לבקש מחיר בחנות(לקוח מאתר Japanit.co.il)
אתם נכנסים לחנות ורוצים לברר כמה עולה החפץ המגניב שאיתרתם לכם שם. המוכר יברך אתכם: 
irasshaimase - いらっしゃいませ - ברוך הבא
כעת לאחר שאיתרתם את החרב היפנית המגניבה שתמיד חלמתם עליה, עליכם לגשת למוכר ולשאול: 
kore wa ikura desu ka - これはいくらですか - כמה זה עולה?
המוכר יענה לכם:
sore wa ____ en desu - すこれは_____円で - זה עולה ____ ין
נניח שהסכמתם למחיר והחלטתם לקחת את זה תוכלו להגיד:
kore o onegai shimasu - これをおねがいします - אני רוצה את זה בבקשה.

אבל לא מצאתי את החרב!

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול