אבל הצבא לא נורא בכלל

אני נהנתי ממנו 

כמובן שיש רגעים לא נעימים

אבל בעיקרון לא סובלים שם

אבל להרבה מאוד אנשים ממש לא. אם החששות שלך מתממשים תבקש לדבר עם קב"ן (ו/או טופס העברה), אני מכיר מישהו שסובל מ"קשיי הסתגלות" וזה מאוד עזר לו. אם אתה בקרבי אז בהתחלה עוד אפשר לעבור משם אבל בהמשך מאוד קשה. קל מאוד להתייאש מהמצב ולשבת ולחכות שזה ייגמר במקום להילחם על שינוי/העברה. ובסופו של דבר, מדובר במערכת שהיא בהרבה מקרים דורסנית, כך שאל תצפה לפיקניק (בלשון המעטה), לדעתי עד שלא מגיעים לצבא, אי אפשר להבין. מקוה שלא הלחצתי יותר מדי. בתור בן אדם שהיו לו תקופות קשות בצבא, עוברים את זה והכל בסדר ואפילו יוצאים בוגרים ומחושלים יותר. מקוה שגם אצלך הכל יסתדר.

אומרים שאם אדם מפחד מדבורה, ופתאום מופיע אריה....... אז הדבורה....... זה כבר לא מפחיד........ לכן צריך לפחד מהאריה, לכן תפחד רק מבורא עולם, אבל מה שכן יש לך לפחד מהצבא.... שלא יתקעו לך סכין בגב, שהם לא מגבים את החיילים שלנו, והיום החיילים מפחדים לירות שמא יסתבכו, וכן יש על מה לפחד מעוד דברים בצבא, שמא יכריחו אותך דברים שאתה לא רוצה לעשות אותם או לא בנוי להם, ומכריחים כל מיני דברים, לא פשוט, אבל תמיד תבחר בצד של בורא עולם מה שבטוח שם הכי טוב.

קודם כל לגבי ספורט אל תדאג,הצבא בונה על זה שאף אחד לא בכושר ובונים את הכושר ע"י סולם מאמצים.

כולם נכנסים למסגרת חדשה שהם לא מכירים אתה תלמד מאוד מהר איך להסתדר.

למעט קבוצות מאוד מסוימות כולם מתגייסים כבודדים אא"כ התמזל מזלך ואתה תכיר חברים חדשים והקשר ביניכם יהיה חזק מאוד.

הבעיה היא בעיקר, הסביבה בה תהיה. תתעקש על סביבה דתית, אחרת - אתה עלול לשכוח מה ההבדל בין קריאת שמע לברכת המזון.

זה המרקם האנושי, השפה, וההחצנה של אספקטים שהצניעות יפה להם. מרבית הדתיים שהיו אתי בצבא התפרקו והתפקרו. אם לא תהיה במסגרת עם אנשים אמוניים - זה יהיה מאבק קשה מאד. וסופו כמעט ידוע. קח דוגמה חיה - את בנות השירות לאומי, שבאו בתור בנות תורניות, נפלו במשטרה לתהומות, וממרום טהרתן ירדו לפריצות עם עם גברים נשואים, עם דרגות קצונה.

כמעט עפתי מהצבא על קב"ן, שעימת אותי עם כל הבעיות האלה, ושאל איך אני אסתדר.

בסוף שכנעתי אותו שאם אתגייס דרך בני"ש, ואהיה עם אנשים כמוני, זה יסתדר.

אז זאת ההמלצה הראשונה - תתגייס דרך ישיבת הסדר, רק בשביל המחלקה שאיתך. 

אח"כ אתה יכול לעזוב את ההסדר ולעשות שירות מלא.

אם לא, נסה להגיע למקומות עם "אנשים איכותיים" שזה בעצם עם אנשים חכמים. ברגע שאתה באיזו יחידת מחשבים

אז החבר'ה מסביב יהיו חנונים.

גם יש מקומות קרביים שמאכלסים חנונים, כמו שריון ונ"מ. 

בכל מקרה, הצבא השתנה מאוד מאז ימי "האח של דריקס" (מי שלא ראה יש ביוטיוב). בכל מקום יש המון דתיים, ומספיק שאתה מתחבר לטבח הברסלבר, וקובע איתו חברותא ברבנו, אתה מסודר חברתית. (טבחים שולטים בעולם. הם ואפסנאים)

לגבי כושר - סולם המאמצים מתחיל מהריצפה, כלומר מניח 0 כושר. אבל הוא תלול מאוד. מהר מאוד מגיעים לביצועים גבוהים. כל אלו שהתאמנו פשוט חוטפים את השוק בשבוע השלישי במקום הראשון.

אני לא יודע לטפס בחבל ואמרו לי שזה חלק מהבחנים בקרבי... יש מצב להסתדר גם בלי טיפוס בחבל?

