ילדתי את בתי השביעית בגיל 41 וב"ה עוד היד נטויה.

בת דודתי ילדה בגיל 49 את התינוקת ה11 או 12 - אני כבר לא סופרת, בחסדי ה'. והכל בסדר.

איך אמר לי הרב שלי כשהתייעצתי איתו בשאלה אם זוהי חוסר אחריות מצידי - בכלל לא.

הרב אמר שאמנם הלך הרוח הכללי מושך לגילאים יותר ויותר צעירים - אנשים כבר מדברים על גילאי 35-36 כמבוגרים מדי מכדי ללדת, אבל זהו סחף שאינו תמיד מוצדק.

הרב אמר שאם יש לנו כוח ושמחה, זה בהחלט אפשר.

מאידך הרב ציין שמי שחוששת, גם גדולי הפוסקים החרדיים פוסקים שיכולה לקחת אמצעי מניעה ללא הגבלה החל מגיל 40.

רק בשורות טובות.

אני השתדלתי לעשות רק את הבדיקות הנחוצות ביותר ופשוט לא שמעתי מה אומרים אחרים - לא רופאים ולא משפחה.

יש כאלו שבגיל כזה הם רק באמצע...

זכית לברכה עצומה מאת ה' הלוואי גם עלי.

שיהיה הרבה הצלחה בקלות ובבריאות!

מקווה להגיע, עם כוחות הגוף והנפש, גם לגיל הזה ועוד ללדת

במגזין "פנימה" האחרון הייתה כתבה על היריון ולידה בגיל מאוחר. אם זה מעניין אותך - תוכלי להשיגו ממישהי שמנויה.

הרבה הצלחה, היריון קל ובריא, ותינוק בריא וחמוד בסוף!

בגיל ארבעים נכנסתי להריון בהפתעה, למרות מניעה.

קשה, מאתגר, וורידים נוראיים וכאבי גב- אבל שווה כל יום קשה.

נסיכה אמיתית קיבלנו! מתנה לכל המשפחה.

הפער בין הגדול שלי לבינה עומד על 18 שנה.

אין בדיקות מרובות. תקפידי על תזונה נכונה ומנוחה.

שמירה על פעילות גופנית חשובה מאד.

בהצלחה רבה!!!

יש לי שכנה (לא דתיה) היא בת 49 ונכנסה להיריון ....

עם עוד ניסיון שכשל

לאחר שנים היא התאלמנה ונשארה עם ילד שמלווה אותה בשנים האחרונות ולא בודדה לבדה

ותמיד היא אומרת שאיתי היה הכי קל... כי כבר היו בנות גדולות בבית, וכבר הכל מוכר וידוע ולכן הכל היה בנחת ובשמחה.

זה הדיבר האחד עשר שלי . מה לא הייתי נותנת עבור עוד ילד... . תהני מכל רגע , להביא ילד לעולם זו מתנה ענקית עם תאריך תפוגה . זה הנס הכי מדהים שיש. אני מכירה ילדה מופלאה שנולדה לאמא שלה רגע לפני יום הולדת 45. אז שיהיה בהצלחה...

הילד הזה יביא לך שמחה ונחת שאין כדוגמתו.

וכל הדברים שציינת - יעברו וישכחו - והמתנה שתקבלי תישאר אתך לנצח...

חיממתן את הלב עם העידוד ואפילו היה לי גוש קטן בגרון (ההורמונים?!?!).

אני באמת מכירה לא מעט נשים שילדו בגיל 40+, העניין הוא שכבר הצלחתי להתחיל לשכנע את עצמי שמספיק.

אפילו העברתי את כל בגדי התינוקות. מסרתי את כל בגדי ההריון והתחלתי "לתכנן" את עצמי: להתחיל ללמוד עוד כשנה, כשהקטנטונת הנוכחית תהיה בת שנתיים...

אבל... רבות מחשבות בלב אישה!

אני באמת מודה לרבש"ע על הזכות הזאת, אבל הכוחות, הכוחות הכוחות! מאיפה אוספים את הכח לעוד הריון? אין לי זמן לבחילות, לעייפות, ואפילו לרגישות לריחות שפתאום צצה לה השבת.

