בכ"א משעשע ביותר

שנוצרים התווכחו עם מוסלמים

הם טועים בכל מקרה

ברור שזה שזרקו אותם לים אלא מה?!

משעשע אותך ויכוח בין אנשים שטועים? טוב. בכל הנוגע למוות, שום דבר משעשע לא יכול לקרות

:

אמר להם הקב"ה: "מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?"...

לא משנה שהם העבידו את בנ"י בפרך.

הם יציר כפיו של הקב"ה, הם נבראו בצלם, והמוות שלהם לא משעשע.

לפחות לא את הקב"ה...

אגב-

ניסית לשתף את הקב"ה בהומור שלך? הוא צחק או מה?...

איך את לא מתביישת לכפור בתורה?!

הם לא שרו שיר של יום שהמלאכים היו אמורים לשיר. זה שני דברים נפרדים.

וחוץ מזה- עמ"י לא שרו ב ז מ ן שהמיצרים טבעו. הם שרו אח"כ..

למה כופרת בתורה? לא הבנתי...

"אמר אויב ארדוף אשיג....

נשפת ברוחך כיסמו ים צללו כעופרת במים אדירים מי כמוכה באלים ה'"!!

"בזמן שאמרו שירת הים קיבלו עליהם עול מלות שמים והבטיח להם הקב"ה 

שיגאל אותם גאולה אחרונה שנאמר 'אז ישיר'". 

מתוך הגמרא, לא מילה במילה אך המשמעות מדוייקת.

אבל זה לא הדיון.

אתה, משעשע אותך מוות של אנשים. לא יודעת למה. אולי כי ירד לך הרגישות לאור הפיגועים האחרונים.

אולי מוות לא מספיק מזעזע אותך. אולי בשבילך חיי אדם הם הפקר, ולא רק לאחר 30 יום...

הם הודו לה' על הניסים, הם שיבחו אותו, לא בשביל ה'. כי הקב"ה לא צריך את התשבחות שלנו. ממש לא.

כי אנחנו צריכים ללמוד הכרת הטוב ולהראות את גדולתו של הקב"ה ואת ניסיו הגדולים. אבל לא בגלל שהקב"ה רוצה שנשמח על הרג ההמונים שהלך שם בקריעת ים סוף.

לא סתם השירה הונצחה לעד בתורת קדשינו.

ברור שאני אשמח במות אויביי ה'!

כל ערבי שמת זה שמחה.

ולא ניכנס כעת לדיון של ילדים וזקנים וחפים מפשע. כי כאלו לא בידיוק נמצאים בארץ.

ערבי טוב זה ערבי מת.

אבל המוות שלו- זה מזעזע.

זה מפחיד.

זה לראות את יד ה' פועלת בצורה החי נחרצת פה בעוה"ז ואומרת: ליית דין וליית דיין. ואדם לא שורד לנצח. יום אחד הוא ימות והוא ייתן דין וחשבון על מעשיו.

ולכן מוות הוא כ"כ מחריד ומזעזע.

והוא ממש לא משעשע.

מצד אחד את באה אלי בטענות שאני צוחק על נוצרים שמתים, 

מצד שני את אומרת שאת שמחה כל פעם שמת ערבי.

אני שמחה שמשהו מת.

ואני גם לוקחת את המוות שלו באופן רציני.

אני שמחה אבל לא מזלזלת.

מה קשור שמחה לזלזול?

אני מעריכה חיי בני אדם. יש להם ערך. אפילו חיים של בנ"א שלא הולכים לפי התלם. יש להם משמעות.

אני שמחה שגוי אחד לפחות ירד לנו ולא יכול להזיק לנו יותר או לנעץ את שמו של הקב"ה.

אבל אני לא לועגת למוות שלו.

את פשוט חופרת זה הכל.

אין לך שום מקור הגיוני לכל הערמת קשקושים הזאת

זה סתם נראה לך מוזר שאנשים צוחקים על זה שהאויבים שלהם מתים, 

אז החלטת שזה אסור

כשיהיה לך טענות רציניות אשמח להתייחס

מתריסה, מורידה, מתנשאת...

אוכל לענות לך.

כי בינתיים מה שאני הבנתי עד כה-

כתבת משהו,

לי הייתה דעה שמנוגדת לדעתך.

ואולי גם הגיונית, נשמעת, (ואל תודה בזה- אבל אולי גם צודקת באיזשהו מקום...)

לא אהבת את זה,

החלטת לתקוף את עמדתי- נכון או לא נכון?

לא משנה...

אני לפחות בכיוון הנכון.

(וד"א- אם הקב"ה לא זלזל בברואיו- מי אני שאעשה את זה... אה?)

ובמקום לענות את פשוט ממשיכה עם מה שאת אומרת 

אז אני נאלץ לקטוע אותו מחוסר ענין

אבל ההרג שלהם לא אמור להיות משעשע.

זה פשוט רשעות וחוסר מידות להגיד שמוות של בנ"א משעשע...

סליחה- אבל נראה לי פה רואים את החוסר רגישות לגבי חייו של בנ"א. 

כל בנ"א באשר הוא.

הוא אויב של ה'.

"משנאיך ה' אשנא"

וכשהוא מת "באבוד רשעים רינה"

לא כל העולם רוצח.

תצא מהבועה שלך ותקבל קצת פורפורציות.

ואני לא אומרת שא"א לשנוא אותם.

אבל למען ה' הטוב- מוות זה לא משעשע. זה מזעזע. 

ואם אתה לא יודע את ההבדל אז סורי להגיד לך- אבל ירד לך קצת מהרגישות.

ותצאי את מהבועה שלך ותלמדי קצת תורה לפני שאת נותת לי מוסר בענין אמונה 

בנושא אהבת ה' ושנאת אויביו.

אם כבר נכנסת לאישי

"באבוד רשעים רינה!!"

אמרתי שא"א להיות שמחים כשאויבי ה', אלו שמנעצים את שמו של אבא שלך, שלי ושל כולנו- מתים?

איך אפשר שלא לשמוח?

אבל לעשות מזה צחוק...

סבבה, צחקת קצת, העלתה איזה חיוך וצחקוק על השפתיים. זה עוד נשמע נורמאלי..

אבל לצחוק על זה ע"ג פורום, קבל עם ועדה ולהכריז: "תשמעו דבר מצחיק!!! אנשים מתו...!"

זה כבר גובל בחוסר רגישות.

ואם הקב"ה אמר כך למלאכים אז כנראה שהייתה לכך סיבה- מה, אתה לא מאמין בכך?

|אם לא- אני יכולה להחזיר את שאלה הכפירה בחזרה...|

כי דוד המלך כן עשה צחוק מזה, אז תבואי גם אליו בטענות

שאני אביא מקורות?

תראה שאתה רציני, תביא מקורות לכך שדוד המלך זלזל בחייו של אדם כלשהו וזלזל במותו של משהו.

(זה או זה, זה לא משנה.)

ואז נדבר...

וחוץ מלחזור על מה שאת אומרת את לא מחדשת לי דבר

בשירה של ים סוף. 

"אמר רבי יוחנן  מאי דכתיב (מהו שכתוב) ולא קרב זה אל זה כל הלילה (שמות י"ד, 20), בקשו מלאכי השרת לומר שירה, אמר הקב"ה מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה" (תלמוד בבלי, מסכת מגילה י ע"ב. בסנהדרין לט ע"ב מיוחס לרבי יונתן).

משלי כ"ד, 17:" בִּנְפֹל אויביך (אוֹיִבְךָ), אַל-תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל-יָגֵל לִבֶּךָ"

לא יודעת מה איתך. לי כל הנושא הזה ברור וידוע. הרב דסלר במכתב מאליהו מסביר את הנושא בצורה מאוד מעניינת וזה מוסבר ומיישב את הסתירה שלכאורה יש בין 2 הפסוקים.

שכן עם גוים אמר דוד "באבוד רשעים רינה"

(זה כתוב בגמרא מפורשת)

משלי כד17-18: "בִּנְפֹל אויביך[אוֹיְבְךָ] אַל תִּשְׂמָח, וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ;   פֶּן יִרְאֶה ה' וְרַע בְּעֵינָיו, וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ"

אל תפגין שמחה בזמן שאויבך נופל ומתבייש;   ואל תגיל (תתלהב) גם בתוך ליבך בזמן שאויבך נכשל וסובל -

- כי ה' יראה את הגיל שבליבך, ויהיה רע בעיניו שאתה מתלהב כשיש צער וסבל בעולם;   ועוד, השמחה שלך תשפיל את האויב ותגדיל את צערו, ותגרום לכך שה' ישיב מעליו את אפו (כעסו) ויקל בעונשו.

כתב מהר"ל על ההבדל בין "באבוד רשעים רינה" לבין "בנפול אויבך אל תשמח": " "והא דכתיב באבוד רשעים רינה - היינו היכי שבא האבוד בשביל הרשעות, שהיו דנין אותו בית-דין למיתה בשביל רשעותו, כדי לסלק הרשעות מן העולם, אבל אם לא היה משום הרשעות רק נפילה אחרת הגיע לרשע - אסור לשמוח" " (ספר דרך חיים, פרק ד משנה כ) .

הגמרא אומרת ש'בנפול אויביך אל תשמח' מדובר על 

יהודים, ו'באבוד רשעים רינה' זה על גוים.

(מסכת מגילה או תענית)

פשוט העלתי כאן נקודה חשובה-

לזלזל במוות, לא משנה של מי, זה מוריד מהרגישות. נקודה.

רוצה לזלזל ולצחוק על חיי בנ"א?- בכיף. תעשי מה שאת רוצה. אף אחד לא מפקח על הרגישות שלך.

את בעצמך אדון על עצמך.

אבל אני רק מזהירה-

יכול להיות שתקומי יום אחד ותשמעי על יהודי שח"ו מת... ואת תזדעזעי....!!!!

אבל פחות מפעם שעברה...

כי ירד לך הרגישות.

כי חיי אדם פחות חשובים לך.

זה הכל.

תעשי עם זה מה שבא לך.

בהצלחה!

שיותר מודאגים מסיני שמת בסין מאשר מיהודים שנרצחים בארץ.

(מיועד ל @אביגיל. היא מבינה בדיוק על מי אני מדבר )

תאמיני לי... החיים הרבה יותר וורודים כך...

נשמע יותר תינוקי מאשר מצחיק.

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

בסדר 

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

הדבר הכי חשוב.

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

אח"כ אם זוכרים אותך

אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים