בעמק אחד
בין כרמים ושדות
גרה לה ילדה
שלא היו לה שום סודות
במשך היום
היא הסתובבה בין הכרמים
ובשעות הלילה
דיברה אל כוכבים
היא הייתה מאושרת
ואהבה את כולם
אך הם התבוננו בעין עקומה
ולא החזירו את אהבתם
היא הייתה שונה משאר הילדים
תמיד צוחקת עם חיוך ענקי
מחלקת לכולם מזכרות מהכרמים
הם פשוט חשבו שזה לא הגיוני
החברה נידתה אותה
אך היא כאילו לא שמה לב
פריקית, לחשו כולם
והיא עדיין ניסתה להתקרב
יום אחד
לעמק הגיע ילד חדש
הוא לא ידע על החרם
ואמר לה שלום מבויש
מיד כולם החלו מתלחשים
והחליטו לנדות גם אותו
התייחסו אליו כמו אל אוויר
ולא נתנו לו להסביר את עצמו
מיד החלו השניים מתקרבים
ובילו את כל יומם ביחד
הוא הצטרף אליה לכרמים
וצפה בכוכבים בלי פחד
קראו להם בשמות
והם חייכו עוד קצת
התעלמו מהם שבועות
אך להם כבר לא היה אכפת
ככה עברו שנים
וכולם גדלו
ואותו הילד
לצבא לו קראו
הוא ארז את התיק
ונישק את כולם לפרידה
חיבק את תברתו הטובה
והבטיח שיחזור במהרה
השבועות חלפו
והשניים החליפו בינהם מכתבים
הוא סיפר לה על המלחמה
והיא מסרה לו דש מהכוכבים
באחד מן הימים
העירה אותה דפיקה
היא נגשה לפתוח
וראתה אותם עומדים, קצת בבושה
הם אמרו שהוא היה גיבור
והיא שתקה בין הסדקים
הם אמרו שהוא הציל את כולם
אך היא לא רצתה להאמין
כולם הגיעו לנחם
ואמרו שהוא היה בנאדם טוב
ופתאום את כולם היא שנאה
וסילקה אותם אל הרחוב
היא כעסה עליו
שהלך בזרועות פתוחות אל מותו
והיא בכתה אליו
התחננה שיקיים את הבטחתו
בעמק אחד
בין כרמים ושדות
התחבאה אישה
ובליבה המון אבנים כבדות
היא כבר לא צחקה
ולא חוללה בכרמים
רק רצתה לברוח
ולהיעלם
בין הכוכבים
אחרי חודשים שלא כתבתי כלום
לא יצא טוב
הלב הזה כל פעם מחדש הוא נשבר