טם טטם טם טם ט טט טטם...

[עפה על עצמי] 

אני לא זוכר איך קוראים לדובים החמודים

כי לאחים הגדולים שלי היה קסטה של זה

לא, זה לא אני, אני לא בן 40+ - זה אחי הקטן, שרואה את זה באינטרנט כיום

אחד בשביל כולם - כולם בשביל אחד!

מי זוכר?

הפרצוף באש, והקוף שנושך!!

אני באמת תוהה מי חשב בזמנו שזה תוכניות לילדים..

במבט לאחור, כמה ע"ז בתוכנית אחת!

יש לי חבר...

זהו זה ולא אחרת

דובי הדוברמן

דלת הקסמים

קישקשתאאאאא

איזה ענתיקות!

אני בעצמי ענתיקא!

בס"ד

גברת פלפלת

זורו

מוש השור

והפלסטלינות האלו שאני אפילו לא יודעת איך קראו להם, זה היה בלי דיבור...

יש פה נציגים מאותו עידן?

בס"ד

יש מצב שמישהו שמע על החתולים הסמוראים?

ואן שרלי גם...

פתאום אני מגלה שיש הרבה יותר ממה שחשבתי, רק לא זוכרת את השמות של כולם...

בס"ד

טוב, לילדים שלי זה לא ככה ב"ה..

בס"ד

אני אפילו זוכרת את כל מילות השיר...

בס"ד

זה עדיין שודר? אני למיטב ידיעתי הכי זקנה כאן...

בס"ד

הבית של פיסטוק, גברת פלפלת, זהו זה, טוב טוב, רכבת ההפתעות, רחוב סומסום, והחתול שמיל מכירה, 
וגם אני זוכרת כילדה איך נולד ערוץ 2, עם הפרסומת "איפה כולם? כולם ב2.."

 אין מה להתבייש בזקנה, ב"ה על כל יום...
(איפה המקל סבתא שלי..?)

רוב הנוסטלגיות שלי מורכבות מספרים וגיבורי (וגיבורות) ספרים רבים מאוד מכל הסוגים - אני תוהה כמה כאן יכירו את שמות הספרים והגיבורים אם הייתי אומר  

הכרתי את רוב מה שהזכירו פה כמדומני...

לסבא וסבתא היתה טלויזיה

אבל כאשר אתה גר במרחק של כ3+ שעות נסיעה מסבא וסבתא - זה גורם לכך שלא תזכה לצפות אצלם הרבה בטלוויזיה.

לא מעט מהתוכניות הכרתי לפחות בשמן, אם לא גם ראיתי במשך כמה תוכניות לפחות - ובכל זאת אני מרגיש קצת ריחוק מהשרשור הזה, הוא כאילו "לא שייך לי".

הוא שייך לאלו טלוויזיה הייתה חלק ניכר מעולמם בילדותם לפחות - אצלי זה ממש לא היה ככה, אלא הספרים היו החלק המרכזי אצלי.

חחח.. זה לא כזה יישן עדיין יש שרואים את זה..

תודה על השרשור הזה.

דנידין

קופיקו

צ'יפופו

ג'ינג'י

ספייסי ומסתרי המדינה שבדרך

אל עצמי (וכל סדרת ציון)

נערי המחתרת

מילימטר

קרן אלפא

האי ברחוב הציפורים

נרניה

החמישייה הסודית

השביעייה הסודית

הרביעייה והתוכי

צ'ארלי בממלכת השוקולדה

ז'ול וורן

האסופית

היידי בת ההרים

הלב

מר אל, כאן אנה

סוד הגן הנעלם

הנערים מרחוב פאל

שרלוק הולמס

האיש הקטן (כל הספרים)

נעצור כאן

ז-ה נוסטלגיה.

^^^^^^^^כל הספרים המהממים שכתבת ^^^^^

השביעיה הסודית - אבירי ילדותי.

חוץ מנרניה שאני לא יודעת מה זה, וז'ול וורן הוא סופר ולא שם של ספר.

ומה עם חסמב''ה????

ונשים קטנות

ואבא ארך רגליים

ואורי 

לא קראתי את הסדרה.

לפני איזה שבוע או שבועיים הלכתי לי בדרך השלום, והבחנתי בדרכי בארון חשמל אחד עליו היה כתוב: "מאיפה המופ?", ומישהו ענה לו (זה היה טוש בצבע אחר וכתב שונה-) "מנרניה גבר". יש למישהו מושג מה פשר הדבר?

פוטר - שבעה במספר - כי גם בנרניה כסדרה יש 7 ספרים (לא כולם בסדר הכרונולוגי הנכון אך כולם קשורים לממלכת נרניה).

