הוא שם כזה
או שלא?
וואי אלוהים באמת שתחליט איפה אתה..
די נימאס לחפש אותך כל הזמן 
והקטע הוא שפעם אתה רוצה לעזור ופעם לא.
הא שכחתי זה רק אני שחושבת אתזה.
ובכל מקרה נמאס לי לשקר לאנשים האלו שבאים..
"את צריכה עזרה?" ולהגיד לא..
אבל תכלס מה הם יכולים לעשות?
פעם ביקשתי עזרה תאמת מימישהו ,זה דפק לי תחיים..
גם אמא ואבא איפה אתם? הולכים ולא אומרים לאן..מדהים,
משאירים אותי עם אחים שאלוהים יודע למה לי הגיע היצורים האלו..
בכל מקרה כמו שאמרה זאתי ..
"יהיה לנו טוב"... תהמשך של השיר לא נראלי..לא עוזר לי.
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
