בין הרצפות.

הרב אמר שכן אבל אי אפר לסמוך בזה על הנשים אז שיעשה את זה בעצמו.

בקיצור תשאלי אותו מי הרב שלו ותלכו יחד אילו

הרב זה אבא שלו... הוא מקשיב לכל הלכה שהוא אומר 

ליטאי? יש את הרב שטינמן

חסידי? יש את הרב ואזנר

וכן הלאה.

בכ"א תאמרי שאת הולכת לפי השו"ע ושםלא כתוב את זה

אחד, חס על אשתו שמקרצפת את הכסאות, ואמר לה: לפי השולחן ערוך זה כבר מספיק לגמרי.

ענתה לו הבלאבוסטע: אם הייתי סומכת עליך ועל השולחן ערוך שלך, כבר מזמן הייתי אוכלת חמץ בפסח.... 

ומה אני מכניסה לתוכו- אין לך זכות לכפות עליי.וכן ללכת לפי רב לא לפי אבא.

אבל מלח לימון זה לא חומר מזיק. זה בעצם חומצת לימון, שנמצאת בכמות נכבדת מהמאכלים התעשייתים שאנחנו אוכלים.

אם זה ממש מלחמות, אני לא הייתי נלחם על כך. עכשיו קצת מאוחר מדי. תוסיפי קצת סוכר, וזה אמור להיות בסדר. בעצם כל התרכיזים (הלא טבעיים) באשר הם מבוססים על מים+סוכר+חומצת לימון+חומרי טעם.

אבל להבא, תדחפי אותו למצוא לו רב (או שאת תמצאי. אצלנו בקהילה יש כמה וכמה בוגרות מדרשה שמשכו את בעליהן לכאן), ותורידי אותו ממנהגים הזויים שכאלו.

זה שזה נמצא בהרבה מאוד מוצרים תעשייתייים, זה לא אומר שזה לא מסוכן. גם מלח נמצא כמעט בכל מוצר תעשייתי אבל אם מגזימים במלח, אפשר למות מזה. זה נקרא ELECTROLITE IMBALANCE .

וכן סוכר ועוד כל מיני חומרים. קיצורו של דבר, מעבר לכמות מזערית מסויימת , וביחוד כשהחומר לא מעורב בחומרים אחרים, זה כן מסוכן. את חייבת לעמוד על שלך. תגידי לו שאם הוא ינסה להכריח אותך, את לא תסעי להוריו. מה דעתך שתסעי להורייך במקום זה? איפה ההורים שלך?! מדוע אינך פונה לעזרתם?

תסלחי לי, אבל יתכן שכדאי לך לפרק את הנישואין לפני שיהיו לך חיים אומללים. איזו עדה היא זאת? אף פעם לא שמעתי על מנהג כזה. חז"ל פסקו שאין חוששים לחמץ שאין הכלב יכול למצוא.

בכל מקרה, את בן אדם ריבוני ואת תעשי עם הגוף שלך מה שנראה לך נכון. תעמדי על שלך.

האנשים הללו -- האב ובנו -- הם חסידים שוטים. הם פועלים בניגוד לרוח התורה.

התלמוד -- והרב עובדיה בעקבותיו -- אומר שלהחמיר זה קל. החוכמה היא דווקא להקל ובכל זאת להישאר בתוך ההלכה.

"וחי בהם ולא שימות בהם". "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם". זהו מנהג חולני ומסוכן. לא אתפלא אם אביו של הבחור המציא את "המנהג" הזה.

אז תגידי לו שיש דעות שהמלח לימון עצמו הוא בכלל חמץ.

יש שם דיון הלכתי מאיר עיניים. מסתבר שיש חשש סביר שמלח לימון או חומצת לימון זה חמץ גמור !

ובכך להימנע מהצורך בחיטוי פנימי?

