כדאי לך להבין שאת בסדר והם המשוגעים

תרשי לי לנחש שהם ספרדים שחיים בקומונה

ובכן גם אני הייתי בגישה שקומונה זה טוב והיום אני סבור שזה הרס מושלם של הזוגיות 

תסבירי לבעלך שהוא עושה הפך התורה וגם אח שלו ושיתביישו להם.

להתגרש?! את ממש רחוקה מזה את צריכה להשיב לעצמך את בעלך איך?! אין לי דרך אולי להתיעץ עם מטפל זוגי או משהו כזה 

אך גרושין במצב הזה לא באים בחשבון אין פה סיפור רע של חוסר התאמה או שאת לא אוהבת או בגידה לא עלינו...

יש פה מחלת נפש של בעלך ואחיו שצריך לטפל בה וזהו!

ב"ה צלחה באיחוד המשפחה

קודם כל-את ממש לא קנאית חולנית שצריכה פסיכיאטר.הבעיה ממש לא אצלך!!! 

נשמע מאוד לא פשוט להתמודד עם סיטואציה כזאת,זה באמת קשה שלמשך חג שלם או שבת בעלך "נעלם" לך לטובת אחיך..

אבל לא חושבת שכדאי לחשוב מחשבות כמו גירושין..יש דרכים לפתור כמעט כל נושא. נשמע  שדיבור לא ממש עזר לאור העבר..

שבעזרת ה' תקבלי  כוחות להתמודד עם הנושא.

מנסה לחשוב על עיצה  שתעזור-אולי בשבת הבאה שיצא לכם לנסוע למשפחתו, את יודעת מראש  שזה הולך לקרות, תנסי להקדים תרופה למכה,זאת אומרת-תנסי הפוך על הפוך,מן תרגיל כזה, שאת מחליטה לנסות בפעם הבאה לשדר שזה ממש ממש לא מפריע לך,עם כל הקושי,תתאמצי לשדר את זה,ותחשבי על משו אחר שאת יכולה להיות "עסוקה" בו. למשל תישהי רוב הזמן בחברת הילדים שלך,תתעסקי בהם,תשחקי איתם, לכאורה תשדרי שאת מסתדרת מצוין ואין לך שום צורך בעזרה או יחס מבעלך.

אני חושבת שברגע שבעלך יבין שהוא פתאום "בכלל לא חסר לך" "ושאין לך שום צורך שהוא יהיה איתך" אז לפתע משו יתערער בו.הוא הרי לא יהיה  מוכן לזה,כי הוא יחשוב שהשבת הזאת הולכת להיות כמו שאר השבתות הקודמות, 

מקווה מאוד שעזרתי אפילו במשו קטן..בכל אופן ניסיתי מרצון טוב. תחשבי אם זה מתאים לך הדרך הזאת.

בהצלחה רבה!!!! אל תתתייאשי יהיה בסדר

יחד עם זאת- בגלל העובדה שאת חוששת מהאח והשפעתו על בעלך- קשה לך כל קשר בינם, ולו הקלוש.

אני חושבת שבפעם הבאה תציעי לו ליסוע לבד לאחיו לשבת, ואת תלכי להורייך עם הילדים.

אם הוא יטען לך שהוא נשוי ולמה שייסע לבד- תגידי לו שאת מרגישה שהוא מתנהג כרווק כשהוא בחברת משפחתו,

לגבי מי שאמר שהבעיה היא הקומונה

לקומונה יש מעלות אם הפרט בתוכה יודע לשמר את הזהות הפרטית שלו

כי עזרה הדדית בכל מיני מצבים, וחברה משפחתית היא לא משהו שאפשר לזזל בו.

ואם הוא יסכים להצעה? זה רק יחמיר את המצב.

כי יכול להיות שהוא אכן זקוק לפסק זמן

ומותר לו להנות בשבת עם אחיו בלי שאשתו תציק לו על זה

בעיקר אם היא אומרת שבשאר הזמן הוא בעל למופת.

נראה שזה מעגל שמזין את עצמו

אני הבנתי שזה מעיין התרסה.

באופן כללי אני לא מאמינה במלחמות וכיפופי ידיים בזוגיות

ובטח לא להגיד משהו שאתה לא מתכוון אליו ברצינות

 כתבת שהיא תגיד לו : אתה מתנהג כרווק כשאתה בחברת המשפחה שלך. כלומר - שהפרידה הזאת לשבת מגיעה מכעס,

לא מהבנה שלפעמים צריך פסק זמן.

הכוונה שלי היתה שבמקרה והבעל יתנגד כי "הוא נשוי ומה פתאום ליסוע לבד לשבת"

שהאישה תסביר שזה מרגיש כאילו הוא זקוק לחופש של "רווק" מפעם לפעם בייחוד שלה עצמה קשה עם האח הזה

מה שתיארת בהתחלה, זה לא כ"כ נורא. "לוקח אותו לשיעורי תורה, הליכות, כדורגל"....  הרי כל הדברים הללו יחד, אינם לוקחים המון זמן.

אם "החזיר אותו בתשובה" - יפה מאד.

הרגשת בכ"ז שיש התערבות מוגזמת ועברתם ובד"כ הכל טוב. ב"ה.

סה"כ בגדול, בעלך הוא זה שויתר. עברתם לקרבת הורייך.

זה שאת מעלה בדעתך "להתגרש בגלל הפעמם הבודדות האלו", יתכן שמראה שהבעיה אינה רק אצלו.  אולי ה"קנאה" שלך מופרזת? אולי היא גורמת לחלק מההעקה.

הנה, התיאור שהוא הולך לישון בחדר של אחיו - נראה נורא.. אבל מקריאה ראשונית, ההבנה הפשוטה היא אולי שיש בעיה של מקום. ולכן הילדים איתך והוא עובר.

את אומרת שבכללי הוא "בעל למופת". נו, אז אולי באמת אפשר קצת "לוותר" בשבתות האלה? אולי אפשר לשמוח איתו שהוא פוגש באחיו שיש לו איתו יחס קרוב וסה"כ הוא חייב לו לא-מעט על המתקדמותו?

כדאי אולי שתשוחחו ביניכם - תשני כיוון, תגידי לו שאין לך בעיה שהוא רוצה להשלים "שעות איכות" של שיחה עם אחיו, אבל שאת בכ"ז רוצה להרגיש "לא-זרוקה" כשאתם שם, אם אם אפשר שתקבעו זמנים לשניכם בלבד, גם כשאתם שם.

תחליטו על סדרים טובים - בלי אמוציות יתרות - וזהו.  לא על כל שטות שוקלים "גירושין"...

ומצד שני אם זה מדי קשה לך, אז אולי באמת חלק מהשבתות תלכי עם הילדים להורייך...

אבל העיקר שהכל יהיה מתוך הבנה וכבוד, לו ולצורך שלו. זה לא מופרך בכלל שהוא רוצה להשלים פערים עם אח שהיה קרוב אליו כ"כ... ולא נפגש איתו היום תקופות ארוכות.

הכל בתנאי כמובן שהוא לא משתף אותו בדברים ששייכים אלייך ולא מתייעץ איתו בנושאים זוגיים/משפחתיים בלי הסכמתך..

בס"ד

שלום לכולם,

אכן, לפרגן. זה יפה, רצוי, נכון, אמיתי וכו' שילדים (אחרי הכל הם עדיין ילדים של הוריהם) יהיו בקשר

טוב גם לאחר נישואיהם, זה נכון כמובן לשני הצדדים.

כנ"ל יחסים בין אחים, מניסיון, אחים שנישאו התחילו להתנכר למשפחתם, האם

זה הגיוני?!

שנזכה למערכות יחסים אמיתיות וטובות עם כולם, האמינו לי זה יהיה טוב לכולם.

                                                                       בתודה ובברכה

                                                          שנזכה להיות עם אחד בלב אחד באמת

מה שהצענו, מעשית:

שתבין אותו, ותסביר גם את ההרגשה, ותבקש שימצאו זמן גם "ביניהם" אפילו שם.

בס"ד

כאשר אישה מרגישה שבעלה אוהב מישהו יותר ממנה,
הקנאה מתעוררת, ואפשר לקנא גם בדברים הזויים.

בעקרון מאד מסכימה עם תגובתו של דן, ורק רוצה להוסיף-

כדי שיהיה לך את הכוח להסתכל על הל בפרופורציה הנכונה את חייבת להבין בראש ובשכל שאת אשתו.
אותך הוא אוהב. בך הוא בחר, אתך הוא התחתן, הקים משפחה, -
וכאשר נדרש לכך עבר לקצה השני של הארץ ובלבד שתרגישי טוב.
אח שלו בשום אופן לא יכול למלא ת המשבצת שלך בחיים של בעלך.
סם כאשר אחותי מגיעה אלי לשבת אני נותנת לה יותר תשומת לב מאשר לילדים, 
ועושה על עצמי עבודה כדי להיות גם איתם. האם זה אומר שאני אוהבת אותה יותר מאשר את הילדים?

