טם טטם טם טם ט טט טטם...

[עפה על עצמי] 

אני לא זוכר איך קוראים לדובים החמודים

כי לאחים הגדולים שלי היה קסטה של זה

לא, זה לא אני, אני לא בן 40+ - זה אחי הקטן, שרואה את זה באינטרנט כיום

אחד בשביל כולם - כולם בשביל אחד!

מי זוכר?

הפרצוף באש, והקוף שנושך!!

אני באמת תוהה מי חשב בזמנו שזה תוכניות לילדים..

במבט לאחור, כמה ע"ז בתוכנית אחת!

יש לי חבר...

זהו זה ולא אחרת

דובי הדוברמן

דלת הקסמים

קישקשתאאאאא

איזה ענתיקות!

אני בעצמי ענתיקא!

בס"ד

גברת פלפלת

זורו

מוש השור

והפלסטלינות האלו שאני אפילו לא יודעת איך קראו להם, זה היה בלי דיבור...

יש פה נציגים מאותו עידן?

בס"ד

יש מצב שמישהו שמע על החתולים הסמוראים?

ואן שרלי גם...

פתאום אני מגלה שיש הרבה יותר ממה שחשבתי, רק לא זוכרת את השמות של כולם...

בס"ד

טוב, לילדים שלי זה לא ככה ב"ה..

בס"ד

אני אפילו זוכרת את כל מילות השיר...

בס"ד

זה עדיין שודר? אני למיטב ידיעתי הכי זקנה כאן...

בס"ד

הבית של פיסטוק, גברת פלפלת, זהו זה, טוב טוב, רכבת ההפתעות, רחוב סומסום, והחתול שמיל מכירה, 
וגם אני זוכרת כילדה איך נולד ערוץ 2, עם הפרסומת "איפה כולם? כולם ב2.."

 אין מה להתבייש בזקנה, ב"ה על כל יום...
(איפה המקל סבתא שלי..?)

רוב הנוסטלגיות שלי מורכבות מספרים וגיבורי (וגיבורות) ספרים רבים מאוד מכל הסוגים - אני תוהה כמה כאן יכירו את שמות הספרים והגיבורים אם הייתי אומר  

הכרתי את רוב מה שהזכירו פה כמדומני...

לסבא וסבתא היתה טלויזיה

אבל כאשר אתה גר במרחק של כ3+ שעות נסיעה מסבא וסבתא - זה גורם לכך שלא תזכה לצפות אצלם הרבה בטלוויזיה.

לא מעט מהתוכניות הכרתי לפחות בשמן, אם לא גם ראיתי במשך כמה תוכניות לפחות - ובכל זאת אני מרגיש קצת ריחוק מהשרשור הזה, הוא כאילו "לא שייך לי".

הוא שייך לאלו טלוויזיה הייתה חלק ניכר מעולמם בילדותם לפחות - אצלי זה ממש לא היה ככה, אלא הספרים היו החלק המרכזי אצלי.

חחח.. זה לא כזה יישן עדיין יש שרואים את זה..

תודה על השרשור הזה.

דנידין

קופיקו

צ'יפופו

ג'ינג'י

ספייסי ומסתרי המדינה שבדרך

אל עצמי (וכל סדרת ציון)

נערי המחתרת

מילימטר

קרן אלפא

האי ברחוב הציפורים

נרניה

החמישייה הסודית

השביעייה הסודית

הרביעייה והתוכי

צ'ארלי בממלכת השוקולדה

ז'ול וורן

האסופית

היידי בת ההרים

הלב

מר אל, כאן אנה

סוד הגן הנעלם

הנערים מרחוב פאל

שרלוק הולמס

האיש הקטן (כל הספרים)

נעצור כאן

ז-ה נוסטלגיה.

^^^^^^^^כל הספרים המהממים שכתבת ^^^^^

השביעיה הסודית - אבירי ילדותי.

חוץ מנרניה שאני לא יודעת מה זה, וז'ול וורן הוא סופר ולא שם של ספר.

ומה עם חסמב''ה????

ונשים קטנות

ואבא ארך רגליים

ואורי 

לא קראתי את הסדרה.

לפני איזה שבוע או שבועיים הלכתי לי בדרך השלום, והבחנתי בדרכי בארון חשמל אחד עליו היה כתוב: "מאיפה המופ?", ומישהו ענה לו (זה היה טוש בצבע אחר וכתב שונה-) "מנרניה גבר". יש למישהו מושג מה פשר הדבר?

פוטר - שבעה במספר - כי גם בנרניה כסדרה יש 7 ספרים (לא כולם בסדר הכרונולוגי הנכון אך כולם קשורים לממלכת נרניה).

