אני פונה אליכם מהמקום הכי עמוק וכואב אצלי.
התארסנו לפני חודש וחצי אנחנו יצאנו די הרבה זמן.. וקורה לנו שאנחנו נופלים הרבה לאחרונה בנגיעה.
זה סיוט וכואב ומתסכל. אני גמורה מזה לגמרי. רוצה קדושה ורוצה את ה'!! באמת.
אני פשוט רוצה להבין את העומק של השמירת נגיעה ואת הטוב שיוצא מזה. חייבת חיזוקים בזה!
הלוואי ותגיבו דברים אמיתיים , נוגעים וחזקים... שיכנס לי ללב ויחזק אותי.
כי דיייי באמתתת נמאס לייי זה סיוווטטטט....
תודה רבה!!
כי נפל לך עגיל יהלום? את חיבת לחפש אותו, כי יכולים לדרוך עליו וזה ישבר...בכל אופן לא תדליקי הרי את האור
מה שאסור אסור, נגיעה לפני החתונה זה ממש אסור
גם לנו היה מאוד קשה בנושא הזה, וכמה שניסינו (ובאמת ניסינו) לא הצלחנו לא לגעת.
בנס עצום, הצלחנו לא להגיע למקומות רחוקים מדי.
זה הוסיף לתקופת האירוסים שלנו הרבה מתח ותסכול, ונשמע שאתם גם במצב הזה עכשיו.
בדיעבד, היינו צריכים להוסיף עוד הרחקות (כגון- לא לשבת לבד בחדר אפילו עם דלת פתוחה כשזה הרבה זמן, לא להיות ביחד בשעות מאוחרות, לא לשבת קרוב מדי, לא לשבת על אותה מיטה). עוד נושא כאוב- כדאי להגביל את השיחה בנושאים אינטימיים, ולדחות את מה שאפשר לאחרי החתונה, דיבור על נושאים אינטימיים עלול להוביל במהרה למצבים אינטימיים, גם גופנית.
מה שכן עזר זה לחשוב מה יהיה אחרי החתונה. כל חודש יש את תקופת הנידה, שהיא ניסיון קשה לא פחות מאשר לפני החתונה. לכן, חייבים לפתח את היכולת של התקשורת ללא-מגע ושל האיפוק ודחיית הסיפוקים, כי הנושא ילווה אתכם בשלושים שנים הקרובות. אל תתייאשו מהמחשבה הזאת- בהתחלה זה הכי קשה, ועם הזמן מפתחים עוד דרכי התמודדות- אחרי החתונה הייתה רק פעם אחת שנגענו בזמן הנידה, למרות כל מה שהיה לפני החתונה.
גם אם אתם לא מצליחים לשמור נגיעה, חשוב שתגדירו קווים אדומים שבוודאות לא תעשו אותם, ולא לזרוק הכל ולהחליט שאם לא שומרים נגיעה אז אפשר לעשות הכל. חשוב גם לא להרחיק את הקווים האדומים כל הזמן בחודשים שעוד יהיו עד החתונה...
בהצלחה ואל תתייאשו 
תנסו להיפגש פחות ולשמור על יחוד
וגם להבהיר לעצמכם שאין מצב שזה קורה.
ובכללי הוספת קדושה ולימוד בלי קשר לזה ספציפית
להתפלל לה׳ לקירבה.
לנסות לא לשקוע בזה וחשוב עכ
הרגשת הסיוט אחכ היא גכ עצת יצר הרע שאומרת תעשה משהו רע ואחכ תרגיש רע שעשית את זה, זה מספיק.
בכמ בהצלחה!!
פאזנשואים כבר כמה שנים טובות
קשה לי מאוד
בעלי חתיכת עצלן ותינוק מגודל
ולי פשוט נמאס
בינתיים אנחנו חיים ממשכורת שלי ותמיכה של ההורים שלו.
ונמאס לי, התחתנתי עם בעלי! לא עם ההורים שלו!
אני רוצה להרגיש יציבות כלכלית מבעלי, לא מההורים שלו!!!
פשוט נמאס לי ולא יודעת מה לעשות
לא מצליחה לסמוך עליו
עיצות/ תובנות/ עזרה יתקבלו בברכה
יהיו עלויות רבות בחתונה,
יש לכם רעיונות איך לגרום לכך שהעלויות לא יהיו הזויות בחתונה?
זוג צעיר שעד עכשיו היינו בדירה זמנית מרוהטת
ועכשיו עוברים לדירה לטווח ארוך
איך ואיפה קונים מוצרי חשמל וריהוט איכותיים בכמה שיותר זול?
אני יודע שיש מלא שיטות של כמה להשקיע במוצרים שקונים ושהם יחזיקו הרבה או לקנות דברים זולים בידיעה שהם יהרסו בהמשך וגם ככה אנחנו הולכים עוד לעבור דירות
אבל בכל מקרה אשמח לשמוע המלצות טיפים ועצות לכל כיוון
במיוחד אם אתם מוכנים להתפשר ( למשל, מוכנים כמה צבעים לספה, או לא קריטי לכם החלוקה של הארון לדלתות/מגירות).
אפשר למצוא דברים ממש ממש טובים בשליש ורבע מחיר.
במוצרי חשמל לא הייתי ממהרת ללכת ליד 2, הרבה יותר סכנה ליפול.
אז לעשות סקר שוק (אפשר מהבית באינטרנט) ולהשוות מחירים. בגלל שכבר נשואים, אתם יודעים פחות או יותר מה הצרכים שלכם לזמן הקרוב (למשל- מה גודל המקרר שאתם צריכים).
מתחתנים עוד חודש בעז"ה
קנינו סבתא של ארוסתי קנתה לנו מלא ציוד ב"ה
היא לא שאלה מה אנחנו צריכים אז יוצא שיש לנו כפולים או דברים שלעולם לא נשתמש
מה עושים?