האם כך היה בצה"ל?  זה גרוע מאד!  לא חשבתי שאפשרי מצב כזה בצה"ל

ויש הרבה במצבך ואף יותר גרוע. לא נורא. אתה תעבור את זה. יש דברים יותר קשים מלעבור את הצבא. העיקר שתהיה בטוח שהדבר ביכולותיך. לא בשמים היא. ולא צריך להיות ספורטאי. המון הצלחה!!!!!!!!!  

אני נמוך קומה, קצר רואי, די שקט ומופנם. את הצבא עשיתי באמצע שנות ה-90. מכיוון שאני בן יחיד, הוגדרתי כ"ג'ובניק" ולאחר מיונים קצרים קיבלתי תפקיד של רכז דת. למזלי, שירתתי בבסיס גדול תחת רב צבאי ולא תחת רס"ר משמעת (שבד"כ רואה ברכז דת סתם מישהו שהייעוד העיקרי שלו זה לנקות שירותים וכיוצא באלה). עברתי שלוש שנים סתמיות, אך רגועות, ובמבט לאחור די ברור לי שאילו הייתי מקבל תפקיד שלא היה תואם את האופי שלי, הייתי עושה את כל מה שביכולתי על מנת לצאת מהצבא.

יש כאן שני צדדים:

מצד אחד, הצבא זה ה-מקום שבו מלמדים אותך על עצמך דברים שלא ידעת, וכמעט לכולם יש חששות שבשלב הראשון מתחזקים - ובהמשך רק בונים את האישיות.

תשאל אנשים, בכל מקום יש את ה'שוקיסטים' שבהתחלה יורדים עליהם חזק. פעמים רבות הם הופכים ללוחמים מעולים יותר מכל עושי-הרעש (ובפרט בקרב, מי שהיה פעם תחת אש יכול להעיד שאני לא כותב סתם).

כנ"ל לגבי הפחד הפיזי. בסופו של דבר הצבא בונה את הכושר של הלוחמים, תרצה או לא. למעט לבודדים, זה ממש לא קל. אבל כמו שכבר כתב כאן מישהו, אתה לא הראשון ובטח לא האחרון, צה"ל מכיר את העבודה.

זה נכון גם לגבי המובן החברתי.

וכמובן צריך לזכור, לא מתגייסים במטרה לבנות את האישיות, ובמלחמת מצווה הכול יוצאים ואין 'איש הירא ורך הלבב', וזכרת את הוי' אלוקיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל, ולא בחרב ובחנית יהושיע ה', כי אם ברוחי.

מצד שני, יש מצבים שהם באמת מֵעֵבֶר לזה, שבהם זה לא סתם חששות אלא קשיים ובעיות אמיתיים וכלפיהם יש לנהוג ברגישות ובזהירות, ולא להגיע לשירות קרבי. אפשר לעיתים לתרום הרבה יותר בשירות לאומי מאשר בצבא.

אני מציע לך:

1. להתייעץ. אין שום דרך לקבוע על פי כמה שורות בפורום אם אתה כמו רוב-רובם שבסוף מסתדרים או שהחששות שלך מלמדים על קושי אמיתי. תתייעץ עם חבר, הורים, רב, אפילו מישהו שאתה לא מכיר עד היום.

2. אם במסגרות אחרות עד היום לא היה בעיה חריגה מדי, גם את הצבא תעבור בכיף. החששות לפני הם חלק מהעניין... 

אחי, הפחד שאתה חש עכשיו ממש מובן. סך הכל מקום חדש, חוקים חדשים ואנשים חדשים - ממש ללכת אל הלא נודע (והמעט שידוע לא תמיד נשמע מעודד...).

אז כמה מילים כדי שתיקח את הדברים בפרופורציה הנכונה:

1. מבחינת כושר, בצבא מניחים שאתה לא מגיע עם כושר בסיסי ומתחילים לבנות את הכושר ממש מאפס. 

2. כולם עוברים את זה. אולי זה נשמע קלישאה אבל זה נכון... בהנחה שאתה לא מתגייס לסיירת מטכ"ל, רוב הבנים עוברים את החוויה הזו, וגם אם קשה להם הם מסתדרים איכשהו.

3. גם אם קצת קשה, מתמודדים וצומחים מזה. ברור שאם אתה מרגיש שאתה לא מצליח להתמודד עם הקושי אפשר ורצוי לפנות לעזרה, אבל זו לא צריכה להיות נקודת המוצא שלך. אל תכניס לך לראש שאתה לא יכול לפני שניסית!

גם אני פחדתי איך יהיה בצבא, ודמיינתי חיילים שרצים כל היום ועושים שכיבות שמיכה ומתח ולא הבנתי איך אני יעמוד בזה. אבל בסוף זה היה הרבה פחות נורא ממה שציפיתי, ואפילו הצלחתי להינות מהקשיים שהיו פה ושם...

שיהיה בהצלחה רבה!

הייתי בטטה לפני הצבא.

ברמות שגם בהפסקות הייתי יושב בכיתה וקורא. אין מה לדבר על אחרי הלימודים...

גם בשיעורי ספורט הייתי  עומד ליד המורה ומדבר איתו...

