בין הרצפות.

הרב אמר שכן אבל אי אפר לסמוך בזה על הנשים אז שיעשה את זה בעצמו.

בקיצור תשאלי אותו מי הרב שלו ותלכו יחד אילו

הרב זה אבא שלו... הוא מקשיב לכל הלכה שהוא אומר 

ליטאי? יש את הרב שטינמן

חסידי? יש את הרב ואזנר

וכן הלאה.

בכ"א תאמרי שאת הולכת לפי השו"ע ושםלא כתוב את זה

אחד, חס על אשתו שמקרצפת את הכסאות, ואמר לה: לפי השולחן ערוך זה כבר מספיק לגמרי.

ענתה לו הבלאבוסטע: אם הייתי סומכת עליך ועל השולחן ערוך שלך, כבר מזמן הייתי אוכלת חמץ בפסח.... 

ומה אני מכניסה לתוכו- אין לך זכות לכפות עליי.וכן ללכת לפי רב לא לפי אבא.

אבל מלח לימון זה לא חומר מזיק. זה בעצם חומצת לימון, שנמצאת בכמות נכבדת מהמאכלים התעשייתים שאנחנו אוכלים.

אם זה ממש מלחמות, אני לא הייתי נלחם על כך. עכשיו קצת מאוחר מדי. תוסיפי קצת סוכר, וזה אמור להיות בסדר. בעצם כל התרכיזים (הלא טבעיים) באשר הם מבוססים על מים+סוכר+חומצת לימון+חומרי טעם.

אבל להבא, תדחפי אותו למצוא לו רב (או שאת תמצאי. אצלנו בקהילה יש כמה וכמה בוגרות מדרשה שמשכו את בעליהן לכאן), ותורידי אותו ממנהגים הזויים שכאלו.

זה שזה נמצא בהרבה מאוד מוצרים תעשייתייים, זה לא אומר שזה לא מסוכן. גם מלח נמצא כמעט בכל מוצר תעשייתי אבל אם מגזימים במלח, אפשר למות מזה. זה נקרא ELECTROLITE IMBALANCE .

וכן סוכר ועוד כל מיני חומרים. קיצורו של דבר, מעבר לכמות מזערית מסויימת , וביחוד כשהחומר לא מעורב בחומרים אחרים, זה כן מסוכן. את חייבת לעמוד על שלך. תגידי לו שאם הוא ינסה להכריח אותך, את לא תסעי להוריו. מה דעתך שתסעי להורייך במקום זה? איפה ההורים שלך?! מדוע אינך פונה לעזרתם?

תסלחי לי, אבל יתכן שכדאי לך לפרק את הנישואין לפני שיהיו לך חיים אומללים. איזו עדה היא זאת? אף פעם לא שמעתי על מנהג כזה. חז"ל פסקו שאין חוששים לחמץ שאין הכלב יכול למצוא.

בכל מקרה, את בן אדם ריבוני ואת תעשי עם הגוף שלך מה שנראה לך נכון. תעמדי על שלך.

האנשים הללו -- האב ובנו -- הם חסידים שוטים. הם פועלים בניגוד לרוח התורה.

התלמוד -- והרב עובדיה בעקבותיו -- אומר שלהחמיר זה קל. החוכמה היא דווקא להקל ובכל זאת להישאר בתוך ההלכה.

"וחי בהם ולא שימות בהם". "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם". זהו מנהג חולני ומסוכן. לא אתפלא אם אביו של הבחור המציא את "המנהג" הזה.

אז תגידי לו שיש דעות שהמלח לימון עצמו הוא בכלל חמץ.

יש שם דיון הלכתי מאיר עיניים. מסתבר שיש חשש סביר שמלח לימון או חומצת לימון זה חמץ גמור !

ובכך להימנע מהצורך בחיטוי פנימי?

סבא שלי ז"ל, נהג לשתות כוסית "משקה" בין דגים לבין בשר בכל ארוחת שבת או חג.  בליל הסדר הוא הה מתבדח שכעת הוא מחטא את מערכת העיכול שלו...  אבל רק כבדיחה, ולא ציפה שאף אחד אחר יעשה כמוהו.

האם המנהג הא מנהג משפחתי או מנהג של העדה שלהם? 

האם תוכלי "לצאת ידי חובה" עם שתיית כוס מים עם מעט מיץ לימון?  ידוע שמיץ לימון מחטא.  לימונדה בלי סוכר...

אישית, עם מים חמים או חמימים אני אוהבת לשתות משקה כזה, במיוחד עם הגרון קצת כואב, באמת מחטא ומעביר חיידקים.

בהצלחה!

אני מקווה שלא צפויות לך עוד הפתעות כאלה

תתחילי לשתות ואז תחרחרי ותרעדי ואל תפסיקי עד שהוא יאמר לך שזה מסוכן לך, ויש כלל בהלכה שאומר שסכנה חמורה יותר מאיסור ועדיף לעבור על איסור ולא להסתכן.

שזה מזיק לבריאות שלך. וחייבים לשאול רב אם "מנהג" כזה מחייב גם..

[עד לקטע הזה, היה נשמע בסדר. נוהג מה שבבית, שואל את אבא שלו בהלכה.. אבל דבר כזה, הסתפקתי אם זו שאלה אמיתית, נראה יותר כמישהו שחמד לצון כאן.. יש "סוף זמן אכילת חמץ", אז מה?  כל עם ישראל אח"כ הולכים לנקות את הגוף מבפנים?.. אבל ספק נפשות לחומרא, אז עונים בכ"ז....]

שאלת רשע.

אם זה אמתי אני ממש ממש מבקשת את סליחתך

יש לי אחים שהם חניוקים ברמה שאין לתאר, שלא מחזיקים פלאפון ביד (גם לא כשר) לא מחזיקים עיתון,(שום עיתון בעולם אפילו הכי טוב) ועוד דברים אבל בחיים לא יגידו לאישה שלהם גם לעשות את זה.

רוצה להחמיר שיחמיר על עצמו

אבל מה שאת אומרת כאן זה נשמע הזוי לחלוטין

אם זה נכון, אז אני מתחילה לחשוב על עוד אלפי דברים שהוא לא נותן לך לזוז ולנשום.

יש כמה סוגים של מנהגים:

1)מנהג שפשט בכל ישראל והתקבל ועליו כתוב "מנהג ישראל דין הוא"

2)מנהג שקיבלו על עצמם אנשים מסוימים ואינו מעיקר הדין שעליו בשעת הצורך אפשר לוותר (חומרה בהלכה)

3)ויש מנהגי שטות!!! שלא מחייבים אפחד גם הוא חושב שזה ממש ממש חשוב כי הם לא באו משום מקור או חומרה הלכתית אלא סתם מראש דפוק של אנשים

המנהג הזה הוא דוגמא קלאסית לכזה דבר-אני בטוח שאין רב בעולם!!! שיגיד לשתות מלח לימון לפני פסח (שלום בית זה עניין אחר אבל אני מדבר מבחינת הלכות פסח)

בחייאת 

מנהג של שטות 

שיעשה הטבת חלום 

ולהבא שימצא רב 

אל תשתי חומרים מסוכנים. תגידי ששתית כבר בבוקר כדי להפטר מהר מהחמץ

מותר לשנות מפני השלום.

ולא לאבא שלו בלבד, אלא גם לבעלך היקר. המילה "לא" היא מילה חשובה בחיים. תשאלי אותו האם הוא מתכוון לתפוס בך בכוח ולהלעיט אותך לתוך הפה עם מלח לימון. תזכירי לו שמספר תחנת המשטרה הקרובה הוא 100. תשאלי אותו האם בכוונתו לבלות את ליל הסדר במעצר על תקיפה וגרימת חבלה בזדון. לו יש את אבא שלו, לך יש את עשרת אלפים שוטרי משטרת ישראל. התקפה היא ההגנה היעילה ביותר - הוא ייסוג. תנעצי בו מבט מזרה אימים ותודיעי לו שאת לא מתבדחת. שיירגע ומייד.

זה ממש ממש לא המקרה...

