בכ"א משעשע ביותר

שנוצרים התווכחו עם מוסלמים

הם טועים בכל מקרה

ברור שזה שזרקו אותם לים אלא מה?!

משעשע אותך ויכוח בין אנשים שטועים? טוב. בכל הנוגע למוות, שום דבר משעשע לא יכול לקרות

:

אמר להם הקב"ה: "מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?"...

לא משנה שהם העבידו את בנ"י בפרך.

הם יציר כפיו של הקב"ה, הם נבראו בצלם, והמוות שלהם לא משעשע.

לפחות לא את הקב"ה...

אגב-

ניסית לשתף את הקב"ה בהומור שלך? הוא צחק או מה?...

איך את לא מתביישת לכפור בתורה?!

הם לא שרו שיר של יום שהמלאכים היו אמורים לשיר. זה שני דברים נפרדים.

וחוץ מזה- עמ"י לא שרו ב ז מ ן שהמיצרים טבעו. הם שרו אח"כ..

למה כופרת בתורה? לא הבנתי...

"אמר אויב ארדוף אשיג....

נשפת ברוחך כיסמו ים צללו כעופרת במים אדירים מי כמוכה באלים ה'"!!

"בזמן שאמרו שירת הים קיבלו עליהם עול מלות שמים והבטיח להם הקב"ה 

שיגאל אותם גאולה אחרונה שנאמר 'אז ישיר'". 

מתוך הגמרא, לא מילה במילה אך המשמעות מדוייקת.

אבל זה לא הדיון.

אתה, משעשע אותך מוות של אנשים. לא יודעת למה. אולי כי ירד לך הרגישות לאור הפיגועים האחרונים.

אולי מוות לא מספיק מזעזע אותך. אולי בשבילך חיי אדם הם הפקר, ולא רק לאחר 30 יום...

הם הודו לה' על הניסים, הם שיבחו אותו, לא בשביל ה'. כי הקב"ה לא צריך את התשבחות שלנו. ממש לא.

כי אנחנו צריכים ללמוד הכרת הטוב ולהראות את גדולתו של הקב"ה ואת ניסיו הגדולים. אבל לא בגלל שהקב"ה רוצה שנשמח על הרג ההמונים שהלך שם בקריעת ים סוף.

לא סתם השירה הונצחה לעד בתורת קדשינו.

ברור שאני אשמח במות אויביי ה'!

כל ערבי שמת זה שמחה.

ולא ניכנס כעת לדיון של ילדים וזקנים וחפים מפשע. כי כאלו לא בידיוק נמצאים בארץ.

ערבי טוב זה ערבי מת.

אבל המוות שלו- זה מזעזע.

זה מפחיד.

זה לראות את יד ה' פועלת בצורה החי נחרצת פה בעוה"ז ואומרת: ליית דין וליית דיין. ואדם לא שורד לנצח. יום אחד הוא ימות והוא ייתן דין וחשבון על מעשיו.

ולכן מוות הוא כ"כ מחריד ומזעזע.

והוא ממש לא משעשע.

מצד אחד את באה אלי בטענות שאני צוחק על נוצרים שמתים, 

מצד שני את אומרת שאת שמחה כל פעם שמת ערבי.

אני שמחה שמשהו מת.

ואני גם לוקחת את המוות שלו באופן רציני.

אני שמחה אבל לא מזלזלת.

מה קשור שמחה לזלזול?

אני מעריכה חיי בני אדם. יש להם ערך. אפילו חיים של בנ"א שלא הולכים לפי התלם. יש להם משמעות.

אני שמחה שגוי אחד לפחות ירד לנו ולא יכול להזיק לנו יותר או לנעץ את שמו של הקב"ה.

אבל אני לא לועגת למוות שלו.

את פשוט חופרת זה הכל.

אין לך שום מקור הגיוני לכל הערמת קשקושים הזאת

זה סתם נראה לך מוזר שאנשים צוחקים על זה שהאויבים שלהם מתים, 

אז החלטת שזה אסור

כשיהיה לך טענות רציניות אשמח להתייחס

מתריסה, מורידה, מתנשאת...

אוכל לענות לך.

כי בינתיים מה שאני הבנתי עד כה-

כתבת משהו,

לי הייתה דעה שמנוגדת לדעתך.

ואולי גם הגיונית, נשמעת, (ואל תודה בזה- אבל אולי גם צודקת באיזשהו מקום...)

לא אהבת את זה,

החלטת לתקוף את עמדתי- נכון או לא נכון?

לא משנה...

אני לפחות בכיוון הנכון.

(וד"א- אם הקב"ה לא זלזל בברואיו- מי אני שאעשה את זה... אה?)

ובמקום לענות את פשוט ממשיכה עם מה שאת אומרת 

אז אני נאלץ לקטוע אותו מחוסר ענין

אבל ההרג שלהם לא אמור להיות משעשע.

זה פשוט רשעות וחוסר מידות להגיד שמוות של בנ"א משעשע...

סליחה- אבל נראה לי פה רואים את החוסר רגישות לגבי חייו של בנ"א. 

כל בנ"א באשר הוא.

הוא אויב של ה'.

"משנאיך ה' אשנא"

וכשהוא מת "באבוד רשעים רינה"

לא כל העולם רוצח.

תצא מהבועה שלך ותקבל קצת פורפורציות.

