שהסגולה ללידה קלה זה ללכת למקווה בחודש תשיעי (הבנתי שכדאי ללכת בהתחלה כשהמים עוד הכי נקיים)

והסגולה למי שעדיין אין לה ילדים זה לטבול אחרי מי שבחודש תשיעי במקווה. 

(מודה שאני אישית לא הולכת לטבול בחודש תשיעי, לפי שאלת רב...)

זה לטבול אחרי מישהי שטבלה בחודש תשיעי.

מכירה אישית 2 נשים שנושעו אחרי הרבה זמן

ולגבי טבילה בתשיעי- זו טבילה בלי ברכה, ולכן גם אין צורך בהכנות ובבדיקה שלא יהיה חציצה

גם מועד הביוץ...

מתאמים שזה יהיה ביום הטבילה

(אני פניתי לחברה טובה שידעתי שמאאוד רוצה להכנס להריון שתודיע לי מתי המקוה שלה

אני לא רואנ בזה משהו לא צנוע, כי זה בא ממקום כנה לעזור... וכמו שהזכרתי לעיל מכירה אישית נשים שנושעו מהסגולה הזו אחרי הרבה זמן של המתנה, טיפולים וכו)

ממש מסוכן לאישה בהריון בחודש תשיעי ללכת למקוה!!!!

שיווי המשקל כבר לא בשליטה מלאה ועל רצפה חלקה ומים ומדרגות במים זו ממש סגולה להחלקה ומשם ישר לבי"ח.

חבל!!!

עדיף לשבת בבית, להתפלל ולהגיד תהילים!!! זו סגולה הרבה יותר בטוחה!!!!!

למה אישה שלא צריכה להטהר מגיעה למקווה??

את מספרת לשכנות שלך שאת טובלת היום?

אני לא אומרת כן או לא, אבל זה שיקול שצריך לקחת בחשבון. יכול להיות שזכות השמירה על צניעות תעזור ללידה קלה יותר מהסגולה. סגולות זה לא אומר שעכשיו הכל מותר.

יש לזה סיבה

ולא כל דבר עושים רק בשביל הכיף

זה לא חייב להיות ליל הטבילה שלה , אבל רצוי.

וזאת הרגשה טהורה ומהממת. זה ממש נהדר. אני אוהבת מאד .

מי שרוצה להכנס להריון שתטבול אחרי מי שבחודש 9 טובלת.

זה לא חייב להיות ליל הטבילה שלה. 

היא חייבת להיות טהורה ונקיה. לא צריכה לעשות את כל ההכנות.

כמו שכתבו כאן- זה מהמם ומאד מרגש!!

ממליצה בחום ללכת עם חברה שמרגישה איתה בנוח. אפשר גם לתאם דרך הבלנית.

אני חלילה לא מזלזלת באף סגולה, כל אחת שתעשה מה שמתאים לה אבל אני רוצה להביא לכן נקודה נוספת למחשבה, אני נשואה כבר הרבה שנים עדיין בלי ילדים, היום של הטבילה הוא תמיד יום מלא מתח ולחץ וסערת רגשות קשה גם ככה. עוד חודש עבר ולא השתנה כלום, האם היום זה יקרה או לא וכו'. במשך השנים יצא לי הרבה לשבת בחדרי המתנה של מקוואות ולפגוש את אלה שמגיעות עם הבטן הגדולה לטבילה של חודש תשיעי. אין לכן מושג כמה זה קשה!!!! ולא שחלילה אני מקנאה במשהי או לא מפרגנת אבל למרות הכל העיתוי הזה זה מאוד מאוד קשה. ועוד אחרי שאת יושבת כולך עם דמעות הבלנית באה ואומרת לך בואי צדיקה תטבלי אחריה, זה סגולה... תחשבו על ההרגשה.

אז שוב, אני לא מביעה דעה. כל אחת שתעשה מה שנכון לה. אבל תחשבו גם על הכיוון הזה. האם שווה בשביל סגולה שאולי כתובה באיזה מקום ואלי בכלל לא להכאיב לנשים שכבר יש להן כלכך הרבה כאב בחיים בדיוק ביום הקשה שלהן. 

מאחלת לכם ש-ה' ימלא חסרונכם בילד בריא בעז"ה בקרוב.

לאחרות זה מאד מאד קשה ואפשר להבין אותן תארי לך לחכות את בעצמך 8/7 שנים בציפיה מורטת עצבים כל אחרי טבילה ועוד לראות שאחרות זכו זה קושי ואי אפשר להתעלם ממנו!!

ומה שאת אומרת על אחותך האם ראית אותה בוכה בלילות? לא. האם ראית אותה בכל חיי היום יום? לא. מאיפה את יודעת שהיא לא מקנאה ולא עצובה??

כי לך היא מראה פנים שמחות?? זה לא אומר מי אמר שהיא צריכה לשתף אותך בצרותיה?? ואולי רק נפגשתן אצל ההורים והיא פשוט רוצה להראות פנים צוחקות כדי שהורייך לא ירגישו ויעצבו גם? יש אלף סיבות למה היא נראת שמחה אבל בטוח שבפנים היא עצובה!!לא לחינם כתוב שאם הבנים שמחה שיש לה תינוק בקרבה...

מאחלת גם לאנונימי הראשונה, שתזכה מהר לחבוק תינוק מתוך שמחה וטוב לבב! וגם לאחותך שתזכה לחבוק תינוק מתוך שמחה וטוב לבב ולכל אלא שמצפות ומיחלות שיתמלא חסרונן אמן!!

את אכן לא יכולה להבין אתצ זה, צר לי. ואני לא מתכוונת לנסות להסביר

אני הייתי כנראה קצת יותר מדי שאננה...

(מצד שני מאוד שמחה שבלי חרדות ב"ה)

אנחנו אצל חמותי היקרה עד מוצאי שבת

וזו הקלה גדולה כי עוד לא עשינו שום קניות או ארגון של המטבח לחג....

בקיצור

התחלתי לנקות מאוחר

עבדנו עד מאוחר

באתי לסדר עייפה...

נרדמתי לפני הכוס הרביעית

מאוכזבת מעצמי...

החלק הטוב: פוצון ופוצונת נהנו

פוצון המתוק כבר בן 4 ב"ה!

שר מה נשתנה בחן וברגש

כולל להצביע על כל דבר (מצה, מרור...)

וזה היה ממש מתוק

ואפילו לימדנו אותו את הקושיה ששרים כשבית המקדש קיים והוא שר גם אותה.

("שבכל הלילות אנו אוכלים בשר צלי שלוק ומבושל, הלילה הזה כולו צלי")

עכשיו הולכת בעז"ה לטגן בלינצ'ס

שארגיש שאני עושה משהו...

מזכירה שמי שרוצה את קובץ השירים שלי לפסח

יכולה לבקש ממני.

לק"י

לי היה נחמד.

אני עדיין לא רגילה לליל הסדר של המשפחה של בעלי. פחות אוהבת, אבל הגיוני...

וגם יש להם מנהגים שמוזרים לי (כמו לאכול ממש קצת מצות, ואז אני אוכלת יותר, ולוקח לי זמן, ועוד).

אני זוכרת שלמדתי מתישהו

ובעלי תלמיד של הרב ישראל אריאל

ראש מכון המקדש

אז זה בתודעה ב"ה.

הרגשתי שלמרות שהיה עם עוד בני משפחה, הצלחנו לשתף את הילדים יפה ולתת את האווירה שרצינו.

הבן שלי כתב לפני הסדר רשימת שאלות ממש חמודות ויפות על ההגדה ויציאת מצרים, ולא הצלחנו לענות על הכל תוך כדי הסדר, כי ראינו שזה כבר ארוך ולא מתאים לעכב את כולם. אבל אחר כך בבוקר עשינו השלמה וענינו לשאלות שנשארו, אז זה היה בסדר.

הקטן (בן שנה) ישן בתחילת הסדר עד כמעט סוף מגיד, אבל כשהוא התעורר לינוק הוא ראה את כולם ערים וחוגגים ולא רצה להפסיד, ונשאר ער עד סוף הסדר... אבל ב"ה הצלחתי להשתתף ביחד איתו, והוא היה חמוד ושימח את כולם בחיוכים מתוקים...

הלילה היה קצת מבאס.

בגלל שאין סעודה שלישית ולא אכלנו מסודר, במוצאי החג הילדים היו רעבים. אז אחרי הבדלה אמא שלי הכינה ארוחה טובה וזה היה מצוין, רק שכבר היה מאוחר והארוחה עיכבה אותנו, אז עד שהגענו הביתה היה כבר 11 בלילה, וכולם היו עייפים ועצבניים וזה היה מעצבן ולא נעים...

פעם הבאה נראה לי שגם אם אין חובת סעודה שלישית, עדיין כדאי לדאוג לארוחה טובה עוד לפני הבדלה.

אנחנו עשינו בבית, היה ממש ממש כיף.

הבן שלי קם חג בבוקר וביקש שנעשה עוד פעם ליל הסדר, מבחינתי היה שווה הכל עם הבקשה הזאת (זה משמעותי לי כי אני אישית מעולם לא התחברתי ללילה הזה, אצל ההורים משני הצדדים הוא ארוךךךךך, מסיימים באיזה 4. הלילה הזה זכור לי בתור אחד שרק רוצים לישון ולאכול ואי אפשר. ההורים מדהימים שלא תטעו, פשוט לא מצאתי את עצמי בקונספט).

בקיצור, היה טוב.

סיימנו ב 12, שני הילדים נשארו ערים עד הסוף. ערב מלא בשירה וריקודים.

בעלי הכין הצגה הם בובות שמתלבשות על היד, אבל הילדים לא היו בעניין אז פשוט זרמנו עם השירים בהגדה. איםה שלא היה שיר, מלמלנו מהר כדי לא לאבד את הקשב שלהם.

קנינו טרמפולינה שבוע לפני פסח (קטנה, בלי רשת) - הנחנו בסלון ליד השולחן הגדול לא הפסיק לקפוץ כל הלילה (ברמת המוזר לדעתי - כאילו, כמה אפשר לקפוץ?????. הגדול החליט על מסלול - רוקדים במעגל עולים לטרמפו קפיצה בחישוקים, עוד כמה דברים ומהתחלה. הפכנו להיות קצת עמדת דיג'י)

בקיצור היה ממש כיף.

עדיין יש פינה בלב שלא מוכן להשלים עם הטוב הזה, אני ממש התרגלתי שזה ערב של דברי תורה ופתאום כזה - לא היה דבר תורה אחד. גם אם הייתי רוצה בעלי היקר פחות הטיפוס ואני גם ככה, אין לי קשב לזה. היה טוב ומצד שני לא יודעת, מנסה להתרגל.

העיקר הילדים ואנחנו נהננו.

ראיתי סרטון של הרב יגאל כהן שבסופו של דבר - שום דבר לא שווה בלי שמחה. אז ב''ה שמחה גדולה הייתה. הבן שלי מחכה לסדר הבא וזה ממש עושה לי את זה. 

פעם ראשונה (בעצם חוץ מהקורונה). אבל הוא סגר חג בצבא. אז בסוף נסעתי להורים.

היה בסדר, אבל הייתי צריכה לתזז בין הקטנים לגדולים ולהרדים. בקושי אמרתי משהו מהמגיד, וגם בהלל ונרצה הייתי עם הקטן שהתעורר. מקווה שלמגוייסות יש פתור בכל זאת..

ואני עם סוכרת- אז מאתגר עם האוכל, המצות ו4 הכוסות (קיבלתי הנחיות מהדיאטנית מה בדיוק לעשות), אבל זה גם לא השאיר לי הרבה מה לאכול...

עכשיו אנחנו בבית ב"ה, הוא אמור לחזור סמוך לשבת. 

ועוד שינוי כזה. ממש קשה.