אולי אצלך. את חושבת שזה טיפשי - אני מקווה בשבילה שהיא תחשוב אחרת. את חושבת שזה "מנהג מגוחך" - אני חושב שזו אלימות. את חושבת שאסרטיביות היא התלהמות - אני חושב שהיא תכונה חשובה. הגבר הנחמד שלה מוזמן לקרצף את התקרות עם מברשת שיניים, אבל שלא ידרוש ממנה להחזיק לו למטה את הסולם. שילמד לא לחלום אפילו לבקש מאשתו לשתות מלח לימון. חג שמח.

כשתגלה שהיא נוהגת להשאיר את השמפו פתוח...

הכל טוב אצלה תודה (זו תשובה גם לג'ינג'י מהקומה למטה שם). יש כאן חבורות של חצופים חסרי בושה.

שלדעתי מחטיאות את המטרה יותר מדי|

עם כל הכבוד, על אף שגם לי נראה ברור שהאישה לא חייבת לאכול מלח לימון בגלל שבעלה רוצה - עדיין לא הייתי מגיב תגובה כזאת כמוך, צריך לזכור שסוף סוף מדובר בזוג נשוי.

ולכן שאלתי אם אתה נשוי או רווק. אם רווק, זה קצת מובן יותר למה כתבת מה שכתבת.

כי אין צורך להסביר את עצמך כל-כך הרבה. "לא היית[י] מגיב תגובה כזאת וכו'" - יפה אמרת, זו בדיוק הסיבה למה אני הגבתי כך ולא אתה. *זו* הסיבה.

לעניות דעתי לקרוא למנהג הזה הזוי 

זה לעשות איתו חסד,

זה מנהג פסיכי לחלוטין שגובל בטיפשות וטמטום מוחלט!

כאילו בחייאת מה נראה לו?

אני לא חושב שאת צריכה להסכים לכל התכתיבים שלו.

בעל או לא בעל יש גבול לכל דבר!

הרי זה יתחיל מכאן ובפעם הבאה תצטרכי לבלוע אקונימקה או השד יודע מה...

לעניות דעתי פשוט תשימי לו גבול ותגידי לו עד כאן!!

בברכה

כפיר

אני מוכרח לציין שאני לא מסתובב פה הרבה

אבל פשוט עצוב לראות שבכל שירשור יש לא מעט תגובות שמתייחסות להכל בתור בדיחה/מתיחה או 

מה שזה לא יהיה.

הסיפור נשמע הזוי?! אוקי

חסרים סיפורים הזוים שהם אמייתים? שאבא רומח את הילדים שלי זה פחות הזוי?!

שאמא מרעיבה את הילדים שלה זה פחות הזוי?!

יש משפט שאומר "המציאות עולה על כל דמיון"

למה ישר לכסאח?! למה ישר לשלול ולהגיד שזה לא נכון/הגיוני/מומצא?!

ולו בשביל הסיכוי של אחד למליון שזה אמיתי למה מגיע לבן אדם יחס של כבוד? אכפתיות?!

לא באתי להטיף מוסר

אך כואב לי כל פעם מחדש להתקבל בתופעות כאלה

בפרט שנראה שהם נפוצות בעיקר בפורום הזה.

בתקווה להבנה

כפיר

כמדומני שהרב מרדכי אליהו אמר זאת...אך אינני רוצה להמציא אם הוא לא אמר את זה. אבל שמעתי את זה מרב בטוח

מספיק שאת תלכי לרב לבד (אלא אם כן את רוצה ללכת לרב ביחד בשביל שלום בית).

מהצד הטכני של העניין, לא הבנתי למה צריך לשתות מלח לימון. אם כיוון שזה חומר מבטל, זה שהם שותים את זה מוכיח שזה לא חומר מבטל.

מצד העקרון של הליכת האישה כדין הבעל. כך מקובל וזוהי הנהגה טובה מהרבה סיבות ובמיוחד כדי שתהיה אחידות בבית והלכות שונות יכולות להשפיע על הילדים בצורה לא טובה. למרות זאת, קיימת האפשרות שכל אחד ינהג כמנהג רבו (חוץ מהלכות הנוגעות לכם כזוג שאז זה פחות מומלץ). אני ממליץ לך להתייעץ עם רב גדול בנושא אם יש לך הרבה "החמרות" כאלה שמפריעות לך.

יש מנהגים הזויים בעולם. זה עוד לא אומר שהם אלימים, לא צריך להתגרש מהם, ואין גזר דין מוות על מנהגים כאלו.

היה נשמע רציני מידי.....

כנראה שאפילו פחות.

וזה מגיע לרמה הזאת

אין כמו מתן דוגמא אישית.

אני לא יודע אם את נשואה אבל אם לבעלך נפל קריז והוא החליט שתם נוסעים עכשיו לתאילנד להתפנן חודשיים... גם אז היא אמורה לבלוע את זה???!!!

תגידי לו שאת חושבת שמלח לימון זה לחלשים!

ושהוא מוזמן לנסות לנסות לירוק אש.

הוא יכול כבר לנשוף על השיש. 

ואז זה יהיה 2 ב1..

(תגידי לו שאת ניסית אתמול ואת מרגישה סוף סוף מוכנה לפסח)

נ.ב.

מילת הקסם:

לא.

ואם זה אמיתי אין מה לשאול רב ספק פיקוח נפש על תעשי את זה 

אקונומיקה יותר טוב, גם יותר זול וגם הורגת את כל החידקים ביחד עם החמץ

מהתורה.

אבא שלי הכין לנו פעם מיץ ביתי שיצא ממש בטעם של חנויות. התברר שהוא שם במיץ מלח לימון. תשתי את המלח לימון עם מים ותרכיז שכשר לפסח. נראה לי שזה יצא סבבה.. ולא נראה לי שיש בעיה שתשתי את זה בתור מיץ- שזה ינקה לך פחות את החמץ או משהו כזה.. בסה"כ המלח לימון נכנס לגוף? נכנס!

בהצלחה

לא עוברים על חמץ שבתוך הגוף - וזהו.. (איסור חמץ מהתורה, מחצות ערב פסח, י"ד ניסן. מדרבנן - שעתיים "זמניות" קודם).

(אם זו לא בדיחה או מתיחה)

אל תתני שיתעללו בך,

אל תרשי שיורו לך מה לאכול ומה לשתות,

גופך הוא שלך ולא של בעלך ולא של האבא שלו.

אל תכניסי לפה מה שלא מוצא חן בעיניך בשביל שום אדם בעולם,

אל תסכימי לשום חומרה שלא נראית לך ושלא התרגלת אליה.

זקפי את קומתך!

תגידי לו שכשתה קומקום חשמלי תנקי את עצמך ככה

יש סיפור ידוע שאשתו של המהריל דיסקין הייתה עונה להרבה שאלות שהגיעו אליהם והייתה מחמירה מיד בסוף הוא שאל אותה שמילה הבית היא מכשירה אבל מה היא עושה בחמץ שהיא כבר בלעה? (זה היה אחרי שהיא אמרה שאם זה היה תלוי בו הוא היה מאכיל חצי מירושלים חמץ בפסח). והיא ענתה לו ש"אותי אבא שלי מכר לנוכרי אבל מה אתה תעשה אני לא יודעת

כנראה שבעלה גילה שכולם פה מרכלים עליו...

ודרך אגב זה שהוא שואל את אבא שלו זה לא טוב לזוגיות.. הנה מקרה שדופק אותך.

את חייבת לדבר איתו על זה שימצא רב שהוא מתחבר אליו. לא כל דבר אפשר להתיעץ עם הורים.

זה היה נכון ותמיד יהיה נכון. אל תגררי לזה. ולו רק בגלל וחי בהם ולא שימות בהם.

חוסיד שוייטה - יותר שוייטה מחסיד...

בין בשר לחלב הוא שותה את החומצה הזאת?

לפני שהוא יוצא מהסוכה בחג? (את יודעת, כדי שלא יהיה לו אוכל בבטן מחוץ לסוכה...)

לפני צומות?

