישיון

חלומותחלומותחלומות. כמה מכל זה אני באמת רוצה?

ואני

רק רציתי

לשיר

קרה לך משהו. משהו לא טוב. מצטערת שלא הצלחתי לעזור בבקשה תתמקדי בטוב שהתחיל לך ותנסי לצאת בעזרתו

ואני לא מצליחה להוציא עכשיו באמת. ערב טוב

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול