שאח שלי בן שנתיים ומדקלם את כל השיר אצלנו בגן בע"פ. אבל בגלל שהוא לא יודע לדבר זה רק בחצאי ושלישי הברות. הוא פשוט פשוש
ושניה אחרי זה הוא עובר למהפכה של שמחה וגם את זה הוא יודע בעל פה
שאח שלי בן שנתיים ומדקלם את כל השיר אצלנו בגן בע"פ. אבל בגלל שהוא לא יודע לדבר זה רק בחצאי ושלישי הברות. הוא פשוט פשוש
ושניה אחרי זה הוא עובר למהפכה של שמחה וגם את זה הוא יודע בעל פה
ריעותאחותי שרה מתנות קטנות. אני שונאת את השיר הזה. וזה מצחיק לראות ילדה בת ארבע שרה "והריח הזה, ששורט לי את הלב".
בן שנתיים.
התיאור של ההברות מדוייק חח
וגם מתנות קטנות...
היא כזה שרה "מתגנב מתגנב- מה יש בשיר הזה גנב?!"
לכי לשלום עטרת בלק
(השיר הייד הדתי שהיא יודעת
)
ג' ג' כולנו מאוחדים.. התקבצי גדולי ישרואל זה לצד זה..לא זוכרת בדיוק..P:
אה!משו עם- גזירות קשות המתגברות לא עת לחשות, יהדות התורה בחירה היא לדורותת ~והכל עם המבטא והטון וזה.
וגם- הוא אשר הסכים להתייצב אל מול עויינים..בכל ביתי נאמןן הוא עליו בפי קדשו העיד מרן משו משו משו זהו אלי ויושרווו..בסיס למעשיו יהיו אמת.יושר ו-משו.חח אבל ממש השתפרתי. ~וזה עם הסילסולים ומשצריך..;)
מעניין אם זה עובד
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)