סבא שלי ז"ל, נהג לשתות כוסית "משקה" בין דגים לבין בשר בכל ארוחת שבת או חג.  בליל הסדר הוא הה מתבדח שכעת הוא מחטא את מערכת העיכול שלו...  אבל רק כבדיחה, ולא ציפה שאף אחד אחר יעשה כמוהו.

האם המנהג הא מנהג משפחתי או מנהג של העדה שלהם? 

האם תוכלי "לצאת ידי חובה" עם שתיית כוס מים עם מעט מיץ לימון?  ידוע שמיץ לימון מחטא.  לימונדה בלי סוכר...

אישית, עם מים חמים או חמימים אני אוהבת לשתות משקה כזה, במיוחד עם הגרון קצת כואב, באמת מחטא ומעביר חיידקים.

בהצלחה!

אני מקווה שלא צפויות לך עוד הפתעות כאלה

תתחילי לשתות ואז תחרחרי ותרעדי ואל תפסיקי עד שהוא יאמר לך שזה מסוכן לך, ויש כלל בהלכה שאומר שסכנה חמורה יותר מאיסור ועדיף לעבור על איסור ולא להסתכן.

שזה מזיק לבריאות שלך. וחייבים לשאול רב אם "מנהג" כזה מחייב גם..

[עד לקטע הזה, היה נשמע בסדר. נוהג מה שבבית, שואל את אבא שלו בהלכה.. אבל דבר כזה, הסתפקתי אם זו שאלה אמיתית, נראה יותר כמישהו שחמד לצון כאן.. יש "סוף זמן אכילת חמץ", אז מה?  כל עם ישראל אח"כ הולכים לנקות את הגוף מבפנים?.. אבל ספק נפשות לחומרא, אז עונים בכ"ז....]

שאלת רשע.

אם זה אמתי אני ממש ממש מבקשת את סליחתך

יש לי אחים שהם חניוקים ברמה שאין לתאר, שלא מחזיקים פלאפון ביד (גם לא כשר) לא מחזיקים עיתון,(שום עיתון בעולם אפילו הכי טוב) ועוד דברים אבל בחיים לא יגידו לאישה שלהם גם לעשות את זה.

רוצה להחמיר שיחמיר על עצמו

אבל מה שאת אומרת כאן זה נשמע הזוי לחלוטין

אם זה נכון, אז אני מתחילה לחשוב על עוד אלפי דברים שהוא לא נותן לך לזוז ולנשום.

יש כמה סוגים של מנהגים:

1)מנהג שפשט בכל ישראל והתקבל ועליו כתוב "מנהג ישראל דין הוא"

2)מנהג שקיבלו על עצמם אנשים מסוימים ואינו מעיקר הדין שעליו בשעת הצורך אפשר לוותר (חומרה בהלכה)

3)ויש מנהגי שטות!!! שלא מחייבים אפחד גם הוא חושב שזה ממש ממש חשוב כי הם לא באו משום מקור או חומרה הלכתית אלא סתם מראש דפוק של אנשים

המנהג הזה הוא דוגמא קלאסית לכזה דבר-אני בטוח שאין רב בעולם!!! שיגיד לשתות מלח לימון לפני פסח (שלום בית זה עניין אחר אבל אני מדבר מבחינת הלכות פסח)

בחייאת 

מנהג של שטות 

שיעשה הטבת חלום 

ולהבא שימצא רב 

אל תשתי חומרים מסוכנים. תגידי ששתית כבר בבוקר כדי להפטר מהר מהחמץ

מותר לשנות מפני השלום.

ולא לאבא שלו בלבד, אלא גם לבעלך היקר. המילה "לא" היא מילה חשובה בחיים. תשאלי אותו האם הוא מתכוון לתפוס בך בכוח ולהלעיט אותך לתוך הפה עם מלח לימון. תזכירי לו שמספר תחנת המשטרה הקרובה הוא 100. תשאלי אותו האם בכוונתו לבלות את ליל הסדר במעצר על תקיפה וגרימת חבלה בזדון. לו יש את אבא שלו, לך יש את עשרת אלפים שוטרי משטרת ישראל. התקפה היא ההגנה היעילה ביותר - הוא ייסוג. תנעצי בו מבט מזרה אימים ותודיעי לו שאת לא מתבדחת. שיירגע ומייד.