אחת האנונימיות שאלה לגילאי הילדים - האמת היא שזאת ממש מתנה לקטנטונת שלי שכבר בת שנה. זה שלפניה גדול ממנה בכמעט 4 שנים וכל הזמן חשבתי שיהיה לה משעמם, כשהוא יהיה בישיבה בכיתה ט והיא תהיה בכית ה-ו, לבד..

הגילאים אצלנו: 15.5, 13.5, 12, 10.5, 7.5, 4.5 ושנה.

תודה על כל העידודים.

עכשיו נשאר להתפלל להריון קל, תקין ומהנה!!!

הקטנה שלי נולדה כשהייתי בת 41.  כשהייתי בת 50, נכנסתי להריון (שלא החזיק מעמד). די נבהלתי.  חברה טובה הרגיעה אותי ושלחה אותי לקרוא במרשתת (אינטרנט, בלעז).  גיליתי, ש- 50 הוא ה- 40 של הדור הקודם.  נשים רבות מאוד יולדות בשנות ה-40 שלהן וגם בנות 50, והדבר כבר אינו נחשב ל"תופעה" או למשהו מעורר התפעלות או היסטריה.

לפי מה שכתבת, יהיו לך בעז"ה שני קטנים בהפרש של שנתיים.  נשמע מצוין!  

לשלוותך האישית, כדאי ללכת למעקב הריון אצל רופא\ה שאינם חושבים ש 35 הוא גיל מופלג להריון.  

לפני שנים רבות חברה שאז היתה בת 42 הרתה, ופנתה לרופא נשים חדש (הם עברו דירה).  היא הגיעה לפגישה והתחילה עם נאום על היותה הריון בסיכון.  הרופא התעניין מהי סיבת הסיכון.  היא ענתה - אני בת 42.  הוא המשיך לשאול - כן, הבנתי, אבל מה הבעיה בגללה ההריון נחשב "בסיכון"?  היא חזרה ואמרה "אני בת 42"...  

הרופא הסביר לה שגיל 42 הוא גיל מצויין להריון, ואם אין לה בעיה רפואית ממשית, נא לא להתהדר בנוצות של "הריון בסיכון".  

לגבי כאבי הגב והבחילות, נעזרתי בכירופרקטר.  אולי גם לך מתאים.  לי הטיפולים עזרו המון.  

לגבי הסבא והסבתא, בעז"ה יהיה להם נחת מצאצא נוסף!

בהצלחה!

לא מצליחה להבין איך אפשר לא לרצות ילדים... (ונא לא להתנפל עלי. לגיטימי לחשוב אחרת ממני.)

ואיך אפשר להגיד לאשה שהיא מגזימה... הרי הקב"ה מוריד נשמות לעולם. לפעמים מונע ממי שרוצה ולפעמים נותן דווקא למי שמונע... (מכירה סיפורים על כאלו שמנעו ונקלטו בכל זאת, אחת בגיל 42.)

הלוואי עלי פוריות כמו שלך.

שיהיה בשעה טובה ובקלי קלות.

את באמת צודקת, בעיניי.

איך אפשר לא לרצות עוד ילדים?

אני באמת רוצה עוד אחד, אך חשתי שזאת אולי כבר מן "חמדנות"...

מאחלת לך להרות מהר ובקלות!

קל זה לא, וזה הילידים ה9 וה10,אבל הרבה סיפוק ואושר.

היום הם בני 7, ובבית יש גם 5 נכדים כי"ר.

הפער בין הגדול והקטן הוא 26 שנים...

וכן, כבר יש נכדים...

בתור הכלה שלה זו חוויה מעניינת ולא ברורה.

אבל זה לא המצב אצלך.

אצלך הם עוד קטנים וזה לא נראה להם כזה הזוי, בשונה מהסיפור שלנו.

הרבה נחת!

אה, ואני מכירה מישהי שילדה בכסלו האחרון בגיל 51 תאומים. הם הילדים 15ו-16 שלה.

הנכדים כבר בר מצווה.

ז-ה הזוי.

הרביעית שלי ג"כ היתה הפתעה (היו לי 3 צוציקים בני 4 ומטה כשהריתי אותה) והיא באמת ילדה מהממת ומיוחדת.

אני בטוחה שגם הנוכחי!

אפשר גם אחרת, לא חייבים שגם הריון זה יהיה קשה כקודמיו. שיהיה בקלות ובידיים מלאות!

אם לא היה חשש שיסקלוני כאן : מי אמר שחייבים אין ספור בדיקות? תעשי רק את אלה שאת מרגישה שיטיבו איתך.. 

העניין הוא שהרופאים די מלחיצים.

בהריון הקודם רופאת הנשים המהממת שלי שלחה אותי לבדיקות עוקפות מי שפיר (אקו לב עובר וסקירת מערכות מיוחדת), אבל ב"ה יש עוד בדיקות למכביר (אני צריכה בכל הריון להוכיח מחדש שאין לי בעיה בקרישת הדם, למרות הערכים המדאיגים של הטרומבוציטים, וזה לפחות 3 מפגשים אצל כל מיני המטולוגים למיניהם).

עברתי קופה לאחרונה-אז אצטרך להוכיח לרופא החדש את הכל מחדש...

בקיצור-אם אפשר היה פשוט לישון 9 חודשים ולהתעורר לקול בכי של הקטנצ'יק... זה היה יכול להיות מ-ע-ו-ל-ה!

מה שאני כן מופתעת זה מגיל הנשים המשתתפות בפורום..

הייתי בטוחה שיש פה נשים בנות 35 מקסימום מגניב בכל אופן

ל"אמא ו8 גמדים" 

שתזכי לגדלו בקלות קלות קלות.!!וכן גם אני מחכה ליום הזה שתשני את הניק.......

לק"י

אולי מגש פירות לא גדול.

רק לברר מראש אם יש מקרר למאושפזים. 

חוץ מאוכל גם חומר קריאה יהיה רעיון טוב

לא נעים אבל ביום חול הטלפון מעסיק אותי

בשבת- קצת משעמם...

זה.

אולי צריך להתחיל עסק, ספרייה ניידת עם משלוחים או משהו 😅

בבית חולים עצמו…

זה נשמע הזוי, אבל גם וולט מגיע עם ספרים 

עברה שם מישהי ביום שישי והציעה לי לשאול ספרים ומגזינים חרדיים לשבת מספריה ניידת שיש בבית החולים (שערי צדק).

זה לא היה הכי הטעם שלי, אבל בהחלט היה במקום...

באמת שבת אחר כך אח שלי וגיסתי באו לבקר ביום שישי ושאלו מה להביא, אז ביקשתי ספר וזה היה ממש נחמד... (תודה @לפניו ברננה!🩷)

וחיבוק לך על האשפוז... לא כיף להיות בשבת בבית חולים❤️

אם ממילא את מכינה לבית, אפשר קצת להגדיל כמויות ולתת לה קצת מכל דבר.

לא יודעת מה הרמה של האוכל שם, אבל אם הוא לא משהו, אז סלטים ולחמניות ממש משדרג.

ובקבוק מיץ ענבים קטן אם יש לכם, זה ממש נוח שלא תלויים בזמני הקידוש של בי"ח.

ודברים נפתחו ממש אחרי החתונה

גם אצלי זה היה הקשר הכי יציב והבנתי על עצמי שאני מעדיפה מישהו ללכת איתו יחד במיוחד שהיו לי לפניו קשרים מרגשים אך כמו שהם עלו מהר כך הם נגמרו

זה לא שהיום הכל מושלם אבל מי שהוא, מה שהוא עבורי ובעיקר הדרך שעשינו יחד מחפה על הכל

חשוב לי להדגיש- זה היה נכון לי

אני הבנתי שמבחינתי נישואין זו עבודה משותפת וראיתי בבעלי אדם שעונה על ההגדרה הזו,  זו לא הייתה החלטה שכלית,  היה בקשר מציאת חן והיה לי כיף, חיכיתי לפגישות. עם זאת, היו לי קשרים מרגשים יותר, אך הבנתי שמבחינתי  אני מעדיפה את מה שיש לי עכשיו מאשר לדמיין לעצמי מציאות אחרת.  

בזוגיות תמיד יהיה משהו מאתגר, זוגיות היא חלק מהתיקון שלנו (במובן החיובי, אתגר שמפתחת אותנו)

מקווה שזה עזר ולו במעט

בהצלחה🙏🏻

זה עוזר לשמוע..

אצלי זה קצת שונה

כיף לי בזמן הפגישה, אבל בין לבין אין ציפיה כל כך וגם מציאת החן בשאלה.. 

אבל באמת יש פחד שאין הרבה אפשרויות אחרות וגם בבחור אחר אמצא משהו שמפריע..

מההתחלה היו כמה דברים ש"קפצו" לי במראה שלא היו כמו שציינתי, וגם לא ממש הייתי "מאוהבת".

אבל היה כיף יחד, היה "קליק" מיידי והתקשורת הייתה מאוד זורמת.

אחרי החתונה דברים ממש נפתחו.

עדיין אולי היה לי כיף אם בעלי היה קצת יותר גבוה למשל, אבל זה, ושאר הדברים החיצוניים, כ"כ שוליים וחוורים בחיים האמיתיים. וברור לי שבעלי, כמו שהוא, הוא המתנה הכי גדולה שיש לי בחיים...

מה שכן, אם מחליטים שכן, אסור שזו תהיה 'התפשרות' אלא החלטה שלמה ושמחה, לקבל אותו על סך חלקיו הטובים ואלו שפחות.

אבל בשלב שלך- קודם כל לפתוח עוד את הלב, זה הבסיס לתת למשהו לקרות

אם יש דחיה אז לא.

מה שהפריע לי חיצונית בבעלי מפריע לי עדיין היון אחרי הרבה שנות נישואים ואהבה גדולה ובוערת.

היה לי מאד מאד טוב איתו מבחינה נפשית ורגשית וזה מה שבסוף עזר לי לקבל את ההחלטה.

והלב נפתח והיום רואה בו מלא יופי שלא ראיתי אז 

ונשיאת חן כן נבנית גם מקרבה רגשית.

אבל, 

בנישואים יש כל מיני תקופות

ולפעמים יש בלב גם עוד דברים לצד האהבה

ואז פתאום מאד בולט

האף הבולט/השין השורקת/הצורה שבה הוא נוגע באף או ווטאבר.

ומציק.

ועוד יותר כשזה עובר לילדים.... זה עוד יותר מעצבן... (במיוחד אם את אוהבת את איך שאת נראית)

סגנון לבוש אצלי זה משהו שהתאזן ביננו מאד עם השנים וזה לדעתי זניח.

זהו זה השיתוף הכי כנה שאני יכולה לתת לך...

אם אין משיכה אבל גם אין רתיעה, מניסיוני זה עובד לגמרי. כלומר לגמרי קיימת משיכה (עכשיו, אחרי החתונה וכו). המשיכה לא חייבת להתבסס על מכלול הפרטים שלו - גובה, משקל, רמת שיעור, צבע עור, צבע עיניים וכו' וכו. אבל אני מרגישה ששילוב של משיכה רגשית יחד עם פרטים שכן יפים בעיניי (גם אם אובייקטיבית הם קטנים), זה לגמרי עובד, והמשיכה חזקה. לא כאיזו פשרה, אלא כעובדה בשטח. לשם הדברים התגלגלו.

אבל מהתגובה הנוספת שכתבת, אני תוהה האם המראה נותן לך "סיבה טובה" לחתוך כי גם ככה את בסימן שאלה לגבי הקשר ביניכם, או שבאמת המראה הוא מה שמקשה כרגע על הקשר להתקדם. (שני הדברים לגיטימיים לחלוטין, כן? רק כדי לדייק לעצמך את המצב בשביל שתחליטי מה שנכון ומתאים לך❤️)

המראה עדיין חוסם אותך?
גם הקול עדיין
הלבוש? (למרות שלבוש אפשר לשנות בהמשך, מה שכן יכול שמפריע לך למשל סגנון- פשוט מידי, ציציות בחוץ...

בעיקר כשאני רואה אותו "מבחוץ" יותר.. מרחוק.  בזמן שיחה כשיושבים אחד ליד השני אני פחות ממוקדת בזה.

הקול די מעצבן אותי בטלפון, אבל פנים מול פנים יותר טוב.  הלבוש מציק כי הוא בסגנון ממש שונה משלי..

יוצאים כבר זמן מכובד.. יותר מ4 חודשים

שאין אינטימיות רגשית

יותר קשה להתחבר לבנאדם אם אין מספיק חיבור רגשי

הייתי ממליצה לך לנסות לדבר איתו שתעבדו על זה

שיהיו יותר שיחות עומק

בעיני זה דבר שלוקח הרבה יותר מארבעה חודשים

מה גם שיש דברים שמרגישים בנוח לומר רק אחרי החתונה

אבל יתכן מאוד שכל אחת מאיתנו מגדירה אינטימיות רגשית באופן אחר

חשוב לשים לב שיש גם את השוני הטבעי בין גברים לנשים בעניין

יש לך מישהי להתייעץ איתה? יועצת שמבינה בתחום, במיוחד על רווקות מאוחרת?

משיכה לא חייבת להיות, יכולה להגיע גם לאחר הישואין.

אבל אסור שתהייה דחיה.

את לא מתארת דחיה, את מתארת חוסר חיבור לקול, ללבוש, לחיצוניות.
תנסי לחשוב עם עצמך, האם זה דוחה אותך, מגעיל אותך, לא מסוגלת לשמוע אותו. או פשוט חוסר נשיאת חן למראה, לקול.
יכולה לשתף שגם אצל בעלי לא אהבתי דברים מסויימים (סגנון דיבור, משהו נוסף בחיצוניות)אבל זה לא דחה אותי, פשוט לא נמשכתי לזה כל כך והיום זה כלל לא מפריע לי (אגב, מפריעים לי דברים אחרים...חחחחח).
הייתי אומרת לך להמשיך לנסות,לחשוב עם עצמך מה לא מוצא חן בעינייך בדיוק. 

להתפלל ואם מרגישה שיש חיבור אבל מה שציינת מציק עדיין, להתייעץ עם מישהי שאת מכירה.
 

תחשבי אם יש איברים מסויימים שכן מושכים אותך בו- פנים/עיניים/ ידיים/ מבנה גוף וכו'. אם אין שום דבר כזה אלא להיפך- יש דחייה, לדעתי עדיף לסיים. אם את כן מוצאת אפילו משהו אחד או שתיים שמושך אותך במראה- תמשיכי.

אחרי החתונה כנראה יהיו דברים שיפריעו לך

דברים שלא ראית קודם/ שיתפתחו עם הזמן/ שיגיעו בעקבות שינויים שלך/ שלו/ של החיים

יש אשליה שבוחרים בן זוג

אבל רב הנסתר על הגלוי

מה שכן בוחרים

זה עם מי לעשות את הצעד של החתונה

זה צעד שכנראה עושים אחרי שהמעלות עולות על החסרונות (או שנמצאים תחת האשליה הנ"ל)

גם כשנשואים

טיב הקשר תלוי בהסתכלות

אם מתמקדים ביתרונות ומתמודדים נכון עם החסרונות

הזוגיות תהיה יותר טובה

אם מתקשים להתמודד עם קיום החסרונות

הזוגיות תהיה פחות טובה

(כולנו אנשים פגומים

גם לאנשים עם תכונות מרשימות

יש פגמים משמעותיים שקשים להכלה)

אני חושבת שהמיקוד צריך להיות

1. בבשלות שלך להתמקד ביתרונות ולהתמודד עם חסרונות

(גם שלך וגם שלו)

2.  בהתפתחות הקשר לשלב שנראה/ מרגיש שהיתרונות שלו עולים על החסרונות 

שלא מסתכלים על חתונה כזה האדם שאיתו אני רוצה לחיות לנצח, זה נורא מלחיץ ככה.

חתונה זה החלטה שזה האדם שאיתו אני רוצה לעשות יחד עבודה כדי לבנות את הזוגיות שתהיה הכי טובה עבור שנינו (ברור שהשאיפה היא שזה יחזיק תמיד)

בעלי לא מושלם אבל גם אני לא מושלמת. התחתנו עם רגש אבל ממש לא היינו מאוהבים עם פרפרים, בהתחלה זה קצת הלחיץ אבל היום אני יודעת שאני פשוט לא הבנאדם שמתאהב כמו בסרטים. אני אוהבת אותו מאוד מאוד ומקורקעת לא פחות.

לגבי סגנון לבוש זה הדבר שהכי קל לשנות בערך.

אולי כדאי ללכת יחד לפגישה עם מטפלת לפני החתונה, יש זוגות שזה מאוד עזר להם להחליט.

שייך לארגן חופשה לשניכם לכבוד היומולדת? זה גם הפקה שווה וגם משהו שכנראה יקל עלייך אם את שחוקה...

יש לי שני קטנים צפופים שדבוקים אלינו ממש (אחד יונק) והגדולים יותר גם דורשים סידור ראוי… לא רואה כל כך אופציות למי לתקוע אותם

עשיתי את זה לפני כמה שנים כשהיו לנו פחות ילדים והתינוק התורן היה בבטן אז חמותי זרמה

(תינוק יונק אולי יכול להצטרף)

למשל - חדר בריחה או ניווט זוגי.

ולהזמין לו מתנה באינטרנט, כדי שלא תצטרכי להתרוצץ.

(בתקווה שמבחינה כספית אתם יכולים לאפשר את זה...)

אם יש לכם בוקר חופשי בלי הילדים אז ניווט זוגי זאת חוויה מהממת בעיניי (יש עוד אפשרויות כמובן, אפשר גם צניחה חופשית אם אתם בעניין 😅)

סדנא זוגית (בבית/בחוץ)

בריכה

לא יודעת מה הרף שלכם, אני ביומולדת הראשון של בעלי הכנתי עוגה שווה וזהו, אפילו על מתנה לא התארגנתי, וזה היה יומולדת עגול 🙈

אז בעצם הצבתי רף כזה נמוך שהכל טוב יותר ממנו... (אם כי עדיין אוכלת את עצמי על ההזנחה ההיא)

רעיונות מהממים אשמח ממש להמלצות ספציפיות

סדנא/בריכה/ניווט

לא מכירה מומלצים בתחום אבל נשמע לי כיף.

יש לי תקציב לזה אבל ממש אין לי ראש.

חלק ממה שעשיתי עד היום כלל בתי מלונות בהפתעה, מתנות יקרות וכמובן ארוחות משוגעות ועוגות מעוצבות מעשה ידי. קיצר די השתגעתי על זה

תחפשי בגוגל.

ובהצלחה!

לדבר על זה מתישהו והחליט להוריד את הרף.

זה מאוד מלחיץ החובה הזאת לארגן משהו רציני כל שנה.

אני לא אוהבת הפתעות

הם יוצרות ציפיות מוגזמות שלא תמיד ניתן לממש

נשמע לי סיוט לעשות הפקה בהפתעה ועוד פעם בשנה אבל כי זה האופי שלי, כנראה שאתם אוהבים את זה.

בכל מקרה, נראה לי גם כשיש רף וציפיות גבוהות אפשר לדבר על זה ביניכם.. את יכולה לשתף אותו בקושי ואולי תורידי טיפה את הרף

פתאום לראות איך הוא התבגר, ולקצור את הפירות שעבדתם עליהם כל כך קשה.

משמח מאוד!

הוא נשמע מותק ממש.

שרק יהיו לכם עוד ועוד נחת ושמחה

וטוב שיש תמיד תקווה

תודה על השיתוף!!!

נותן כוח ותקווה. משתדלת להתפלל גם על הילדים אחד אחד בהדלקת נרות. וזה ממש מחזק ונותן כוח  ותקווה לשמוע. ואני צריכה את זה..

בע"ה שתמשיכו לקצור את הפירות על כל העבודה הקשה שלכם.

קור יכול לגרום לזה,

אם את רואה שינוי בזמן האחרון אולי זה באמת קשור.

ואני מכסה בשמיכה ופוך

השמיכה הרבה פעמים נופלת להם.

אם הייתה יבשה לפני כן - התיאור קלאסי לקור ולחורף.

בגן?  גננת אחרת?
בבית- תינוק חדש?
משהו אחר?
בד"כ הם חוזרים להרטיב כשקורה משהו לאו דווקא שלילי.
מציעה לאחר ששלת דברים אחרים, ללחוש לה בלילה מה שנקרא לחישות לילה.
אצלנו רק זה עזר

ללחוש לה דברים טובים ועוצמתיים באוזן.
את בוגרת, את יכולה ממש לתאר לה את ההצלחה שלה.

כמו שאמרו כאן, מעבר לחורף או קור היה גורם לזה, אז את כבר מלבישה חם, לודא חימום.

דבר שני אצלינו תולעים(!) היו גורמים לפספוסים.

דבר שלישי וירוס, או מחלה לפעמים קודם היה פספוס ומצברוח עצבני ואז שאר התסמינים.  אבל אל אין שום תסמין אחר לא הייתי קופצת לזה.

היא לא מצאה כשהיא קמה, נכון?

פרקטית, וזה למדתי מהפורום, לשים מגן מזרון/שעוונית+סדין+שעוונית+ סדין, ככה בלילה מורידים סדין ושעוונית ויש מיטה יבשה מוכנה.

הייתי מחכה קצת רואה שזה עובר ואם זה עובר לא נראה לי בגיל הזה הייתי מייחסת לזה חשיבות. גם אם כבר גמולה

מה שאלת במשפט

"היא לא מצאה שהיא קמה"?

איך תולעים גורמים לפספוסים?

ובאמת אאמץ את העניין של השכבות במיטה לא חשבתי על זה 

הולכים לישון.

אחרת בוודאות מפספס. נראה לי תקין לחלוטין לגיל הזה.

לפני חודש היתה ישנה לילה שלם וקמה יבשה?

וזה הקטע שנניח ופספסה פעם אחת א זזה כאילו עשתה בשירותים

מאיפה יש לך מלאי שאת יכולה לפספס עוד פנמיים??

בעז''ה שיהיה כמה שיותר קל!

וידיים מלאות

זה באמת מרגששש

ולא מחייב שיהיה לך גם ההיריון הזה היפרמאזיס.
לי לא היו בכל ההריונות...
הריון קליל ומשעמם.

אמנם בעוצמות משתנות אבל קשה לי להאמין שלא יהיה בכלל.
בהריונות הקודמים תמיד אמרו לי:
תחשבי טוב, אולי הפעם זה לא... ותמיד היה קשה.
אז מעדיפה לא להשלות את עצמי ולהיות מוכנה לבאות...

רוצה הריון ובלחץ מהריון. זה תמיד הולך יחד.

והעיקר בשעה טובה וידיים מלאות בע"ה! 

מתה על אלו של "תחשבי טוב" כאילו אם אחשוב טוב לא יהיה היפרמאזיס

ככה הגוף שלי וזהו.
דווקא בהריונות שהייתי בהם הכי הכי בהיסטריה והתכוננתי נפשית ופיזית להיפרמאזיס- זה לא הגיע.

היו לי הריונות עם היפרמאזיס, הריונות עם בחילות והקאות סבירות ממש, והריון אחד מושלם בלי כלום

או שהיה לך רק קל?

כי בדר"כ מי שיש לה היפראמזיס קשה זה חוזר שוב ושוב...

אצלי היה בכולם וכל פעם רק החמיר

וככה היפראמזיס רציני מתנהג בדר"כ...

באחרון היה קל יותר (לא התאשפזתי, קבלתי עירויים רק בקופ"ח... כזה...)

והיינו בטוחים שזה מין אחר חחחח
אבל בסוף ילדתי מהמין הקבוע אצלנו בבית.
אולי הפעם יפתיע...

לי היה בחלק מההריונות ברמה של עירוי, ורק במיטה בלי יכולת לעשות כלום (בכל קימה הייתי חייבת לרוץ להקיא, לדבר לא יכלתי).
ובחלק מההריונות היה לי סתם בחילות רגילות כמו של כל אישה סטנדרטית בתחילת הריון.
לא הבנתי מי החליט מה זה היפרמאזיס רציני?
היפרמאזיס לא מחייב להגיע בכל הריון לאותה האישה. עובדה.

אם את אומרת שיש ..

פשוט ממה שאני מכירה ומניסיון אישי, נשים שיש להן היפראמזיס קשה, נדיר מאד מאד שיש להן גם הריונות בלי בכלל...

זכית😉

אבל עברתי הרבה הריונות בלי עין הרע, אז אולי זה גם סטטיסטיקה בסוף, אם יהיו לי 4 הריונות למשל, יהיה לי בכולם, אם יהיו לי יותר מ-4 הריונות, סיכוי גדול יותר שיהיו לי גם הריונות בלי היפרמאזיס.

קשה לדעת כי לרוב מי שיש לה היפרמאזיס לא יולדת הרבה.

אצלי בראשונים לא היה לי היפרמאזיס
התחיל לי בכל האחרונים...

ובקלות!

כל תגובה משמחת ומחזקת..