אני רוצה במבה פיצה ואורז. לפי הסדר הזה
וטילון של מגנוםםם
ופוקצ'ה עם טחינה כזו טעימה נורא
(אגב פיצה
נזכרתי בפיצה היום. אני כל כך מתגעגעת אליה, זה כזה מוזר. אני רוצה את הצבה שלי
)
אני רוצה במבה פיצה ואורז. לפי הסדר הזה
וטילון של מגנוםםם
ופוקצ'ה עם טחינה כזו טעימה נורא
(אגב פיצה
נזכרתי בפיצה היום. אני כל כך מתגעגעת אליה, זה כזה מוזר. אני רוצה את הצבה שלי
)
אורז טחנתי
וטילון של מגנום אכלתי שניים
מה שאני באמת רוצה זה חלה של שבת עם מטבוחה וסחוג ודג |מזיל ריר|
רעיה123
ל לא כזה קשההמי נהר!
)רעיה123
זה בעיה אחרת...) קיצר ומצות זה פשוט נורא!! לא טעים(לי ) אז פשוט חייתי מאורז שבוע... 
נקפוץ לבקר מדי פעם
רעיה123

רעיה123
מי נהר!
5 שבתות בשנרעיה123ועוד שתיים יהיו בעז"ה אחת בירושלים והשניה הלוואי שבאולפנא!! קיצור, היינו בשבת זכור לא באולפנא אפילו
באסהה
רעיה123
~אורטל~אחרונהמעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)