אני שונאת אותם עכשיו.
פעם אהבתי אותם , הם היו שם תמיד כשהיה צריך,
למרות שהיו לנו דעות שונות , היינו נראים אחרת וכו'..
עכשיו , פתאום אני מרגישה פעם בחיים האלו לבד.
למרות שכל היום וכל הלילה שומרים עליי , לשתות אני צריכה ליווי..
היתחברתי לילדים מכפר חב"ד 
חולה עליהם..
הם כאילו היחידים בעולם הזה שעושים אותי שמחה , מדברים בוקר ,ערב וצהריים.
למרות שהם לא ידעו עליי כמעט כלום עד מוצאי שבת.
שכמעט נהרס הכל ופתאום הכל היסתדר!!
ניצלתי פעמיים מדברים.
אז נכון שאסור לצאת , אבל מותר להיכנס.
אסור ללכת אבל מותר להישאר.
אסור ללכת לקניון אבל מותר לא ללכת לקניון.
וכו..