לא. וודאי שלא. והעובדה היא שאם שבת אחת הם לא בבית אני משתגעת, ומרגישה מאד מאד את חסרונם,
ואלו אחותי רואה פעם בחודש בקושי ולא מרגישה בכך כל הזמן. אבל כשהיא כבר מגיעה יש את הרצון להשלים פערים.

כשיש קשר טוב באמת בין אחים זה משהו מאד טוב ובריא ומחזק פנימית,
וזה לא באמת מתחרה על אהבתו של בעלך אלייך.
מציעה לך להתבונן בהתנהגותו של בעלך, להבין שאם הוא בעל למופת זה בגלל שהוא אוהב אותך,
כי אדם לא יכול לתפקד כבן זוג למופת לאדם לא אהוב.
להתחיל להבין שכל דבר טוב שהוא עושה למענך ולמען הבית זה מגודל אהבתו, וכשתביני זאת,
ותאמיני בזה, תוכלי להגיע למקום אמתי בו את שמחה בשמחתו של בעלך, בקשר הטוב שיש לו עם אחיו.

בחסידות כתוב שבאהבה אמתית אנו אוהבים את מי שהאהוב שלנו אוהב.
כנשים זה הרבה פעמים קשה להגיע לשם, אך קשה כשאול קנאה- ואני לא מאחלת לאף אחת מאיתנו חיים של שאול.
והתחושות הקשות הן לא בגלל המציאות- כי המציאות לא קשה חלילה, אלא בגלל הפרשנות שלנו.

אם תצליחי להפנים שבעלך אוהב אותך, ואין לך שום מתחרים, תתחילי להרגיש שבע"ה גאולה בקשר שבניכם.

ובאמת בפוטנציאל הקשר הזה בין בעלך לאחיו יכול לעשות המון טוב לזוגיות שלכם,
כי אם לבעל יש מקום בו הוא יכול להשתחרר, לפרוק מתחים,
ולהתרענן זה נותן לו את הכוח והיכולת לחזור לבית עם כל הכוחות.

והיות והוא בעל למופת כמו שכתבת, אז בע"ה הוא גם יידע להעריך אותך על זה שאת מאפשרת לו את זה.

בהצלחה רבה רבה!!!

אני אסביר את אי ההבנות,

זה קרה מול כל המשפחה כי כולם ישבו ודיברו עלי והייתי חייבת להגן על עצמי,

הם הגיעו למסקנה שאני קנאית לבעלי בצורה אובססיבית שאני לא מוכנה לשחרר אותו אפילו ליומיים.

אצלם יש מושג מקובל  "לתת לבעל חופש"הוי אומר חופשי גם מהאישה וגם מהילדים והטיפול בהם,זה הצורך שלו פעם ב..ועל האישה לתת לו את זה ולהתבטל גם אם קשה לה כי אם הוא שמח היא צריכה להיות שמחה.

התוצאה:

הוא מאוד כעס על ההתנהגות שלי והחליט שרוצה לגמור את הסיפור

כאב לי על הילדים,ועל כך שזו סיבה מטופשת להתגרש

התנאי שלו היה לבקש סליחה מכולם אמא,סבתא,גיס וגיסה ורק כך יחזור השלום

מכיון שעברתי ימים קשים הסכמתי לוותר על האגו ולקחתי על עצמי את האשמה,אני לא בנויה למלחמות

"אל תהיה צודק תהיה חכם"

מקוה שעשיתי את הדבר הנכון ולו רק למען הילדים.

בברכת "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל.."

אמן

אם "כל המשפחה" יושבים ומדברים עלייך - הבעיה היא קודם-כל אצלם, בענין הזה.

"לתת לו חופש" - זה ענין שבין בני הזוג. יתכן גם הפוך, שהאשה צריכה לצאת לנפוש. ענין שביניהם - ורק ביניהם.

וגם אופן ההתנהלות כשמתארחים, זה רק ביניהם.

זה שבעלך "מאד כעס" בעקבות דבריהם על התנהגותך, מראה שהוא עדיין תלוי בהם, לפחות חלקית. זה לא כ"כ טוב.

