אם אני הייתי נרדמת במקום מסויים ומתעוררת במקום אחר- גם אני הייתי נבהלת.

איך אנחנו עושים?

מאכילים במטרנה- שהיא יותר משביעה

אמבטיה נעימה- התחלה נפלאה.

אח"כ מלבישים אותה בחדר חשוך, עם מנורת לילה קטנה.

שרים המלאך הגואל ושמע ישראל

נשיקה, חיבוק, "אמא אוהבת אותך מאד"

מניחים במיטה ויוצאים.

בהתחלה- הם בוכים, אז מתאפקים ארבע דקות (זה קצת קשה)

ואז נכנסים. מקסימום דקה על הידיים, חיבוק נשיקה וכו'..

ומחזירים לישון.

הם ישנים מגיל חודשיים לילה שלם.

רק מאוד היה לי קשה לקרוא את המשפט "הם בוכים, אז מתאפקים ארבע דקות"..

בעייני לא נכון להתאפק על דבר כזה.

בעייני זה אולי מלמד את הילד לישון לבד, אבל זה בגלל שהוא איבד את הביטחון שההורים שלו יבואו לעזור לו..

ולי מאוד עצוב להשאיר את התינוק שלי עם הרגשה כזאת..

ולפותחת - דבר ראשון אני ממליצה לך לקרוא את הספר "לישון בלי לבכות"!

נשמע שהבעיה היא שהתינוקת שלך התרגלה לצורת הירדמות מסויימת וקשה לה להירדם לבד, היא זקוקה לעזרה שלך כדי לחזור להירדם.

ממליצה לך לנסות לעשות סוג של טקס שינה, כמו למשל מה ש"רוני בלילה" כתבה, ואח"כ לנסות להשכיב אותה לישון במיטה.

יש כל מיני דרכים לעזור לתינוק להירדם למיטה, אם זה להרים אותה ולהוריד, אם זה ללטף ועוד..

העיקר שאת ההירדמות הסופית היא תעשה לבד.

מזהירה מראש, זה יכול לקחת הרבה זמן כל ערב עד שהיא תלמד, אבל בסופו של דבר זה משתלם!

(וגם לדעת שיכולים להיות נסיגות, כשהתינוק חולה וכד'..)

בכללי, בעייני הגישה לכל סיפור ההרדמות צריך להיות טובת התינוק.

בסופו של דבר אם התינוק כבר מוכן לזה זה ממש מתנה בשבילו ללמד אותו להירדם לבד!

לכן גם התהליך עצמו צריך להיות מתאים לתינוק עם הרבה הקשבה לצריכים של התינוק הספציפי, כי כל תינוק הוא שונה!

מה גם שזה רק בהתחלה כך, שהם בוכים.

אח"כ הם מדברים וצוחקים עם עצמם עד שהם נרדמים.

הגענו לשיטה הזו אחרי שניסינו אחרות וזה גרם לנו לא לישון בלילה.

ובכל זאת- אם נניח אחד מכם שוכב לידה, או שהיא ישנה במיטה שלכם, גם אז היא מתעוררת ככה?

כי גם אצלי בגיל הזה בערך הן עוברות לישון איתנו לכמה זמן.

וחלק היו זקוקים לעוד חיבוק או שיר וכו' אבל לא נתקלנו ברמה כזו של התנגדות.

אין לנו עניין להרדים אותה במיטה שלנו, אם כי לפעמים זה עבד.

גם אחרי שהיא נרדמת בהנקה ומתעוררת , אני יושבת לידה במשך המון זמן,

מכניסה למיטה וקצת אחרי שהיא בוכה, לוקחת אותה וכו' וכו' אבל זה תהליך שיכול לקחת

3 שעות וזה ממש חדש לנו ונראה לי שמי שלא נתקל בתופעה כזו , לא ממש מבין...

אבל כנראה שאין ברירה וצריך לתת לזמן לעשות את שלו בעז"ה.

ותודה לרוצים לסייע.