בעז''ה שתהיה לו נסיעה טובה הביתה ויחזור כמה שיותר מהר. 

לפעמים זה עושה ת.ל של סחרחורות ועייפות  אצלי למשל זה עושה קצת סחרחורות אבל לא בטוחה שזה מפריע לתפקוד.

מה ש קראתי ובדקתי אין סיבה לא לקחת, להפך, בעיני זה תרופה שמצילה חיים ומעודדת ילודה🤣

הרופא ייתן לך בקלות, את לא צריכה להוכיח כמה את סובלת..

לי למשל באחד ההריונות לא הקאתי אבל הבחילות גמרו עלי.. עד שלקחתי כדור ביום וחיי השתנו..

בהריונות אחר כך לקחתי 2 כדורים ובאחרון אפילו המשכתי להקיא, ועדיין,  אין מה להשוות לבלי כדור.

(להיפראזיס, זה בד"כ קצת פחות עוזר..)

בשעה טובה!

מספיק ל-25 יום

לפני כמה חודשים היה עולה 104..

לפחות חה שהיה אצלי בהריון. יש אצלנו בעיר קבוצה של מכירות יד 2 ויש ממש 'מסחרה' בין לאומית זהב להריוניות מקופות אחרות שמוכרות אחת לשנייה.

אני ממש ממליצה לקחת, הריון ראשון זה הציל אותי.

הריון שני לא היו בחילות ב''ה 

לק"י

לפחות עכשיו שהם בבית בחופש.

ואיזה קשוח זה🫂

אנחנו גם צריכות קצת שקט לעצמינן מידי פעם.

אולי לנסות בהדרגה- להיות איתה ועם אח גדול יחד, ולשחרר לאט לאט.

אני מזדהה עם חלקיק קטן, בזה שרוצים שרק אני אעשה בשבילם דברים, ולא בעלי. אז אם היו צמודים אלי כל היום, זה נראה לי בכלל חונק.

ואצלה זה לא קיים. רודפת אחרי לכל מקום נצמדת ונדבקת , שאין גן עכשיו זה ממש מורגש וקשה לי כבר.

בעלי היום רק הזכים להודות ואמר "כן שמתי לב", תודה רבה באמת חחח

אולי מסתתר פה משהו רגשי /תחושתי וקבענו תור לרופא התפתחות אבל זה רק בנובמבר ובנתיים קשוח בים יום

זה קשה ברמות, הבת שנתיים שלי גם מתעקשת שאני אשב לידה בארוחות, אחרי שהצלחתי להוריד אותה מלשבת עלי.

ועבדתי איתה על הפרדות, בהדרגה, ואז עברנו דירה ושחררתי, והמשכתי לעבוד, ואז פרצה מלחמה ושחררתי שוב.  עכשיו חזרנו לעבודה.

בעיקרון בוחרים משהו אחד קטן, שהיא מסוגלת, לדוגמה, אני עכשיו שוטפת כלים ואתפנה אליך רק כשאגמור

אז היא בוכה וכועסת ומושכת לי בחצאית, ואני מתעלמת, ואז היא נשכבת על הרצפה לידי. אחרי כמה ימים היא עדיין מוחה, אבל כבר מבינה שאני לא אתפנה אליה עד שאסיים.

וככה לאט לאט לאט מרחיבים את ההפרדות.

מאד לאט.

כמו שבונים שריר, רק שזה שריר חדש לגמרי והמח עדיין לא מפותח עד הסוף, אז זה אפשרי, אבל דורש התמדה וסבלנות.

פעם ראשונה שלא השתגעתי על פסח בכלל

בעלי שכנע אותי.. ופעם ראשונה הוא הצליח

התחלתי מוקדם,  אבל נצמדתי רק למה שבאמת צריך.

ממש תחושת שחרור

ומרגישה הקלה לדעת שפסח לא חייב להיות האימה

מתפללת שאצליח להתגבר על עוד תבניות שיש לי בראש ודברים שמפעילים אותי..