אפשר להעריך קצת, לפי הכתיבה, מה ה"מנטליות" של משפחתו בעניינים אלו. גם האמירה הזו שלהם, גם ה"דיון הפומבי"..

יפה מצידך, ש"ויתרת בשביל השלום", אבל יש מקום - בשעה נינוחה - לשוחח על הדברים הללו. הן על ההבדל בין "זמן חופשי" כשצריכים - האיש או האשה - לבין קביעה של דבר כזה לא ביניהם בלבד. והן על עצם הבעיה כשדנים על מישהו "במשפחה".

בהיות שהוא "בעל תשובה", אז כדאי להציע שאולי תבררו עם תלמיד חכם חשוב ומבין בענייני משפחה, כיצד הדרך הנכונה, שביל-הזהב, בעניינים אלו. גם של ה"ביחד" מול הצורך אולי לפעמים ב"רשות היחיד". גם של "שמירת המרחק" מהפיכת נושאים שביניכם לפומביים, ככל האפשר.

בהצלחה.

בס"ד

מצטרפת לברכתך- אמן ואמן.

שה' ייתן לך כוח לעשות את הדברים הכי נכון, והכי טוב...

[לפחות ממה שנכתב]

זה סוג של הווי משפחתי, שמאד השפיע עליו.

"כולם אמרו" שהיא כך, כביכול. אז יוצא שהיא "רבה איתם" על דבר כ"כ "בסיסי ומקובל"......

ולכן אמר שזה לא יתכן, ושתתנצל..

ולא קשור ש"למשפחה שלו אין זכות".. הרי הם לא שואלים אותך או מישהו אחר פה.. ולא בגלל שהמשפחה לא נוהגים נכון - כבר "ממליצים" לא להישאר.. מוגזם.  וגם לא בגלל איזו אמירה חד-פעמית, ששייכת לאירועים נדירים.

הכי  טוב, לברר ביניהם בנחת, וגם להשתדל שיקבל הדרכה נכונה מרב שמקבל את דבריו.

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

לכי לאיזו גבעה  או מקום דומה. מעניין אותך?

אם אין לך דרכון, אז את יכולה לטוס מקסימום לאילת

או לעשות דרכון זמני בנתב"ג, אבל הוא עולה המון ובתוקף רק לחצי שנה.

אם יש לך דרכון, אז אפשר לטוס להמון מדינות גם בלי ויזה:

למדינות האיחוד האירופי ושנגן - פשוט עולים על טיסה עם דרכון ישראלי.

כנ"ל לאיחוד האמירויות.

לבריטניה וארצות הברית - צריך להוציא אישור ESTA מהאינטרנט, תהליך של כמה דקות ועוד יום-יומיים לקבלת תשובה. עדיף לעשות אותו ולקבל תשובה חיובית *לפני* רכישת הכרטיסים כדי למנוע עוגמת נפש.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

והאמת בכלל לא מעניין אותי אישית אם זו הטרלה או לא..
לגופו של עניין, קודם כל חיבוק אחותי, קשוח ממש.
אני אישית נגיד, קנאית בהגזמה, בורכתי בבעל שלא מסתכל על אף אחת (
לפעמים זה גם מוזגם) ובטח שלא מדבר איתי על זה.
כמו שאמרו לך פה,
העלית את הנושא מולו, צריך לדעת שהתגובה מהצד השני תהיה כלשהי ואולי לא תמיד נעימה.
כמה דברים
1. למה הוא המשיך לחזור על זה כל כך הרבה, אמרת לו שזה לא נעים לך? מה דחוף היה לו לציין את זה?
2 הוא הבין בכלל כמה זה פוגע בך והתנצל?
3. לא ראיתי התייחסות כלשהי לזה אבל, חשבת מה זה גרם לו להרגיש כשציינת שבעל של מישהי אחרת בהה בך? אולי זה הכניס אותו למגננה למקום של פעולה הפוכה? נקודה למחשבה..

נשמע שיושב כאן משהו קצת עמוק יותר..
פתחת את הנושא לא מיד כשזה קרה אלא אח"כ, משמע הלכת עם זה תקופה עד שבחרת לדבר על זה באותה השבת.
במיוחד אם את אומרת שזה הולך בינכם,
כדאי לעשות פה עבודה.
קודם כל מול עצמך,
אח"כ אולי גם איתו
שוב חיבוק ענק...