כשאני שר לך
שלא אשכחך?
אז אני ניקיתי היום את הפינה של המחשב. אני פשוט מומחית לדבר הזה. כבלים וכאלה. ההנאה שלי היא להפריד בין כל הכבלים שיש לנו. ויש המון. ולחבר הכל ולהיעזר במברגים ודברים מגניבים כאלה
כשאני שר לך
שלא אשכחך?
אז אני ניקיתי היום את הפינה של המחשב. אני פשוט מומחית לדבר הזה. כבלים וכאלה. ההנאה שלי היא להפריד בין כל הכבלים שיש לנו. ויש המון. ולחבר הכל ולהיעזר במברגים ודברים מגניבים כאלה

|צחוק מרושע| איתגרתי אותך.אף פעם לא חשבתי על זה. אבל זה יכול להיות שם יפה לבת
למרות שלא הייתי מוותרות על ריעות בשום אופן
*בננית*למרות שצלי המצב טוב יותר, כי רובם סמויים או מסודרים בתעלות.
היה תענוג לנתק הכל ואז להחזיר
יש גם "צינורות" מסודרים להעברת חוטים במינימום בלגן.
אפשרות שניה - לקנות חוטים קצרים, במקרה הצורך. גם זה חוסך בלגן.
אם כבר, איך מנקים מקלדת?
הפינת מחשב אצלי זה המקום היחיד שאני אוכלת בבית
(חוץ משבת כמובן
)
אם לא, שואב אבק
מספיק
אם יוצאים מלא כדאי לעבור לשואב אבק.

טופי תותאחרונהיחד עם בצ'פר למוזיקה?
(אם כבר נוסטלגיה...)
להפריד וליישר כבלים או חוטים שהסתבכו.
גם חוטי סריגה, כן כן
מעניין אם זה עובד
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)