[זה צריך להיות פה
על אף
שלא תבינו]
טיפול דרכו להוציא, לחשוף, לגעת
ויותר מכל לטלטל
זה כאב.
ברוכה הבאה לעולמי.
אני מצטער שזה כך
זאת הקללה - ברכה שלי
לדעת כאב, להבין כאב
ולחוש כאב של אחרים.
אני הוא משחיז הסכינים
רוצח ההגנות
אני הוא מפיל החומות
אני הוא האכזר שבבני האנוש
אני הוא זה שלא משנה כמה תדחיקי
לעולם לא תוכלי לברוח ממנו
אני הוא
דובר המתים.
לעיתים הוא חשב שזה יגמר, שיום יבוא וזה יפסק
באותו היום הוא הבין עד כמה השלה את עצמו.
האדם תמיד ירד לשפל חסר תקנה
והן תמיד יסבלו.
אין שמות, רק פנים
אינסוף של רגשות, כאב ודמים.
היא הייתה בת שלוש
והיא בת חמש- עשרה
היא בת חמש
והיא בת שמונה- עשרה
הוא היה בן שבע ורק רצה קצת לנסות
הם היו מקצועיים הם ידעו גם לתת מכות
עולם שמתהפך ונחרב באחת.
עיני-
דמעות חורבן
נעצרים מפחד.
ואין שום חיים
רק צל מפוחד
שנרדף, מעונה
שיגעון נחת
ואתה רוצה לצעוד ברחוב
ולדקור כל נער כל איש
שיבינו מהי דקירה
ואיך זה מרגיש.
שבכל עת שירגישו
את כאב הדקירה המאכלת
יבינו הם מה עשו
יבינו איך חיים למסך עשן הפכו.
״יש ששורפים את עצמם
כי הם מפחדים שאחרים יעשו זאת
ויש ששורפים את עצמם
מפחד שישרפו אחרים.
[אני לא כועס
הזעם שלי הוא הרבה מעבר לזה
הוא זעם
שמגיע מכאב]
אילו רק הייתי הולכת למקום אחר,
אילו רק זה היה מישהו אחר,
אילו רק... ואילו רק...
היא התיישבה על אותו ספסל,
אותו ספסל מאותו יום ארור
חזרה אל אותו המקום,
אל אותה השעה.
והזיכרונות כמו רק חיכו
לשעה שבה יוסר הסכר
שטפו אותה מאליהם,
בבת אחת ניתך עליה מבול
של שיטפונות.
לרגע חשה שהיא טובעת
היא הייתה זקוקה לעוגן
היא ניסתה למשוך את עצמה בכוח
לצוף על פני
להושיט יד זועקת, צועקת
אך שוב
כמו אז,
איש לא שמע.
שלום ילדה יפה,
הוא התיישב לידה
"אוף, רק זה היה חסר לי"
היא חשבה בזעף,
אפילו להתבודד קצת עם המחשבות
למצוא בשקט שבחוץ
את השקט שכה חסר לה בחייה
היא לא יכולה,
ומה למען ה' עובר על הגברים בעולם?!
הם עוד לא שמעו על הפטנט
הגאוני שנקרא דורדוראנט??
חשבה לעצמה,
בעוד זזה באי נוחות בספסל
מפני צחינתו.
היא זכרה את המגע,
היא זכרה את התחושה,
היא זכרה את היום,
והיא זכרה את השעה,
היא זכרה את צבע שערו,
היא זכרה את לחישותיו,
היא זכרה את כאביה,
ואת זכרה את תחושתיה
רק דבר אחד היא לא זכרה
למה היא,
שתקה.
------------------------------
לאן את בורחת?! הוא שאל
בואי ילדה ילדה יפה
בואי ותעשי אותי מאושר,
ברגע אחד היא קפאה,
וההבנה החלה אט אט
לחלחל למוחה,
הצילו!!! היא צרחה בחוסר אונים
אך את הזעקה שלה
רק היא שמעה.
היא זכרה שזה הרגיש לה כמו נצח,
אף על פי שזה היה רק כמה דקות,
היא לא זכרה איך חזרה הבייתה
אבל היא כן זכרה שהתקלחה במשך שעות
ניסתה להסיר ממנה בכוח,
את ההרגשה,
שהיא מחוללת,
שהיא טמאה.
אבל לא משנה
כמה מים היא שפכה
וכמה סבון היא קירצפה,
ההרגשה נשארה
והיא עודנה נושאת אותה עימה
עד היום.
------------------------------
היא פקחה עיינים באחת,
וראתה שהשמש כבר שקעה מזמן,
ועתה נשארו בגן
רק היא, והנדנדה,
בהחלטה של רגע
היא בחרה להעלות עליה
מתנדנדת בחוזקה,
מנסה להתנתק
מעל פני האדמה
למעלה, למטה
למעלה, למטה
היא ממלמלת לעצמה
למטה, למעלה
למטה למעלה
היא לוחשת בדממה.
היי שקטה:
היי שקטה
היי לוחשת
היי בוכה
היי צוחקת
ילדה יפה ויחפה
הולכת, צוחקת
אל סוף יומה
התכסי בשמיכה
כסי ערוותך
מערומי גופך הביטי
חלף עוונך
בין רגע כחול
הפך לאדום
כניפוץ שברי כנפייך
כמו מקיץ מחלום
מי יתן לאדם עיינים
מי יסתכל ללבב
יבחין יחקור וינתח
את אושרך שאבד
דם ואש ותמרות עשן
עתידך לוטה בערפל
נחנקת מעשן חייך
נחנקת מאורו האפל
בורחת:
היא רצה בשדות
בורחת לא בורחת
בגיא, בנהרות
מצלילי הפחד
הצל שמתקרב
רוצה לחשוף לגעת
את נשמתה לערטל
ואת גופה לקחת
והחשיכה סוגרת
והדמעות חונקות
בחדר הסגור
היא קודחת
ונהימות הזאבים
שמתקרבים וטורפים
בעיינים רעבות
מביטים בצלחת
וברגע זה נגמר
אך בליבה נשאר לנצח
זיכרונות מאותו היום
וצלקות מדממות
נחרטו בדעת
הזיות, הזיות רק לחלום
יש