שהמפגש עם xyz לא יפעיל אותי

שאצליח לאזן בחזרה לעבודה את ההשקעה בעבודה שלא תבוא על חשבון הבית

אמנם עייפות קיצונית אבל הכל היה בנחת. נשארו רק משימות בודדות ונראה שגם היום היום יהיה נינוח בע"ה.

האיראנים (או פיקוד העורף, איך שתבחרו להסתכל על זה) העירו אותי בשעה שרציתי לקום 😅

ובדיוק בזמן כדי להציל את הכביסה שלקחתי סיכון והשארתי בלילה בחוץ מהגשם.😄

כתבתי ספציפית על החג, ולא על השנה, מקווה שזה חוקי..

אלא של אתגר מתמשך...

אבל בתוך המהלך הזה היו גאולות קטנות

לא של גאולה כמו בדמיון שלנו

מרגישה שבזוגיות אחרי משבר של שנתיים התחלנו לעלות על הגל הנכון..לא לגמרי ולא מושלם אבל סוג של אתחלתא כזה..מהלך שעושה טוב...

וילדתי השנה ב''ה ❤️ שזה בטח תמיד גאולה והיא השמחת לב שלי לגמרי

אצלנו הילדים נזכרו לפני כמה ימים שמלאה שנה לכך שהם יודעים על האבחנה של אחותם (הרצף האוטיסטי).

לקחנו אותם באחד הימים של ערב פסח לאכול פיצה בגינה, ואז סיפרנו להם.

בכל אופן, זו אולי בשורה לא נחמדה כל כך, אבל בכל זאת אנחנו מלאי הודיה שהוא אובחנה בגיל צעיר כל כך, וכך לא נסחבנו שנים עם תהיות ותסכולים ובחוסר הבנה של ההתנהגויות שלה.

אז זו הגאולה שלנו😊

(וחוץ מזה - בתקופה זו הרווחנו מאוד מהיותה בגן מיוחד, כי החינוך המיוחד חזר לפעול בחלק מימי המלחמה, וכך היה לנו קצת פנאי לנקות כמו שצריך וגם היא זכתה ללמוד על פסח כמו שצריך

להסתכל על איבחון כזה הגאולה זו ממש ראיה מיוחדת ויפה של המציאות

(וכן, אני מכירה מקרוב לצערי מה המשמעויות של אוטיזם לא מאובחן בזמן, ועדיין להסתכל על איבחון כזה כגאולה זה וואו בעיני)

בזמן (הבן הגדול שלי)

לכן אני יודעת להוקיר את האבחון המוקדם של הבת שלי...

השם הטוב נתן לנו 2 אוצרות בבת אחת

מתנה עצומה ומעצימה

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו

אין עוד מלבדו🌸

לידה של ילד מתוק ופלאי, מתנה ממש, גדילה והתבגרות של שני האחים הגדולים שלו, כל אחד בכיוון שלו, גם מתוקים ופלאיים.

התבגרות וצמיחה שלנו כהורים וכמשפחה.

כבר הספדתי את כל פסח, ונהיה אסורים וזה..

ופתאום הוא הגיע

בקרוב אצלי...

אני ב"ה שמחה שלא הייתי לחוצה בחרדות (יש לי OCD כידוע)

וכמו שכתבתי בשרשור לפני כמה ימים

אפילו הצלחתי להכין עם הילדים עוגה ליומולדת בקייטנה ביום שני!!!

והספרון סוף-סוף יצא לאור השנה

וזו ממש גאולה.

תודה על השרשור הזה!

אני בדיוק גם התחלתי תפקיד חדש בעבודה, מרגישה יותר מסופקת - מקווה בעז''ה שיהיה לטובה.

אני שמחה בשבילך שמצאת משהו שתפור עלייך - מאתגר למצוא עבודה ועוד אחד טוב שהוא בול בשבילך זה ממש בגדר נס לדעתי.

אני מודה על זה שעם הזמן אני מרגישה קצת יותר שלמה ומקבלת את עצמי, יותר ממה שהיה בעבר. וזה עושה טוב בלב לקבל ולסלוח לעצמך בלי לכעוס עלייך כל הזמן.