שווה לנסות שוב, 

כדי שתוכל להגיד לעצמך שעשית במיטב יכולתך ולא תחשוב אולי הייתי... ואולי.... אשמות מיותרות.

רוב הסיכויים שהלא יישאר לא, אם ישנו סיכוי כלשהו כדאי לנסות.

קשה וכואב, להיפרד ממישהו שנראה לך המתאים, 

כדי להשתחרר, הזמן הוא הרופא הטוב ביותר.

ולחזק את עצמנו באמונה, שאם זה היה שלנו זה היה ממשיך ואם הקשר נקטע, כנראה זה לא הזווג שלנו , 

הרבה תפילה לה' שייתן לנו כוח להתמודד עם הנסיונות שהוא שולח לנו,

ותפילה מעומק הלב שזה כבר יצליח.

בהצלחה רבה.

דבר שני, תצא מנקודת הנחה שהיא לא אמרה לך את הסיבה האמיתית שבגללה היא חתכה.

ושהיה משהו שבאמת הפריע לה באופן סובייקטיבי, כך שאתה צריך לשכנע את עצמך שבאמת לא נועדתם זה לזו.

ואם אתה רואה שלאורך זמן (שנה ומעלה) אתה עדיין לא מצליח להשלים עם הפרידה,

אז תשלח לה הודעה (או באמצעות גורם שלישי) שאתה הרגשת שמשהו לא נסגר בקשר ביניכם ושאתה מעוניין לבדוק את זה יחד איתה.

אם היא תסכים לשקול את העניין מחדש - אז מצויין!

אם היא לא תסכים - אז לי לפחות (וגם לאחרים שאני מכיר) זה שחרר משהו מהלב שעזר מאד להשלים עם זה ולהמשיך הלאה.

נ.ב.

לענ"ד לא כדאי לעשות את המהלך הזה בתקופה שהיא יותר קצרה משנה (או משהו קרוב לזה),

כי זה יכול להוות מטרד לבחורה וצריך גם להתחשב בה.

אם מישהי היתה חושבת שאשנה את דעתי אחרי חודש לא הייתי אוהב את זה. משום מה יש לי דמיון שאצל בנות זה אחרת... אני צודק?

חוץ מזה, זה כל כך מטריד?

משיב נפש ממש.

אשמח לקבל תגובות נוספות.

בנות - למה הייתן מצפות?

בנים - קרה לכם? לאיזו תגובה זכיתם?

תודה רבה!

מנסיון אישי,  לי היתה פרידה קשה לפני חודשיים. שמבחינתי זה היה ממש זה והיתה לי  התלהבות.

לא ברמת ה100%. אבל  היה חיבור.

ומהצד השני לא היה- כך הוא אמר.

וזה ממש פגע בי ועד עכשיו אני עוד מעכלת.

ואיפשהו כן יש ציפיה שהוא יצור  איתי קשר.

אני ממש לא חושבת  לנסות אני לא ישפיל את עצמי אם הבנאדם אמר  שלא.

אבל זה  בהחלט קשה.

אני רוצה להמשיך לצאת.. בינתים אין  הצעות.

איפשהו ניראלי שגם כשאני יצא אני כל  הזמן ישווה אליו ויהיה לי קשה.

אבל בעז"ה, ה' יעזור.

מאחלת לך  הרבה הצלחה.

ואני לא חושבת שאתה  צריך לנסות  שוב. תמשיך הלאה. אם  זה יתאים  היא תיצור קשר.

תתפלל לה' שיעזור לך  להתמודד  עם הפרידה. לאט לאט..

קודם כל קבל חיבוק גדול.
מצידך נשמע שכדאי מאוד לנסות. אולי היא תראה דברים בצורה שונה.
מצידה זה יכול לבלבל.(וזה לא אומר שהבנתי במאה אחוז את ה'דומים מידי'. אני יכול רק לשער שדמיון רב מידי מרתיע אותה או גורם לחשוש שתתקעו בעבודה משותפת על דברים מסוימים.)
במקומך אולי הייתי מבקש שתשכנע אותי למה לא כדי שארצה גם שזה לא יקרה. למרות שזו בקשה חריגה מאוד, אולי הזויה, אז לא בטוח בכלל שזה צעד נכון.
בהצלחה ממש!

מניסיון- לפעמים הזמן עושה את שלו. אם עוד שלושה חודשים למשל תראה שהיא עדיין במחשבותיך תהיה כנה איתה ותבדוק מה היא חושבת ואם יש סיכוי להזדמנות שניה.

צר לי לאכזב אבל רק אם אתה יודע שהיא תפוסה תעזוב 

אחרת תנסה, לשלוח הודעה משהו כמו אני עדין חושב עליך ואשמח לנסות שוב

מישהו שלח לי פעם משהו דומה אחרי שבועיים

נכון שמרגיש לא נעים ולכן נוח לך לקבל את העצה הזאת אבל אם אתה באמת רוצה אז תנסה. גם אם היא תגיד שכן וגם אם לא לפחות תקבל תשובה ברורה. 

אם היא חתכה עכשיו סיכויים גדולים שתחתוך שוב.

זה לא שווה את הכאב לב הזה.

מנסיון כואב

והוא לא ממשיך הלאה

עם כל הכאב תמיד עדיף שהדברים יהיו ברורים

כשזה לא ברור זה כואב יותר, כשזה ברור הרבה יותר קל להשלים ולהמשיך הלאה אם צריך ובמיוחד אם יש סיכוי שתחזור אליו

 וכל כך חבל על הזמן שאובד

הם היו ברורים מאוד.

היא לא רצתה.

הבעיה היחידה הייתה, שאני הייתי בטוח שאם אני כל כך רוצה, כנראה גם היא...

פשוט לא חשבתי. לא יכולתי לחשוב.

אם לא יהיה אי פעם? אז לא... מה לעשות.

אם העולם היה מתנהל רק על פי מה שאני חושב ומרגיש היה כאן קטסטרופה. מזל שיש כאן עוד צד.

מעניין לראות שהשרשור עדיין כאן...

רציתי לעדכן בהתפתחויות.

אמנם החלטתי שאין טעם לנסות שוב, כמו שראיתם. אבל לא יכולתי. פשוט לא יכולתי.

ובכן, פניתי בהודעה קצרה ומתנצלת, והיא ענתה שלא מעוניינת.

ישתבח שמו.

זה הוציא לי אותה מהראש. משהו בסגנון של "לא רוצה - לא צריך..." בועט וטיפה עצבני

בקיצור, יצאתי מזה ב"ה.

לא יודע מה נכון לאחרים. רק אומר מה קרה אצלי. ושוב - מלכתחילה הבנתי שהסיכויים שהיא תרצה לחזור אפסיים, ובכלל לא הייתי בטוח שזה חכם - לחזור במציאות כזו, כמו שכבר אמרו. אבל הלב, יש לו סברות משלו...

עכשיו אני חי, נושם ומאושר

תודה רבה לכולכם...

כנראה שגם הזמן שעבר הקל עליך להתגבר.

בהצלחה בהמשך.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?