"מכרה אמרה".. אז מי אומר שהיא צודקת.

תסבירי לבעלך, שיצא לך ניסוח לא טוב. והתכוונת רק להרגשה לא נוחה שיש לך מעבודה תדירה בחברת נשים - וזה בא דווקא בגלל שאת אוהבת אותו, קצת "קנאות".. ; ושאת סומכת עליו שכבר ינהל את העניינים בשכל.

[זה בהנחה שלא היו "אירועים חריגים" שגרמו לצורך שלך להגיד לו]

בוודאי מרחיק את הבעל . אתה מציע פתרון מעולה שימנע את ההתרחקות הזו

מה הרקע לכך שאמרת לו דבר כזה?

מה זה "מדבר עם נשים"? (הן מה המציאות, והן מה אמרת לו).

ומה היה הרקע.. והטון של האמירה...

לשנוא? אני מקווה שלא.

אבל זה הגיוני להגיד דבר כזה.

^^ ד.

ואם הוא היה אומר לי הייתי מאוד כועסת עליו.

אפשר לשאול לגבי מישהי ספציפי, אבל אני סומכת עליו בעיניים עצומות.

ויותר מזה- יש לו חברת ילדות שחולה כבר כמה זמן, ואני ממש חופרת לו כל הזמן שילך לבקר אותה..

זה כדאי לסמוך על בן הזוג. 

אבל זה לא עניין של לסמוך או לא לסמוך.

זה עניין אולי הלכתי.. אפשר לומר שמפריע לה מהבחינה ההלכתית. ואז לא משנה אם הוא יתחיל עם מישהיא או הפוך.

צריך לברר כל מקר לגופו.

באופן כללי, אמירה כזאת היא הגיונית.

אי אפשר להקיש ממקרה למקרה. לפעמים רואים שיש בעיה - ואז עדיף לעצור בזמן מאשר להגיע למצב גרוע יותר.

[ולגבי "לחפור" שילך לבקר "חברת ילדות", בד"כ זה דבר לא נכון. ועל פי רוב, נשים לא בדיוק תופסות את השוני בין ה"ראש" של האשה והאיש]

אדם לא יודע למה הוא מסוגל במצב של נסיון, קל וחומר למה בנוגע לזולתו.

בגידה במקומות העבודה זה נפוץ ביותר וכמעט שגרתי (למרות שכוווולם בטוחים שהם ישמרו על יחסים קונקרטיים. עד ש....), ולכן דאגה מכך היא הגיונית. כמובן שדאגה לגיטימית יכולה להתפתח לפוביה לא רציונלית וקנאה הרסנית, במיוחד בקרב אנשים עם דמיון מפותח - אבל זה לא גורע מגרעין האמת שבדאגה מעבודה עם בני המין השני.

איך אמון יכול להיות אוילות? זה הבסיס שעליו מושתתים הנישואים!

צריך להיזהר ולהשתדל למצוא מקומות עבודה שימנעו כמה שיותר מקרים כאלה, אבל להגיד שלבטוח לחלוטין בבן הזוג שלך בלי שיעלה בך אפילו צל של ספק שהוא נאמן רק לך זו אוילות? איך מצליחים ליצור שלום בית עם גישה כזאת?!

אני מעולם לא קינאתי לבעלי, למרות שהוא עובד בסביבה עם נשים. את המאמצים שלי אני משקיעה בלאהוב אותו, להשקיע בו ולפנק אותו כמה שיותר ולא בלפחד שמשהו יקרה. גבר שחש אהוב ושטוב לו לחזור הביתה לאישתו לא מרגיש צורך להסתכל לצדדים.

נכון שאין אפוטרופוס לעריות וצריך להישמר כמה שיותר ולנסות לא להגיע בכלל למצב של נסיון, אבל כשאין ברירה אז לקנא בחוסר שליטה ולתת לבן הזוג תחושה של חוסר אמון זה הכי לא יעיל שיש.

זה נאמר כנגד היצר. גדולי התנאים והאמוראים לא האמינו בעצמם ובאחרים בנושא זה, ואיסור ייחוד למשל נגזר גם על גדולי האומה.

לכן, כן - זו אוילות נוראה לחשוב שבגלל שבן הזוג נאמן לך מבחינה שכלית ורגשית, הוא הופך להיות לחסין נגד היצר ואפשר לתת בו אמון עיוור בסביבת עבודה מעורבת. בנושאים כאלה אסור לאדם לסמוך על עצמו ואסור לו לסמוך על אחרים. 

שזה סעיף בשו"ע לא פחות מדיני ייחוד.

לפי זה כלל לא בטוח שמותר לעבוד בסביבת עבודה מעורבת,

וברור שיש איסור גמור להעביר צחוקים בקפיטריה.

ענייני הייחוד והאיסורים האחרים במהותם זועקים לנו

שאין אמון מוחלט בבשר ודם, לא בעצמך, לא בילדיך

ולא בבן זוגך.

האדם כייצור בעל שכל צריך להפנים את מגבלותיו.

אנחנו לא צדיקים יותר מרב עמרם חסידא.

בלי אמון, כבר עדיף לחיות לבד..

קונקרטי פירושו ממשי. למשל: אל תדברי באופן תיאורטי, תני דוגמה קונקרטית.

קורקטי פרושו נכון או מתאים. כלומר, למשל במקרה שלנו, כשאדם מתיחס לחברו לעבודה או לעובד/ת שכפוף לו  באופן קורקטי הוא מתיחס אליו או אליה -- לא יותר מדי בידידות וגם לא באופן עויין אלא באופן "נכון" כלומר ראוי. זאת אומרת שהוא מתיחס אל חברו לעבודה כפי שמקובל וראוי להתיחס אל בן אדם שעובדים איתו.

קצת קיצוני בשביל זה

גם אם הבקשה הגיונית..

את יכולה לדבר על זה שזה מפריע לך,

לבקש ממנו להשתדל בשבילך להתנהג בענייניות מירבית כשהוא בקונקשן עם נשים.

תסבירי שגם את נוהגת כך בשבילו. תוסיפי הרבה מחמאות כנות והבעות אמון.

אני לא חושבת שהוא עלול לפתח שנאה בעקבות מה שאמרת,

אבל את לא רוצה כמובן שהוא ירגיש ''מפוחד'' ממך, או שאת עוקבת אחריו, ויצטרך להסתיר דברים.

הכל בנחת ובאהבה.

איתך 

יש לגטמציה במה שביקשת

אבל גבר מטבעו הוא האחראי על פרנסת הבית (גם אם לא מביא אותה בפועל)

ושאת  אומרת לו זה 

חוץ מההרגשה שאת לא סומכת עליו (שזה ממש לא נעים )

את גם גורמת לו לעוד מטלה על הראש

איך אני אפרנס?

הרי ב95% מהמקומות יש נשים

אז הוא צריך לחפש מקום שהוא אוהב ומתאים לו והוא גם נכלל ב5% האלה

לדעתי

עם כל הלגיטמציה

סביר להניח שהוא יתרחק

אבל יכול להיות שיש מצב מיוחד

שבו את כן צריכה לעמוד על העקרון הזה

גם במחיר שהוא ירגיש קצת פגוע

הכל תלוי בסיטואציה

אני חושבת שכשיש אהבה חזקה הגיוני שתפחדי לקראת שינוי. ( זו קנאה בריאה במידה כמו שכתבו)

אפשר ללמוד יחד איזה ספר הלכות או השקפה לחיזוק.

ולהתחזק באמונה שהזוגיות שלכם מאת השם וכמו שהוא חיבר ביניכם הוא ישאיר את בעלך שלך לתמיד!

לא מבינה את המניע של גברים בוגדים אך אני חושבת שגבר שטוב לו ואוהב את אשתו לא טיפש לעזוב.

בקיצור אין לך מה לדאוג וטוב שלא אמרת בנוקשות.

וגם אם כן כולה משפט אחד מתוך אלפי מילים של מה שנשים אומרות ביום אחד!!!

ויש אמון וטוב בקשר - זה בריא! ומתחזק אותו!!

בעולם של היום, לא נכון לקחת בקלי קלות כל צחקוק של בחורה עם בעלך

ולהיפך - כל נחמדות אפילו אם היא תמימה מאוד, של האישה עם בחור אחר..

אלו דברים שצריך להיזהר בהם מאוד!!

ואין אפוטרופוס לעריות!

לכן בעל שמקנא לאישתו, ויודע להגיב באופן מבוקר, משמר את הזוגיות ומגן עליה!

ולהיפך.. אישה שמקנאת לבעלה וכו'..

יש אנשים שקשה להם להיות לא נחמדים לאחרים..

ולפעמים בעקבות כך- הגבולות מיטשטשים..

בזוגיות שלי - זו אני.

בזוגיות של אחרים - זה הבעל.

טוב שיש לי את השומר שלי "הקנאי"...

אגב- קנאה נכונה מעידה על אהבה, זו לא המצאה שלי..

"וידבר ה' אל משה לאמור. פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאי את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי. לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום" (במדבר כה, י - יב).
 

האמירה "לא מקובל עלי ש.." לא כל כך לגיטימית בעיני בזוגיות.

בהקשר הזה אני לא גבר ולא יכולה לומר לך מה זה יכול ליצור,

אבל בכל הקשר כדאי לאמץ את: "הייתי שמחה ורגועה יותר אם הייתי יודעת שככה וככה..

חשוב לי שככה, גורם לי להרגיש פחד קנאה ודאגה כשככה וככה ואם אתה יכול למעני לא לעשות ככה וככה.."

אז אין בעיה במה שאמרת לו , כי הקב"ה כבר אמר לו את זה לפנייך , ומחייב אותו את זה כל רגע.  ובהתחשב בזה שהוא מחייה את בלעך כל רגע , אז מן הראוי להישמע לציווי

התגובה שלו נכתבה בשבת קודש!

זר. למי שלא מכירה , הסיפור של ברוריה ורבי יוסי הגלילי , ששאל אותה איך להגיע למקום מסוים , והיא הוכיחה אותו שהיה צריך לשאול אותה יותר בקצרה

גבר שעובד עם נשים זה גבר שבהכרח עומד בנסיונות יומיומיים. דאגה מכך היא הגיונית ואי-דאגה מכך הינה אווילות.

ה"לא מקובל עלי" זה בהחלט ביטוי שלא יועיל ליישם את הרצון. יש מי שיקבל ויבין בדרכי הסבר ובקשה. מאידך, יש גברים שלא יהיו מוכנים לקבל אפילו בקשה או רמז, כי הם מאוד בטוחים בעצמם וירגישו עלבון מר מכך שהאשה לא בוטחת בהם. זו כמובן סכלות מצדם, אבל במקרה כזה אין מה לעשות וכל הנסיונות יסתיימו בתוצאות עגומות.

ראשית, 

לא הייתי מציע לתת למישהו להלך עליך איימים.

טעות חמורה?

מה זה טעות חמורה?

אפשר לחשוב שירית בו. או לכל הפחות שכבת עם מישהו אחר

אמרת משהו. 

אולי את לא שלמה עם זה ואולי כן

אפשר לעשות שיחה

אם *את* מרגישה שאת לא עומדת מאחורי מה שביקשת ממנו \ דרשת ממנו,

כדאי לדבר אתו, ולומר לו את זה. או להעביר לו את המסר הזה בכל דרך שטובה לך

אם את מרגישה שפגעת בו, את יכולה להתצל

אם את מרגישה שהגזמת, את יכולה לדבר ולהבהיר לו את הכוונה במדויק יותר. מה כן חשוב לך, ולמה, ובמה את לא רוצה להתערב ומשאירה לו את החופש שלו

דבר אחד, שבטוח יכול לעזור זה לעשות את הדבר הבא:

לגשת אליו, ולומר לו שאת מרגישה או מפחדת שהוא מתרחק בעקבות הדברים שאמרת לו, ומה זה גורם לך להרגיש

ואז... פשוט לדבר אתו. הוא יאמר את מה שיש לו לומר, את תאמרי, 

ו...

לא בהכרח בפעם אחת...

אפשר להתגלגל, להבשיל,

אבל מה שמרחיק זה שתיקות

ואם תאמרי לו שאת מפחדת שהוא מתרחק, זה אוטומטית, בהכרח, יקרב

מה שהוא לא כל כך מועיל (יכול להיות בעל ערך, אבל ערך מוגבל יחסית לתקשורת עם הבנזוג) זה לשאול גברים אחרים בפורום מה הם היו מרגישים. כי מספר ההרגשות הוא כמספר האנשים. המצבים שונים לגמרי, אנשים שונים, קשרים שונים, שונים מבחינה דתית, מבחינה אישית, ובעיקר בסוף... בני אדם שונים

אם את רוצה לדעת מה הוא מרגיש, פשוט שאלי אותו - מה הוא מרגיש. וכדי לקבל תשובה כנה, יעזור גם להתחיל בלספר לו מה את מרגישה. עכשיו. הפחד שהוא מתרחק, ועוד כל מיני הרגשות שיש לך

אה, ואם את לא בטוחה, גם על זה את יכולה לדבר אתו

משהו כמו... תקשיב הרגשתי שזה ממש חשוב לי... אבל אני לא בטוחה שזו דרישה סבירה... או אם דיברתי בצורה יפה...

אני מתלבטת... מפחדת שפגעתי בך...

הייתי מציע לערוך. וכן, לי ערכו דברים ראויים לאין ערוך, אז אני לא שותק כאן יותר כשצריך לדבר. ולעצם העניין: מעניין מאוד שכאשר החופש והשחרור לנשים משרת מטרה מסויימת, פתאום זה מאוד בוער להגן על חופש הביטוי - כמובן, מן הסתם רק כדי לומר דברים מסויימים. בין תחילת הדברים לסופם, מתנהל מהלך מחשבתי אבסורדי.

מאיפה חוסר הבטחון הזה שלך נובע. וגם כדי שהחשש הזה לא יגרום לעוד ועוד דרישות נוספות. חבל שהחשדות יחבלו בחיי הנישואין שלכם. לכו \לכי ליעוץ . 

זה צריך להפתר בינם לבין עצמם. זה טבעי לחלוטין ! חוסר בטחון בנשואים טריים מצוי ושכיח וזה נ-ו-ר-מ-ל-י העיקר שהשיח על זה ייעשה בצורה מושכלת ונעימה

בעלי לא מסכים לי לעבוד עם גברים..בהתחלה זה היה קשה לי כי בתור רווקה אלו העבודות שהיו לי,וגם אחרי חתונה הוא הסכים ..ממש רק לאחרונה הוא אמר לי ,זה נובע מקנאה ובסתר ליבי די מחמיא לי...

וברור שהוא לא יעבוד עם בנות..

עבודה מעורבת לדעתי זה מקור להרבה בעיות..אני אישית מכירה הרבה בתים שנהרסו מסיבה זו

זה תלוי בבעלך ורמת הקשר שלכם כזוג.

היא צודקת בזה שאם באים אל הבעל בדרישות ונותנים לו תחושה שהוא מרגיש ממנה מחנק - זה ממש פוגע בזוגיות.

להרגיש שנאה? לא נראה לי

נראה לי שהוא סתם ירגיש מבואס שאשתו מתייחסת אליו באופן כזה..

אני חושב שיהיה לך הכי נכון לבקש ממנו סליחה על מה שקרה,

ולהעלות את הנושא הזה לדיון.

וצריך גם לדעת לקבל את מה שהוא אומר לך, גם אם זה לא ממש הכי בא לך בטוב.

(הוא גם מכיר את עצמו ואת הגבולות שלו יותר טוב ממך.)

נראה לי שגבר שנמצא בזוגיות שיש בה אמון ושטוב לו עם אשתו, ממילא הוא לא יהיה מעוניין בקשר עם נשים אחרות.

אבל אם אשתו קנאית מדי וגורמת לו לתחושת מחנק, זה ייצור דווקא את האפקט ההפוך, הוא ינסה לעשות הכל כדי לצאת מתחושת המחנק.

מה כבר יכול להתחרבש?

בעיות בזוגיות לא צצות מאליהן, הן באות מתוך חוסר תקשורת וחוסר תשומת לב לאורך זמן..

אם יש תקשורת כנה ומכבדת לאורך הזמן -

לא אמורים לגלות משהו חדש..

ברגע שתדעי למה את חושדת כגון : שיחה ידידותית עם מישהי בטלפון או מייל קצת אישי ולא פורמלי. יהיה לך קל לסגור את זה מולו

אם הכל בסדר וזה רק בדמיון שלך, יהיה לו הסבר מניח את הדעת שרק יחזק את האמון שלך

ואם יש משהו והוא באמת פוזל החוצה את תראי שהתגובות שלו יהיו מתגוננות.

בכל מקרה גם אם "עלית" על משהו תנסי לברר בדיוק במה מדובר זה יכול להפתר בשיחה אחת ביניכם.

אהרון הכהן היה אוהב שלום ורודף שלום מקרבן לתורה. שמעתי הסבר נפלא: אהרון היה מדבר עם עברייני כלל ישראל והיה אומר להם איזה צדיק אתה ! בוודאי אתה חוזר עכשיו מהכולל אחרי יום לימוד מפרך! אשריך כל הכבוד ! והוא ידע שהעבריין הזה חוזר מאיזו מסיבת סמים והוללות. ואז אותו אחד הרגיש מצפון, מה ? ככה אחרון הכהן חושב עלי ? אני אתחזק. וכך היה מקרבן לתורה.

גם בזוגיות אמון של בן זוג יש לה כח רב והוא גורם לבן הזוג השני להתקרב ולהדבק !

חז"ל מכנים את האשה כחומה של הבעל וזה על ידי נתינת אמון ולא על ידי קנאות 

אמון = קירבה , קנאות = ריחוק

תזכרי,שבשונה מאשה שנהנית שבעלה מקנא לה, גבר ההפך. הוא ממש ממש לא אוהב את זה וזה לא מוביל לשום מקום.

המון בהצלחה מקווה שהועלתי ולא ההפך.

בכל מקרה לעולם אל תחליטי על מידע שמתקבל מאינטרנט כולל מהפורום המכובד הזה !

אם היו לי חשדות הגיוניות זו לא הייתה שאלה לפורום. 

למדתי משהו מאוד חשוב מהשרשור בהקשר לפורום:

לא להוציא דברים מהקשרם!

לקחת בחשבון שאנשים לא תמיד מדייקים בכתיבת הבעיה וכמה זה חמור! (שכתבתי בהגזמה לאיך שנאמרו דבריי)

לפני תגובה תקראו את המשך השרשור של הפותח.

אשה גם לא אוהבת שהגבר שלה מקנא לה!!! אני מבינה היום כמה זה נחמד שיש חופש לכל אחד 

ושאמון זה חלק חשוב (וכותבת בגאווה שכן יש לי הרבה אמון פשוט עלה חשש קל לקראת שינוי)

אני במשך השבועיים האחרונים מרגישה שחרור נפלא לגבי האמון שלי  שחזר.

ותודה לבעלי שברגעים אלו שאני חותמת מבחינתי את השרשור הוא מחכה בסבלנות באהבה ואמון רב ומכבד את הפרטיות שלי! לילה טוב לכולכם משתתפי הפורום

זה אופייני מאד לנשואים טריים.

לוקח לאשה זמן להבין שלא כל חיוך הוא נסיון פזילה מחוץ לנישואין ולא כל "היי" מרמז על בגידה.

