חצי מ14 שנה האלו רק ניסיתי,
למדתי,נלחמתי כל מה שהיה צריך עשיתי כדי לקיים מה שהוא רוצה.
ובנתיים סליחה אלוקים
אבל הפסדתי..
לא יצא לי מיזה כלום,בעולם הבא סורי אבל מה זה עוזר לי בעולם הבא?!
פה בעולם הזה רע לי.
לחשוב פעמיים על כל דבר . זה מייאש..


בס"ד
העיקר שבעולם הזה נלחמנו. הניצחון בקרב הוא עניין שולי יחסית.
אבל קל לי לדבר..
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)