זה ממש ממש לא המקרה...

אולי אצלך. את חושבת שזה טיפשי - אני מקווה בשבילה שהיא תחשוב אחרת. את חושבת שזה "מנהג מגוחך" - אני חושב שזו אלימות. את חושבת שאסרטיביות היא התלהמות - אני חושב שהיא תכונה חשובה. הגבר הנחמד שלה מוזמן לקרצף את התקרות עם מברשת שיניים, אבל שלא ידרוש ממנה להחזיק לו למטה את הסולם. שילמד לא לחלום אפילו לבקש מאשתו לשתות מלח לימון. חג שמח.

כשתגלה שהיא נוהגת להשאיר את השמפו פתוח...

הכל טוב אצלה תודה (זו תשובה גם לג'ינג'י מהקומה למטה שם). יש כאן חבורות של חצופים חסרי בושה.

שלדעתי מחטיאות את המטרה יותר מדי|

עם כל הכבוד, על אף שגם לי נראה ברור שהאישה לא חייבת לאכול מלח לימון בגלל שבעלה רוצה - עדיין לא הייתי מגיב תגובה כזאת כמוך, צריך לזכור שסוף סוף מדובר בזוג נשוי.

ולכן שאלתי אם אתה נשוי או רווק. אם רווק, זה קצת מובן יותר למה כתבת מה שכתבת.

כי אין צורך להסביר את עצמך כל-כך הרבה. "לא היית[י] מגיב תגובה כזאת וכו'" - יפה אמרת, זו בדיוק הסיבה למה אני הגבתי כך ולא אתה. *זו* הסיבה.

לעניות דעתי לקרוא למנהג הזה הזוי 

זה לעשות איתו חסד,

זה מנהג פסיכי לחלוטין שגובל בטיפשות וטמטום מוחלט!

כאילו בחייאת מה נראה לו?

אני לא חושב שאת צריכה להסכים לכל התכתיבים שלו.

בעל או לא בעל יש גבול לכל דבר!

הרי זה יתחיל מכאן ובפעם הבאה תצטרכי לבלוע אקונימקה או השד יודע מה...

לעניות דעתי פשוט תשימי לו גבול ותגידי לו עד כאן!!

בברכה

כפיר

אני מוכרח לציין שאני לא מסתובב פה הרבה

אבל פשוט עצוב לראות שבכל שירשור יש לא מעט תגובות שמתייחסות להכל בתור בדיחה/מתיחה או 

מה שזה לא יהיה.

הסיפור נשמע הזוי?! אוקי

חסרים סיפורים הזוים שהם אמייתים? שאבא רומח את הילדים שלי זה פחות הזוי?!

שאמא מרעיבה את הילדים שלה זה פחות הזוי?!

יש משפט שאומר "המציאות עולה על כל דמיון"

למה ישר לכסאח?! למה ישר לשלול ולהגיד שזה לא נכון/הגיוני/מומצא?!

ולו בשביל הסיכוי של אחד למליון שזה אמיתי למה מגיע לבן אדם יחס של כבוד? אכפתיות?!

לא באתי להטיף מוסר

אך כואב לי כל פעם מחדש להתקבל בתופעות כאלה

בפרט שנראה שהם נפוצות בעיקר בפורום הזה.

בתקווה להבנה

כפיר

כמדומני שהרב מרדכי אליהו אמר זאת...אך אינני רוצה להמציא אם הוא לא אמר את זה. אבל שמעתי את זה מרב בטוח

מספיק שאת תלכי לרב לבד (אלא אם כן את רוצה ללכת לרב ביחד בשביל שלום בית).