וגם הגבר לא מבין שתגובה של אשתו לא מגיעה מחשד אלא מתוך אהבה ורצון לחיבור אמיתי וכנה

מצ"ב תרחיש שכיח בנושא הזה:

האשה: לא מקובל עלי שאתה מדבר עם נשים חוץ ממני אחותך ואמא שלך (גם זה לא תמיד)

הגבר:  טוב , והוא לא יודע מאיפה לאכול את זה והוא מסתיר את קשריו בעבודה עם נשים.

האשה: חושדת ושואלת: מה אתה מסתיר ממני ?

הגבר : כלום

האשה : בודקת ומגלה כי הוא ב"קשר" עם קולגות בעבודה ואז באה השאלה: אם אין בזה כלום למה אתה מסתיר זאת ממני ?

הגבר : מסביר את תחושותיו

ואז -

1. חוזר חלילה
2. הזוג למד בדרך הקשה את השורה הראשונה בו פתחתי את התגובה

זה לא יכול לגרום לשנוא  הלכת רחוק,

זה כן רצון לא הגיוני שלנו לשמור על הבעל בארון זכוכית.

את לא משוחחת עם גברים ?? 

אבל למה להגביל ? את לא סומכת עליו ? אז למה התחתנתם ?

אולי מישהי תעשה לו עיניים מהעזרת נשים - אז שלא ילך לבית הכנסת 

אולי מישהי בקופת חולים תדלק עליו - שלא ילך לשם 

אין לדבר סוף 

הפתרון לסמוך עליו שהוא שם גדרות ויודעת להפרד מבני\בנות המין הזני 

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

לשאול אותו

אם הפוך הוא היה מסכים שתשבי עם סטודנט

זה בהחלט יצירתי, אבל אם מדובר בזוג צעיר, עדיף כמה שפחות להתבחבש בזה. כל העיסוק בזה רק מעלה רעיונות ויוצר טינות., ולצערי מדברים שאני מכיר, אנשים (בעיקר נשים!!!) מצטלקים מזה מאוד קשה, ונישואים מאוד יפים יכולים להיהרס על ידי שיחות על "אהה נהנית לגבר איתה", "מה יש לה שאין לי", "וואלה בטח בדקה וחצי שיש לך בערב אתה בטח מגשים איתה פנטזיות". זה פשוט חבל ומסוכן (גם אם זה לא גורם ח"ו לגירושין, זה גורם לפירוד בלב וטינות וכאב).

שפשוט תגיד לו שלהבא אם רוצים אז או עם גבר או בבית שלהם כשהיא נמצאת.

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

קיצור זה טוב בשביל להבין על מה כתבת. אבל זה לא מעביר את התוכן באמת.

וכתבת כל כך מהמם וחזק שהיה לי שווה לקרוא הכל...❤️❤️

אני באמת חושבת שללב ולהבעה של כל אדם ישנה חשיבות ולא תמיד ניתן להעבירה בהכרח בקיצור או בתימצות או בבינה מלאכותית, 

וכי יש מקום לזרימה, לעומק, למהות ולכוונת הלב שבאים מתוך האדם כפי שהם באותו רגע.

וגם מבינה לגמרי מהצד השני שקשה לקרוא אורך ולא אפשרי פעמים רבות מבחינת זמן, פניות, כוח וכו'

לכן בהחלט טוב שכל אחד יעשה כפי ראות עיניו והעדפותיו

ושוב תודה יקרה על הפידבק והמילים הטובות, מחמם את הלב לשמוע שהדברים נגעו בך 🙏❤️

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

שיכול להיות שהבעיה היא לאו דווקא באדם הספציפי, אלא שזה דפוס מסוים של הפותחת, חוסר יכולת להתחייב ולהשלים עם הבחירה שלה.

כך שייתכן שהפתרון הוא מציאת בן זוג אחר, אבל ייתכן גם שהפתרון הוא בשינוי פנימי אצלה (לא קראתי את הפרקים הקודמים, רק מה שכתבת כאן).

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