לי היועצת שינה (בשיטה הזאת) אמרה לא להרים אותו כשהוא בוכה אלא לשבת לידו,

היא טענה שהקושי של הילד הוא בעצם לא הבכי ושאם יושבים לידו זה בסדר שיבכה

לי היה מאוד קשה לקבל את זה

בס''ד

שלום סדר נשים ושלום לפותחת,

סדר נשים - אני לא יודעת מי היתה היועצת שלכם ומה ואיך היא הסבירה לכם. אצלנו היתה תגובה מיידית לכל בכי, והתגובה גרמה לבן שלנו להרגע. אני זוכרת מקרה אחד שהנחו אותנו להגיב לבכי בצורה שלא היתה מספקת ושלא הרגיעה אותו. היועצת התעקשה שכדאי שנשמע לקולה וושנמשיך איך שהיא הסבירה לנו ולנו זה לא היה נשמע נכון ובסוף עשינו את מה שליבנו ושכלנו אמר לנו וזה פעל. אבל *בגדול* השיטה באמת מתבססת על העינות מיידית לבכי.

נקודה אחת בין עשרות הדברים שלמדנו ושעשויה לעזור לפותחת - מאד חשוב שהמיטה תהיה קשורה רק :

(1) לשינה (זה לא מקום למשחקים. אם זה זמן לשחק, מוציאים את התינוקת מהמיטה ושמים אותה על הרצפה / אונטיברסיטה / כסה. גם כשיותר נוח להורה לשים אותה במיטה. גם לא מכניסים צעצועים אל תוך המיטה).

(2) לחוויה חיובית. לכן, זה לא מקום שבו שמים את התינוקת אם ההורים עסוקים וצריכים לשים אותה במקום בטוח. חשוב מאד שהיא לא תרגיש שם כמו מאחורי סורגים של בית כלא. מהסיבה הזאת (ומסיבות רבות וטובות אחרות) לא כדאי לתת לתינוקת לבכות במיטה בלי מיד לפנות אליה ולהרגיע אותה.

ועוד הערה לגבי מה ששירשיר90 כתבה על כך שכדאי שבהתחלה רק הורה אחד יטפל בהשכבה. אנחנו למדנו את ההיפך כי אחרת התינוק עלול לפתח תלות להורה הזה ולא יהיה מוכן ללכת לישון עם ההורה השני, מה שכמובן לא רצוי כי זה מאד תוקע הורה אחד, שיהפוך לאחראי ה*בלעדי* על ההשכבות...

אבל כל זה רק על קצה המזלג. ממליצה ממש לבדוק את השיטה !

בהצלחה !!!

כדאי לבדוק באיזה שעה היא קמה, מתי היא ישנה רצוף הרבה שעות

אולי מבחינתה לילה מתחיל ב2.00 ובוקר ב10.00?

שהקטנה לא אוהבת את המרקם של כל המזרנים.

בייחוד אלו עם ציפויי הניילון ה"מרשרשים".

יש תינוקות שממש סובלים מרעש מסוים או תחושה כלשהי... כתבת שהיא מתעוררת בצרחות במיטה שלה אבל נרדמת עלייך.

יש תינוקות שאוהבים להירדם בעגלה, או בפינה ליד קיר בתחושה שהם סגורים מכל הצדדים.

למדנו לרפד את המזרון בשמיכה רכה וכולם שמחים ורגועים (:

יש שיטות שונות ברפואה המשלימה.  כפי שתיארת - יש לחמודה רגישות (סוג של אלרגיה) ללכת לישון.  החרדה היא רגישות לנושא.  האמת היא שלא משנה מה גרם לחרדה - אם זה היה חלום מפחיד או אף סתום לרגע או כל דבר אחר.  יש שיטות ברפואה משלימה שמנטרלות רגישויות באופן מאוד מוצלח. 

אם זה מעניין אותך, אשמח לפרט באישי.

בהצלחה לכם!

נב

האם יש אח\אחות גדול\ה שבטוח שהקטנה תישן איתם?  כגון בין האחות הגדולה לבין הקיר...  אם מתאים לכם, אפשר לנסות שתישן שם, ואז כשהיא מתעוררת, היא תהיה צמודה לדמות אוהבת, ואולי תצליח לחזור לישון בשניות ולא בשעות.

גם לי הייתה נסיכה שממש כמו שגדרת- הייתה נלחמת בשינה בכל מאודה וצרחותיה..

השיטה שאני גיליתי היא שהיא באמת לא היתה צריכה לישון כמו כל הילדים..

הרבה פחות..

כשדילגנו על השנ"צ גילינו תינוקת מקסימה שנרדמת לא כמו מלאך אבל בהשכבה רגילה..

היום השושית הזאת בת 3 הילדה הכי ערנית ונבונה בגן ושכל הילדים הולכים לישון היא קוראת לעצמה סיפורים..

בהצלחה, זה אופי אדיר,

עוד תראי כמה כוחות מיוחדים יש לה..

כי הם רכים מידי לשמע הבכי שלו.

(תאמת בא לי ויכוח)

שמעולם לא הושאר לבכות לבדו, וגדל עם תחושת ביטחון והגנה.

בן שנתיים תכף, לא מוכן  לשמוע על  "בידיים", רץ לעשות לבדו כל דבר, בטוח שהכול הוא יכול!

חוויה של חוסר מסוגלות? הצחקת אותו

אתה צודק - אין הרבה דברים שחשובים יותר מהובלה הורית.

הלואי, הלוואי שנזכה לדבוק במידותיו ולהיות גם אנחנו הורים מובילים לילדינו.

הובלה אין עניינה השארה לבד אלא ההפך הגמור - נתינת יד והוריית הדרך הישרה.

והובלה - כמו שרואים בפסוק - הולכת יד ביד עם רכות והבנה כלפי מי שבוכה.

גם התינוקות יודעים שהם זקוקים להורה שידע להוביל אותם, אז אין פלא שכשהם לא רואים אותו באזור הם מבינים שמשהו לא בסדר, ומרימים קול זעקה.

ואני חושבת ששמעתי שבכי ממושך יכול לגרום ממש נזק מוחי אולי (לא בטוחה),

ובוודאי נזק רגשי.

כשתינוק בוכה לאורך זמן, המערכת ההורמונלית מתייחסת לכך כאל סטרס פיזי, ומשתחררים הורמונים של מצוקה - אדרנלין, קורטיזול. ההורמנים האלה פוגעים בפעילות המערכת החיסונית, מערכת החיסון, ועוד.

כשיש מצב חירום אמיתי, הדבר היעיל ביותר הוא לפגוע מעט בפעילות השגרתית של הגוף כדי לגייס את כל המשאבים להינצלות  מסכנה ברורה ומיידית. לכן הגוף פועל כך. להכניס תינוק מבחירה ל"מצב חירום דמה", שיפגע במערכות הללו - לגמרי לא מומלץ.

שנים היא התכוננה לזה וציפתה לזה. הלידות שלה היו בשבילה חוויה עוצמתית מאוד, והיא רצתה להיות איתי ברגעים המקודשים האלה. היא למדה דמיון מודרך ועוד כלים שדרכם תוכל לעזור לי בבוא היום הגדול.

אבל כשהגיע רגע הלידה - לא יכולתי לקרוא לה.  לא הייתי מסוגלת. אפילו שבשכל ידעתי שיש לה  הרבה איך לעזור לי - ושלבעלי אין הרבה איך לעזור לי - לא הייתי מסוגלת להיעזר בה.

זיכרון קדום מאוד, עמק מאוד, של נטישה, של קריאות חוזרות ונשנות לעזרה שלא  נענו - חסם אותי. ידע מאוד מאוד פנימי,  ששום טיעונים שכליים לא יוכלו לו - שאני לא יכולה להיעזר בה כשאני במצוקה. פשוט אי אפשר.

לא סיפרתי לה הסיבה. אני לא מסוגלת כך להכאיב לה. נתתי איזה תירוץ. המחיר של חוסר היכולת שלי להכאיב לה  הוא שעד היום היא ממשיכה לספר כמה טוב הילדים שלה למדו  לישון כשהיא אמרה לילה טוב וסגרה את דלת החדר. ואיזו תינוקת מקסימה ושקטה  הייתי שאף פעם  לא בוכה...