מהצד הטכני של העניין, לא הבנתי למה צריך לשתות מלח לימון. אם כיוון שזה חומר מבטל, זה שהם שותים את זה מוכיח שזה לא חומר מבטל.

מצד העקרון של הליכת האישה כדין הבעל. כך מקובל וזוהי הנהגה טובה מהרבה סיבות ובמיוחד כדי שתהיה אחידות בבית והלכות שונות יכולות להשפיע על הילדים בצורה לא טובה. למרות זאת, קיימת האפשרות שכל אחד ינהג כמנהג רבו (חוץ מהלכות הנוגעות לכם כזוג שאז זה פחות מומלץ). אני ממליץ לך להתייעץ עם רב גדול בנושא אם יש לך הרבה "החמרות" כאלה שמפריעות לך.

יש מנהגים הזויים בעולם. זה עוד לא אומר שהם אלימים, לא צריך להתגרש מהם, ואין גזר דין מוות על מנהגים כאלו.

היה נשמע רציני מידי.....

כנראה שאפילו פחות.

וזה מגיע לרמה הזאת

אין כמו מתן דוגמא אישית.

אני לא יודע אם את נשואה אבל אם לבעלך נפל קריז והוא החליט שתם נוסעים עכשיו לתאילנד להתפנן חודשיים... גם אז היא אמורה לבלוע את זה???!!!

תגידי לו שאת חושבת שמלח לימון זה לחלשים!

ושהוא מוזמן לנסות לנסות לירוק אש.

הוא יכול כבר לנשוף על השיש. 

ואז זה יהיה 2 ב1..

(תגידי לו שאת ניסית אתמול ואת מרגישה סוף סוף מוכנה לפסח)

נ.ב.

מילת הקסם:

לא.

ואם זה אמיתי אין מה לשאול רב ספק פיקוח נפש על תעשי את זה 

אקונומיקה יותר טוב, גם יותר זול וגם הורגת את כל החידקים ביחד עם החמץ

מהתורה.

אבא שלי הכין לנו פעם מיץ ביתי שיצא ממש בטעם של חנויות. התברר שהוא שם במיץ מלח לימון. תשתי את המלח לימון עם מים ותרכיז שכשר לפסח. נראה לי שזה יצא סבבה.. ולא נראה לי שיש בעיה שתשתי את זה בתור מיץ- שזה ינקה לך פחות את החמץ או משהו כזה.. בסה"כ המלח לימון נכנס לגוף? נכנס!

בהצלחה

לא עוברים על חמץ שבתוך הגוף - וזהו.. (איסור חמץ מהתורה, מחצות ערב פסח, י"ד ניסן. מדרבנן - שעתיים "זמניות" קודם).

(אם זו לא בדיחה או מתיחה)

אל תתני שיתעללו בך,

אל תרשי שיורו לך מה לאכול ומה לשתות,

גופך הוא שלך ולא של בעלך ולא של האבא שלו.

אל תכניסי לפה מה שלא מוצא חן בעיניך בשביל שום אדם בעולם,

אל תסכימי לשום חומרה שלא נראית לך ושלא התרגלת אליה.

זקפי את קומתך!

תגידי לו שכשתה קומקום חשמלי תנקי את עצמך ככה

יש סיפור ידוע שאשתו של המהריל דיסקין הייתה עונה להרבה שאלות שהגיעו אליהם והייתה מחמירה מיד בסוף הוא שאל אותה שמילה הבית היא מכשירה אבל מה היא עושה בחמץ שהיא כבר בלעה? (זה היה אחרי שהיא אמרה שאם זה היה תלוי בו הוא היה מאכיל חצי מירושלים חמץ בפסח). והיא ענתה לו ש"אותי אבא שלי מכר לנוכרי אבל מה אתה תעשה אני לא יודעת

כנראה שבעלה גילה שכולם פה מרכלים עליו...

