בס"ד
או שאני אצליח. ואז אף אחד לא ידמיין שההוא, כן ההוא שכולם מכירים את השם שלו היום, בין מי שרואה אותו כדמות חיובית ובין מי שלא, היה פעם ילד מסכן שכתב פה כל מיני שטויות מהולות ברחמים עצמיים.
או שלא. כי כמו שאמר דוקטור סוס,
"לפעמים אתה לא.
מצטער לספר
האמת היא פשוטה
נתקלים
נכשלים
לפעמים גם אתה"
וממילא בטח שגם אני...
אז אם אכן לא, אף אחד לא יכיר אותי, שזה לא נורא, ואף אחד לא ידמיין שהאיש האלמוני ההוא, זה שאתה שוכח ברגע שאתה כבר לא רואה אותו מולך, זה שדווקא לא היית מופתע אם היו מספרים לך שהוא אחראי לכל התלונות הממורמרות האלו, שהיו לו כאלו תכניות, וכאלה חלומות. אבל זה כבר לא יהיה משנה. כי הוא לא הגשים אותם. לצערנו.
ואז נצטרך להגיע לאותו המקום הרע. זה שבו
"רק מחכים.
מחכים לרכבת, לגשם, לקור,
מחכים בישיבה או עומדים בתור,
מחכים למכתב, מחכים לבשורה,
מחכים שתצמח על ראשם שערה,
מחכים ל'כן' מחכים ל'לא',
כל אחד מחכה לעניין שלו"
אז נחכה גם לזה, נחכה אף יותר. עד שיבוא חלמן אחר.
חולם נוסף, חולם חדש, שמהעולם הוא עוד לא מיואש.
גם מבדידות הוא לא יפחד. החלום הגדול אותו יעודד.
אם הוא יצליח יהיה זה נפלא. ואם לא- חזור להתחלה.
אמנם אין חלמנים כאלו הרבה, אבל אחד זה מספיק.
ואני, אל תדאגו לי, הרי מה יהיה איתי זה כבר יודע, אחת מהשתיים...
ותודה לדוקטור סוס ולהוצאת 'כתר' על העידוד הנפלא שאני מוצא בין דפי ספר שלכם, 'אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים'