לגבי שאלתך - לא הצלחתי להבין מה הוא שאל בדיוק ולכן גם אין לי תשובה. אולי זה לא משהו שבאמת קשור ישירות לסדרה.

כגון : תמונת גרפיטי שחורה קטנה של הרצל, ולידו כתוב: לא רוצים לא צריך.

מי שמבין, מבין שזה מתייחס למשפט: אם תרצו, אין זו אגדה.

יכול להיות שמה שראית, ריבוזום, זה בסגנון הזה.

אז תימצתי לשם שלו, שאומר כמעט הכל.

אבל מבחינתי כאחד שמבין את זה ויודע להישמר, עדיין מדובר בסיפור יפה.

בס"ד

וספרי להמן (הייתי מסתכלת מאחור, ומסמנת לי כל מה שקראתי במטרה לקרוא את כולם..)

וחווה רוזנברג (יש סיכוי, שריקות, לחצוב בסלע ועוד ועוד...)

זה היה רוב מה שקראתי בילדותי המוקדמת. (המעובדים כמובן, אלה שעבורם אני מבינה על מה את מדברת כשאת אומרת שהיית מסתכלת על העמודים האחרונים ומסמנת...)

ילדי שי קראתי מעט.

בס"ד

המזימה, הנצר האחרון, הבישוף היהודי, ספינת שודדים ועוד ועוד בלי סוף בערך.....

אהבתי את הכריכה שלהם, כמו מסך תאטרון

איך עושים ^^^ הפוך?

תודה

בס"ד

מצחיק, ברגע שמתחילים פתאום הקופסה נפתחת...

הייתה גם סדרת ספרים ששכחתי את שמם של הסופר והספרים חוץ מאחד-

טבעת החנק, או הטבעת הסגולה משהו? 

זוכרים אותם? 

והשנים לפני שהכל היה מלא באבטחה - כשפשוט נכנסת לתחנה מרכזית ולבית הספר בלי שומרים, בלי מכונות שיקוף, בלי כלום.

וכשכל התחנות המרכזיות נראו כמו שנראית תחנה מרכזית של טבריה היום. 

כשהיה מותר לבוא לראות את החיילים מתאמנים בהר הרצל לפני ההופעה של יום העצמאות (גרנו בבית וגן) ואת המפקד שלהם צורח עליהם. 

החנויות שנסגרו בין שתיים לארבע, וכל אחר הצהרים ביום שלישי. (למה ביום שלישי דווקא?? כובע).

טלפונים עם חוגה. טלפון ציבורי ואסימונים. 

יציאה של פעם בחיים לדיזנגוף סנטר כדי לעלות ולרדת במדרגות נעות!

כשכרטיסיה לאוטובוס עלתה עשרה שקלים לעשרים נסיעות. וכרטיסיות. וניקובים. 

החיים לפני שהיו מזגנים. (טוב, אני לא בטוחה שזה נכנס תחת הכותרת נוסטלגיה...)

וסתם משהו שהוא לא הנוסטלגיה שלי אלא משהו שדודה שלי סיפרה לי. פעם הם הלכו ברחוב בשכונת קטמון עם חברים מארה"ב, ועבר לידם איש חביב ומבוגר שענה בנחמדות ל"שבת שלום" שלהם. "מי זה?" שאלו האורחים מחו"ל. "הוא נראה כמו רופא שיניים". "רופא שיניים??? זה ראש ממשלת ישראל!!" - זה היה יצחק שמיר זכרונו לברכה, בטיול שבת. זה אמנם לא זכרון שלי, אבל אני כן זוכרת את אווירת התקופה של מדינה קטנה והרבה פחות חרדות. שנות השמונים ככה. 

(שכיום זאת בעצם הלו קיטי)

החבורה

אדום ירוק

https://www.youtube.com/watch?v=kB57_Uu2D4E

דר הדוור

גאיה גל וגילי

פילוני וחבריו

מעניין מי זוכר את פילוני וחבריו..

איך אהבתי את זה

ויש גם את הפתיח של הקלטת של סרטים קלסיים (שהיה שם את הברווזון המכוער)

ברשת (פעם הצלחתי, ועכשיו שוב מנסה - וזה ממש לא מיידי), אנשים מוכרים שזוכרים אותו - בזה עוד פחות הצלחתי.

זו סדרה שהיתה בעיקר בצבעי שחור-ירוק-לבן. והיו בה דוב לבן עם סרט מסביב לעיניים (כמו של צבי הנינג'ה), ורוח בבקבוק נדמה לי. וצפלין. והרבה יצורים בעלי זרבובית. וים. זה זכור לי מאוד במעומעם. נדמה לי שהחיפוש הקודם שהצליח הניב שם כמו "מסע אל ארץ הדובים". אז... מישהו זוכר משהו כזה?