לגבי שאלתך - לא הצלחתי להבין מה הוא שאל בדיוק ולכן גם אין לי תשובה. אולי זה לא משהו שבאמת קשור ישירות לסדרה.

כגון : תמונת גרפיטי שחורה קטנה של הרצל, ולידו כתוב: לא רוצים לא צריך.

מי שמבין, מבין שזה מתייחס למשפט: אם תרצו, אין זו אגדה.

יכול להיות שמה שראית, ריבוזום, זה בסגנון הזה.

אז תימצתי לשם שלו, שאומר כמעט הכל.

אבל מבחינתי כאחד שמבין את זה ויודע להישמר, עדיין מדובר בסיפור יפה.

בס"ד

וספרי להמן (הייתי מסתכלת מאחור, ומסמנת לי כל מה שקראתי במטרה לקרוא את כולם..)

וחווה רוזנברג (יש סיכוי, שריקות, לחצוב בסלע ועוד ועוד...)

זה היה רוב מה שקראתי בילדותי המוקדמת. (המעובדים כמובן, אלה שעבורם אני מבינה על מה את מדברת כשאת אומרת שהיית מסתכלת על העמודים האחרונים ומסמנת...)

ילדי שי קראתי מעט.

בס"ד

המזימה, הנצר האחרון, הבישוף היהודי, ספינת שודדים ועוד ועוד בלי סוף בערך.....

אהבתי את הכריכה שלהם, כמו מסך תאטרון

איך עושים ^^^ הפוך?

תודה

בס"ד

מצחיק, ברגע שמתחילים פתאום הקופסה נפתחת...

הייתה גם סדרת ספרים ששכחתי את שמם של הסופר והספרים חוץ מאחד-

טבעת החנק, או הטבעת הסגולה משהו? 

זוכרים אותם? 

והשנים לפני שהכל היה מלא באבטחה - כשפשוט נכנסת לתחנה מרכזית ולבית הספר בלי שומרים, בלי מכונות שיקוף, בלי כלום.

וכשכל התחנות המרכזיות נראו כמו שנראית תחנה מרכזית של טבריה היום. 

כשהיה מותר לבוא לראות את החיילים מתאמנים בהר הרצל לפני ההופעה של יום העצמאות (גרנו בבית וגן) ואת המפקד שלהם צורח עליהם. 

החנויות שנסגרו בין שתיים לארבע, וכל אחר הצהרים ביום שלישי. (למה ביום שלישי דווקא?? כובע).

טלפונים עם חוגה. טלפון ציבורי ואסימונים. 

יציאה של פעם בחיים לדיזנגוף סנטר כדי לעלות ולרדת במדרגות נעות!

כשכרטיסיה לאוטובוס עלתה עשרה שקלים לעשרים נסיעות. וכרטיסיות. וניקובים. 

החיים לפני שהיו מזגנים. (טוב, אני לא בטוחה שזה נכנס תחת הכותרת נוסטלגיה...)

וסתם משהו שהוא לא הנוסטלגיה שלי אלא משהו שדודה שלי סיפרה לי. פעם הם הלכו ברחוב בשכונת קטמון עם חברים מארה"ב, ועבר לידם איש חביב ומבוגר שענה בנחמדות ל"שבת שלום" שלהם. "מי זה?" שאלו האורחים מחו"ל. "הוא נראה כמו רופא שיניים". "רופא שיניים??? זה ראש ממשלת ישראל!!" - זה היה יצחק שמיר זכרונו לברכה, בטיול שבת. זה אמנם לא זכרון שלי, אבל אני כן זוכרת את אווירת התקופה של מדינה קטנה והרבה פחות חרדות. שנות השמונים ככה. 

(שכיום זאת בעצם הלו קיטי)

החבורה

אדום ירוק

https://www.youtube.com/watch?v=kB57_Uu2D4E

דר הדוור

גאיה גל וגילי

פילוני וחבריו

מעניין מי זוכר את פילוני וחבריו..

איך אהבתי את זה

ויש גם את הפתיח של הקלטת של סרטים קלסיים (שהיה שם את הברווזון המכוער)

ברשת (פעם הצלחתי, ועכשיו שוב מנסה - וזה ממש לא מיידי), אנשים מוכרים שזוכרים אותו - בזה עוד פחות הצלחתי.

