היא קפצה אגרופים
כאילו הם הדלת לרגשות
וכשהם סגורים
הרגשות כבויים
זה לא עבד טוב כמו שהיא רצתה
אבל זה הספיק
יוצאת מהבית
ומרשה לעצמה עוד כמה רגעים של אפטיות
שיעלמו כשהיא תראה באופק את אדם שהיא מכירה
אז
היא תלבש חיוך
זה לא שכל כך רע לה
וזה לא שהכל דבש
היא חיה באמצע
ככה היא שכנעה את עצמה
כל פעם שהאגרופים נקפצו כדי לשמור את הדמעות בפנים
בפנים
היה לה ברור שמשהו לא בסדר
לא היה לה האומץ לגעות בכאב
ולא היה מי שידרבן אותה
כי אף אחד לא ידע עליה כלום
רק את החיוך היפה שלה הכירו
את הבדיחות
פעם ראתה סכר
בטיול משפחתי
הוא היה יפה
וניכר שהשקיעו בו הרבה מאמץ
בצידו האחד של הסכר היו מים
לא גבוהים מידי ולא נמוכים מידי
הם פשוט היו באמצע
והסכר היפה שמר עליהם שלא יעברו את הגבול
בפעם הבאה שהגיעה למקום
ראתה את הסכר היפה פרוץ לגמרי
ואת המים זורמים אל הצד היבש במהירות
אבני הסכר
במין נואשות של רגעים אחרונים
ניסו לחסום מעט מין המים
אבל זה כבר לא עזר
סכר לא מועיל מול מים רבים כל כך
הוא צריך עזרה
אולי משאבה שתעביר חלק ממימיו
אולי דבר אחר
וכך האבנים מכוח המים
השתנו והשתנו עד שנעלמו ונהפכו לפרורים קטנים של מה שפעם היה סכר אדיר
כשהיא צפתה במים עוברים בקלילות מעל הסכר שבנו
היא הרגישה שסכר נוסף נופל
הסכר שהיא בנתה מסביב ללב שלה
וממש כמו המים כל הרגשות הקשים פרצו את דרכם החוצה
והשאירו אותה שבורה
פירורי ילדה קטנים של מה שהיה פעם ילדה מחייכת