אי הדובים

למרות שישמצב שהנחש ההוא יצא לי פעם מביצת קינדר

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%98%D7%9C%D7%95%D7%95%D7%99%D7%96%D7%99%D7%94_%D7%94%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9B%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%AA

היו ימים...

אסימונים זה ה-דבר

כמה מכותבי הפורום אשכרה השתמשו באסימונים?

ועוד שאלת ותיקות - במלחמת המפרץ (הראשונה) למי היתה מסכה? לא ברדס, לא ממ"ט - מסכה (שלא נדבר על זה שיש כאלו שאפילו לא נולדו אז והם חוקיים בפורום)

יש לי מתחרים?

(אולי נלך עוד יותר אחורה - מי היה בימית? )

הכי זקנה בפורום זה הרבנית מלמד

אבל הצחיק אותי שמה שבשביל חבר'ה פה זה נוסטלגיה לא מתקרב לנוסטלגיה שלי.

אגב, למי שבאמת רוצה לדעת את הגיל שלי: (שימו לב למיקום הנפקת התעודה)

אתה ממש לא כ''כ זקן....  

כבר חיכיתי לראות איזה שנות השישים...

בס"ד

ורק עלינו לארץ, וההורים שלי עשו את כל הבית חדר אטום,
ובדקה של האזעקה היו מכניסים אותנו,
ואת הטלוויזיה ועוד כל מיני דברים לחדר האטום שבתוך הבית, 
והיינו יושבים ורואים את אורנה ודץ שרים כאן נולדתי...

ואחרי הכל הייתי יוצאת לסלון ומסתכלת בחלון לראות מה קרה, ואיפה נפגע בניין,
ופעם אחת עפו לנו כל התריסים מהחלון בסלון,
(אולי זה הרגע שההורים שלי הבינו שסלוטייפ לא באמת מאד יעיל נגד טילים?)

ועברנו למקום בטוח יותר- הדודים ברמת גן

ולא יודעת למה לי כל זה זכור בתור כייף גדול... (ילדים)

בס"ד

אסתי ופייגע אבא שלכן הוא רעבע, אימא שלכן יסוד עולם ואתה צדיק קטן...
(למדתי בבית ספר חרדי)

מכירה רק את הגרסה הרגילה

אשכרה ישבת וכתבת...  סי סי דופלה... אקוואקה.. חחחח! 

ואני שיחקתי :

הברווזה עליזה

אותי מאד הרגיזה

מים עלי התיזה

הברווזה עליזה

בס"ד

זוכרת איך המקום הכי הומה באולפנה, (בייחוד לאחר ארוחת הערב)

הפך לשממה מוחלטת,
ושני הטלפונים הציבוריים שעמדו שם נותרו לבדם.
מראה עצוב...
(או שלא )

טלכרטים, לעבור ליד טלפונים ציבוריים ולהעביר יד - צעירים מעל עשרים

זהו זה אף אחד לא הזכיר! 

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

אבל אז הוא דווקא היה מפחיד קצת לילדים

ממש ממש מהלב. באמת, גרם לי לחלישות הדעת. איזו נפש, נשמה, יפה ונקייה!

ישב כמה שנים בכלא, שוחרר כמיטב המסורת של מערכת המשפט הישראלית המלאת חמלה והגנה על אלו שהרסו חיים.

מסתבר שתוך כמה שנים יחזר להסתובב עם פמליה וחסידים שוטים, בדיוק כמו מוטי אלון...

היו מחאות, דיבורים, ואז השתקה.

אולי צריך להציף את הנושא הזה שוב.

צריך לעקוב, לבדוק מה הסטטוס של הרוע הזה

מי מסוגל לחזור לכזה איש? להאמין בו?

מדובר על אנשים אינטלקטואלים... לא לבושי שחורים שנוהרים אחרי כל כת מזדמנת וכל איש אשר בשם רב יכונה, אשר כל רדיפה שבעולם וכל פיצוץ פרשייה לא תרחיק אתם ממנו אלא תוסיף ותעצים את אהבת והערכתם אליו..

איך יש עדיין אלפי חסידים לברלנד?!

אם אתה מכיר שמישהו שמתפתה לשם, תציל אותו. זהו.

שהיכולות שהביאו אותו למקומו הקודם עדיין שם. ספויילר: זה אכן דבר שלא מסובך מדי ללמוד. אבל רוב האנשים המערביים לא מאמינים בזה ואז כשזה עובד להם זה שוק חייהם.

הלואי שכל המתעללים/אנסים/פדופילים היו מקבלים יחס כזה לתמיד. יש יוצאים מהכלא וממשיכים במעלליהם וגורמים כאב וצער לעוד קורבנות.