בס"ד
אז אני אסביר שוב:
המדינה המודרנית היא מעין תאגיד שבו כל אחד מהשותפים נותן את חלקו, כלומר שומר על החוקים, ובתמורה הוא מקבל הטבות מסויימות. כאשר יש מנהלים לתאגיד, והם מנהיגי המדינה שנהנים מזכויות עודפות כאלו ואחרות. מכיוון שרוב מנהיגי המדינות בעולם מבינים שהתחייבויות האדם לא-ל חזקה יותר מכל התחייבות אחרת, ואם הם יעמידו אותו בסתירה בין המדינה לא-ל הם יעדיף את הא-ל, הם מעדיפים לאפשר חופש דת- כלומר, להכריז שהמדינה מכבדת את זכותו של כל אדם לפולחן כפי הבנתו, ולא תמנע ממנו את היכולת לבצע אותו. ולכן אם יש חוק שסותר את האמונה שלי, אני מניח שזה רק בטעות, הם לא התכוונו לזה, והחוק בעצם לא חל.
עד כאן בנגע לאפשרות של סתירה בין חוקי המדינה. ועכשיו בנוגע לשאר העניינים.
אם אתה רוצה לגור בארץ, אתה מוזמן. אתה לא חייב להיות אזרח של המדינה. אם אתה בוחר להיות אזרח, המשמעות היא שאתה מקבל על עצמך לשמור את חוקי המדינה. אם אתה בוחר לא להיות אזרח, אתה לא מחוייב לחוקי המדינה. אני מכיר מישהו שאכן בחר כך. הוא ויתר על האזרחות שלו כדי לא להתגייס. אין לי ספק שזה הרבה יותר הגיוני ומוסרי מאשר להישאר אזרח המדינה ולהשתמט.
אמנם, גם אם אתה לא אזרח המדינה, יש דברים שאם תעשה אותם המדינה תעניש אותך. אבל גם אם תחיה בארגנטינה והמדינה תחשוב שפגעת בה בצורה כלשהי היא יכולה לרדוף אותך. לבקש את הסגרתך מהמדינה בה אתה נמצא, או אפילו לשלוח מישהו שיחטוף אותך (ע"ע אייכמן, ואנונו). מה לעשות, למדינה יש כוח והיא משתמשת בו כראות עיניה. אבל כשאתה לא אזרח, אם אתה מחליט שחשוב לך לעשות משהו מסויים ואתה יודע שהמדינה תעניש אותך על כך, אין שום בעיה מוסרית במעשה. אתה רק צריך להחליט ששווה לך לשלם את המחיר.
אני מקווה שבצירוף עם מה שאמרתי שם זה מובן מספיק