ואני לא אומרת שא"א לשנוא אותם.

אבל למען ה' הטוב- מוות זה לא משעשע. זה מזעזע. 

ואם אתה לא יודע את ההבדל אז סורי להגיד לך- אבל ירד לך קצת מהרגישות.

ותצאי את מהבועה שלך ותלמדי קצת תורה לפני שאת נותת לי מוסר בענין אמונה 

בנושא אהבת ה' ושנאת אויביו.

אם כבר נכנסת לאישי

"באבוד רשעים רינה!!"

אמרתי שא"א להיות שמחים כשאויבי ה', אלו שמנעצים את שמו של אבא שלך, שלי ושל כולנו- מתים?

איך אפשר שלא לשמוח?

אבל לעשות מזה צחוק...

סבבה, צחקת קצת, העלתה איזה חיוך וצחקוק על השפתיים. זה עוד נשמע נורמאלי..

אבל לצחוק על זה ע"ג פורום, קבל עם ועדה ולהכריז: "תשמעו דבר מצחיק!!! אנשים מתו...!"

זה כבר גובל בחוסר רגישות.

ואם הקב"ה אמר כך למלאכים אז כנראה שהייתה לכך סיבה- מה, אתה לא מאמין בכך?

|אם לא- אני יכולה להחזיר את שאלה הכפירה בחזרה...|

כי דוד המלך כן עשה צחוק מזה, אז תבואי גם אליו בטענות

שאני אביא מקורות?

תראה שאתה רציני, תביא מקורות לכך שדוד המלך זלזל בחייו של אדם כלשהו וזלזל במותו של משהו.

(זה או זה, זה לא משנה.)

ואז נדבר...

וחוץ מלחזור על מה שאת אומרת את לא מחדשת לי דבר

בשירה של ים סוף. 

"אמר רבי יוחנן  מאי דכתיב (מהו שכתוב) ולא קרב זה אל זה כל הלילה (שמות י"ד, 20), בקשו מלאכי השרת לומר שירה, אמר הקב"ה מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה" (תלמוד בבלי, מסכת מגילה י ע"ב. בסנהדרין לט ע"ב מיוחס לרבי יונתן).

משלי כ"ד, 17:" בִּנְפֹל אויביך (אוֹיִבְךָ), אַל-תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל-יָגֵל לִבֶּךָ"

לא יודעת מה איתך. לי כל הנושא הזה ברור וידוע. הרב דסלר במכתב מאליהו מסביר את הנושא בצורה מאוד מעניינת וזה מוסבר ומיישב את הסתירה שלכאורה יש בין 2 הפסוקים.

שכן עם גוים אמר דוד "באבוד רשעים רינה"

(זה כתוב בגמרא מפורשת)

משלי כד17-18: "בִּנְפֹל אויביך[אוֹיְבְךָ] אַל תִּשְׂמָח, וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ;   פֶּן יִרְאֶה ה' וְרַע בְּעֵינָיו, וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ"

אל תפגין שמחה בזמן שאויבך נופל ומתבייש;   ואל תגיל (תתלהב) גם בתוך ליבך בזמן שאויבך נכשל וסובל -

- כי ה' יראה את הגיל שבליבך, ויהיה רע בעיניו שאתה מתלהב כשיש צער וסבל בעולם;   ועוד, השמחה שלך תשפיל את האויב ותגדיל את צערו, ותגרום לכך שה' ישיב מעליו את אפו (כעסו) ויקל בעונשו.

כתב מהר"ל על ההבדל בין "באבוד רשעים רינה" לבין "בנפול אויבך אל תשמח": " "והא דכתיב באבוד רשעים רינה - היינו היכי שבא האבוד בשביל הרשעות, שהיו דנין אותו בית-דין למיתה בשביל רשעותו, כדי לסלק הרשעות מן העולם, אבל אם לא היה משום הרשעות רק נפילה אחרת הגיע לרשע - אסור לשמוח" " (ספר דרך חיים, פרק ד משנה כ) .

הגמרא אומרת ש'בנפול אויביך אל תשמח' מדובר על 

יהודים, ו'באבוד רשעים רינה' זה על גוים.

(מסכת מגילה או תענית)

פשוט העלתי כאן נקודה חשובה-

לזלזל במוות, לא משנה של מי, זה מוריד מהרגישות. נקודה.

רוצה לזלזל ולצחוק על חיי בנ"א?- בכיף. תעשי מה שאת רוצה. אף אחד לא מפקח על הרגישות שלך.

את בעצמך אדון על עצמך.

אבל אני רק מזהירה-

יכול להיות שתקומי יום אחד ותשמעי על יהודי שח"ו מת... ואת תזדעזעי....!!!!

אבל פחות מפעם שעברה...

כי ירד לך הרגישות.

כי חיי אדם פחות חשובים לך.

זה הכל.

תעשי עם זה מה שבא לך.

בהצלחה!

שיותר מודאגים מסיני שמת בסין מאשר מיהודים שנרצחים בארץ.

(מיועד ל @אביגיל. היא מבינה בדיוק על מי אני מדבר )

תאמיני לי... החיים הרבה יותר וורודים כך...

נשמע יותר תינוקי מאשר מצחיק.

מעניין אם זה יעבוד

שלום בנצי 👋)