אין לנו מקום בדירה לכפולים או למיותרים גם ככה זה צפוף
ובנוסף יש גם דברים שלעולם לא נשתמש נגיד שמיכה זוגית, כשאני וארוסתי רוצים שמיכות נפרדות בכל מקרה
אשמח לעצתכם וחכמת ההמונים
ישועת ה' כהרף עין ונרים לחיים
אז אין מה לשמור.
אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.
דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.
זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.
ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.
אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.
ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים.
אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.
אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.
למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.
שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.
ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.
וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.
בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול
לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם
אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו
ויש דברים שהעברנו הלאה
"אם זה היה הפוך - איך אני הייתי מגיב/ה?"
או
"איך הייתי רוצה שיגיבו אליי עכשיו אם זו הייתי אני?"
אז המשפט הזה כנראה לא מחדש וכולנו יודעים אותו,
אבל רגע לתת לו לנכוח במציאות שלנו בצורה אמיתית ושלמה יכול לקדם אותנו מאוד.
אם בעלך הגיב בצורה קצרה הפעם,
אם הרגשת אתמול שאין לאשתך טיפת סבלנות,
אם בעלך פיקשש ושכח משהו מטורח ועומס המציאות והחיים,
אם שמת לב שהתגובה הזו של אשתך מפעילה אותך וגורמת לך לכעוס עליה ולא להבין אותה כלל,
אם מצאת את עצמך כועסת עליו ממש על משהו שעשה או לא עשה
אם כל מה שעולה לראש עכשיו בכעס ובאכזבה זה "אוף איתו! הוא כזה מעצבן! חצוף! חסר סיכוי!"
אם כל מה שהלב והראש שלך זועקים לך עכשיו זה: "אוף איתה! היא רואה רק את עצמה! אי אפשר ככה!"
נעצור רגע.
ניקח אוויר ונשאל את עצמינו -
אם זה היה הפוך - איך אני הייתי מגיב/ה?
ואיך הייתי רוצה שיגיבו אליי עכשיו אם זו הייתי אני?
וננשום שוב. ונמשיך להביט במבט-על על הסיטואציה
ואפילו להיכנס רגע לראש ולנעליים של השני/ה.
רגע, מה קרה רגע לפני? וכמה דקות? וכמה שעות לפני?
מה גרם לו/לה בעצם להיות פחות סבלני/ת? מה עובר עליו/ה כרגע?
כי כולנו אנושיים.
ואם נשאל זאת רגע את עצמינו על עצמינו - נצליח יותר לראות את האחר. את השני. את אשתי. את בעלי.
נצליח לראות את האנושיות שלו.
את האנושיות שלה.
כמוני.
גם אני בן אדם
גם היא
גם הוא.
אז נכון שלא היה הכי נעים לשמוע תגובה לקונית או קצרה בטון לחוץ, אבל היי, אם זו הייתי אני והייתי לחוצה ממשהו או ממהרת לאנשהו האם תמיד תמיד הייתי מגיבה ברוגע בשלווה ובסבלנות אין קץ?
או שיש פעמים שגם כשאני ממהרת לאנשהו ובדיוק בעלי תופס אותי בדלת כשאני באיחור, או שאני לחוצה מאוד ממשהו שיושב עליי ודווקא עכשיו בעלי שואל אותי משהו, אני גם אגיב לא מושלם?
ואם זה היה אני שבדיוק כשהילדים צורחים ברקע אשתי רוצה ממני משהו, או בדיוק בשעה האחרונה של הצום כשאני מחוק אשתי שואלת אותי משהו, האם תמיד אגיב ברוגע ובסבלנות ואורך רוח?
או שגם אני לפעמים יכול לדבר יותר קצר, רק רק כי אני אנושי?
ואיך אני הייתי רוצה שבעלי יגיב אליי כאשר אני לחוצה עכשיו, או טרודה או עייפה?
ואיך אני הייתי רוצה שאשתי תגיב אליי כאשר אני לא מאה אחוז מושלם בכל רגע כי עובר עליי משהו ואני פשוט מראה אנושיות?
אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו
ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק
אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?
הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.
וקודם כל בינינו לבין עצמינו
ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר
זה כבר משמעותי מאוד מאוד.
שלום לכולם, עברנו שבת קשה. אצל חמי עם כל המשפחה. אשתי האהובה פגעה בי, חצי בכוונה, חצי מהורמונים של הריון, מול כולם. זה היה כל כך פוגע. הלכתי לחדר ונרדמתי עד הבוקר. בבוקר קמתי, היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה. הפעם לא הלכתי לחדר אבל נשרפתי מבפנים.
קרה לכם פעם?
מבקש את עזרת הרגישים.
מי שלא רגיש בבקשה שלא יענה.
תודה
זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?
או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)
וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?
וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.
הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.
כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:
"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?
"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?
אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?
נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.
וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש.
כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.
וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.
לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק
אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.
רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.
ב"הצלחה רבה
לדעתי כדאי שלא תדברו ביניכם יותר מעניינים טכניים מול אנשים
זה מאוד קשה.
אבל-
זה יעזור לכם לברר ביניכם לבין עצמכם איך אתם רוצים לתקשר ביניכם בזוגיות
אבל בלי קהל.
הקהל מפריע מאוד לריכוז
אין לי ממש פתרון. אני משתדל כשזה קורה להתעלם ולא להגיב. ללכת הצידה או לקחת כמה דקות בחדר או בחוץ לעצמי.
יכול לשלוח הודעה אם בא לך חיזוק קצת
אשמח לעזרה האם יש המלצות על מטפלים /מטפלות זוגיים.
(אחרי סשן שלא ממש פתר)
