הפחד עלה על גדותיו היום
אלו כבר לא גלים, ולא צונאמי
זה חורבן כללי
ולא הטבע שעשה את זה
לא הרוחות
זו אני, בת אנוש
בת תמותה
אולי
אני מקווה
וזה לא שהפחד הציף
הוא כבר נשפך החוצה
והרס
יותר מדי
ואני קראתי והבנתי וזה בי כבר
וזה לא יהיה שוב
למענך
אני לא אצטרך להקריב
למענך
בגללך או בזכותך?
אני לא יודעת
נחמד יותר לחשוב שבזכותך
ונוח יותר
אני מעדיפה לחשוב שבגללך
העיקר
שלא אשאר לבד, נכון?
לעשות הכל
להשפיל
להכאיב
לעצמי
אבל שלא אשאר לבד, נכון?
למה?
איזה טוב זה עושה לי?
קצת טוב שלה
והרבה רע של פחד
שוב
פחד שאי אפשר לשלוט בו או לחלוק אותו
אז מה
מה אני באמת רוצה
אני לא באמת יודעת
וכנראה לא אדע לעולם
אז בינתיים
אשאר לבד עם המחשבות והפחד
אשתדל שלא להישאר לבד
ואשנא אותי