זו סדרה שהיתה בעיקר בצבעי שחור-ירוק-לבן. והיו בה דוב לבן עם סרט מסביב לעיניים (כמו של צבי הנינג'ה), ורוח בבקבוק נדמה לי. וצפלין. והרבה יצורים בעלי זרבובית. וים. זה זכור לי מאוד במעומעם. נדמה לי שהחיפוש הקודם שהצליח הניב שם כמו "מסע אל ארץ הדובים". אז... מישהו זוכר משהו כזה?

אי הדובים

למרות שישמצב שהנחש ההוא יצא לי פעם מביצת קינדר

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%98%D7%9C%D7%95%D7%95%D7%99%D7%96%D7%99%D7%94_%D7%94%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9B%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%AA

היו ימים...

אסימונים זה ה-דבר

כמה מכותבי הפורום אשכרה השתמשו באסימונים?

ועוד שאלת ותיקות - במלחמת המפרץ (הראשונה) למי היתה מסכה? לא ברדס, לא ממ"ט - מסכה (שלא נדבר על זה שיש כאלו שאפילו לא נולדו אז והם חוקיים בפורום)

יש לי מתחרים?

(אולי נלך עוד יותר אחורה - מי היה בימית? )

הכי זקנה בפורום זה הרבנית מלמד

אבל הצחיק אותי שמה שבשביל חבר'ה פה זה נוסטלגיה לא מתקרב לנוסטלגיה שלי.

אגב, למי שבאמת רוצה לדעת את הגיל שלי: (שימו לב למיקום הנפקת התעודה)

אתה ממש לא כ''כ זקן....  

כבר חיכיתי לראות איזה שנות השישים...

בס"ד

ורק עלינו לארץ, וההורים שלי עשו את כל הבית חדר אטום,
ובדקה של האזעקה היו מכניסים אותנו,
ואת הטלוויזיה ועוד כל מיני דברים לחדר האטום שבתוך הבית, 
והיינו יושבים ורואים את אורנה ודץ שרים כאן נולדתי...

ואחרי הכל הייתי יוצאת לסלון ומסתכלת בחלון לראות מה קרה, ואיפה נפגע בניין,
ופעם אחת עפו לנו כל התריסים מהחלון בסלון,
(אולי זה הרגע שההורים שלי הבינו שסלוטייפ לא באמת מאד יעיל נגד טילים?)

ועברנו למקום בטוח יותר- הדודים ברמת גן

ולא יודעת למה לי כל זה זכור בתור כייף גדול... (ילדים)

בס"ד

אסתי ופייגע אבא שלכן הוא רעבע, אימא שלכן יסוד עולם ואתה צדיק קטן...
(למדתי בבית ספר חרדי)

מכירה רק את הגרסה הרגילה

אשכרה ישבת וכתבת...  סי סי דופלה... אקוואקה.. חחחח! 

ואני שיחקתי :

הברווזה עליזה

אותי מאד הרגיזה

מים עלי התיזה

הברווזה עליזה

בס"ד

זוכרת איך המקום הכי הומה באולפנה, (בייחוד לאחר ארוחת הערב)

הפך לשממה מוחלטת,
ושני הטלפונים הציבוריים שעמדו שם נותרו לבדם.
מראה עצוב...
(או שלא )

טלכרטים, לעבור ליד טלפונים ציבוריים ולהעביר יד - צעירים מעל עשרים

זהו זה אף אחד לא הזכיר! 

תהנה, זה פורום ציבורי.

מה הכוונה להיות נשוי למלבנים דיגיטלים?

זה נורא ואיום

לא שורד ככה

[12 הצעדים... אחי, תהיה חזק אתה בכיוון]

כמובן הכל ברוח טובה

ומוגבים..

אני חושב שמה שגורם לאנשים הרבה לכתוב (אא"כ זה ברו"מ או אנשים מיוחדים) זה שאנשים מגיבים ועונים לך, ואז אתה לא מרגיש שאתה משתף לאוויר..

ההצעה שלי: לא לעבור אליו ישר בבלעדיות

אלא להחזיק גם וגם

לשימוש השוטף תשתמש במוגן (במיוחד אם אתה נוסע לאנשהו וכיו"ב) ואם אתה צריך משהו תשתמש בראשון

בסוף גם לא תצטרך את הראשון

ומניסיון הוא יצטרך לסמן שהוא לא רובוט ולסמן ריבועים עם רמזור.

לא בטוחה שיהיה לו ככ קל להסכים לחתונה. 

אבל תמיד אפשר לנסות את הPC. את המחשב הגדול.

פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח

כה "רענן" כה כן כה אמיתי?

החילוניות שאני מכיר אינה נוגעת אלה בקצה השטחי ביותר של הדברים

וכל נגיעה שלה במשהו עמוק מכך נובעת מנטייה דתית, גם אם לא ממש מפורשת.