ודרך אגב זה שהוא שואל את אבא שלו זה לא טוב לזוגיות.. הנה מקרה שדופק אותך.

את חייבת לדבר איתו על זה שימצא רב שהוא מתחבר אליו. לא כל דבר אפשר להתיעץ עם הורים.

זה היה נכון ותמיד יהיה נכון. אל תגררי לזה. ולו רק בגלל וחי בהם ולא שימות בהם.

חוסיד שוייטה - יותר שוייטה מחסיד...

בין בשר לחלב הוא שותה את החומצה הזאת?

לפני שהוא יוצא מהסוכה בחג? (את יודעת, כדי שלא יהיה לו אוכל בבטן מחוץ לסוכה...)

לפני צומות?

אין שום מקור לזה ששותים מלח לימון, מקובלים אנו מאבות אבותינו שיוצאים ידי חובה גם בנפט מזוקק...

חוץ מזה, שיבלע חומר נפץ, זה יפוצץ לו את כל החמץ, בדוק!

אני מאחל לו רפואת הנפש, אם לא אז כנראה שהוא יצטרך בסוף רפואת הגוף...

נפוץ מאד שבפסח הראשון כנשואים הבעל מאד מחמיר...

זו פעם ראשונה שכל האחריות עליו.

ועוד אם רגיל מהבית לחומרות אז יש לו גב לכך.

אבל עם השנים לומדים ומתאזנים,

אבל חשוב מאד מאד שתמצאו לכם רב שמקובל על שניכם 

שהוא יפסוק מה הלכה ומה חומרה שלא מחייבת אלא רק את מי שרוצה.

בהצלחה השנה!

אשריך שאת מתאמצת למרות אי ההסכמה,

להמנע ממריבות...

שהן החמץ האמיתי שעלינו להסיר...

פסח כשר ושמח!!!

ואז תאמרי שכל החמץ שהיה כבר יצא, ולא צריך להוציא עם חומר...

איזה אדיוט אני.. עוד חשבתי לתומי שחמץ זה מה שראוי למאכל כלב... 

תגידי לו ששלום בית קודם להכל ואם הוא לא רוצה בלאגן שיעשה מה שהוא רוצה בעצמו ול ישגע אותך

כואב לי לראות את הדברים ההזויים הללו, ממש מוציא את החשק מהדת

אני שמעתי כבר על מנהג כזה . נשמע שגעון אבל כנראה הם לא היחידים

כתבה בכיפה

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

בימים כאלו, בהחלט משתדלים לא להתעכב. לא עמדתי בצורך, אבל מניח שאם הייתי בסיטואציה - ברגע שהמוהל נמצא והתינוק נמצא, הייתי משתדל לבצע את הברית, לפני שתהיה אזעקה...

אגב, לא הבנתי למה 13:15 זה מוקדם, זה כשבע וחצי שעות אחרי הנץ...

ברור שהתכוונת לטוב והתאמצת.

אבל בכל מקרה איחרת, הבן אדם נפגע, אפשר לקחת אחריות קלה ולהתנצל מכל הלב. 

ומוסיף

תלמד מזה

האם אני מתאמץ לראות את המציאות לפי המשקפיים של האחר?

או שאני מקטין ראש ומחשיב רק את המשקפיים שלי 

חתונות מקובל להתחיל כשעה לאחר הזמן בהזמנה (ואצל חרדים אף יותר משעה).

בריתות - בזמן 

אתה לא האבא של התינוק,
נראה שגם לא הסנדק.
הגעת מתי שראית לנכון, שלום.
לא הבנתי את האירוע בכלל..

מוזר שהתחילו בול בדקה ברית...
כנראה אופי.
אנחנו באופי גם דייקנים, אבל מלכתחילה לא מתחילים בזמן אירועים למען המתעכבים, חצי שעה זה בסדר גמור.
ושהחבר יעריך את נכונותך ונסיעתך לשמוח עמו, חבל שעושה פרצופים.

תהנה מכל רגע