אין שום מקור לזה ששותים מלח לימון, מקובלים אנו מאבות אבותינו שיוצאים ידי חובה גם בנפט מזוקק...

חוץ מזה, שיבלע חומר נפץ, זה יפוצץ לו את כל החמץ, בדוק!

אני מאחל לו רפואת הנפש, אם לא אז כנראה שהוא יצטרך בסוף רפואת הגוף...

נפוץ מאד שבפסח הראשון כנשואים הבעל מאד מחמיר...

זו פעם ראשונה שכל האחריות עליו.

ועוד אם רגיל מהבית לחומרות אז יש לו גב לכך.

אבל עם השנים לומדים ומתאזנים,

אבל חשוב מאד מאד שתמצאו לכם רב שמקובל על שניכם 

שהוא יפסוק מה הלכה ומה חומרה שלא מחייבת אלא רק את מי שרוצה.

בהצלחה השנה!

אשריך שאת מתאמצת למרות אי ההסכמה,

להמנע ממריבות...

שהן החמץ האמיתי שעלינו להסיר...

פסח כשר ושמח!!!

ואז תאמרי שכל החמץ שהיה כבר יצא, ולא צריך להוציא עם חומר...

איזה אדיוט אני.. עוד חשבתי לתומי שחמץ זה מה שראוי למאכל כלב... 

תגידי לו ששלום בית קודם להכל ואם הוא לא רוצה בלאגן שיעשה מה שהוא רוצה בעצמו ול ישגע אותך

כואב לי לראות את הדברים ההזויים הללו, ממש מוציא את החשק מהדת

אני שמעתי כבר על מנהג כזה . נשמע שגעון אבל כנראה הם לא היחידים

כתבה בכיפה

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

לכי לאיזו גבעה  או מקום דומה. מעניין אותך?

אם אין לך דרכון, אז את יכולה לטוס מקסימום לאילת

או לעשות דרכון זמני בנתב"ג, אבל הוא עולה המון ובתוקף רק לחצי שנה.

אם יש לך דרכון, אז אפשר לטוס להמון מדינות גם בלי ויזה:

למדינות האיחוד האירופי ושנגן - פשוט עולים על טיסה עם דרכון ישראלי.

כנ"ל לאיחוד האמירויות.

לבריטניה וארצות הברית - צריך להוציא אישור ESTA מהאינטרנט, תהליך של כמה דקות ועוד יום-יומיים לקבלת תשובה. עדיף לעשות אותו ולקבל תשובה חיובית *לפני* רכישת הכרטיסים כדי למנוע עוגמת נפש.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

והאמת בכלל לא מעניין אותי אישית אם זו הטרלה או לא..
לגופו של עניין, קודם כל חיבוק אחותי, קשוח ממש.
אני אישית נגיד, קנאית בהגזמה, בורכתי בבעל שלא מסתכל על אף אחת (
לפעמים זה גם מוזגם) ובטח שלא מדבר איתי על זה.
כמו שאמרו לך פה,
העלית את הנושא מולו, צריך לדעת שהתגובה מהצד השני תהיה כלשהי ואולי לא תמיד נעימה.
כמה דברים
1. למה הוא המשיך לחזור על זה כל כך הרבה, אמרת לו שזה לא נעים לך? מה דחוף היה לו לציין את זה?
2 הוא הבין בכלל כמה זה פוגע בך והתנצל?
3. לא ראיתי התייחסות כלשהי לזה אבל, חשבת מה זה גרם לו להרגיש כשציינת שבעל של מישהי אחרת בהה בך? אולי זה הכניס אותו למגננה למקום של פעולה הפוכה? נקודה למחשבה..

נשמע שיושב כאן משהו קצת עמוק יותר..
פתחת את הנושא לא מיד כשזה קרה אלא אח"כ, משמע הלכת עם זה תקופה עד שבחרת לדבר על זה באותה השבת.
במיוחד אם את אומרת שזה הולך בינכם,
כדאי לעשות פה עבודה.
קודם כל מול עצמך,
אח"כ אולי גם איתו
שוב חיבוק ענק...

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.