אצלנו הכל מודרך ברחל בתך הקטנה.

כל אחד מחליט יפה מאוד מה לעשות לכל אדם ניתנה הבחירה במלוא מובן המילה.

אחריי אף־אחד לא רודף אני מחליט בדיוק איך להתייחש לכל סוגיה ועניין

צר לי אמנם שאיני מתחבר לאווירת המנגל ולהתעטף בדגלים

אבל זה לא מוריד מהאותנטיות של הלל בכוונה למי שאומרו בכוונה

או מהחיוך של הרב החרדי־ספרדי שלי בדברו על מעלת ארץ ישראל ביום העצמאות

או מהפסים הכחולים של הטלית שלי.

וגם לא יודע איזו קדושה מיוחדת יש בעמית לעבודה החילוני שבחר להכין פלאפל שני צבעים ביום העצמאות הזה. שכוייח, בטח טעים נורא. קדוש? אולי. לא מרגיש רגשות נחיתות ביחס לזה.

אני לא מתפלל כי אני חייב אני מתפלל כי אני רוצה.

לגבי תפילות החובה הרש"ר הירש כבר דן בשאלה הזאת בכמה מקומות והמסקנה הברורה היא שמטרת תפילות החובה אינה ביטוי רגשות אישיים (לשם כך צריך להתאסף במניין, לומר את אותה תפילה, בזמנים קבועים ביום?) אלא למקד אותנו סביב הרעיונות החשובים של החיים.

אותנטי זה לא רק מה שפרוע וחסר רסן.

ללבוש חולצה עם משבצות זה גם אותנטי.

מעולם לא הרגשתי איזו קדושה ביום העצמאות. אולי אתם מתכוונים לריגוש?

@כְּקֶדֶם 

https://www.inn.co.il/news/695303

המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.

עוד משהו שפיספסתי?

בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר

אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר

אני לא מצליח לזהות חילונים.

תמיד האמת עדיפה

אז זהו אם שמת לב יש מילכוד בשאלה

א) כי הוא לא _אמר_ לאפחד שהו בן 25 הוא רמז על זה לא חשוב בדיוק איך 

ב) למה? אפשר להבין את זה לא? זה בולט בשטח ומעלה שאלות.. ואנשים לא אוהבים לבלוט בשטח

א. אז שיתקן את הטעות, קצת פדיחה, לא נורא

ב.לא צריך לפחד מלבלוט בשטח, אנשים בסוף מתרגלים להכל ,עדיף לא לתת לזה להשפיע על החלטות בחיים שלנו.

אני חושבת שזה לא בריא לנפש, בין היתר, להציג מצג שווא, הגיל שלו יכול להיות אפילו יתרון, חבל.

תהיה אותנטי אתה עם הנתונים שלך ומי שאתה

אני בן 25 לא ממני להיות האדם המגניב בעולם מבלי לשנות שום פרט לגבי עצמי

ניקח את ג'פטו ונבקש ממנו להציג טענות בעד ונציב מולו ג'פטו נוסף שיציג טענות שכנגד

כך הם יוכלו ללעוס את אותם טיעונים שחוזרים על עצמם כל הזמן

ובינתיים אנחנו נהיה פנויים ללכת ללמוד תורה

ואז היא תעשה את הדיונים האלה במקומנו

בלי חרדיות מבוהלות שחייבות לצופף שורות,

או לחילופין פשןו עם חרדיות לא מבוהלות, זה גם יהיה בסדר

ממש מרתק אותי לחקור את התופעה הזו..

לא שנאה. כעס. - צעירים מעל עשרים

כי כשאתה התחלת שם את הדיון אני הייתי יסודי והתייחסתי לעצם הטיעונים, ואף טרחתי להביא ציטוטים של ממש ונימוקים של תורה.
 

אגב, אם כבר מורשה לי להעיר, פוסט הפתיחה שלך בעצמו היה רעיל ולעגני: "מישהו יודע אם הנופלים עומדים בשעת הצפירה ומצדיעים.. האם הם צופים בזרי פרחים לרוב?".

ואתה לא מתבייש להגיד לי "קשוט עצמך"? יקח אדוני מראה גדולה כדי שיוכל ליטול קיסם מבין שיניו וקורה מבין עיניו.

רבים כמו שתי תרנגולי הודו מרוטי נוצות

אני נהנה

תמשיכו

אמנם לא אני היא שהתחילה ראשונה את הויכוח כאן (אלא מישהו שרמז על חרדים אגואיסטים, באותו הקשר)

אבל אני קפצתי...וכל השאר, ידוע.