את הבגרות בספורט עברתי כי אח שלי בא במיוחד, תפס לי את היד, וסחב אותי כל הדרך בלי לשחרר.

בצבא נכנסים לכושר בצורה הדרגתית. יש 3 קבוצות של רצים. מהירים, בינוניים, ואלה שהולכים מהר...

והחבל זה דווקא ממש כיף, אחרי שמלמדים אותך לעשות את זה.

נער הייתי וגם זקנתי --

כמוך, גם אני לא הייתי ספורטאי ואני קצר קומה...  אבל שירתתי בגולני, למרות הקשיים - וגם חיסלתי מחבלים בעזה...

כל מה שיבקשו ממך לבצע, ניתן לבצוע, אם כי לפעמים במאמץ!  מנחם בגין אמר "אם זה קשה, מובנו שזה אפשרי"

אני לא דתי, אבל דאגתי לכשרות. אין לי מושג מה קורה בצבא בימינו אילו, אך סבור אני שיש כשרות שתאפשר לך להתקים.  היו עמי חבר'ה שהיו דתיים ותמיד היה להם פנאי להתפלל.

אני, מטבעי, חברותי והיו לי רק בעיות עם ברנשים שבאו מרקע של עברינים - איפשרו להם לצאת מהכלא אם ישרתו בגולני (טעות לדעתי)  אבל בסופו של דבר התחברתי לבודדים מהם שהחליטו להיטיב את דרכיהם - ואכן כך עשו.

מכל מקום - אל תתעמת עם אדיוטים, - לשון רכה תשבר גרם - ועם הזמן בשתוף הצרות עם אחרים תמצא שרב החילים הם חברים אחד לשני - וכולם עושים הכל לעזור אחד לשני.

ומאידך - אל תתן לאף אחד לרכוב עליך ללא צדק ואל תתן להם עילה להתנכל לך.  לי, כדוגמא, היה מפקד שהיה מתנכל לי ללא סיבה - ואני נלחמתי בו בחכמה וערמה - בתחבולות תעשה לך מלחמה!   אבל, רק אם יש צורך בכך!  ודאי לי שמחינה זו הצבא השתפר מאז שאני הייתי בשירות!

לסכום, החששות מובנים. אך אל תפחד מהאתגר! לא יהיה קל, אך אם תתרכז על קיום הפקודות, המשמעת הצבאית, ותעשה כל מאמץ גופני - תצליח! 

יש לך מעט זמן לפני הגיוס - הייתי מציע שתתאמן בכשר גופני - במיוחד ריצה למרחקים. כל בקר תקום מוקדם ותרוץ - קילומטר, שניים, שלושה... תשתפר שתוכל לרוץ חמישה ק"מ בקלות כל בוקר - זה מה שעשינו כל בוקר לפני ארוחת הבקר..

חזק ואמץ ! אל תירא - הכל אפשרי!

לפני מספר שנים עמדתי בדיוק במקום שבו אתה נמצא חשש גדול מהלא נודע בצבא..

לא רק שלא הייתי ספורטאי מצטיין הייתי שמן בצורה כזו שהורידו לי על כך את הפרופיל .. (לא בצחוק )

נלחמתי כדי להחזיר את הפרופיל הצבאי אומנם הצלחתי אבל לא הגעתי לרמת כושר רצינית ..

אני זוכר שכל פעם שהייתי רואה את "המדסניקית" בפלוגה הלב שלי היה מחיל לדהור ...עד כדי כך פחדתי מזה

אבל באמת שהצבא מתחיל ממש מקטנות ומתקדם לאט ובטוח

אתה בהחלט יכול כל השרות שלך לחשוב אם הוא הצליח ...אני גם יכול .

אני יכול לומר לך על עצמי את הפעם הראשונה שרצנו 2000 כמעט לא סיימתי ..

ואחרי שנה מצאתי את עצמי מסיים ריצה של 10 קלומטר .. (והייתי פחות גמור)..

וטיפ קטן אם יש לך מעט זמן לא יזיק להתחיל הלכות בקצב טוב ואם אתה מסוגל אז אפילו לשלב קצת ריצה אני לא וויתרתי לעצמי במהלך ההכשרה וזה מה שעזר לי מאוד איפלו הייתי בדיאטה כל הטירונות ..

בהצלחה רבה ואל תדאג ..אחרי הצבא אתה תכתוב פוסט כזה למישהו אחר..

אני זוכר שהמפקד שלי דיבר איתי והבין ממני את העניין אז הוא כתב לי משפט שאמר רבין בהיותו רמטכל

" התעלותם של לוחמנו לא בשביל הברזל באה אלא בגלל תודעה של שליחות עליונה ".. 

אם יש לך חששות מהצבא אל תחשוש לציין זאת בלשכת הגיוס בפעם הבאה שתזומן לשם.

תתקשר 1111 או לתל השומר.

יש משמעות לצבע?

יש לי תעודת השתחרר בכבוד. האמת ל זוכר באיזה צבע.

הצבע היה נגזרת של תפקיד.

ג'ובניק קיבל ארד, תמכל קיבל כסף ולוחם זהב.