אני מכיר ילדים אומללים כי ההורים שלהם שפוטים של הבכי שלהם...

הוא אמנם נרדם בלול אבל מתעורר אחרי כמה זמן בצרחות היסטריות...

זה עובר.

http://www.halomot-neimim.co.il/

מהיסטריה שלי - אמא טרייה שלא כ"כ יודעת מה אני אמורה לעשות עם האוצר הקטן שלי,

בלעתי את כל התוכן שיכולתי למצוא באינטרנט.

אחותי שלחה לי קישור ליועצת שינה שמסבירה ביוטיוב איך להרדים תינוק.

מאוד התחברתי לשיטה שלה - היה לי קשה שאנשים אומרים "תינוקות בוכים ואז נרגעים לבד"

היא ממש לא בגישה של להשאיר לבד ילד בוכה!

מקווה שזה יעזור לך ולעוד!

והיא ברחה לכל החדרים בבית. כשניסינו להלביש לה נעליים, היא בעטה בנו בכוח.

האם נבנתה תוכנית בשיתוף היועצת והפסיכולוגית?

צריך לדעת שהמנעות היא דבר שמתפתח, ככל שהיא תישאר יותר בבית יהיה לה קשה יותר לחזור.

צריך מצד אחד להציב גבול ומצד שני לסייע לה להירגע וללוות אותה בתהליך.

אם בי"ס לא הצליח לסייע הייתי הולכת אפילו באופן פרטי לפסיכולוג חינוכי שיעזור לכם להחזיר אותה

ילד חייב ללכת לבית הספר מכוח החוק. הנוכחות של ילד בביהס נאכפת על ידי קצין ביקור סדיר שהוא עובד אגף החינוך ברשות.

לכאורה הוא אמור להיות מעורב בתהליך וביהס אמור לערב אותו (שוב, מכוח החוק). הרבה פעמים יהיו לו רעיונות טובים איך לעזור.

ילד לא מתעקש להיעדר מבית הספר באופן קבוע סתם בלי סיבה.

זה לא נשמע כמו סתם פינוק.

יכול להיות קושי חברתי, לימודי, מול מורה מסוימת ויכול להיות קושי או לחץ מסוים בבית שמקשים עליה ללכת לבית הספר.

אל תדחקו בה, גם במחיר של ימי חופש מהעבודה או במחיר של בית ספר רחוק יותר.

גם ילדים שטוב להם בבית הספר מעדיפים לפעמים להישאר בבית, אני מרשה לילדים שלי פעם בכמה זמן לבחור יום חופשי מבית הספר, זה לא נשמע המקרה שלכם.

אני לא מבין גדול מדי, אבל שווה לבדוק (ולו כדי לשלול) את האופציה הזו.

תראה, אני לא מאלו שאהבו ללכת וגם אצלי זה היה מאבק יום יומי בתור ילד (והיום בתור מבוגר יש לי אתגר דומה - קצת אחר עם הבכור שלי).

היא עושה בבית משהו? או שהיא כל היום מסתגרת?

הבן שלי עשה לנו את אותו הדבר. בתחילה נתנו לו להשאר כדי לוודא שהכל בסדר במוסד. אחרי כמה ימים שניסינו לקחת אותו ולא הסכים לרדת מהרכב או ברח מהחיידר, שיתפתי את אמא שלי יום אחד שההיתי חייבת לצאת לעבודה והילד לא הסכים לזוז שתבוא אלי לבית שלא יהיה לבד.

היא הגיעה, לא היה צריך הרבה, הציבה עובדה שהוא יוצא איתה תוך חמש דקות.

הוא התלבש מיד ויצא איתה. ליד התלמוד תורה היא פגשה את אחד מחברי הצוות שהיא מכירה מהשכונה. והוא לקח אתו איתו. ליד החבר צוות הנ''ל הילד התפדח לברוח .

ומאז שקט. הילד הולך ומפסוט וכל כך משוחרר.

לפעמים הילדים קולטים אותנו שאנחנו נוותר להם. וצריך מישהו חיצוני וחזק מספיק שהילד מבין שאין ברירה, הוא הולך 

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....