באמת נקדימון לא אשם כי אפשר לאמר שהתגרינו בו, בהשקפה שלו, ובבית שלו.  סליחה!

וצריכה באמת לבקש סליחה מהשם; כל יום אני מבקשת "אל תביאנו לידי מחלוקת", וכמתחילה כזו

אני מייד מוצאת את עצמי שם....

בטוחה שלקב"ה לא משנה, ואף אחד לא יתבע אם עמד או לא בצפירה, אם הניף או לא דגל, ואפילו אולי

אם אמר (או לא) הלל ביום העצמאות.

העיקר שכולם משתדלים לשמור מצוות, בין אדם למקום ובין אדם לחברו (שזה יותר קשה, לי , בכל אופן)..

אולי, חס וחלילה, אתבע על הונאת דברים, ליבון מחלוקת, לגלוג, חוצפה...

כל היתר ממש לא חשוב.

כל טוב.

אפשר לדון אם אותו הדבר

"והשיר יהיה לכם כליל התקדש חג"

כך שלא רואה איך כאן זה נתון לפרשנות אחרת

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים

בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית

פולו זה סוג של חולצה לא?

קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..

אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...

לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.

תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!

איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?

אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:

– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)

– שיעורי תורה בספרדית

– שיעורי תורה באנגלית

מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)

באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)

ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים

מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"

(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)

זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.

וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא

מה אתה מתכוון לשאול בשאלה?

אתה מציף תאים רדומים...

ומה הנפק"מ העצומה.

באמת סרק מבחינתי, והיה טוב אילו התעלמתי מזה מלכתחילה

זהו.

מיליי מתלהב מיהודים ומיהדות, מי שטפסו טרמפ ראשונים, זכו בביקור.

באותה מידה יכולת להגיד שלכולן יש שיער בצבע מסוים או משקל מסוים או מידת נעליים מסוימת או עדה מסוימת או גננת גן חובה עם אותו השם.

כל דבר מקרי הוא מקרי, גם אם זה נראה וואו ממבט ראשון.

כמו לנסות להסביר למה אוכלים צ'ולנט בשבת, ואז לחפש איך צ'ולנט בגימטריא מזכיר משהו שקשור לשבת.

הזכות שעמדה להן היא לא של מקים האולפנה אלא של המאמץ האדיר שלהן, הזיכרון שלהן, החוכמה שלהן וכיוצ''ב.

וזה שכולן בנות כהן - מקרי לחלוטין.

קראתי על הרב בהר"ן עכשיו בויק', נשמע דמות מיוחדת

על רקע פרישה מטעמים אידיאולוגיים.

יודע מאמא שלי שלמדה באולפנת כפר פינס, בתקופת הרב בהר"ן שם.

פרש מראשות האולפנה על רקע חילוקי דעות אידאולוגים מול מרכז ישיבות בני עקיבא על אופי האולפנה.

(אולפנת כפר פינס היא אם האולפנות)  

ת'אמת אני רוצה להזכיר את צאלה ורביד חיים גז הי"ד.

זה נגע לי בלב כמו לכל יהודי. כשהודיעו שגם התינוק נפטר [אחרי כמה ימים, מי שזוכר] הרגשתי שאני חייב להיות בלוויה.

להפתעתי היו שם לא יותר מ50 איש סה"כ. הרגשתי שנותנים לי רגע אינטימי להתייחד עם התינוק הקדוש הזה.

היה מצמרר.

רק לראות חבילה לבנה קטנה, עטופה. סבתות, דודות, מחבקות. חיבוק אחרון. ובוכות...

התפרקתי.

זה היה למעלה מיכולת ההכלה שלי. ולא הייתי היחיד.

אבל היה רגע שבו כמעט לא נשמתי. כשפתחו את הקבר הטרי של צאלה, כשאילו קיבלה בזרועות פתוחות את בנה, ממנו נפרדה במותה לפני כמה ימים.

והנה שוב הם מחובקים ביחד. בשמים.

גם עכשיו אני בוכה.

איזה נשמות קדושות.

הנחמה היחידה היא שאנחנו לא מסוגלים להבין בכלל מה הסיפור של הנשמות הקדושות האלו.

סיפורו המרגש של דוד יהודה יצחק ז"ל - והמחברות שנמצאו בחדרו - ערוץ 14 | C14

אתר יזכור כותב עליו יותר טוב ממה שאני יכול לכתוב.

מרגיש אצל החרדים..