טם טטם טם טם ט טט טטם...

[עפה על עצמי] 

אני לא זוכר איך קוראים לדובים החמודים

כי לאחים הגדולים שלי היה קסטה של זה

לא, זה לא אני, אני לא בן 40+ - זה אחי הקטן, שרואה את זה באינטרנט כיום

אחד בשביל כולם - כולם בשביל אחד!

מי זוכר?

הפרצוף באש, והקוף שנושך!!

אני באמת תוהה מי חשב בזמנו שזה תוכניות לילדים..

במבט לאחור, כמה ע"ז בתוכנית אחת!

יש לי חבר...

זהו זה ולא אחרת

דובי הדוברמן

דלת הקסמים

קישקשתאאאאא

איזה ענתיקות!

אני בעצמי ענתיקא!

בס"ד

גברת פלפלת

זורו

מוש השור

והפלסטלינות האלו שאני אפילו לא יודעת איך קראו להם, זה היה בלי דיבור...

יש פה נציגים מאותו עידן?

בס"ד

יש מצב שמישהו שמע על החתולים הסמוראים?

ואן שרלי גם...

פתאום אני מגלה שיש הרבה יותר ממה שחשבתי, רק לא זוכרת את השמות של כולם...

בס"ד

טוב, לילדים שלי זה לא ככה ב"ה..

בס"ד

אני אפילו זוכרת את כל מילות השיר...

בס"ד

זה עדיין שודר? אני למיטב ידיעתי הכי זקנה כאן...

בס"ד

הבית של פיסטוק, גברת פלפלת, זהו זה, טוב טוב, רכבת ההפתעות, רחוב סומסום, והחתול שמיל מכירה, 
וגם אני זוכרת כילדה איך נולד ערוץ 2, עם הפרסומת "איפה כולם? כולם ב2.."

 אין מה להתבייש בזקנה, ב"ה על כל יום...
(איפה המקל סבתא שלי..?)

רוב הנוסטלגיות שלי מורכבות מספרים וגיבורי (וגיבורות) ספרים רבים מאוד מכל הסוגים - אני תוהה כמה כאן יכירו את שמות הספרים והגיבורים אם הייתי אומר  

הכרתי את רוב מה שהזכירו פה כמדומני...

לסבא וסבתא היתה טלויזיה

אבל כאשר אתה גר במרחק של כ3+ שעות נסיעה מסבא וסבתא - זה גורם לכך שלא תזכה לצפות אצלם הרבה בטלוויזיה.

לא מעט מהתוכניות הכרתי לפחות בשמן, אם לא גם ראיתי במשך כמה תוכניות לפחות - ובכל זאת אני מרגיש קצת ריחוק מהשרשור הזה, הוא כאילו "לא שייך לי".

הוא שייך לאלו טלוויזיה הייתה חלק ניכר מעולמם בילדותם לפחות - אצלי זה ממש לא היה ככה, אלא הספרים היו החלק המרכזי אצלי.

חחח.. זה לא כזה יישן עדיין יש שרואים את זה..

תודה על השרשור הזה.

דנידין

קופיקו

צ'יפופו

ג'ינג'י

ספייסי ומסתרי המדינה שבדרך

אל עצמי (וכל סדרת ציון)

נערי המחתרת

מילימטר

קרן אלפא

האי ברחוב הציפורים

נרניה

החמישייה הסודית

השביעייה הסודית

הרביעייה והתוכי

צ'ארלי בממלכת השוקולדה

ז'ול וורן

האסופית

היידי בת ההרים

הלב

מר אל, כאן אנה

סוד הגן הנעלם

הנערים מרחוב פאל

שרלוק הולמס

האיש הקטן (כל הספרים)

נעצור כאן

ז-ה נוסטלגיה.

^^^^^^^^כל הספרים המהממים שכתבת ^^^^^

השביעיה הסודית - אבירי ילדותי.

חוץ מנרניה שאני לא יודעת מה זה, וז'ול וורן הוא סופר ולא שם של ספר.

ומה עם חסמב''ה????

ונשים קטנות

ואבא ארך רגליים

ואורי 

לא קראתי את הסדרה.

לפני איזה שבוע או שבועיים הלכתי לי בדרך השלום, והבחנתי בדרכי בארון חשמל אחד עליו היה כתוב: "מאיפה המופ?", ומישהו ענה לו (זה היה טוש בצבע אחר וכתב שונה-) "מנרניה גבר". יש למישהו מושג מה פשר הדבר?

פוטר - שבעה במספר - כי גם בנרניה כסדרה יש 7 ספרים (לא כולם בסדר הכרונולוגי הנכון אך כולם קשורים לממלכת נרניה).

לגבי שאלתך - לא הצלחתי להבין מה הוא שאל בדיוק ולכן גם אין לי תשובה. אולי זה לא משהו שבאמת קשור ישירות לסדרה.

כגון : תמונת גרפיטי שחורה קטנה של הרצל, ולידו כתוב: לא רוצים לא צריך.

מי שמבין, מבין שזה מתייחס למשפט: אם תרצו, אין זו אגדה.

יכול להיות שמה שראית, ריבוזום, זה בסגנון הזה.

אז תימצתי לשם שלו, שאומר כמעט הכל.

אבל מבחינתי כאחד שמבין את זה ויודע להישמר, עדיין מדובר בסיפור יפה.

בס"ד

וספרי להמן (הייתי מסתכלת מאחור, ומסמנת לי כל מה שקראתי במטרה לקרוא את כולם..)

וחווה רוזנברג (יש סיכוי, שריקות, לחצוב בסלע ועוד ועוד...)

זה היה רוב מה שקראתי בילדותי המוקדמת. (המעובדים כמובן, אלה שעבורם אני מבינה על מה את מדברת כשאת אומרת שהיית מסתכלת על העמודים האחרונים ומסמנת...)

ילדי שי קראתי מעט.

בס"ד

המזימה, הנצר האחרון, הבישוף היהודי, ספינת שודדים ועוד ועוד בלי סוף בערך.....

אהבתי את הכריכה שלהם, כמו מסך תאטרון

איך עושים ^^^ הפוך?

תודה

בס"ד

מצחיק, ברגע שמתחילים פתאום הקופסה נפתחת...

הייתה גם סדרת ספרים ששכחתי את שמם של הסופר והספרים חוץ מאחד-

טבעת החנק, או הטבעת הסגולה משהו? 

זוכרים אותם? 

והשנים לפני שהכל היה מלא באבטחה - כשפשוט נכנסת לתחנה מרכזית ולבית הספר בלי שומרים, בלי מכונות שיקוף, בלי כלום.

וכשכל התחנות המרכזיות נראו כמו שנראית תחנה מרכזית של טבריה היום. 

כשהיה מותר לבוא לראות את החיילים מתאמנים בהר הרצל לפני ההופעה של יום העצמאות (גרנו בבית וגן) ואת המפקד שלהם צורח עליהם. 

החנויות שנסגרו בין שתיים לארבע, וכל אחר הצהרים ביום שלישי. (למה ביום שלישי דווקא?? כובע).

טלפונים עם חוגה. טלפון ציבורי ואסימונים. 

יציאה של פעם בחיים לדיזנגוף סנטר כדי לעלות ולרדת במדרגות נעות!

כשכרטיסיה לאוטובוס עלתה עשרה שקלים לעשרים נסיעות. וכרטיסיות. וניקובים. 

החיים לפני שהיו מזגנים. (טוב, אני לא בטוחה שזה נכנס תחת הכותרת נוסטלגיה...)

וסתם משהו שהוא לא הנוסטלגיה שלי אלא משהו שדודה שלי סיפרה לי. פעם הם הלכו ברחוב בשכונת קטמון עם חברים מארה"ב, ועבר לידם איש חביב ומבוגר שענה בנחמדות ל"שבת שלום" שלהם. "מי זה?" שאלו האורחים מחו"ל. "הוא נראה כמו רופא שיניים". "רופא שיניים??? זה ראש ממשלת ישראל!!" - זה היה יצחק שמיר זכרונו לברכה, בטיול שבת. זה אמנם לא זכרון שלי, אבל אני כן זוכרת את אווירת התקופה של מדינה קטנה והרבה פחות חרדות. שנות השמונים ככה. 

(שכיום זאת בעצם הלו קיטי)

החבורה

אדום ירוק

https://www.youtube.com/watch?v=kB57_Uu2D4E

דר הדוור

גאיה גל וגילי

פילוני וחבריו

מעניין מי זוכר את פילוני וחבריו..

איך אהבתי את זה

ויש גם את הפתיח של הקלטת של סרטים קלסיים (שהיה שם את הברווזון המכוער)

ברשת (פעם הצלחתי, ועכשיו שוב מנסה - וזה ממש לא מיידי), אנשים מוכרים שזוכרים אותו - בזה עוד פחות הצלחתי.

זו סדרה שהיתה בעיקר בצבעי שחור-ירוק-לבן. והיו בה דוב לבן עם סרט מסביב לעיניים (כמו של צבי הנינג'ה), ורוח בבקבוק נדמה לי. וצפלין. והרבה יצורים בעלי זרבובית. וים. זה זכור לי מאוד במעומעם. נדמה לי שהחיפוש הקודם שהצליח הניב שם כמו "מסע אל ארץ הדובים". אז... מישהו זוכר משהו כזה?

אי הדובים

למרות שישמצב שהנחש ההוא יצא לי פעם מביצת קינדר

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%98%D7%9C%D7%95%D7%95%D7%99%D7%96%D7%99%D7%94_%D7%94%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9B%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%AA

היו ימים...

אסימונים זה ה-דבר

כמה מכותבי הפורום אשכרה השתמשו באסימונים?

ועוד שאלת ותיקות - במלחמת המפרץ (הראשונה) למי היתה מסכה? לא ברדס, לא ממ"ט - מסכה (שלא נדבר על זה שיש כאלו שאפילו לא נולדו אז והם חוקיים בפורום)

יש לי מתחרים?

(אולי נלך עוד יותר אחורה - מי היה בימית? )

הכי זקנה בפורום זה הרבנית מלמד

אבל הצחיק אותי שמה שבשביל חבר'ה פה זה נוסטלגיה לא מתקרב לנוסטלגיה שלי.

אגב, למי שבאמת רוצה לדעת את הגיל שלי: (שימו לב למיקום הנפקת התעודה)

אתה ממש לא כ''כ זקן....  

כבר חיכיתי לראות איזה שנות השישים...

בס"ד

ורק עלינו לארץ, וההורים שלי עשו את כל הבית חדר אטום,
ובדקה של האזעקה היו מכניסים אותנו,
ואת הטלוויזיה ועוד כל מיני דברים לחדר האטום שבתוך הבית, 
והיינו יושבים ורואים את אורנה ודץ שרים כאן נולדתי...

ואחרי הכל הייתי יוצאת לסלון ומסתכלת בחלון לראות מה קרה, ואיפה נפגע בניין,
ופעם אחת עפו לנו כל התריסים מהחלון בסלון,
(אולי זה הרגע שההורים שלי הבינו שסלוטייפ לא באמת מאד יעיל נגד טילים?)

ועברנו למקום בטוח יותר- הדודים ברמת גן

ולא יודעת למה לי כל זה זכור בתור כייף גדול... (ילדים)

בס"ד

אסתי ופייגע אבא שלכן הוא רעבע, אימא שלכן יסוד עולם ואתה צדיק קטן...
(למדתי בבית ספר חרדי)

מכירה רק את הגרסה הרגילה

אשכרה ישבת וכתבת...  סי סי דופלה... אקוואקה.. חחחח! 

ואני שיחקתי :

הברווזה עליזה

אותי מאד הרגיזה

מים עלי התיזה

הברווזה עליזה

בס"ד

זוכרת איך המקום הכי הומה באולפנה, (בייחוד לאחר ארוחת הערב)

הפך לשממה מוחלטת,
ושני הטלפונים הציבוריים שעמדו שם נותרו לבדם.
מראה עצוב...
(או שלא )

טלכרטים, לעבור ליד טלפונים ציבוריים ולהעביר יד - צעירים מעל עשרים

זהו זה אף אחד לא הזכיר! 

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

בס"ד

תודה על התשובה! אני דווקא קראתי הרבה ויכולה להמליץ על ספרים איכותיים (לענ"ד).

דווקא ספרות עברית, פחות מכירה כי פחות אוהבת. יש את אהרן אפלפלד שהוא מצויין

אבל...מדכא קצת. סביב השואה.

אם את רוצה לקרוא ספר נחמד ולא ארוך, נסי את "זאת הפעם....." , תמר  וייזר.  למרות שמדובר

על קשר שלדעתי אינו מומלץ. אבל היא כותבת נחמד, זורם וכיף לקרוא את הספר.

זה אגב סיפור אמיתי.

"משחקת באש", טובה מורדו. מתורגם מאנגלית. מרתק.  

א. תמיד ראיתי את הביטוי הזה כאמירה נוסטלגית שמתרפקת על העבר, ולדעתי זו אכן הייתה כוונת המשורר. (בניגוד כמובן למה שאמר שלמה המלך: "אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה").

האם מישהו בכלל משתמש בביטוי הזה, או מקשיב לשירים הישנים האלה? אני מאמין שאני מהבודדים הצעירים שעדיין נהנים ממוזיקה כזו.

ב. הדברים שלך מאוד הזכירו לי את מה נעשה לביטוי "להיות עם חופשי" שיש לנו בהמנון. המשורר התכוון ליציאה מהגלות ולזכות להיות אדונים לעצמנו, אבל כוחות שונים (גם חרדיים וגם חילוניים, ולדעתי החרדים עשו את זה קודם) עיוותו את הביטוי ל"חופשי" מהמצוות וכראיה לכך שמדינת ישראל קמה אך ירק כדי שכולם יתפקרו.

אבל לי צורם שמשתמשים בביטוי הזה בדור שלנו. זה מזכיר לי קצת, למרות ההבדל הברור, את הגעגועים לגלויות השונות במקום להודות על המצב שזכינו לו.

או את ההערצה לדור החלוצי הישן כאילו הם מלאכים ואנחנו בני אדם, או הם בני אדם ואנחנו כחמורים (ולא כחמורו של ז'בוטינסקי).

גם אני מאוד אוהב את הזמר העברי הזה של פעם, אבל דוקא את היצירות הערכיות שלו, בעיקר סביב בניין הארץ והשליחות. זה שהמילים גבוהות והלחנים תמימים זה לא עושה אותן ערכיות, ולא נותן חותמת לכלל השירים שיש מהם גם שירי כפירה ועגבים ברורים.

ב. "להיות עם חופשי"- אני מעריך שזו באמת לא כוונת המשורר, אבל כשחרדי רואה את ההתנהלות הנפשעת, דורסנות ובוז שהיו כלפי היישוב הישן ואנשי התורה, ורואה במגילת העצמאות את המושג העמום "צור ישראל", הוא גם ממליץ את זה על המנון המדינה. זאת אומרת לא המילים הם מה שגרמו לאותו חרדי לחשוב ככה, אלא המציאות בשטח...

ואני מניח שחרדי סטנדרטי בכלל לא מכיר את ההיסטוריה סביב הביטוי "צור ישראל" כך שדווקא זה אמור להיות בעל רושם חיובי עליו. צריך להיות מאוד מפולפל כדי לחשוב שצור ישראל זה העם. אין אוקימתות כאלה.

וכשאני מסתכל על התורה והמצווה במדינת ישראל, אני רואה ברכה שלא נראה כמוה מימי קדם ומשנים קדמוניות. עשרות אלפי אברכים? תקציבים מהמדינה? גוף רשמי ממלכתי-דתי וממלכתי-חרדי? חזרה בתשובה גדולה? מימון של הילולות? ערוץ טלוויזיה ששם את המסורת על ראש שמחתו (אני מדבר על 14)? ראש ממשלה שמברך שהחיינו במליאת הכנסת על כך שבס"ד התחלנו להחזיר גם את רן גווילי הי"ד? ראש ממשלה שמצטלם אחרי מלחמת "עם כלביא" ואומר בקולו שהיה גם סיעתא דשמייא גדולה? שבתות וחגים בעלי מעמד ומשמעות חוקית? כמות לא נורמלית של ישיבות ואברכים? צבא שבו אפשר להיכנס ולצאת דתי עם רבנות צבאית די טובה (לאבא שלי לא היה שבריר מהטוב שיש היום לחייל הדתי)?

בקיצור, הבנת.

לצערנו, הרבה מהצאצאים של הדור הזה כבר לא מחוברים לארץ.

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

אפשר לעשות חיפוש בפורום ולנסות למצוא אותו

(או לשאול כאן האם מישהי זוכרת את השרשור ויכולה לקשר אליו)

חיפוש בפורומים

ופתחתי חדש

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך

מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.

בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.

לא? 

היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.

מפה לשם.

בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.

החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.

הערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה

'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'

חוץ מזה מי אמר שמותר לנפץ ע"ז שאינה שלך, ואולי לפי דינא דמלכותא כל ממצא שייך למדינה. וגם מי אמר שהוא ע"ז? והאם הולכים בזה לפי חזקה או לפי סימנים או לפי מה שאומר הארכאולוג?

"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון

ואת אשריהם תכרותון."

יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים

מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום

ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.

מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.

ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.

ובכל זאת אסור להחזיק פסל

תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.

כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.

צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.

אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:

הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

זו אמירה מאוד מוזרה.

לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.

אם חזקת רוב פסלים שהם לנוי. אז בשביל להוציא מחזקה יש כללים הלכתיים ביורה דעה

שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים

(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)

אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?

למשל בתכלת, למרות הממצאים המחקריים, רוב הפוסקים לא פסקו שזה התכלת

אבל מעניין, אחפש לקרוא בתחומין

התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.

או האריות בכסא שלמה.

גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות

(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)

וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