בס"ד ובהשתדלותי
אדם חי לו את חייו, אשר זורמים להם, ובינתיים יש לו צרות ובעיות ויסורים. והוא חושב לעצמו: "בטח ההוא אשם - זה בגלל שהוא עשה לי דבר נורא שכזה."
ואח"כ הוא גדל, ומבין שבעצם, לא משנה מה הסביבה שלו תעשה - בסופו של דבר הוא מקבל את הדבר. ולכן, הדבר תלוי בו: איך הוא יקבל? האם כלי הקיבול שלו טוב - ויקבל לטובה את הדבר, או שכלי הקיבול שלו גרוע ויקבל את הדבר לרעה.
ממשיכים הצרות והיסורים. חלקם קלים, לפעמים קשים מנשוא. והכל לפי האדם, המקום והזמן. ואז האדם חושב לעצמו: "בטח אני אשם - זה בגלל שאני כלי קיבול לא מתאים."
וחייו ממשיכים, ועולים ויורדים, רצים ושבים, והאדם מבין שהקב"ה ברא אותו ואת כלי הקיבול שלו, וניווט אותו, והוא הגיע עד הלום. אז מצד אחד - האדם הוא כלי קיבול לעיתים שבור, ולעיתים קטן מדי, ולעיתים תקלה אחרת. ומצד שני - הרי הקב"ה ברא אותו כך, וניווט אותו כך שהוא היום מה שהוא.
אז אומר לו האדם, בצר לו: "אבל אני אשם! הרי יש לי בחירה חופשית! הכל היה נתון בידים שלי! "
האם זה נכון? מה היה בידיו של האדם? הסביבה אליה הוא נולד? ההורים שהולידו אותו? החינוך שנתנו לו? החברים שהיו לו כשהיה קטן? בית הספר אליו הוא הלך? המידע אליו הוא נחשף? [הערת העורכת: אדם יכול לבחור להמשיך להתעניין במידע שקיים אצלו במודעות, אבל החשיפה הראשונית - שהוא בכלל ידע על קיום הדבר - זה לא בשליטתו, כי אדם לא יכול לדעת סתם כך על דבר שאינו במודעות שלו, אם אין איזו חוויה שמפגישה בינו לבין המידע]
הדחפים הראשוניים איתם נולד? האם הבחירה של האדם לא מושפעת ממה שיש לו בראש? ומה יש לו בראש? מה שהוכנס לשם ע"י הסביבה שלו והדחפים הראשוניים שלו!
ועם זאת, מקובל על האדם שיש לו בחירה חופשית.
אז הוא בוחר.
והוא רוצה להגיע לתיקון עולם.
=========
עד כאן לעת-עתה.
יש
